מהרש"ם חלק ד צא

יש להקל עוד, ע"פ ד' הרשב"ץ שבב"י ורמ"א סי' קכ"ב ס"א דכל זמן שלא חתמו העדים הו"ל כלא עשו שליחותן ואף דרמ"א כתב דנהגו להחמיר היינו לכתחילה אבל בדיעבד ודאי דאין חשש, אבל לפ"ז שוב יתעורר החשש דשינוי הנ"ל דל"ש הטעם דלעיל אבל גם משאר טעמים הנ"ל אין חשש כלל ולכן לא יהא לבו נוקפו [ובדין שם בעריל ע' שד"ח מער' גט סי' מ"ב אות י' וחא"ש סי' נ"ח]

(לזלאטשוב

) בדבר הפר"פ השייך לגעמיינדע עכו"ם ויהודים ובררו ששה משגיחים ג' יהודים וג' ערלים והם הושיבו נאמן א' יהודי ובכל עש"ק מעמיד הנאמן ערל א' שכיר יום למזוג בשבת ונשאלתי מק' פלוני אם יש בזה חשש איסור והרב דשם התיר והנה עברתי על כל דבריו וראיתי כי אין בהם ממש ושום סמיכה להקל דהנה מ"ש מכח ברירה דבדרבנן י"ב ואמרי' דביום ש"ק הוא לחלק העכו"ם והא דסי' רמ"ד היינו דהתם מתחלה לא נשתתפו רק על ששת ימי החול כיון דבש"ק אסור לישראל במלאכה וכל דבריו תמוהים חדא דגם התם אדרבא נימא י"ב ומתחלה שייך יום ש"ק לעכו"ם לחלקו ועוד דאדרבא אם מתחלה לא נשתתף ליום השבת הרי העכו"ם נותן לו יום חול כנגדו במתנה ולא בחילוף יום השבת וראוי יותר להתיר ומדוע הוצרכו שם לתנאי אחר ביטול השותפות אבל באמת לק"מ ול"מ לשיטת הב"י ביו"ד סי' ה' דהיכי דאיכא חשש מ"ע גם באינו שלו אסור א"כ ה"נ בנ"ד ל"מ בזה סברת ברירה וגם לשיטת הט"ז שם נראה דלק"מ דכל דבר ברירה הוא רק בדבר שעומד לכך לחלק ביניהם אמרי' דהוברר הדבר לסוף למפרע אבל היכי דאינו עומד לכך ואדרבא היה עומד להיפך איך נאמר דהוברר למפרע ומה"ט קיי"ל דבב' מינים ל"ש ברירה כמ"ש הר"מ בפ"ו דדמאי מ"ח דבמין א' כיון דכופין על מדת סדום ל"ה כמוכר חלקו והוברר לכך משא"כ בב' מינים דא"י לכופו ע"ש [ובזה א"ש דברי תוס' חגיגה כ"ה ע"ב ד"ה חבר שהביא מרש"י דס"ל דבב' מינים ל"ש ברירה וגבי גר וע"א כ' משום ברירה אף דהוי ב' מינים ולפמ"ש א"ש ודוק] וא"כ בסתם שותפות שעומד לכך שיעבדו שניהם בשוה בכל יום וכשרוצה לחלק א"ע אח"כ עם העכו"ם מיום ליום הוי כלוקח יום חול נגד יום השבת ואסור וע' בתוס' רי"ד קידושין מ"א ובתשו' ב"א חא"ח סי' מ"ה דיש ראיה לזה אבל לפמ"ש האב"מ סי' מ"א סק"ב בביאור דבריו אין ראיה לנ"ד]

