מהרש"ם חלק ד י

רדב"ז ח"א סי' ל"ו בדין שליח המביא גט ואינו מכירה שהובא בסי' קמ"א סל"ו בהג"ה וסי' קמ"ב סי"א בשם תה"ד דבעינן עדים כשרים והרדב"ז דחה דבריו והביא ראי' מהרי"ף הנ"ל דגם מפי קרובים מהני ביבום וחליצה וה"נ בגט ע"ש והרי התם בשעת מעשה הוי וגם בתה"ד גופי' הביא שם מדברי הרי"ף וסיים דאע"ג דהתם יש להקל מ"מ בגט החמירו טפי שמא יטעו ע"ש ומבואר דמפרש ג"כ ד' הרי"ף גם בשעת מעשה וגם בחי' הר"ן לנדה מ"ח הביא שם דברי הרמב"ן שהבאתי לעיל והקשה עליו מטעם אחר ומבואר ג"כ דמפרש ד' הרי"ף כן וע' תשו' רח"כ סי' ניט שפסק ג"כ בפשיטות דלא כהריב"ש וגם בתשו' ב"ש חא"ע סי' קנב. ומצאתי בשו"ת הרי"מ מהגאון הנפלא מו"ה יצחק מאיר ז"ל חא"ע סי' מ"ב שכ' וז"ל הנה טעם א' שכ' רו"מ שלא רצה לסמוך על האב שמהריב"ל כ' בשם ריב"ש בפי' הרי"ף דוקא קודם מעשה תמהני הלא ד' הריב"ש הובאו בב"י ודחה דבריו וסתם בש"ע ורמ"א לא הגיה וכ"מ מלשון הרמב"ם וגם הרמב"ן וריטב"א ותשב"ץ חולקים עליו וגם הריב"ש אפשר סובר כן רק בפי' הרי"ף והוא לא ס"ל כן וכו' וסיים דאין לפסוק להחמיר נגד סתימת הש"ע בשביל הנמצא באיזה תשובה עכת"ד בקצרה. ואני ת"ל הוכחתי מהריב"ש עצמו דלא ס"ל כן ועוד מכמ"פ וגם מהא דח"מ סי' מ"ט מוכח כן ולכן לפענ"ד אין להחמיר כלל בזה ובפרט בנ"ד שכבר נשאת ויוגרם הוצאת לעז על הנשואין וישיבתם עד עתה יש להקל וכמ"ש. וע"ע בענין זה בס' מכתב מאליהו שער ו' סי' י"ח מ"ש בדברי הרי"ף הנ"ל

ומעתה נפנה אל החשש השלישי שכ' רו"מ עבור ששינה ועשה את המנעל והפך את העור ועשה צד הבשר לחוץ וצד השער לפנים ואין דרך לילך כן רק בעורות של יעחטין המעובדים היטב וכ"ה בתשו' רש"ל סי' צ' ובכנה"ג והביא מ"ש הרב הגאבד"ק סטריא ראי' מש"ס דביצה ט"ו ע"א דבאתרי' דמר בשרא לתחת ואם שינה אסור לטלטלו ביו"ט דלא חזי ללבשו בחול ואח"ז חזר וכ' הרה"ג הנ"ל דיש חשש שידבק אבק עפר מצד פנים ויהי' חציצה לכן יש לעשות צד הבשר לחוץ וד"ז תמוה מאד וחלילה לשנות ממ"ש הרש"ל וכנה"ג מחששא בעלמא ואולם לענ"ד אם אמנם שהדיין לא יפה עשה ששינה לכתחילה נגד הכתוב באחרונים אבל בדיעבד אין בו חשש כלל. חדא. שהרי בחליצה עושים בכמה דברים רק שיהא דומה לסנדל ולא למנעל וע' שבת ס' ע"ב דמנעל תפרו מבפנים משא"כ סנדל וא"כ אין ראי' ממנעל לסנדל ועוד שהרי כבר הביא הט"ג בליקוטי שמות עיירות סקי"ג בשם הג' מו"ה ישעי' הורוויץ שהעיר בענין המנעל של חליצה שאין שום אומה שהולכין במנעל כזה ובע"כ דבימים ישנים הקודמים היו הולכים במנעל כזה ואנחנו נוהגים כבראשונה והובא בתשו' חב"י סי' קמ"ה