מהרש"ם חלק ד פח

מחובר לקרקע כלל דהא לרבנן דר"א אי לאו דציפויו בטל לגבי מזבח מק"ט אע"ג דהמזבח מחובר לקרקע כמ"ש רמב"ם פ"ח מביהב"ח הי"ג ונעשה מתחילה לכך וגם הבאתי ד' הב"מ ליו"ד סי' קצ"ח שהוכיח מהא דקבעו ולבסוף חקקו דודאי נעשה לשמש עם הקרקע ואפ"ה ל"מ בדאורייתא אבל בתשו' נב"י מ"ת סימן ק"ט העיר בזה והעלה דדוקא היכי דהקרקע מסייע בתשמישו ועפ"ז העליתי דבמקוה דפסול לטבילה בלא חיבור לקרקע שוב הוי הקרקע מסייע בתשמישו וכדאיתא כה"ג בב"ב פ"ט ב' כדרך שאמרו לאיסורן כך אמרו לטומאתן ופי' רשב"ם דכיון דאסור לשקול בהם הו"ל כלא נגמר מלאכתן אבל בכ"ז לא הונח הש"ס דחגיגה הנ"ל והעליתי שד"ז הוא פלוגתא בבלי וירושלמי חגיגה שם והירושלמי לשיטתו בשבת פ"ט ה"א שהביא בשו"ת גי"ט ס"ו והגהת י"ש דסוכה דגם בשל תורה מהני ואכמ"ל אבל היכי דבנה עליו מבואר בפ"כ דכלים שם דמהני וכבר העיר בזה בתשו' מהרמ"פ סי' לא והט"ז סימן קצ"ח סקל"א חולק עליו אבל כבר ביאר הסד"ט שדברי רמ"פ ברורים וא"כ אם בונה ע"ג כותלי המקוה סביב ב' או ג' שורות אבנים בטיט שיהי' בנוי ע"ג כותלים וגם ע"ג קרקע שסביב המקוה לכ"ע מהני לבטל חשש כלי ועי' תשו' מהרי"א סי' רי"ד וסי' רכ"ה שהעלה דאם עושים ברזא תקועה בנקב המקוה שיהי' ערוך למטה ותקוע בעומק בקרקע שתחת המקוה הוי ג"כ דרך בנין ושרי לכ"ע וא"כ יעשו כן נקב א' סתום בברזא בדרך זה או יבנו נדבך אבנים סביב כמ"ש ויצאנו מחשש של הנוב"י ומהרח"ש ובפרט מתוס' רי"ד הנ"ל שהבאתי. עוד נ"ל לדון לפי המבואר בב"ק ס"ו דתליא בשינוי השם ועיין בפ"י שבת נ"ח וסוכה י"ט ע"א ד"ה מחצלת א"כ בשלמא צינור וכדומה דלא נשתנה שמו ע"י חיבורו בקרקע לכן ל"מ בשל תורה אבל במקוה דתחילה נקרא תיבה ואח"כ נקראת בפ"כ בשם מקוה לכ"ע מהני גם בשל תורה ועי' בפ"י שבת בתוס' ד"ה אע"פ ד' נ"ח ע"א ומכח חשש הברזא שיתפתחה תמיד שחשש הנוב"י דאינו מבטל מתורת כלי כבר חלקו עליו בתשו' ח"ס סימן קצ"ח אות ה' ותשו' ב"א סי' י"ג אבל ח"א העירני זה כמה שנים מש"ס דשבת פ"ג היכי דהדיוט יכול להחזירה לא תיבעי לך דכמאן דמחברת דמי וכו' [ועי' תוס' חגיגה כ"ג ע"א ד"ה ונפסקה וכו'] ואני השבתי דבאמת הרמב"ם פ"ו משאה"ט ה"ד פסק בעיא זו לקולא ועי' במל"מ שם דלא משום דטומאת זמן הזה דרבנן ע"ש באורך [שוב ראיתי בשו"ת ב"ש מ"ג סימן ע"ד שהביא מש"ס הנ"ל וע"ש סי' ע"ה משבת נ"ט ומג"ש שם] והבאתי דברשב"א שבת ק"ב הביא בשם הרמב"ן בדין אבו"ס בכלים דיש חילוק אם הדיוט יכול להחזירה או לא ועי' שו"ת ב"ש מ"ת סימן ע"ג מהא דפ"ח דכלים מ"ז ור"ש ורא"ש ותוס' סוכה ט"ו ותוס' ברכות נ' רע"ב ועי' תוס' שבת קי"ב ועירובין כ"ד עש ה ובזה נדחו ראיות הב"א שם מהא' דזבחים צ"ה ומהא דשבת ט"ז די"ל דהתם ע"י מעשה אומן חוזר ומתקן ובכה"ג כל זמן שלא ניתקן הוי כנשבר משא"כ בזה ועי' רמב"ם וראב"ד וכ"מ פ"י דכלים הט"ו ועי' תשו' תפ"י חיו"ד סי' כ"ו שהחזיק ג"כ בד' נוב"י ודחה ראיות הב"א מטעם אחר ע"ש וע"ע תוס' חולין נ"ה ע"א סוד"ה שיעורן אבל אם יעשו כפי הנ"ל בבנין אבנים סביב למעלה וגם הברזא הארוכה יתקעו בה אחר שכבר תהוי מחוברת בקרקע אין חשש גם העירני מזבחים כ"ד כיון דדעתיה לחברו כמה דחוברא דמיא או דלמא וכו' והוי בעיא דלא איפשטא

