מהרש"ם חלק ד פה

הפמ"ג דהט"ז סי' תמ"ז מתיר רק להוסיף ולא לבטל בתחילה מלבד [אבל ע' בט"ז סי' תמ"ה סק"א ובמש"ז סי' תמ"ז סק"ה ותמצא שדברי פמ"ג נכונים לשיטתו] מה שהשיג עליו בתשו' רע"א שם וע"ע בט"ז תרכ"ו סק"ב אף גם הנה מצאתי בב"י יו"ד סי' קל"ד בד"ה ומ"ש י"מ כו' במה שתמה ע"ד הרשב"א בדין נתינת מים ליין לומר סליק את מינו ובד"מ אות ד' דמוכח להדיא דגם לכתחילה שרי לבטל וגם במג"א סי' תק"מ סק"א מפורש כן וגם מתשו' רדב"ז ח"ג סי' תר"ו שהובא בפר"ח סי' פ"ז סק"ב ובשפ"ד סימן צ"ג סק"א דמותר לערב חלב בתוך הצוקר ולאכלו אח"כ עם בשר משום דבזמן היתר שרי לבטל מוכח כן ובאמת שמדברי רדב"ז הנ"ל מוכח דגם בכה"ג דנ"ד הוה בזמן היתר דהא התם ג"כ לאכלו עם בשר אסור עכשיו ואפ"ה כיון דעדיין אינו אכלו עם בשר שרי לבטל ועי' בהגהות רע"א ליו"ד סימן ק"ג וסי' ק"ה מ"ש בזה באורך ואני מצאתי במהרמ"ש לחולין צ"ט בתוס' ד"ה אינו עובר שהעלה דבדם שאינו ניכר בעין שרי לבטל לכתחילה בדרבנן ע"ש כי הוא דבר חדש (ועיין בתשו' צ"צ סי' ס' ובס' נ"צ לבעל פ"ת סימן צ"ז מ"ש בענין זה אי בכה"ג מיקרי מבעל בזמן היתר ויש לדון ע"פ חילוקו שם גם לנ"ד] ועש"ה והנה בתשו' ס' יושיע סימן נ' העלה דבשומן במקום הפ"מ יש לסמוך על הר"י טרושין שהובא בב"י לשרותו בפושרין תחילה ע"ש ואני מצאתי בשיו"ב שם בשם הגו"א שפסק ג"כ כן והוא חולק עליו וגם בדברי שב"י שהיקיל בשומן אם כי הפמ"ג ונוב"י ורע"א דחו דבריו בב' ידים וגם בכרתי סי' ע"ה דחה ג"כ דבריו אבל בכ"ז הנה בשו"ת הגאון רח"כ סי' י"ח ושו"ת גוא"י סימן ק"ב פסקו כשב"י ולכן במקום הפ"מ נ"ל להקל לשרות השומן בפושרין ולמלחו ולבטלו שומן אחר דיבש ביבש בטל ברוב ושוב שרי אח"כ לבשלו בב' קדירות שיהיה ספק בכל קדירה שמא אין בו איסור כלל וכדעת הרמ"א סוס"י ק"ט ובצירוף דעת הב"ח שהביא הש"ך שם וכדבריו הסכימו המנ"י ושו"ת שבסוף ש"ע הרב התניא ז"ל. [ועי' ביד אפרים סוס"י ע"ו מ"ש ג"כ תקנה בענין השומן להתיכו במחבת מלובנת ולבעלו אח"כ ברוב ע"ש וכן מצאתי בשו"ת עמיו מהד"ק סי' ק"ג שהעלה להקל בזה ע"י ביטול ברוב ולענ"ד בצירוף שרי' בפושרין יש להקל גם י"ל לפמ"ש הפמ"ג בהנהוגת או"ה דתרי דרבנן מותר להוסיף ולבטל א"כ ה"נ הרי דם שמלחו דרבנן וגם חומרת שהה ג"י בל"מ רק חומרת גאונים א"כ יש להקל אבל מ"ש רו"מ מ דהוי רק ספק איסור דמבעלין ע' שפ"ד סימן צ"ט סק"ז ובא"א או"ח סי' תס"ז סק"ד אבל התם באיסור תורה ומ"מ כיון שכבר אסרוהו הגאונים י"ל דדינו כודאי איסור וכמו בגבינות עכו"ם וע' דיני ס"ס

