מהרש"ם חלק ד פו

ובר"ן פ"ד דגיטין גבי כתב חצי נכסי לפלוני עבדי ובתוס' גיטין מ"ז ד"ה טבל ובד"מ חו"מ סי' רמ"ח ובט"ז שם סי' רמ"ה ובט"ז יו"ד סי' רס"ז ס"ק כ"ז בזה וא"כ שפיר יקנה חלק קטן בתוך הבהמה ושוב השותפת פוטר מבכורה

ועוד נראה לפמ"ש בתשו' פמ"א ח"ב סי' נ"ב ותשו' חב"י שהובא בפ"ת סי' ש"כ דמהני מכירת בהמה מבכרת גם שלא מדעת בעל הבהמה דזכין לאדם שלב"פ א"כ בנ"ד כיון שיש לבע"ח יהודים חלק בהפענדונג של הבהמה יוכל הלוה למכור חלק שיעבוד של הנ"ל לאיזה [בקנין סטימותא דמהני בזה כמ"ש במק"א בשם מהרשד"ם] עכו"ם וכיון שיזכה העכו"ם בחלק השיעבוד שוב יוכל גם הלוה למכור לו חלק ערך כזה בגוף הבהמה כיון שהעכו"ם הוא הממשכן וכבר כתבתי בשם השאג"א דלגזלן עצמו יוכל למכור גם דבר שאב"ר וגם בכה"ג ליכא עונש ערכאות כיון דמוכר לבע"ח עצמו בהסכמת הבע"ח הראשון גם י"ל שיזכה במתנה ע"י אחר ליהודים הבע"ח הנ"ל חלק הגוף בהפרה כפי ערך חלקם מהחובות ואח"ז ימכור לעכו"ם בשליחות הבע"ח מכח זכין שלא בפניו הנ"ל ודו"ק. גם יש לצרף דברי הצ"צ סי' ס"ד דמדמי שיעבוד בע"ח לארנונא אם כי המהריע"א ושאר אחרונים חלקו עליו מ"מ חזי לאיצטרופי לסניף וגם בלא"ה י"ל לפמ"ש הב"ש באה"ע סי' כ"ח בשם שא"י דהגזלן והנגזל שניהם יכולים להקדש ולמכור א"כ ה"נ כיון דזכין שלב"פ א"כ שוב הוי כמכרו שניהם

סימן עז ב"ה ו' ויקהל תרמ"ד ברעזאן להרב אבד"ק קודריניץ

ע"ד הדו"ד שבא לפניו בעסק שידוך שנשתדך אלמן א' ממעלניצא ושמו ר"צ עם בת ר"ב מרוסיא ונתחייב ר"ב לסלק עד ר"ח טבת והחתונה תהי' בר"ח שבט ולא רצה באופן אחר להשמיט יותר יען כי הוא אלמן ויש לו חנות ואם כי ר"ב הפציר שיתרצה עד חצי שבט לא רצה ר"צ בזה בשום אופן ונכתבו התנאים כפי הנ"ל והעביר ר"ב מועד הסילוק ונשואין עד שנסע ר"צ למקום ר"ב בסוף טבת ונתרצה להגביל זמן אחר שיבוא הוא ור"ב למילניצא לסלק הנדן יום ג' יתרו והנשואין יהיה בפ' תרומה וג"ז הזמן עבר ולא סילק ועתה רוצה ר"צ להתיר הקשר אפילו אם יסלק עתה ור"ב טען שהיה אונס בזמן ראשון שהיה מוכרח למכור מקום בבה"מ ונתעכב עי"ז ובזמן ב' שמע כבר שיש לר"צ גמגומים על השידוך לכן לא רצה לסלק בזמנו. והנה רו"מ האריך להעתיק ד' הט"ז ונה"כ יו"ד סימן רל"ו וכתב דבנ"ד ל"ה אונס דהוי אונסא דשכיח דלאו בכל יומא מתרחיש ניסא להיות קונה מקום בהמ"ד והוי לאיתנויי ועוד דעכ"פ בזמן ב' ל"ה אונס ואמתלאתו ששמע שמגמגם בהשידוך אינו כלום ובאמת שהדבר פשוט כדברי רו"מ דודאי אונס דשכיח אפילו שכיח קצת ל"ה אונס כמ"ש