והט"ג תמה על דבריו שכתב דמ"ש שאין אומה כו' אינו מוכרח וע' תשו' ח"ס יו"ד סי' נ' במ"ש שאם נבא להורות כפי שיקול דעתינו ישונה מנעל החליצה בכל דור ע"ש ובע"כ דאף שעכשיו אין הולכין במנעל כזה אנו אוחזים במנעל שהי' לפני כמה מאות שנים מאבות אבותינו וע' תשו' שו"מ מהד"ג ח"ג סי' קכ"ח מ"ש ע"ד הרב מבוטשאטש בתשו' חסל"א והעיד שבמדינת הגר וטיראהל הולכים בכעין זה אף שאינו ממש כזה והרי בטלית נוהגים בעטיפה כעטיפת ישמעאלים והנה ידוע כי מדינתינו לא הי' בה יהודים לפני כמה מאות שנים ונתיישבו מגלות צרפת ואשכנז למדינה זו וגם הם אולי הי' להם מנעל חליצה מאבות אבותיהם שבאו ממדינת בבל וכדומה וא"כ הרי באתרי' דר' יוסי הי' המנעל בצד בשר לחוץ רק שהיו מצחצחים הקליפות וא"כ במנעל שלנו שהעור מצוחצח בעיבודו משני הצדדים אין לנו להשגיח על מנהג מנעל פשוט שבמדינתינו שלובשים בצד בשר לפנים כיון דבלא"ה אין מנעל החליצה נעשה כלל בסגנון זה והוא נעשה רק כפי שהי' לפני כמה מאות שנים וכפי הנהוג במקומות אחרים ומדוע נחשוב רק כפי מקומו של ר' יודא ולא כפי מקומו של ר' יוסי כיון דמקומות מקומות יש במדינות אחרות ויש שלובשין בצד בשר לחוץ א"כ לדידן דבלא"ה אין לובשין מנעל כזה כלל אין לנו הוכחה כלל איך לעשות. וגם בלא"ה אין ראי' כלל מהש"ס דביצה שאם השכו לא יהי' ראוי ללבשו כלל דהתם רק היכי דמחוסר עוד מעשה אזי אינו ראוי ללבשו כך אבל בשביל ההיפך לבד אין שום רמז הוכחה מהש"ס שלא יהי' כשר לחליצה ושלא יהי' לו דין מנעל גמור ובעיקר דין מנעל של חליצה הנהוג שפקפקו בו יש לו לדון ע"פ הש"ס דשבת ס"ו סנדל של סיידין דפליגי ר"ע ור"י אם אשה חולצת בו ובש"ס פריך לר"ע אמאי טמא מדרס הא לאו להילוכי עביד ומשני שכן הסייד מטייל בו עד לביתו וע"ש בתוס' ד"ה טמא מדרס ובד"ה והא לאו להילוכא עביד ולכאורה אמאי לא פריך ג"כ אהא דאשה חולצת בו אבל ברשב"א שם אהא דאם יש לו קיבול כתיתין דלאביי טמא טו"מ אבל לא מדרס והקשה הרשב"א דכיון דאינו טמא מדרס לאביי בע"כ דס"ל דלאו להילוך עביד א"כ אמאי אשה חולצת בו דהא ביבמות פמ"ח פסלינן מנעל של זקן שעשאו לפי כבודו דלאו להילוך עביד ותי' בשם התוס' דבחליצה סגי בדעביד להילוך קצת אבל לגבי מדרס בעינן שיהי' להילוך ממש ע"ש וא"כ מה"ט לא פריך אחליצה דהתם פשי' לי' דמהני טעמא שהסייד מטייל בו או גם משום דבשעת מלאכתו מהלך בו וכמ"ש התוס' ורשב"א שם ולכן פריך רק אהא דטומאה ועפ"ז יש לי לדון דגם במנעל הנהוג לחליצה שנהגו שהיבם מהלך בו מעט כמ"ש בש"ע סי' קס"ט סי"ד ובסי' ס"ח סעי' ס"ב א"כ כיון שהוקבע מנעל כזה