ומה ששאל בדין איש א' שהיה בע"ח גדול ליהודים ועכו"ם ועשו כל הבע"ח עליו פענדונגען בנימוסי קיר"ה בלא רשות ב"ד ונשאר הכל בביתו ויש שם פרה מבכרת ובדיניהם אינו יכול למכור שום דבר ועונשו גדול והממונה לאפוטרופוס ע"ז הוא אפיקורוס וא"כ א"א לו למכרו באופן שיועיל בדד"מ והנה רו"מ הביא מחו"מ סימן ק"ד ס"ד דעיקול וסגרו ב"ד חנותו ל"ה גביי' ובתשו' חו"י סימן מ"ד דגם בבאו גזלנים ועשקו הסחורה הלזו הלוה חייב לשלם דזוהו רק גרמא ובתשו' שו"מ ח"ג סימן פ"ב הביא מהטט"ז ורשד"ם סי' קמ"ה ומהרי"ק ש' קנ"ד דתפיסה ע"י ערכאות ל"ה תפיסה ועפ"ז צידד דיוכל למכרו ע"פ ד"ת כיון דתפסי ע"י ערכאות ול"ד לגזל ולא נתייאשו הבעלים דהנגזל א"י להקדישו ולמכרו לפי שאינו ברחותו דכאן הרי הוא ברשותו רק דארי' רבוץ עלי' מכח עונש ערכאות ועוד דהא ודאי הבע"ח מרוצים לקבל דמי החוב ולהחזיר לבעלים ושייך סברת הואיל וא"ב פריק לה ואף דהתוס' בפסחים מ"ו כ' דבהקדש ל"ש הואיל וא"ב פריק לה דהוי כקונה ז"א דכאן הוי הגוף שלו ועומד ברשותו אבל הביא ד' רי"ף פ"ד דב"ק דא"י להקדיש חוב שלו שביד חבירו ובבעה"מ ומלחמות משמע דהמתחייב רוצה לשלם וכן אם הגזלן רוצה לשלם הגזילה ול"א הואיל וי"ל דשא"ה דמלוה להוצאה ניתנה והביא ד' תומים בקת"כ סימן ק"ח דבאין ט' על גוף החפץ הוי ברשות מ"ק ופקפק עליו דשאני שואל דקיבל מרצונו אחריות ולא אוקמיה תורה ברשותו לכל דבר משא"כ בגזלן והביא מתוס' ב"ק נ"ו ועפ"ז צידד בדין משכון שלא ברשות אי הוי כגזלן עי' ש"ך וקצה"ח רסי' ע"ב וגם העיר מדברי מ"ב דקנין דד"מ מהני א"כ ה"נ אין בידו למכרו אבל בתשו' הרמב"ן סימן רכ"ה מוכח להיפך ועוד דזכין לרוב בע"ח יהודים שלא בפניהם ובודאי ניחא ליה למכור הבכור אבל א"ל דהוי יד נכרי באמצע כיון דמיעוט בע"ח עכו"ם ז"א דבכל מקום אזלינן בתר הרוב והעיר מדין ברירה עכת"ד] (כבר כתבתי לענין חמב"פ כה"ג במק"א]

והנה לע"ד הדבר פשוט דא"י למכרו דהא אם יודיע להעכו"ם הקונה שיש בזה עונש בדא"ה לא יקנהו ואם ימכור לו בסתם ולא יודיעהו הוי מום במקח וכבר כתב בתשו' ח"צ סי' ס"ח דאף דאין דין אונאה לעכו"ם מ"מ מום במקח מבטלו ועמ"ש בחיבורי לחו"מ בקל"א לסי' רל"ב ס"ג שני השמעות אבל לא הבאתי ד' הח"צ ועכ"פ הוכחתי מהא דסי' רכ"ח ס"ו ג"כ כן ודלא כשב"י וא"כ א"א למכרו כלל אבל י"ל כיון דהעונש רק על המוכר ולא על הלוקח א"כ אין בזה משום מום במקח כלל אבל מכח דד"מ קשה להקל דכמה אחרונים פסקו כהמ"ב ועי' ח"ס סימן ש"א וסי' שט"ז ובתשו' משיבת נפש סי' ט' אבל מ"ש רו"מ דבנ"ד ל"ה כיד נכרי כיון דרובם ישראלים תמהני דבבכור שותפת עכו"ם גם בראש אזנו פוטר אבל לא ידעתי ענין הפענדונג איך היה אם הראשון עכו"ם או ישראל כי ידוע שבדא"ה הראשון קודם לגבות חובו אבל כבר כ' בתשו' להרב אבד"ק קוזלוב דפענדונג ל"ד לבהמת ארנונא כיון דאין לו זכות בגוף הבהמה רק למכרו בליציטאציע ומי יודע מי יקנה אותה