ובזה א"ש דברי הר"ש פ"ו דדמאי שתמה עליו הרב הנ"ל דהרי כל דמאי רק מדרבנן וגם שבות דשבת דרבנן ולפמ"ש א"ש דהא בחו"מ סימן קע"א ס"ח מבואר דבמרחץ אינו יכול לכופו לחלק לימים ולכן תי' הר"ש שפיר דהא דמרחץ גר וכותי דהוא עומד שיעסקו שניהם יחד שוב דמי לב' מינים דאין ברירה וגם בלא"ה י"ל כונת הר"ש דהא אחר שנשתתפו ל"מ התנאי רק קודם עשיית השותפות ולזה קאמר דבירושת הגר דרבנן דמדאורייתא עדיין אינו שלהם כלל ואחר שיחזיקו שניהם בהנחלה יהיה נקנה להם מה"ת לכן הוי כתחלת שותפות דמהני בו התנאי כמו בתחלת שותפות ממש. גם העירני חתני הרב לי' די"ל דס"ל להר"ש דגם בדרבנן אין להקל רק בירושת הגר בלבד הקילו שלא יחזור לסורו כדמוכח מל' הש"ס בע"ז שם ומה שהקשה הרב הנ"ל בהא דקידושין י"ז איך מוכיח דירושת הגר דרבנן דלמא דאורייתא רק הא דבדאורייתא א"ב לשיטת שעה"מ פ"ג מגירושין הוי רק מדרבנן והקילו בזה בגר וגם לשיטת הסוברים דענין ברירה הוי ספק א"כ לרמב"ם הרי הא דסד"א להחמיר הוא רק מדרבנן י"ל לפמ"ש הש"ש ש"א פ"ד להוכיח מחולין ט' דתליא בפלוגתא דאביי ורבא ורמב"ם פסק כאביי ע"ש טעמו א"כ בקידושין שם הרי קאי לרבא ולשיטתיה הא דא"ב הוא מה"ת וגם בלא"ה י"ל דרבא לשיטתו דס"ל בעירובין ל"ז דבעיקרו דאורייתא גם בדרבנן א"ב ועי' עט"ח בהשמטות לחו"מ ומה שהאריך בסוגיא דע"ז דמייתי ברייתא דתנ"ה. ותמהו כולם לפום ריהטא נ"ל דהא י"ל דודאי ירושת הגר דרבנן ובדרבנן י"ב ומנ"ל דמשום יחזור לסורו הקילו אבל הברייתא הוא תוספתא וסתם תוספתא אליבא דר"ע כדאיתא בסנהדרין פ"ו ובתוס' סוטה י"ח הוכיחו ממעילה כ"א מעל ודאי דסובר י"ב גם בדאורייתא ובע"כ דהכא משום ב' מינים ודייק שפיר

ולדינא בנ"ד דהנאמן שוכר השכיר עכו"ם בלא"ה אין צד קולא מהנ"ל כיון דהוא משלם לו שכרו והוא שוכרו בכו"כ הרי בסי' ת"נ הובא ד' ריב"ש דאסור לקנות חמץ לעכו"ם גם במעות עכו"ם דאין שליחות לעכו"ם וה"נ בזה וע' בא"ח סי' ש"ז סכ"א ומג"א סקכ"ט ובא"ר פסק דגם ליתן לו מע"ש בשר שיבשל לעצמו בשבת אסור ובפרט דהנאמן הוטל עליו דבר זה שיעמיד בכל ש"ק איזה מוזג פשיטא דאיכא משום שבות ובפרט דהוי שותפות עכו"ם וישראל ומשלמים להערל מכיס שותפות א"כ בודאי איכא משום שבות

ומ"ש מתשו' מהרי"ט ח"א סימן ה' דכיון שלא יחזור המעות אצלו אינו שלו הנה תמהני מדוע לא הביא מתשו' מבי"ט וש"ך יו"ד סי' רכ"א סקמ"ט ובפרט דהמח"א הל' שבועות סימן ט"ז ובהל' ריבית סימן ז' הביא סתירה במהרי"ט עצמו ותלוי במחלוקת הראשונים אבל בלא"ה הוא טעות דהתם נתן זאת לקופת צדקה לחלק לעניים והוא לא יהנה עוד מזה אבל בכאן הוא שייך לקופת כל העיר ועושים מזה דרכים וגשרים ומנורות להאיר השוקים ורחובות ושומרי לילה וגם מפרנסין עניים בכל שנה מזה וגם העניים הם מבני העיר וכבר כ' המל"מ פ"ד ממלוה דק"פ עולמית ג"כ כקה"ג דמי