הש"ך ר"ס נ"ה וכמ"ד ועוד דבדבר שהעיקר תלוי בו אפי' הוי אונס אין חיוב על כנגדו לקיים הקשר וסילוק הנדן הוי עיקר שתלוי בו כמ"ש בתשו' לק' זבורוב והבאתי מתשו' בר"א חיו"ד סי' ע"ב בדין עבר זמן הסילוק בשביל שצד ב' רצה מתנות שלא הוזכרו בתנאים גם שהי' בשעת מלחמה ונתירא להשליש מעות ואעפ"כ פסק הבר"א דהקשר בטל אפילו הוי דבר שאין העיקר תלוי בו דמיקרי מזיד כיון שכל הסוחרים נו"נ והשלישו מעותיהם וביאר להדיא דגם בלא אמרו על מנת הוי דינא הכי ובפרט דסילוק נדן הוי עיקר שתלוי בו ואפילו הוי אונס יוכל לבטל הקשר אם אינו רוצה לסלק עתה לפניו ורוצה להשמיט עוד וגם הבאתי מתשו' נוב"י מ"ת סוס"י ר"ד בזה. ומ"ש רו"מ מהא דבלא תבעו אינו עובר כבר הארכתי בזה בחיבורי לחו"מ סוס"י ק"צ והבאתי ד' עה"ג וג"פ והש"מ ומד' המח"א ה' שבועות סימן ו' ומדברי ב"י אה"ע סימן ל"ח בשם תשובת הרשב"א שהביא רו"מ וכבר קדמו בשו"ת שו"מ מהד"ק ח"ב סימן קפ"א ואני דחיתי דבריו שם והעליתי לחלק בין היכי דשניהם נתחייבו א"צ לתבעו אבל בנתחייב רק א' צריך לתבעו אבל יכי דנתחייב ליתן מעות למי שאינו בטורו העליתי דלכו"ע א"צ לתבעו ואח"ז הבאתי בגליון מדברי הס הסמ"ע סי' קל"א ס"ק ח' ג"כ ראיה דבלא תבעו הוי כמחילה וגם הבאתי דברי הגהת א"ב לח"מ סימן ע"ג שרמז לתשו' הרשב"א דא"צ תביעה ודחה הראיה מתשו' הרא"ש דהתם מיירי שהיה בשטר וא"צ לשלם עד שיחזור לו השטר ומה שרמז שם לדברי הש"ג ב"ק ע' בש"ך רס"י רל"ב ובחיבורי שם הבאתי מדברי קצה"ח ונה"מ סי' ק"ד סק"ח שלא הזכירו מזה ובתשו' בר"א חח"מ סימן ה' שרמזתי שם הביא בשם תשו' לחמי תודה שדברי ש"ג הם דכל זמן שאינו תובעו תהיה פקדון בידו עד שיתבענו ע"ש ובדין אם נתחייב למי שאינו מעירו הנ"ל הבאתי בגליון מדברי ריטב"א פ"ג דנדרים במשנה דנדרי אונסין בסופה ומדברי הש"ך סימן ע"ג סקכ"ו ושע"מ שם שחולק על הש"ך וא"כ בנ"ד הדבר פשוט שהיה מחויב לסלק בלא תביעה. ומ"ש רו"מ בהא דמחל והרחיב לו זמן שני אם עדיין חיוב התנאים בתקפו על זמן ב' והביא מדברי הש"ך סימן רכ"ח ביו"ד ס"ק ק"א ורו"מ הביא מתשו' הרא"ש שבחו"מ סימן ע"ג דמוכח כהש"ך ע' בס' י"ש שם שהעיר בזה אבל העלם להיפוך ודבריו תמוהים למעיין ובגליון הבאתי מתשו' מהר"מ לבית לוי סימן י' ותשו' שעא"פ סימן ס"ג שדחו דברי הש"ך ופסקו כדעת א"ח ואני הבאתי מד' ב"י יו"ד סי' ק"ס וחו"מ סימן רצ"ב בשם תשו' הרשב"א ורמז שם ג"כ לדברי הרא"ש ויש לדון בזה מדברי הסמ"ע סימן כ"א סק"ד שכ' דאם היה אנוס באותו יום שקיבל עליו בקנין שוב