ומ"ש רו"מ מכח הסדקים שבצדדים אי מתבטל מתורת כלי עי"ז עי' בכ"מ פ"ט מה' פרה ה"ז ותוי"ט פ"ה מ"ט וימצא דספק מבטל מתורת כלי וע' בט"ז א"ח קנ"ט סק"א שנחלק בזה עם הב"ח ועי' בא"ח שם שתי' ד' הב"ח ועי' בח"א כלל ל"ז בזה אבל צריך לדקדק שלא יהי' עי"ז חשש זוחלין כמובן ובגוף החשש של הנוב"י יש לדון מהא דסופ"ט דכלים דבנעשו ביד"א אפילו כ"ש טמאים דנתבטל מכלי צ"פ ומצאתי בכ"י מהג' רז"מ ז"ל דטעמא דבנקב קטן עומד להסתים וכסתים דמי אבל בעשה בידים ומתכוין שיהיה נקב ל"מ מה שעומד להסתים ע"ש ותבין וה"נ בזה וע"ע בתשו' פמ"א ח"ב סי' ק"ד ואמרי א"ש סי' פ"ד מ"ש בענין זה והנה במה שהבאתי מתשו' ב"א בדין הברזא הנה נסתפק שם בשבת אם מותר לפתוח הברזא והביא מסי' שי"ג מג"א סקי"א בשם סמ"ג ולע"ד גם היכי דל"ה דרך אומנות מ"מ כיון דבלא פתיחת הברזא לא מתכשרא שוב הוי מתקן מנא במה שמכשיר המקוה וכמ"ש המג"א שם סק"א בשם ר"י הלוי דאסור לסתום החלון שלא יכנוס הטומאה מה"ט דהוי מתקן מנא ועי' בשעה"מ פ"ב דיו"ט ה"ו מ"ש ע"ד ר"י הלוי בזה וע"ש בדברי תה"ד בדין ביטול איסור בהיתר בשבת שהעלה לחלק בין שבת ליו"ט אבל היינו בביטל איסור דהוי צורך או"נ משא"כ בזה וע' בר"ן פ"ג דסוכה דלמ"ד לולב צריך אגד אסור לאגדו ביו"ט גם בעניבה דכיון דלא מתכשר בל"ז הוי מתקן מנא וא"כ ה"נ בנ"ד ועמ"ש לקמן בד' הר"ן לפלפל בדבריו מש"ס עירובין צ"ז ותמהני על הב"א שלא הרגיש בזה ואולם הנה בדברי הרמב"ם פכ"ב מהל' שבת הכ"א שהובא במ"א סימן ש"כ סקכ"ג גבי ב' טהרות זעג"ז נוטל הפקק ומשיקן בשבת ומחזיר למקומן הפקק ומבואר בזה דליכא משום מתקן בשבת ולכאורה היה נראה ליישב דהתם מיירי במקוה א' שאובין דלשיטת הבמב"ם פ"ד דמקואות אפילו כולה שאובים פסול רק מדרבנן ולשיטת הרמב"ם פ"ד מיו"ט כלי שנטמא בולה"ט מותר לטבלה ביו"ט וגם לפי חילוקו של הה"מ דדוקא בוה"ט משום דחזי לתשמיש בימי טומאתן הרי גם מקוה שאובין חזי לטבילת ב"ק וכדומה אבל לפמ"ש המחה"ש שם להוכיח דמיירי במקוה א' אשר מכשיעור צ"ע דא"כ הוי תיקון בשל תורה דאסור לכ"ע ועי' תשו' ב"א שם באמצע התשו' בדין הפסק השקה מ"ש בזה ואולי י"ל דכמו דשרי להטביל כלי בשבת דרך הערמה למלא בו מים דלא מינכר אם עושה כן לצורך טבילה וה"נ בזה לא מינכר אם עושה כן להכשיר המקוה דשמא להשיק מים סרוחים עם הצלולים מערבן ובפרט שהוא תחת המים בשולי המקוה ואינו נראה לשום אדם בשום פעם ועדיין צ"ע

