מהרש"ם חלק ד פד

ישכור שום א' הפראפינאציע רק הקהל ובזה יהיה מוכרח האדון להוזיל השער ואולם בעלי שענקריס מיחו בדבר ואמרו טה"פ להם שאין רוצים שיגיע להם שום היזק ורשות להם לקבל שענקין מיד האדון וגם הסכימו להספיק להנאמן כדי פרנסתו יען שהחזיק בזה שלשים שנה להתפרנס בזה ועי"ז הסכימו כולם ע"ז וחתמו כתב בח"ח לבל ישכור שום אדם הפרפ' עד שיניח האדון מהמקח וסברו כי בזמן מועט יוכנע השר ואולם כשנודע לו מזה התנהג בנצחון גדול ולקח השענקין מכולם והענישם בעונשי קור"ה בקנסות וגם להנאמן לא שלמו משך ו' חדשים וגם אח"כ לא נתנו לו רק ב' ר"כ וחצי ובראות השענקאריס דוחקם הלך א' ושכר הפ"פ במקח הקודם והוסיף עוד כדי להפיס את השר ומתחילה נשאלו על החרם לבטלו בפני ב"ד של ג' והתירו להם וגם בשעה שחתמו על הכתב קרא א' מהם את הרב וא"ל בסוד שהמנהג במקומינו לבטל הח' וביטלו בפני הרב ושתק הרב ועתה יש להסתפק אם חל על השוכר איסור הח"ח ואם רשאי הנאמן להיות אצלם עכת"ד השאלה

והנה רו"מ צידד דכיון דלא נעשית התקנה להפסיד לשענקאריס ובפי' נדבר שלא יתהוה שום היזק והפסד וסברו שיעלה בידם ועתה נתהפך הדבר ונעשה להם הפסד גדול א"כ התקנה בטעות וגם הבטיחו להנאמן סיפוק פרנסתו ולא נתנו וכיון שהותר לו הח' הותר לכולם והביא מתשו' מבי"ט ח"א סי' קנ"א בדין הסכימו להתפלל יחד ולהיות אגודה א' וכל אשר יקום להזיק לשום א' יקומו כולם לסייעו ואח"ז עברו ע"ז ולא סייעו ועי"ז רצה א' לבטל כל התקנה והשיב המבי"ט שכל דבר הוא תנאי בפ"ע ולא נעשית תקנה ראשונה בתנאי זה אבל בנ"ד הרי עיקר התנאי נעשה רק באופן שלא יהיה הפסד לשום אדם משא"כ כשיתהוה הפסד והביא מתשו' ריב"ש סי' תכ"ב בענין הסכמת הברורים דאם אין רוצים להתנהג במינוים כיון שאין הקהל פורעים להם שכרם כפי ההסכמה אין חייבים מכח הח' שהרי לא קיבלו ע"ע הח' רק ע"ד השכר ההוא ולא בפחות וה"נ בנ"ד ודמי להא דסי' רל"ב סי"ט דבמת או עשה תשובה אפילו אח"כ א"צ התרה עכ"ד והנה כפי הנראה לא נכתב התנאי כלל בכתב שעשו ורק שנדבר כן בתחילה בע"פ שאין רוצים שיהיה להם הפסד וטעו בדמיונם וסברו שבודאי יתרצה השר בזמן קרוב ואולי אם היו מוחים בתחילה אולי [לא] היו רוצים רוב הקהל לתקן כן ואי נימא דביד הרוב לכוף המועט א"כ היה בידם לתקן כן גם שלא מרצון השענקריס וכיון שלא התנו כן בשעת עשית הכתב בח' י"ל דחזרו בהם או שהיה דעתם להטעות את השענקערס ובלבד שיסכימו ואף דמבואר בחו"מ סי' ר"ז ס"א בהג"ה דאם התנו בתחילה ואח"כ כתבו סתם הכל ע"ד הראשונה אבל היינו בהתנו תחילה בלשון תנאי גמור ושלא באופן זה הי' ביד צד א' לבטל הדבר לכן הוי קפידא וע' בזה בחיבורי לח"מ שם בשם תשו' פ"י אבל בנ"ד שהיה רק דרך שיחה להפיס דעת השפנקעריס שהרי גם אם ל"ה רוצים היה ביד הרוב לכופם לזה א"כ י"ל דעכ"פ הוי להו לאתנוי כן בהכתב ומדלא התנו בע"כ דגם מתחילה היה כונתם שלא בדרך קפידא ותנאי גמור

