מהרש"ם חלק ד פט

והנה בכל החזיון הזה אשר חזה רו"מ זכה לכוון לדעת הג' בעל רביד הזהב סי' כ"ב שהאריך ג"כ לדחות דברי תב"ש מכח ב' טעמים שכ' רו"מ ואולם טעם ב' שכ' מכח דעת י"א שבר"ן דבעוף א"צ לנקר חוטי הגוף כלל הנה אני מצאתי מקור הדברים של הי"א בחי' רמב"ן לחולין כ"ח שהביא שם תחלה ד' הראב"ד דלקדירה לא סגי בחתיכת ורידין עד דחתך חוטין ומלח להו הן בבהמה הן בעוף וכתב וז"ל ויש להקל ולומר שלא הוזכרו חוטין אלא בבהמה אבל חוטי העוף כבשר ואין לו אלא אותן חוטין שמנו חכמים באותו ענין ולא הזכירו ורידין אלא משום דם הנבלע באברים ובבשר ולפיכך אם שחט ורידין צולהו כולו כאחד ולקדרה מולחו כולו כאחד ואם לא שחטן צריך חיתוך אבר אבר למרק דם מן הבשר עצמו ולאחר חתיכת אברים צולהו או מולחו ומבשל אבל למרק בשר בבהמה א"צ שהרי מחתכו ולמרק חוטין אינו מועיל וכן נהגו ושוב ראיתי לר"ח ז"ל נראה שהוא מסכים ללשון ראשון להצריך חיתוך לגידי העוף וגם בבהמה סגי בחיתוך חוטין שלא מצינו איסור בצליית בהמה שלימה כעין פסחים ואם לא חתכה איברים סגי בחיתוך החוטין עכת"ד והדבר ברור שזהו מקור דעת הי"א שהובא בר"ן ולזה סיים הר"ן שדעת ר"ח אינו כן וכמ"ש הרמב"ן הנ"ל. ועכ"פ מבואר דגם לדעת י"א נהי דא"צ ניקור חוטי הגוף מ"מ צריך חיתוך אבר אבר למרק דם מן הבשר ולפ"ז נראה דגם כונת הרא"ה הוא רק דא"צ לחתוך שאר החוטין רק הורידין ומזריקי הצואר אבל מ"מ צריך לחתוך אבר אבר למרק הדם מן הבשר וזהו שסיים עלה הרא"ה ומסתברא דשובר מפרקת כדין זה לגמרי לפי שמבליע דם באברים בשבירתן ואע"פ שנשחטו הורידין וכו' וכאן מותר במחתך אבר אבר כו' עכ"ל ואין חילוק בין עוף לבהמה לענין חשש בליעת דם בבשר בלא נשחטו ורידין דצריך לחתוך אבר אבר ורק לענין החוטין דגבי בהמה גם בשחט ורידין צריך לחטט החוטין משא"כ בעוף וא"כ שוב אין צד להקל מכח דעת י"א הנ"ל היכי דאינו מחתך העוף אבר אבר. אבל מכח טעם א' צדקו דברי רה"ז דודאי לשיטת הרא"ש ומרדכי נדחה ראיית הרשב"א ומנ"ל להמציא ניקור כל חוטי הדם וגם מ"ש התב"ש דמדנקט הטור ואם בשלו בקדרה מחטט ומנקר החוטין כו' ולעיל נקט ורידין משמע דכונתו על חוטי הגוף הנה לענ"ד הרי הטור נקט אח"כ דעת הר"א דבבישול אע"פ שחתך הורידין ינתח אבר אבר ויסיר כל הגידין שי"ב דם וכו' הרי ששינה לשונו ונקט בלשון גידין שי"ב דם וגם אי נימא דהטור שינה לשונו י"ל דכונת הטור דבבישול צריך לחתוך כל חוטי הצואר ולא ב' ורידין לבד ועי' הגהות כד"ה שבתשובה בש"ר סימן ל"ד שכ' דלשיטת הר"מ בפיהמ"ש הם הגידים הדופקים המוצאים הדם מחדר הלב ונקראים ארטעריע' אבל אותם הנקראים ויני' הנזכרים בש"ע הם המביאים הדם לחדר ב' של הלב וכשחותכים הגידים הדופקים הנ"ל יוצא הדם בשפע גדול וכבר רמז התב"ש סק"ב דיש עוד כמה גידים בצואר ולכן י"ל דס"ל להטור דצריך לחטט אחר כל גידי הצואר אך ממ"ש ב"י ע"ד הטור הנ"ל שכ"כ הרשב"א בתה"א נראה שהבין דעת הטור כמ"ש התב"ש ומצאתי בב"מ ליו"ד סי' כ"ב שהעלה ג"כ דלשיטת הרא"ש ומרדכי ור"ת דסברי דסגי בהסרת הראש לא ס"ל כהרשב"א דס"ל דצריך לחטט כל חוטי הגוף והביא מדברי תה"ק בית ג' ש"ג שכ' הרשב"א בעצמו דצריך רק לחטט החוטין שבשדרה ולא שבכל הגוף וגם בסי' ע"ו כ' שם ע"ד הש"ע שכ' דצריך לנקר חוטי הדם היינו הורידים הכוללים חוטי השדרה ושכן הכונה בתה"א ודלא כמ"ש השפ"ד סי' כ"ב ע"ש בזה ובסי' כ"ב סיים דלשון הטור כפי שהבין ב"י בדעתו צ"ע דהוא נגד דעת הרא"ש הנ"ל ע"ש

