מהרש"ם חלק ד ט

כלל. וכמו שמועיל בכל גיטין וקידושין אפי' יש קא"פ אם מייחדים ב' עדים כשרים דאימטעו ממילא שאר העומדים וה"נ בזה. ומ"ש מדברי חייס חא"ע דהיכי דאיכא אומדנא ואנן סהדי ל"ש דין נמצא קא"פ הדבר מבואר בתוס' סוטה ל א סוע"ב בשם ירושלמי דבעידי טומאה לא אמרינן עדות שבטלה מקצתה בטלה כולה מפני שרגלים לדבר ע"ש. ומה שהעיר רו"מ עוד לפסול את הגב"ע של החקירות שחוקרים מהעדים מפני שביום שלפני החליצה חקר רק הדיין לבדו וביום החליצה דהוי בשעת מעשה ל"מ עדות של קא"פ לשי' הרי"ף פ"ד דיבמות בהא דאשתמודעינהו לפמ"ש הריב"ש סי' קפ"ב דדוקא שלא בשעת מעשה בעינן והביא מדברי הח"ס א"ע סי' ז' שהסכים לגמרי לדעת הרי"ף ובסי' נ"ה הביא ראי' לדבריו מהש"ס ואפי' אם נשאת תצא דלא כהט"ז וב"ש ולכן צריך שישמעו ב' עדים מן הקא"פ שלא בשעת מעשה ואח"כ למחר בשעת חליצה יעידו הכשרים והביא גם דברי הנו"ב סי' צ"ג שכ' דהרא"ש השמיט סיום ד' הרי"ף משום דלא ס"ל כן וזהו דוחק גדול ובנ"ד הי' רק ע"א על השאלות והי' צריך לקב"ע ביום שלפניו בב"ד של ג' וא"כ מהראוי בנ"ד לגבות עדות עתה משני עדים כשרים עכת"ד. והנה בגוף ד' הרי"ף הארכתי בתשו' והבאתי להרמב"ן נדה מ"ח שרמז הריב"ש שם שכ' וז"ל בהא דכל הנבדקות נבדקות ע"י נשים וטעמא משום דמילתא דאיתא ליגלויי קמן מיהמני ודמיא להא דהחוצץ וכו' והוסיף רבינו הגדול ז"ל ואמר טעמא משום דלאו אמילתא דאיסורא קמסהדי אלא מלתא בעלמא הוא דמגלי דהדין הוא גברא פלן והא נמי לההוא דמיא ועדיפא מינה דמילתא איתא קמן לגלויי אי הביאה סימנים או לא משא"כ באחיו הוא הלכך נשי מהימני עכ"ל ומבואר דבנידון הרי"ף ל"ה על"ג והוא תמוה דהא גם התם הוי על"ג וכעת אני מוסיף לתמוה ואעתיק מ"ש בתשו' הריב"ש סי' קנ"ה במה שהאריך שם לדחות ד' החולק שהי' סובר דגם בממון נאמן בענ"ג והביא מרמב"ם פ"ד מיבום שכ' וכן בשאר עדיות של תורה בין לעדות ממון בין לאיסור שזהו דבר העשוי להגלות וכו' הרי שהרב ז"ל לא חילק בין ממון לשאר איסורים בנאמנות ע"א העשוי להגלות כגיו זה אחיו של פ' או פ' מת שאם הוא חי יבא היום או למחר וע"ז השיב הריב"ש וז"ל נראה שהחולק הזה לוקח בגדר א' כל מקום שנאמר בו על"ג וכו' ולדבריו אפי' אשה ושפחה נאמנים לענין ממון לומר מת פ' כמו שנאמנים לומר זה אחיו של זה וזהו טעות מפורסים כו' אלא כי מעיינת תמצא שאין כל מילתא דעל"ג בגדר א' יש דבר שאמרו בו מלתא דעל"ג שהוא דבר מפורסים לכל ועתיד לגלות בודאי בקרוב כסא דקידשי ב"ד החודש בר"ה כ"ב וכן שטרא פרסאה דמקרינן לי' לשני עכו"ם זה שלא בפני זה ומגבינן מב"ח (גיטין י"ט) לפי