ומ"ש רו"מ די"ל הואיל וא"ב פדה ע' בתשו' נוב"י מ"ת חא"ח סימן ל"ט שפסק מכח דברי הר"ן ומג"א סי' תמ"ח סק"ג דמחוסר ממונא ל"א הואיל אפי' להחמיר ומכ"ש להקל אפי' בעירוב דרבנן ע"ש ומכ"ש בנ"ד גבי איסור תורה. ושוב הראני בשו"ת ב"ש מ"ת סימן קפ"ב האריך בנידון כזה והעלה ג"כ דסברת הואיל ל"מ בזה ולא הביא ג"כ ד' נוב"י הנ"ל וע"ש שהרגיש בכמה דברים ממ"ש רו"מ בענין זה ובפרט בד' תומים קת"כ ודברי רי"ף ובעה"מ דב"ק ע"ש באורך שהעלה להחמיר בנ"ד כזה ממש

ואמנם נ"ל לצדד בזה עפמ"ש הח"ס סימן שט"ז להוכיח דהפקר פוטר מבכורה וגם לשיטת עה"ג דמדרבנן ל"מ כמו בחמץ היינו היכי דיוכל למוכרו ואינו מוכר מיחזי כמו שאינו מפקיר בלב שלם אבל היכי דא"א למוכרו בודאי מבטל בלב שלם וד"ז למדנו מירושלמי פ"ד דסוכה ה"ב תמן את חמר אין הבקר אנסים הבקר והכא את אמר הבקר אר"ל תמן על דעתו הוא מבקר הכא ע"כ הוא מבקר ופי' בק"ע ופ"מ דהתם הוא מפקיר מרצונו הטוב וחשו חכמים שמא אינו מפקיר בלב שלם אבל הכא בע"כ הוא מפקיר ומה יש לו לעשות ולכן גמר ומפקיר ע"ש וה"נ בזה

והנה ד' תשו' ב"ח דהפקר מועיל גם בדבר שאב"ר ובקצה"ח סי' רי"א השיג עליו ואני הארכתי בזה בתשו' לק' בחנוב והבאתי ד' תשו' ב"א חא"ע שהוכיח מכמה דוכתי דהפקר מהני לענין לסלק ממנו גם אם אינו ברשותו ע"ש סי' נ' מהא דכריתות כ"ד וב"ק קט"ז והנה גם מהירושלמי דסוכה הנ"ל מוכח כן וע' תשו' שאג"א סימן צ"ב דלגזלן עצמו יכול למוכרו ולתנו במתנה גמורה ע"ש וא"כ הכא אף דנשארו הבהמות ברשותו מ"מ הרשות נקנה לבעלי משכונות וכמ"ש הט"ז בחו"מ סי' קפ"ט וע' במח"א ה' שכירות סי' א' ובפרט כאן דרצונו של לוה בזה ולזכותו הוא וא"כ כשיפקיר בהמתו שוב יקנה חצירו לעכו"ם דכבר העלה בקצה"ח סי' קצ"ד דחצר קונה לעכו"ם בתורת שליחות אפי' אינו עומד בצדו וא"כ גם שלמ"ד קונה לו חצרו ואף דבתשו' מהרי"א יו"ד סי' שמ"א העלה דהפקר אינו פוטר מה"ת מ"מ בנ"ד שיקנוהו העכו"ם לכ"ע מהני אבל כיון דיש דיעות אי מהני חצר בעכו"ם נ"ל דהנכון שימכור לא' מהבע"ח בקנין כסף וסטימותא חלק קטן בבהמה כפי חלקו בהפענדונג שכרי העכו"ם שותף בכל דבר ודבר וע' בתוס' חולין קל"ה ע"ב ד"ה ואב"א