ולכן לדינא ודאי דבדיעבד יש להקל גם בלא הסירו הראש רק נטלו כל הורידין וחוטי הצואר קודם מליחה דנראה דגם הטור מודה בזה גם בלא חתכו הראש לשנים אבל לכתחילה ודאי ראוי ליזהר כדעת התב"ש וגם בס' רה"ז שם מסיק דלכתחילה יש להחמיר כהתב"ש בבשלו שלם להצריך ס' נגד הורידין וכל חוטי הגוף אבל במקום הפ"מ נראה שלא להצריך ס' כ"א נגד הורידין וחוטי הצואר דכדאי הרא"ש לסמוך עליו ובפרט בדם שבשלו ומבואר דאם חתכו הורידין וחוטי הצואר קודם מליחה יש להקל בפשי' ואני מוסיף דלפמ"ש בש"ג שעל המרדכי פ"ג דשבת ובגדי ישע שעל המרדכי שם הרי בעוף לכ"ע יש לומר דם שבשלו דרבנן וגם הרי לשיטת ר"ת דסובר דגם בכבד סגי במליחה דמליחה שוה בכל מקום לצלייה א"כ גם לשיטת תב"ש יש להקל וע' בתוס' חולין צ"ג ד"ה חתכו וברא"ש שם והרי בסי' ע"ג קיי"ל דאם הורה המורה כר"ת לא מהדרינן עובדא א"כ שפיר חזי לאצטרופי בנ"ד להקל. אבל ברש"י ותוס' חולין ק"ט מבואר דגם בעוף תליא בפלוגתא דדם שבשלו