שזהו דבר שלא ישקרו בו מפני שרבים יודעים הלשון ההוא ובידינו לחקור עליו וכן בבדיקת סימני נערה וכו' וכן זה אחיו של פ' וזה יבמתו שדבר זה כבר ידעו בו רבים ונוכל לחקור הדבר מיד כי אם אחיו הוא כבר הוא מוחזק כן בעיר ויש דבר שאמרו בו ג"כ מלתא דעל"ג ואינו בגדר זה שאינו דבר מפורסים ואין בידינו לגלותו וגם אינו ודאי שיגלה אלא שאפשר שיגלה באיזו זמן כגון מת פ' שהרי אף אם הוא חי אפשר שלא יבא לעולם כי ירחיק נדוד לקצה הארץ ולא יוודע אם הוא חי או לא וכו' וכמו זה אינו נאמן מן הדין אלא מדרבנן בצירוף טעם דיוק האשה ולא אמר בזה הרמב"ם שיהי' נאמן בעדות ממון אלא בזה אחיו של פ' ודומה לו שהוא דבר מפורסים ובידינו לגלותו מיד וכו' עכ"ל. ומבואר דעת הריב"ש עצמו דגבי זהו אחיו של פ' הוי על"ג ממש ונאמן ע"א גם בממון ואיסורא מדאורייתא [ומזה מבואר דמ"ש הרמ"א בחו"מ סוסי' ל' בשם ריב"ש דאין חילוק בממון בין על"ג או לא היינו בגוונא דעל"ג שאינו עומד להיגלות מיד בבירור ומיושב בזה קושית הבנ"ש שהביא בקצה"ח סי' מ"ט סק"ב ע"ש ותבין ואיך כ' הרמב"ן הנ"ל דבהך דאשתמודעינהו לא הוי על"ג והריב"ש עצמו העתיק בסי' קפ"ב ד' הרמב"ן הנ"ל ועוד יותר תמוה מ"ש הריב"ש שם וז"ל ואני אומר שלפי ל' הרי"ף ז"ל נראה שאין אשה וקרוב נאמנין לומר זה אחיו של פ' כשמעידין כן בממון או באיסור בשעת מעשה ומשנה שלמה שנינו בפי"נ האומר זה אחי אינו נאמן וכו' עכ"ל והנה הראי' הנ"ל הוא תמוה דשא"ה דגם שאר האחים לא הכירוהו ואמרו שאין יודעים אותו וא"כ בע"כ שאינו ידוע וניכר במדינה שם כלל וא"כ ל"ה בגדר על"ג ממש ודמי לעדות מיתת הבעל שכ' הריב"ש דכיון דאינו עומד להגלות בודאי מיד אינו נאמן וה"נ בזה

ועיין בתשו' פ"י להמג"ש ח"ב א"ע סי' פ"ו שהאריך בדין עדות מפי כתבם שזהו אחיו של המת אי מהני והביא מהרי"ף וריב"ש ותמה על הב"י שלא הביאו ובמחכת"ה נעלם מעיניו הטהורות ד' הב"י סי'. קנ"ז וגם מ"ש לחלק בין על"ג דעדות אשה ובין הא דזהו אחיו של פ' דהוי על"ג גמור נעלם ממנו ד' הריב"ש סי' קנ"ה הנ"ל אבל לפ"ז איך יתכנו ד' הריב"ש שכ' בסי' קפ"ב דדוקא בהעיד שלא בשעת מעשה ולולא ד' הריב"ש הי' נ"ל כונת הרי"ף עפמ"ש בתשו' נו"ב סי' כ"ז וגם כבר קדמו בתשו' תשב"ץ מסי' פ"ב עד סי' פ"ה דדוקא בעד המעיד שהוא ראה המיתה נאמן מה"ת משום דהוי על"ג אבל עד מפי עד הרי יכול להשמט שהאחר כוזב בו ע"ש ולכאורה הרי הראשון שאמר בפני העד שמת בע"כ דקדק היטב משום דעל"ג אבל נראה דדוקא במעיד לפני ב"ד או לפני הרבה עדים שלא יוכל להכחישם ולומר שלא העיד כלל בזה מתיירא במלתא דעל"ג פן יתפש בשקרו אבל היכי שאמר כן חוץ לב"ד בפני ע"א במלתא בעלמא הרי אם יתברר שקרו יוכל להכחיש את העד ששמע מפיו שלא אמר לו כן כלל

