מהרש"ם חלק ד צ

לפמ"ש בישוי"ע לתרץ מה שהקשה פליתי דהוי סד"ר די"ל דהוי דשיל"מ כיון שאפשר בשחיטת ורידין וחתיכת אבר אבר וכמ"ש הרי"ף לענין ריחא מלתא ועי' סימן ס"ט לענין שהה ג"י בל"מ ובדשיל"מ גם סד"ר אסור וכבר כ' הפליתי סי' א' דזהו לרב אשי ביצה ד' אבל להנך אמוראי דמתרצי שם בע"א ע"כ לא ס"ל כן ור"פ משני שם האי תנא דליטרא קציעות הוא ולא ס"ל כר"א ועי' צל"ח ביצה ד' שכ' ג"כ דר"פ לא ס"ל כר"א ולכן לר"פ לשיטתיה רק לכתחילה אסור ולכן בחולין כ"ט ר"פ הוא מריה דשמעתתא ודייק שפיר דבחולין מיירי אבל לדידן י"ל דגם דיעבד אסור ונודע דבכל דשיל"מ אם ביטל בידים שלא יהי' לו מתירים אסור כדין המבטל איסור לכתחילה וכמו בדברים חשובין שריסקן ולכן גם דיעבד אסור וא"כ א"ש. שוב ראיתי במש"ל ליישב ד' בה"ג ודחיתי דר"ח גופי' סובר דם שבשלו עובר אבל לפמ"ש התוס' במנחות שם לחלוק על רש"י וכ' דבבשלו גם ר"ח מודה דאינו עובר ורק בקרש סובר דבחיצוניות עובר י"ל דבה"ג סובר כהתוס' וא"ש דברינו

סי' פ ב"ה ו' א"ק ז' אייר תרמ"ד ברעזאן. להרב המאה"ג מוה' נפתלי הירץ טירהוז ני' אבד"ק וואלאטשיסק [רוסיא]

מכתבו הגיעני ובדבר שאלתו שסידר גט א' ששם אבי המתגרשת הי' "בעריל" וסידר לכתוב מלא יו"ד ובגמר כתיבת הגט בא רב א' עובר אורח וראה הגט ואמר שא' מהאחרונים הכריע לכתוב בלא יו"ד וכת"ר החזיק בדעתו לכתוב מלא יו"ד ובפרט דבשניהם כשר ובתוך כך לקח הסופר והמשיך את היו"ד אל הריש במעמד המגרש באמרו מאחר שזהו כשר לדברי שניהם טוב לתקן שלא יצטרכו לפלפל בו ואח"כ חתמו העדים וניתן הגט וכעת לב כת"ר נוקפו דכיון שכבר גמר הסופר הגט וכבר עשה שליחתו לחד דיעה בסי' קכ"ב ועוד דכיון דנרשם בגט הישן מלא יו"ד והבעל אמר לסופר כתוב גט לשמי ושם אשתי פב"פ עד שיהיה כשר לפ"ד המסדר הו"ל כאומר שיכתוב מלא יו"ד וא"כ שינה הסופר בשליחותו והביא ד' הג"פ ותו"ג סי' קכ"ב ופ"ת שם וסי' קל"ג בשם משכני' ובר"א בנידון כעין זה והביא מהא דהאומר לשלוחו צא ותרום כו' פיחת עשרה או הוסיף תרומתו תרומה ואם נתכוין להוסיף אפילו א' אין ת"ת ומוכח דיש חילוק בין עשה בטעות ל"ה שינוי משא"כ בעשה במזיד וא"כ הא בתשו' הרא"ש שהביא הג"פ דמיירי בהקדים הזמן במזיד בזה ס"ל דבטל שליחותו משא"כ בטעה בשוגג דגם הבעל בעצמו טועה לפעמים ל"ה שינוי וגם הביא מגיטין ס"ה ומב"מ כ"ב דבאמר אח"כ כלך אצל יפות אף דאין רגילות לתרום מן היפה והוי קפידא וכמ"ש התוס' שם אפ"ה אם הסכים אח"כ מהני דמסתמא מעיקרא נמי ניחא ליה והביא מד' משל"מ פ"ב משלוחין ומהא