וגם ע' יומא י"א וברש"י דהחילוק בין כרכים לכפרים רק דהיכי דאיכא בעלים מיוחדים בני העיר לבד מיקרי אחוזתם משא"כ כששייך לכל העולם ובנ"ד הרי שייך לבה"ע לבד וע' במג"א רמ"ד גבי פינוי זבל מהרחוב בשכיר יום דלכ"ע אסור והרי הרחוב של עכו"ם וישראל ועי' בב"י חו"מ סי' קס"ב בשם רשב"א ועמג"א תרל"ז גבי סוכה ברה"ר ועי' ירושלמי פ"ו דב"ק ה"ח וגה"ש שם וגם ביהכ"נ מיקרי חצר שותפות וע' בב"ש אה"ע סי' ל' בשם בה"י וקצה"ח סי' ר' ושל כרכים שאני וזהו כוונת הר"ן נדרים פ' השותפים דף פ' דמה"ט מיקרי בעלים מיוחדים כיון דהם בידם למכור ולא אחרים גם מה שהביא מרמ"א סי' רמ"ד בשם ר"ן דהיכי דאין ישראל עוסק בחול יותר שרי הנה ז"א דהכא אין השותף עכו"ם עוסק לשם חלקו רק שוכרים ערל בשכיר יום ומשלמים לו מקופת שותפות הוי שכיר של ישראל ג"כ

ומ"ש דע"ד הרוב הוא עושה והרוב הוא עכו"ם כמ"ש בסימן רע"ו הוא טעות גמור דהתם עושה מדעת עצמו ומסתמא לצורך הרוב הוא עושה אבל כששותפים שוכרים פועל הוא עושה גם עבור מועט השותפים כמו עבור הרוב כפי חלק

ואמנם באם המשגיחים העכו"ם ישכרו הערל מוזג על כל השנה בזה יש מקום להתיר בנ"ד דהם לטובת עצמם עושים ולכן כן יעשו וז"ז אין שום צד היתר: סימן פא ה' אמור י"ג אייר תרמ"ד ברעזאן. להרב המאה"ג מוה' דוד גאלער ני' אבד"ק ניזאנקאוויץ הסמוך לק' פרעמיסלא ולהנגידים יח"ס דק"ק הנ"ל. מכתבם הגיעני ובדבר השו"ב דק' ששלחו אחריו הפו"מ קולטוס ראטה דק' פרעמישלא יען שיש להם מחלוקת עם השו"ב דשם והושוו א"ע עמו וקבלוהו לשו"ב וש"ץ וחתם להם כתב באו"ש שמחויב לבא שמה ביום ראשון דחדש מאי למספרם ובאם לאו שחיטתו כנבלה וקרא הכתב בפ"מ ותו"ד הוא כזה אני הח"מ מקבל עלי בלא ערמה באלה ובש"ח אשר מודה אני כו' שנשבעתי בפ"מ ונדרתי בנדר עד"ר ודעת הקולטוס ודעת המקום שא"ל התרה איך שאני מחויב לקיים כל הכתוב בדיקרעט שנתנו לי מהקולטוס כו' ואם ח"ו אעבור אהי' נידון כעובר על השבועה והנדר ושחיטתו אסורה כנו"ט וחזיר גם קבלתי עלי לציית הקולטוסרעטע כו' שמחויב אני להתפלל בביהכ"נ הגדולה כו' ולהיות הקורא בתורה וכו' כ"ז אני מודה בהודאה גמורה כמודה בבד"ח וחתם ע"ז בתחתית ואח"כ ב' עדים שבפניהם נעשה ונשבע בפ"מ ונתן תק"כ על כל הנ"ל לאשר ולקיים ככל הנ"ל

והשו"ב טוען אשר בבואו שמה אמר להם שבלא רצון הרב לא יהי' לשו"ב אצלם כי ירא שיכריז עליו איסור