ומ"ש רו"מ דכיון דיש דיעות דא"א לתקן במקום דיש רוחא להאי ופסידא להאי אף דיש חלוקים בזה מהראוי לומר דמסתמא לא היה דעת הקהל לתקן כן במקום ספק פלוגתא ולמיעל נפשי' לספיקא וכהא דנדרים י"ט ובמהרי"ק ש' קפ"א שהסכמת רבים דרכי נועם וכל נתיבותיה שלום ומשא"כ בכה"ג לתקן פסידא לשענקעריס גורם מחלוקת והפר"ח באה"ע סימן קכ"ב סק"א כתב דאפילו לא נמצא בגט פסול גמור רק שלכתחילה אין לכתוב כן לא מיקרי עשו העדים שליחתן דדעת הבעל לעשות שיהיה מועיל לכתחלה וה"נ דעת הקהל לתקן שיהיה מועיל אף לכתחילה לכ"ע הנה אם כי גוף הסברא שדעת האדם לעשות באופן המועיל אף לכתחילה היא נכונה וד"ז נלמד מדברי רש"י ברכות מ"א ד"ה אבל בשאין ברכותיהן שוות כו' ואע"ג דבירך על פירות האילן בפה"א יצא ה"מ בחד מינא וטעה ובירך עליו בפה"א אבל צנון וזית ובירך על הצנון לא נפטר זית עכ"ל והיינו משום דלכתחילה אין לברך בפה"א מסתמא לא נתכון לכך ועי' בשע"ת או"ח סי' ר"ו סק"א בשם א"ר ותשו' פמ"א מפורש ג"כ כן וכבר כתבתי בחיבורי בקת"ע לסי' רל"א אות י"ז בשם תשו' ב"ח וש"ח דכבר נהגו בכל המקומוח שהרוב כופין את המועט גם בכה"ג ובפרט כשיעשה בחרם הוי סד"א וע"ש אות י"ח י"ט באורך וגם מ"ש רו"מ מדברי המבי"ט סימן רל"ז ע' בחיבורי שם אות ט"ו ט"ז באורך בזה

ומ"ש רו"מ דלסוברים דא"י לתקן במקום שיש פסידא ה"נ אם תיקנו בשעת שלא היה פסידא ואח"כ נתהוה פסידא י"ל דפקע התקנה והנה לכאורה היה נ"ל ראיה לדבריו מדברי רש"י ביבמו' מ"ט בהא דהכל מודים בבא על הנד' ועל הסוטה כו' דהא תפסי בה קידושין ופי' רש"י דאף לאחר שזינתה לא פקעו מינה קידושין הראשונים ומבואר בחי' ריטב"א ונמוק"י וביתר ביאור באב"מ סי' ח"י דהיכי דאינו יכול לחול מתחילה אזי גם אח"כ פקע וה"נ בזה ולפום ריהטא יש לדון דסברא זו תליא בפלוגתא דר"י ור"ל בבכורות ד' בהא דקדשי בכורות במדבר דמייתי ר"י ראיה מהא דעד שלא הוקם המשכן היה עבודה בבכורות ואם איתא דלא קדשו במדבר ה"נ פקע קדושא דמעיקרא ור"ל משני קדוש קדוש דלא קדוש לא קדוש ומבואר דפליגי בסברא זו ואולם מצינו בתוס' כתובות ע' ד"ה שהגיע זמן דאף דהנדר לא חל להפקיע שיעבודה מ"מ כשלא הגיע זמן חל הנדר ושוב לא פקע וכן מצינו בכ"מ ובפרט דאין נ"מ לדינא דכבר כתבתי בכ"מ דבזה"ז יכולים לתקן גם ברול"ה ופסל"ה ומבואר בתשו' ד"ח ח"ב חחו"מ סימן נ"ח דבמדינת פולין המנהג פשוט דהרוב כופין המיעוט גם בר"ל ופסל"ה ובלבד שיה' בהסכמת חכמי העיר ולא ישגיחו בצעקת איזה אנשים ופ"א עשו תקנה חדשה שלא היתה מעולם בענין חכירת המלח והסכים מו"ח הגרב"פ ז"ל דאין ביד היחידים לעכב וגם אם אין בעיר מנהג ידוע אזלינן בתר רוב המדינה שהמנהג דרוב כופין המיעוט גם בר"ל ופסל"ה ובלבד שיהיה בהסכמת חכמי העיר ולא ישגיחו בצעקת איזה אנשים בהנוגע להם בהפרנסה כי רחמנות זה הוא אכזריות עתה בגולה בעו"ה ופיקוח רבים דוחה הכל דאל"כ יהיה העולם הפקר אם ישגיחו על המועט עכת"ד שם ובפרט לפמ"ש בשו"ת שו"מ מ"ת ח"ד סי' פ"ט דאם רוב בה"ע הסכימו שלא לאכול בשר בשביל שהקצבים מייקרים השער יותר מבסביבות יכולים לכוף המועט לכ"ע משום דמניעת הריוח לא מיקרי פסידא ע"ש א"כ ה"נ בנ"ד אבל בכ"ז כיון שיש צדדים בנ"ד לומר דלא נתכונו לתקן במקום פסידא ובפרט שכבר עברו ושכרו נראה דרשות ביד הנאמן להיות אצלם בפ"פ כיון דהמעוות לא יוכלו לתקן וכבר כתבתי בחיבורי בקת"ע לסי' רל"ז אות ד' בשם תשו' שמ"צ ושאר פוסקים דבסתמא התקנה נעשית רק על לכתחילה וה"נ בזה

סי' עו. ב"ה ו' תשא תרמ"ד ברעזאן. להרב מוה' צבי פרידמאן ני' מבערגסאז (אונגארן) מה ששאל בדין אשה עני' ששכחה להדיח שומן הרבה ושהה ג"י והוי הפסד גדול מאוד לפי ערכה אם יש להתיר למלחו ולערבו בשומן אחר בשיעור ס' ורו"מ צידד דהוי איסור דרבנן מספק שמא לא יוצא דם וכמ"ש הט"ז ובספק איסור מבטלין וכמ"ש בסימן צ"ב גבי ניער את הקדירה ובצירוף דברי ש"י דמיקל גבי שומן וגם י"ל דהוי כבזמן היתר כיון דבאומצא שרי אבל הביא ד' פמ"ג שפ"ד סי' ס"ט סקנ"א דמחמיר בזה שלא לבטל בס' כיון דלבשל אסור וגם בחמב"פ אסור לבטל קודם ז"א ורו"מ צירף ד' המקילים בחמץ לספיקא אבל באמת ל"ד כלל לחמץ דהתם קודם זמנו לא משכחת איסור כלל אבל הכא כשהדם יפרוש ע"י ביטול הוא אסור גם עתה וכבר האריך בזה בתשו' הגאון רע"א סימן ל"ח שרמז אליו הפ"ת בקצרה והמעיין שם ימצא שהחזיק בדברי פמ"ג דל"ד לחמץ מטעמא דכתיבנא ע"ש באורך אבל בכ"ז לדינא מסיק שם דבהפ"מ סמכינן ע"ד הרשב"א וש"ע ורש"ל שהביא הט"ז בסי' צ"ט דבכל איסורא דרבנן מותר להוסיף ולבטל ובנ"ד מיקרי מוסיף כיון דהדם מעורב בשומן ע"ש

והנה בגוף הדין אם מותר לבטל קודם זמן איסורא שכתב