דכתובות צ"ט והאריך בזה] והנה לפענ"ד בגוף הדין בנ"ד איננו נוגע כלל להנך דינים דדוקא היכי דשינה בשעת כתיבת הגט שהוא שעת שליחותו בזה י"ל דבטל השליחות אבל כאן הרי כבר גמר כל כתיבת הגט כפי דברי המסדר והבעל רק אחר גמר שליחותו חזר ותיקן בקצת שינוי א"כ אינו מזיק כלום וראיה לזה מירושלמי פ"ד דתרומות ה"ד ר"ח בעי קומי ר"י תנינא תמן א"ל תן להם חתיכה והוא אומר טלו שתים והם נטלו שלש כולם מעלו והכא את אמר הכין ופי' הפ"מ דהכונה דפריך אהא דאמר דבהוסיף א' מדעתו אין תרומתו תרומה כלל והתם מעל בה"ב על חתיכה א' ואמאי לא נימא דכיון דהוסיף השליח וא"ל טלו ב' חתיכות בטל כל שליחותו לגמרי ומשני תמן מחתיכה ראשונה נסתיימה שליחתו של בעה"ב ברם הכא אטו כל חטה הוא בפ"ע והרי הכל מעורב [אבל מהא דכתובות צ"ח דמוקי לה באמר טלו א' מדעת בעה"ב מוכח דלא קיי"ל כהירושלמי בחילוקו וי"ל דהיינו משום דמסתמא גם בנטלו ב' החתיכות בפעם א' מיירי משא"כ בנ"ד והבן] ומבואר דגם באמר השליח בפעם א' טלו שנים אפ"ה כיון דכל חתיכה מסוים בפ"ע עשה בתחילה שליחות בעה"ב ולא נתבטל ומכ"ש בנ"ד שעשה הכל כפי דעת בעה"ב רק אחר גמר הגט עשה שינוי הו"ל כאיש זר דאינו פוסל הגט ולכאורה הי' נראה ראיה להיפך מש"ס דבכורות ס"א האומר לשלוחו צא ועשר עלי ר"פ משמיה דרבא אמר קרא לתשיעי עשירי קדוש ולי"א עשירי אינו קדוש ורפ"א אפילו קרא לט' יו"ד אינו קדוש דא"ל לתיקוני שלחתיך ולא לעוותי ומ"ש מהא כו' פיחת י' או הוסיף תרומתו תרומה התם כיון דאיכא דתרים בעין יפה או רעה א"ל להכי אמדתיך הכא טעותא הוא לא הו"ל למטעי ובתוס' ד"ה לתשיעי כ' דטעמא די"א אינו קדוש לר"פ דמשעה שיצא עשירי עבדי כבר לשליחתי' דעשירי מאליו קדוש ע"ש ומבואר דטעמא דר"פ הוא מכח סברת הירושלמי הנ"ל אבל ר"פ שם קאמר טעמא לתקוני שדרתיך ובע"כ דס"ל גם בכה"ג הוי שינוי. אבל באמת אין סתירה כלל דודאי היכי דקרא שליח לעשירי עשירי ואח"כ גם לי"א עשירי לכ"ע אינו שלוחו כלל אבל התם הרי לא קרא לעשירי רק דסברת ר"פ דממילא איתעביד שליחתיה כיון דמאליו קדוש בזה ס"ל לר"פ דהוי שינוי בשליחות כיון דהוא לא עשה מקודם שליחותי' רק דממילא קדוש משא"כ היכי דעשה שליח שליחתי' מקודם פשיטא דמה שעושה אח"כ אינו בגדר שינוי כלל רק כאיש זר וגדולה מזו מצינו במשנה פ"ד דפרה מ"ב הזה מששית שביעית וחזר והזה שביעית פסולה משביעית שמינית וחזר והזה שמינית כשרה וכתב הר"מ בפירושו וז"ל לפי מה שהודעתיך על כל הזאה טבילה ואע"פ שהוא שב אח"ז וטבל טבילה ז' והזה ממנה הזאה שביעית