והנה בעיקר דין שחיטת ורידין לשיטת כמ"פ דגם בדיעבד אסור ובתוס' הוכיחו דדוקא לכתחילה חילה מהא דקאמר הש"ס שם כ"ט רישא בחולין מדקתני רי"א עד שישחוט הורידין ופליגי רבנן עלי' ואי בקדשים אמאי פליגי כל עצמו לדם הוא צריך ואי לר"י גם דיעבד דלמא פליגי רבנן רק בדיעבד ונראה ליישב קושיית התוס' דהנה הפליתי סק"ד כ' דמהראוי לאסור רק לכתחילה דכל החשש קירור הדם הוא ספק ודם שבשלו דרבנן וסד"ר לקולא וצ"ל דלכתחילה אין לעשות סד"ר ואולם בישוע"י תי' דהספק נולד בעודו הבשר חי וכשנולד הספק בדאוריתא ונתגלגל לדרבנן דינו כספק דאוריתא כנודע ואמנם אי נימא דטכ"ע דרבנן בשאר איסורים חוץ מבב"ח שוב הוי סד"ר דהא הרא"ה בבדה"ב כ' דכל החשש משום שהדם מבליע באברים בגוף הבשר ולא משום דעומד בעין בהגידים אך דאנן קיי"ל טכ"ע דאורייתא וכבר כתב הב"ט ושאר אחרונים דלמ"ד מב"מ לא בטיל ליכא הוכחה מגי"נ לטכ"ע די"ל דה דהתם מחשש מב"מ צותה תורה להגעיל וא"כ לר"י לשיטתי' דסובר מב"מ ל"ב בע"כ רק לכתחילה אסור ושפיר הוכיח הש"ס דבחולין מיירי אבל לדידן דס"ל טכ"ע דאורייתא גם דיעבד אסור. והנה דעת בה"ג דגם בהמה צריך לשחוט הורידין דשמא ימלך לאכלו שלם ותמהו כולם דהוא נגד הש"ס ונראה דהנה בישוי"ע הקשה איך מוכיח הש"ס מברייתא דנקט עוף דבהמה שרי דילמא בעוף אסור גם דיעבד ובהמה אסור עכ"פ לכתחילה דשמא ישכח ונראה דהוכחתם דבהמה אין לאסור גם לכתחילה דהא באמת הוי גזלג"ז דגם אם ישכח הוי רק דרבנן דדם שבשלו דרבנן ובפרט אי נימא דהוי רק ספק דרבנן כמ"ש הפליתי ומ"מ אסור לכתחילה דאין עושין סד"ר לכתחילה א"כ פשי' דגם בעוף שרי דיעבד ובפרט דעכ"פ אין לגזור בבהמה היכי דדיעבד שרי כמ"ש הט"ז סי' ב' אך י"ל שמא יאכל באומצא דהוי דאורייתא ועי' ישוי' ע בזה אינה הנה בשבת קכ"ח סובר רב חסדא גופי' דדוקא עוף חזי לאומצא דרכיך אבל בשר בהמה לא ואנן לא קיי"ל הכי כמ"ש בבאורי הגר"א באו"ח סימן ש"ח להוכיח מחולין ט"ו מהא דמוקי ר"פ כגון שקצץ לו דלעת דגם בבהמה חזי לאומצא ודלא כמג"א שם ועי' בל"א חולין שם בתוס' ד"ה כגון מ"ש ג"כ בזה [ועי' בירושלמי פ"ג דעירובין הא בשר חי מערבין שכן הבבלים אוכלין אותו וע' צי"ר שם שהוכיח ג"כ דלא כמג"א ועי' נת"ח שם ועי' תוס' פסחים כ"ד דס"ל כהמג"א] ועכ"פ לר"ח לשיטתו הוכיח שפיר מברייתא דבבהמה שרי גם לכתחילה דליכא למיגזר שמא ישכח דהוי גזל"ג ואף דמהברייתא לא נשמע זאת הרי כ' התוס' ב"ק נ"ה ד"ה אר"ל דמצינו כמ"פ בש"ס דדייק ממתניתין משום דסובר הסברא כך ומעמיס סברתו במשנה ע"ש אבל לדידן דס"ל דגם בשר בהמה חזי לאומצא שפיר י"ל דגם בבהמה מה אסור לכתחילה

אבל יש לפקפק בזה דהמעיין במנחות כ"א ימצא דרב חסדא גופי' סובר דדם שקרש ובשלו עובר עליו ועי' לקמן ומזה יש להקשות איך מייתי סייעתא מברייתא לר"ח הרי לפמ"ש הש"ג הנ"ל דבעוף לכ"ע דם שבשלו דרבנן א"כ דלמא נקט עוף בברייתא משום דבעוף עכ"פ דיעבד שרי דהוי סד"ר אבל בבהמה דהוי סד"א גם דיעבד אסור וגם י"ל דנקט עוף לרבותא שו"ר שהוא ש"ס מפורש חולין קכ"ט ע"ב גבי מן החי פסחא דעורא כו' אלא כל דכן ה"נ כל דכן ומבואר דנקט סתם ור"ל אפילו וכמ"ש כה"ג בתוס' קידושין כ"ג ד"ה ואיכא דאמרי כו' וכאבא שאול כלומר אפילו כא"ש וע"ע בט"ז א"ח רנ"ג סק"א ובש"ך חו"מ סי' כ"ה סקי"ג אית י"א וסי' מ"ה סקכ"ג בשם הרמב"ן כה"ג

אבל לפמ"ש לעיל דלר"י לשיטתו טכ"ע דרבנן ניחא. והנה מ"ש לעיל קו' התוס' להסוברים דגם דיעבד אסור י"ל עוד