גם בעבר האונס נתבטל הקנין והו"ל כאילו לא קנה בקנין כלל ובט"ז בפשיטות חלק עליו ובתשו' הש"מ סימן מ"ח הנ"ל קיים דברי הסמ"ע ועי' בתשו' ח"ס חו"מ סימן א' ועיין תשו' צ"צ סימן ט"ז בביאור היטב בזה אבל בנ"ד בעסק שידוכין שהוא רק משום ח' הקדמונים ולא נשבעו בעצמם כמ"ש בנוב"י מה"ק חיו"ד סי' ס"ח באורך אם הרחיב לו הזמן ועשו זמן אחר פשוט דהוי החוב בתקפו ותדע דהא גם בלא קצבו שום זמן כלל רק התנו בזמן שיתרצו הצדדים אפ"ה מבואר בתשו' מבי"ט ח"א סי' מ"ב דאם האריך הזמן שלא לצורך חייב בקנס ועיין תשו' מהרי"ט ח"א סימן קל"א בנידון כעין זה אבל בתשו' מבי"ט ח"ב שאלות השניות סי' קמ"ב מבואר דבשביל שעבר זמן ע"י איזה סיבה שיהיה לא נתבטלו השידוכין והוא נגד כל האחרונים ואני מצאתי בתשו' פאה"ד להרמב"ם סימן קנ"ד בדין עשה קשר שידוכין בקנס מושלש אם יעבור על איזה תנאי והעביר מועד הנשואין באונס ופסק דכיון שהיה אונס פטור מקנס ומ"מ בידה לינשא לאחרים אף שהיה אנוס בעיכוב הזמן ע"ש וד"ז נעלם מכל אחרונים ועכ"פ בנידון דידן ודאי השידוך בטל ובפרט לפמ"ש הנוב"י סימן ס"ח דגם בלא תבעו דפטור מעונש מ"מ שכנגדו אינו עובר ג"כ כיון שעכ"פ לא נתקיים ובפרט בנ"ד שהיה תנאי מפורש ע"ז. ומה שהאריך רו"מ בדין אם צריך דוקא שיהיה בע"מ או דסגי בתנאי מפורש גם בלא משה"ת כבר כתב הע"צ ונה"מ סימן ר"ז דבזה"ז א"צ במטלטלין ת"כ ועי' במק"ח סימן תמ"ח סק"ו בסופו שהבאתי בחיבורי שם דעכ"פ בעי' שיהיה בלשון אם ואח"ז מצאתי בתשו' רמ"א סי' נ"ב שכ"כ להדיא והבאתי מתשו' ב"ח סימן ל"ז בדין ר' שמכר שורים לש' ובשעת גמר מקח התנה עמו שלא יעשה בהם שותפות עם לוי ושמעון עבר על התנאי ופסק דכיון דל"ה ת"כ התנאי בטל וצ"ל ג"כ משום דל"ה בלשון אם והא דחו"מ רנ"ג סי"ב צ"ל דאם אמר התנאי תחילה מהני גם בכה"ג ולפ"ז גם בנ"ד הוי הדין כן ובאמת שמבואר ביו"ד סי' ר"כ סעי' ט"ו בהג"ה דבנדרים לא בעינן ת"כ ועי' תשו' מהר"י מברונא סימן רי"א דרפיא בידיה ד"ז אבל בב"מ אה"ע סימן ק"כ הביא ד' רמב"ן ב"ב דבתנאי שבין אדם לעצמו לא בעינן משה"ת וה"נ הרמ"א מיירי בכה"ג וא"כ אין ראיה לנ"ד שהוא בין אדם לחבירו ומ"ש רו"מ מסי' רי"ח ס"א דבאומדנא דמוכח וכו' כבר כתב הרשב"א בגיטין ע"ה דהיכי דהתנה ולא התנה כהלכתא בטל האומדנא שנראה מתוך תנאי שאינו מקפיד כ"כ דאל"כ הו"ל להתנות וגם מ"ש מתשו' מיימוני לס' הפלאה ה"ש סי' ד' אין ראיה דשא"ה דמיירי בשבועה שבין אדם לעצמו אבל מ"מ הש"ך בנה"כ עיקר כונתו בין אם עשה תחילה התקשרות בסתם ואח"כ