לכל יבם והולך בו מעט קודם החליצה הרי בחליצה סגי בדעביד להילוך קצת ולכן כשר שפיר לחליצה והש"ס דפריך במנעל שעשאו זקן לפ"כ משום דמנעל כזה לא הוקבע להילוך כלל כנלע"ד להמליץ בעד מנהגן של ישראל. כלל הדבר דבנ"ד אם העור שבצד הבשר לא הי' מעובד היטב ונשאר בו הקליפות ומריטות ומחוסר אומן לצחצחו בודאי המנעל פסול דבזה שפיר יש ראי' מהש"ס דביצה דלכ"ע אינו ראוי לנעול כלל אבל אם מעובד היטב כנהוג או גם שיש מעט רושם קליפות דקות שיש ביד כל אדם להחליק ביד וא"צ אומן לזה כל שבידו לאו כמחוסר מעשה דמי וגם אם הפכו בדיעבד כשר ותדע שהרי בש"ע לא הוזכר כלל קפידא בזה ואם הי' דבר המעכב איך לא הזכירו מזה ובודאי גם הרש"ל וכנה"ג כתבו רק לזהירות לכתחילה. ולכן מכל הלין טעמי נלעיד שהחליצה כשרה אחרי שכבר נשאת ואין להוציא לעז ח"ו כלל. הנלע"ד כתבתי

עוד על ענין המבואר לעיל שהשבתי שנית להרב הנ"ל

מכתבו מגילה עפה הגיעני ואני עמוס הטרדות ואין לי פנאי לבא בארוכה ובכ"ז עברתי במרוצה על דבריו והנה מ"ש מהש"ג וב"ש רסי' קס"ו שכתבו דחליצה בעי עדים לא ידענא מאי ק"ל דהוא בא שם להודיע דיבום בעי עדים כמו חליצה אבל הב"ד הם הם העדים ובלא עדים כלל ל"מ באמת וכבר הבאתי ד' התה"ד דלשי' ש"פ הנוספים ג"כ אינם לשם עדים רק לשי' רש"י וכתב דג"ז מילתא יתירתא דהב"ד עצמם הם העדים ומה יש לנו לזעוק עוד ולכרכר חומרות נגד ד' התה"ד המפורשים. והב"ד המתכוונים לראות כפי שחייבה תורה שיהיו לעיני הזקנים הוא הוא הכונה לשם עדות דיש בכלל מאתים מנה. ומ"ש להשיג עמ"ש דבכה"ג ל"ה חב לאחריני כיון דכבר ראו ב"ד ותמה דהא בגירושין ויבום וחליצה בלא"ה ל"ה חב לאחריני ובע"כ דגזרה תורה בכל דיני ערוה בשוה והנה מ"ש מהא דגירושין נעלם ממנו דברי התוס' בגיטין ד' ע"א בד"ה דקי"ל כו' יעו"ש בסה"ד שכ' דבגירושין הוי ג"כ חב לאחריני דאסר לה אכהן והיינו דאף דעכשיו בלא גרושין היא אשת איש מ"מ שמא ימות בעלה ותהי' מותרת לכהן ולכן הוי שפיר חב לכהן ואמנם בהא דיבום כבר תמה בתשו' ח"ס חחו"מ סי' ר"א לשי' הש"ג דיבום בעי עדים דהתינח היכי דאיכא עוד אחים הוי שפיר חב לאחרים אבל בדליכא אח אחר מהראוי שיועיל הודאתם דהא בלא"ה נאסר בקרובות זקוקתו ע"ש. ומ"ש רו"מ דבכל גוני גזרה תורה במח"כ נעלם ממנו ד' הרשב"א בחי' לקידושין שם שתמה ע"ד רש"י שפי' דחל"א שקרובותי' נאסרות בו דא"כ במי שאין לו קרובים נימא דהודאת בע"ד מהני בקידושין וא"ל דכיון דבעלמא מחייבי לאחריני גם במקום דלא מחייבי לא מהימנא כדי שלא יאמרו מי שאין לה קרובים נאמנת ושיש לה אינה נאמנת והא גבי ממון ג"כ