הנה זה לא יספיק לפי שכבר פסלה אמנם אם הזה מטבילה שביעית ב' הזאות ז' וח' הנה היא כשרה לפי שכבר נשלמו ז' הזאות כמצותה וכל מה שיבא אח"ז לא יפסידה וכו' עכ"ל וה"נ בנ"ד. ואי ניחוש מכח חתימת העדים הרי כבר ידע וראה הבעל השינוי קודם חתימתם ונתרצה לזה ונתן בעצמו הגט ובפרט דלשיטת הב"ש רסי' ק"ל כל חתימת העדים אינו מעכב כלל כיון דאיכא ע"מ ועי' בב"מ שם וגם בגוף לשון כשר מצינו בתוס' שבת כ"ג ע"א ד"ה כל דכשר משמע דיעבד ועי' בתוס' יבמות ק ק"ז סוע"ב דמכשירים דיעבד משמע וא"כ גם באמר לכתוב שיהי' כשר ל"ה שינוי כלל כיון דכשר דיעבד אך בתוס' גיטין ד' ד"ה חתמו מבואר להיפך ועי' בקה"י ש"ח אות כ' סי' רצ"ט שלא הביא מהנ"ל אבל הביא מהרא"ש ונימוק"י דס"ל דכשר לכתחילה משמע

ואולם מ"ש כת"ר דהיכי דטעה בלא מתכוין אינו שינוי הנה מש"ס דבכורות שהבאתי מבואר דגם בכה"ג דוקא היכי דמצי אמר בהכי אמדתיך ועי' במרה"פ על הירושלמי תרומות הנ"ל שהוכיח ג"כ כן מש"ס דכתובות צ"ט וכן מוכח עוד בכמ"ד אבל בכ"ז י"ל דבנ"ד דעביד למטעי שאני וכמ"ש רו"מ. ומ"ש רו"מ מהא דכלך אצל יפות הנה בירושלמי פ"א דתרומות ומל"מ פ"ד דתרומות מבואר דמהני רק מכאן ולהבא ולא למפרע ועמ"ש לעיל בזה וא"כ בנ"ד הרי בשעת כתיבה שינה בשליחתו ולא נכתב כדין וגם ד' תוס' ב"מ כ"ב שהביא דאין דרך לתרום מן היפה צע"ג דהא משנה ערוכה פ"ב דתרומות אין תורמין אלא מן היפות אבל כבר כתבתי דבנ"ד לכ"ע אין חשש שינוי בשליחות הכתיבה וגם בלא"ה כיון דבין כך וב"כ כשר וכמ"ש המח"א הל' שלוחין סי' ג' וביאר הא דערב לי בתמרים משום דלא הול"ל בתמרים אלא ערב סתם וגי"ד בכך ע"ש א"כ בנ"ד דליכא הוכחה שוב ל"ה קפידא כלל] גם לכתחילה הוי דבר שאין דרך להקפיד בו ול"ה קפידי' קפידא ובפרט שתלה בדעת הרב המסדר א"כ הכל תלוי בדעת המסדר וכמ"ש רו"מ ולכן הדבר פשוט שאין בזה שום חשש ועי' רשב"א שבת צ"ג בשם י"מ בהא דהורו ב"ד וידעו שטעו דכיון דתלה בדעתם ועליהם הי' סומך ידיעתם כידיעתו וכמו שנזכר הוא דמי ע"ש וה"נ בנ"ד. ומה ששאל בשם מינצא שהאשה חותמת ביו"ד אחר המ"ם אם יש לכתוב במלאפום כיון שבמבטא אין היו"ד נדגשת הנה ע' בט"ג ש"נ אות נ' סק"ז מ"ש בשם תשו' רמ"א בשם "נוסיל' שפסק לכתוב ביו"ד ועדיף מלכתוב בואו דיש לטעות בו שהוא חולם ע"ש וה"נ בזה ומכ"ש אם היא חותמת כן ודאי דאין לשנות חתימתה ועי' שו"ת א"ש סי' קל"ה בשם בונא שכ' הב"ש בוא"ו דמ"מ אם חותמת ביו"ד יש לכתוב כחתימתה ומכ"ש בזה ויפה הורה רו"מ והמערער לא בדעת ידבר והנה בנידון עשו שליחותן הנ"ל