ומעתה התם בנידון הרי"ף שהעד שמע מפי האשה שזהו אחיו איננו בגדר על"ג ולכן לא הי' מהראוי לעד זה להעיד עפ"ז בב"ד שזהו אחיו ולכן הוצרך הרי"ף לומר דכיון דעכ"פ כבר הוחזק הדבר יוכל להעיד ע"ז בב"ד אבל היכי שהפסול מעיד בב"ד במילתא דעל"ג שפיר נאמן כיון דהוי מלתא דעל"ג. אבל גם לשי' הריב"ש מבואר מדבריו שהרמב"ן ז"ל לא פירש כן דעת הרי"ף אלא כיון דהעד מעיד במילתא בעלמא שזה אחיו וכדומה ולא על גוף החליצה מהני שפיר גם בשעת מעשה שהרי בנידון הרמב"ן דנבדקות ע"י נשים ס"ל ג"כ דדמיא להא והריב"ש כ' על ד' הרמב"ן בלשון ואני אומר וכו'. ולשי' הריב"ש עצמו בסי' קנ"ה לשי' הרמב"ם אינו כן וכ"ז נעלם מהח"ס ז"ל במחכת"ה ואמנם לשי' הריב"ש נראה פשוט דאין חילוק בין יום שלפניו כשעוסקין בעסק החליצה הוי כמו בשעת מעשה דאטו ימים מפסיקין וכונת הריב"ש הוא אם אינו שומע בשעה שעוסקין לצורך עסק המעשה כלל וגם אי נימא שדעת הרמב"ן דגבי עדות שזהו אחיו לא הוי בגדר על"ג ממש כמו בסימני אשה י"ל דהיינו במקום שאינו מפורסים ממש במקומו כגון שבא מארץ מרחק וכדומה אבל אם הוא ידוע וניכר במקומו בודאי הוי בגדר על"ג ממש וע' תשו' עה"ג סי' ק' ק"א מ"ש בדברי הרי"ף וריב"ש ולפי הנ"ל דבריו צע"ג וע' בג"פ לא"ע סי' ק"כ סקי"ד שהביא ג"כ מתשו' ראנ"ח ובני שמואל שדחו ד' הריב"ש ואחרי שנתבאר דגם הריב"ש גופי' בסי' קנ"ה איננו סובר כן להלכה וכפי הנראה שבסי' קפ"ב כ"כ רק מה שנראה לו משמעות מל' הרי"ף נגד דעת הרמב"ן ולא החליט כן לדינא כלל וע' ברא"ש ב"ב פ' ג"פ סי' י"ז דמבואר דטעמא דאשתמודעינהו רק משום דהוי מילתא דעל"ג ולא. כ' כלל דבעינן שלא יהי' בשעת מעשה ויפה כיון הנו"ב סי' צ"ג בדעת הרא"ש ע"ש ותבין ובזכרוני שראיתי באיזו תשו' שהביא ג"כ הרא"ש הנ"ל ואיני זוכר כעת באיזה תשובה וכן מצאתי בתשו' מהרי"ק שרש קע"ו שכ' וז"ל גם שם אביו ידע ע"פ דודו ופשיטא דיכול להעיד עליו כדפשיט תלמודא בפ' החולץ גבי וא ואשתמודעינהו וכו' וכ' הרי"ף והילכתא אפי' קרוב וכו' דלאו אמילתא דאיסורא וכו' והעתיק כל ל' הרי"ף וסיים עלה בזה"ל הרי לך שתלה הטעם במאי דלאו אמילתא דאיסורא מסהדי ואע"ג דבההוא שעתא דמגלי מילתא דאחוה דמתנא הוא כבר צריכים אנו לעדותו שהרי הוא רוצה לחלוץ ולהנשא לשוק בחליצה זו אפ"ה לא חשיב אלא גילוי מילתא בעלמא כ"ש הכא שבשעה שא"ל דודו לא היינו צריכים לעדותו שהרי לא היתה האשה זקוקה לפניו עכ"ל הרי דמפרש ד' הרי"ף גם בשעת מעשה ודלא כהריב"ש וגם בתשו'