ולדינא העלה הב"א שם לעשות ב' נקבים האחד יהיה כמ"ר וישאר סתום דרך בנין והשני יהיה כשפ"ה ויסתמיהו בברזא רפוי ויפתחוה בכל פעם שעת טבילה וכן יעשו בנ"ד שהנקב כמ"ר יתחבו ברזא ארוכה תחובה בעומק הקרקע וגם יבנו ע"ג הכותלים והקרקע סביב איזו שורות אבנים ונקב ב' כשפ"ה יעשו ברזא רפוי

סי' עט ב"ה ו' שמיני ב' כ"ג ניסן תרמ"ד ברעזאן. להרב מוה' בעריל קארפין מו"צ דק' לודמיר ברוסיא

ע"ד שאלתו באשה ששכחה ולא הסירה הראשים מן האוזות במליחה רק שחתכה הראשים לשנים והסירה המוח וגם נטלה מהצואר קודם מליחה כל החוטין הנמצאים שם וחטטה אחריהם וגם חתכה באיזו מקומות בהמפרקת וכן היה המנהג שם מקדם בימי הרבנים שהיה מלפנים וכעת הכריז דיין א' שהוא טרפה בלא הסרת הראש ונתפשט עי"ז המנהג בעיר להסירם אבל ע"י שכחה מזדמן לפעמים וכו' ורו"מ האריך בהעתקת דברי הפוסקים סי' כ"ב ובפרט ד' תב"ש סק"ג וסק"ה ושפ"ד סק"ג ורו"מ העלה דלהסוברים דסגי בהסרת הראש מהגוף לא ס"ל כהרשב"א דחושש לכל חוטי הגוף ואין חשש רק מכח הורידין עצמן וכמ"ש הרשב"א בתה"א בית ג' ש"ג להוכיח דלא משום ורידין עצמן אלא משום חוטי דם שבגוף דאל"כ למ"ל חתיכת אברים יחתוך את הורידין לבד והרי לשיטת הרא"ש והמרדכי סגי בהסרת הראש וחתיכת אבר לאו דוקא א"כ אין חשש משום שאר חוטי הגוף וכמ"ש הבדה"ב להרא"ה שם לפי דעתם נדחה ראיית הרשב"א ועוד דהרשב"א לשיטתו דסובר דגם בעוף צריך לנקר מחוטי דם אבל לדידן דקי"ל כדעת י"א שבר"ן דא"צ לנקר חוטי עוף כמ"ש הרמ"א וש"ך סי' ס"ה א"כ בעוף אין חשש משום חוטי הגוף וכמ"ש הבדה"ב להרא"ה שם בית ב' ש"א דאף דמחמיר יותר מהרשב"א וסובר דנבלע הדם בבשר מ"מ כ' דבעוף בלא שחט הורידין ובא להכשירו בביתו יראה שצריך לחתוך הורידין ומזריקו דדמא שבצואר לפי שאולי הן מבועי דמא ולא שאר חוטין שהשאר חוטין תורת בשר עליהם והאריך עוד בזה: