מהרש"ם חלק ד פב

ש"א אות מ' סקי"א בשם מאניס דדרך העולם לקצר הרגש דחיקת היו"ד ולכן כותבין מלא יו"ד בשם מאניס אף שאין מדגישין היו"ד א"כ עכ"פ מסתבר שאין זה בגדר שינוי לפסול הגט בדיעבד: סימן עב ב"ה א' תרומה תרמ"ד ברעזאן. להרב הגדול מוה' ארי' ליב בערנפעלד נ"י מו"צ דק"ק זאלישטשיק

בדבר המעגונה מזוויניעטצקי אשר בשנה העוברת אחר פורים שלח איש א' את ר' פייבוש ב"ר מאטיא זאלצמאנן בשליחות לכפר סטעצווע רחוק משם ב' פרסאות לגבות מעות מהרינדאר דשם ובלילה נתהוה קור גדול ונקרש ונפל מת סמוך לקרעטצמי הנ"ל ובבוקר יצא הרינדאר ומצאו בבגדיו וגם נמצא באמתחתו המכתב הנ"ל והכיר הרינדאר שהוא כת"י של המשלח וגם מעות נמצא בכיסו והכיר גם את השליח וצוה לאיש א' להוליכו לסניטין לקברו שם והי' שם איש א' ר' מיכל ב"ר הירש ליב כתבן והכירו היטב שהוא ר"פ הנ"ל וגם בתולה א' מזוויניעטצקי היתה שם והכירתו היטב והח"ק מכרו בגדיו רק שאללע א' נשאר שם והכירתו אשתו שהוא שלו והעד ר' מיכל העיד בפני ג' שהכירו בט"ע כי לא הי' בו שום שינוי וגם הבתולה העידה כן ואמרה שהכירה גם הקאפיליטש שלו שהוא אשר היה לבוש בו תמיד וגם הראנדאר מסטעצווע העיד בפני ג' איך האיש שנמצא קרוש ביום כ"א לאדר ב' שנה העוברת נמצא אצלו מכתב מר' משה פישבאך כתב אליו לשלוח לו מעות המגיע לו וגם הכיר אותו שהוא הנקרא פייבוש מזוויניעטצקי כי הכיר אותו מכבר גם העיד ר' ישראל ליב ברי"א שהוא הוביל את המת לסניטין והוא הוא הנמצא קרוש שנמצא אצלו מכתב הנ"ל עם ג' ר"כ ושמונים צ"ל עכת"ד השאלה. (והנה רו"מ פתח בהתירא מכמה טעמים. א'. ע"פ עדות ר' מיכל מסניטין והבתולה שהכירוהו היטב בט"ע ואף די"ל דספק שמא אחג"י הרי כבר העלה נו"ב סי' כ"ט דהיכי דיצאה מחשש איסור תורה הוי סד"ר ולהקל ובנ"ד ידוע לנו שבעל האשה הזאת הלך שם בשליחתו ונמצא שם מת ולא חזר לביתו ואבד זכרו וכבר כ' המבי"ט הובא בקו"ע סי' רכ"א דתלינן שזהו הנאבד. ב. עפ"ד נוב"י סי' ל"א דהיכי דיש סי' בכליו יש להתיר בספק תוך ג"י וה"נ הבתולה הכירה הקאפעלוש'. והאשה הכירה "השאללע". ג. כיון שנמצא בידו המכתב ודמי למ"ש בקו"ע סי' קע"ח בשם ב"י וגם המכתב הוא מדברים דלא מושלי אינשי ד'. דבנמצא נקרש יש אחרונים מקילים אף אחר ג"י. ה'. כיון דבנ"ד הלך השליח תוך ג"י והי' בידו מכתב "וקאפילימש" "ושאל" הנ"ל א"כ אם ניחוש שמא השאיל כליו לאחר הרי אם מת האחר קודם ג"י ונשתנו פניו להיות דומות לזה אטו השאיל למת חפציו וכמ"ש כה"ג בנוב"י מ"ת סימן ס"ג וכ"שכ בנ"ד כיון דהמקום שנמצא שכיחי עוברים ושבים כי הוא סמוך לה קרעצטמי אין מקום להסתפק כלל שמא הי' מונח שם כמה ימים ואין לחוש שמא הי' מונח במק"א והובא לכאן דחזקה כנכ"ה ובפרט שהרי לא שלטו בו ידים שהרי הי' בכיסו מעות ואף שהעד מ' שמואל לא הזכיר שם אביו של המת ושם עירו מ"מ מוכח מדבריו שהכיר אותו שהי' הולך בשליחות מזוויניעטצקי ותיכף אחר שמצאו הוליכהו לסניטין ושם הכירוהו היטב עכת"ד רו"מ] והנה מה שצידד בזה משום דיצאה מאיסור תורה הוי ספק דרבנן ולהקל הנה לפי עניות דעתי יש לי לדון על זה שכ' רו"מ משום דיצאה מאיסור תורה תו הוי סד"ר לקולא דהא נודע שיטת רוב הפוסקים דלא כהרמב"ם וס"ל דע"א באשה דנאמן הוא רק מדרבנן והנה בנ"ד הגם דאיכא ב' עדים אנשים מ"מ הרי עדות כל א' לבד אינה עדות שלימה דהרינדאר לא הזכיר שם אביו והעד בסניטין הרי מסופק אם הוא אחר ג"י ורק בצירוף דברי הבתולה ובפרט דכיון דגם אשה מצטרפת בראי' והגדה הוי מדאורייתא עדות שבטל מקצתו ב"כ וגם הוי חצי דבר רק דבעדות אשה הקילו בכ"ז וע' בשו"ת בת עיני סי' ד' כמה ראיוה דגם חצי דבר כשר בזה וכ"ה בתשו' נט"ש סי' ע"ג בשם דרכי נועם סי' י"א וע' תשו' תפ"צ סי' י"ד ואני הבאתי ראי' מתשו' ראנ"ח שהובא בקו"ע סי' רצ"א ע"ש ותבין מ"מ ג"ז מקולי עגונה מדרבנן ובדין נמצא א' קא"פ ע' נוב"י סי' כ"ז וסי' מ"ה וע' פ"ת ס"ק כ' מתשו' רע"א ובר"א בזה ועיין תשו' נודע בשערים סימן י"ג שדחה דברי נוב"י וע' בס' אה"ע פ"ב ה"א בסופה מ"ש בזה ועכ"פ מדאורייתא ודאי ל"מ עדות כזה, וא"כ גם אי נימא דבנ"ד ע"י סימני בגדים יצאה מאיסור תורם הרי בנ"ד דמדאורייתא ל"מ העדות כלל רק מדרבנן א"כ כיון דמדרבנן חיישי' לשאלה שוב ממ"נ ל"מ העדות וגם בספק א"א להקל ומ"ש רו"מ דבנ"ד יצאה מאיסור תורם עפ"ד המבי"ט דתלינן שזה שנאבד הנה כבר בנה דיק ע"ז נוב"י סי' מ"ו וגם אני הארכתי בזה בתשובה גדולה שכתבתי בענין זה להרב אבד"ק סאליצא ואח"ז כתבתי תשובה בענין זה להרב מוואלאטשיסק ולכאורה עלה בלבי דלפמ"ש הנוב"י שם דטעמא דלא סמכינן ע"ז משום דאיכא כנגדו חזקת א"א א"כ הרי הט"ז סי' שצ"ז הקשה בהא דספק תוך ג"י נוקמי אחזקת חי ובנה"ך תי' שם משום דאיכא כנגדו חזקת א"א א"כ בנ"ד דאיכא חזקת הך שנמצא הך שנאבד נגד א"א שוב מהני חזקת חי וכן להיפך כיון דאיכא חזקה נגד ח' א"א שוב מהני חזקת הך שנאבד הך שנמצא אך לפמ"ש התב"ש סי' ס"ג סקט"ו דבעינן דוקא חזה"ת נדחה טעם זה, אך מ"מ יש לדון דנודע קושית נוב"י בהא דחיישינן לשאלה נימא ח' מה שת"י האדם הוא שלו ותי' דאיכא כנגדו ח' א"א א"כ בנ"ד דאיכא ח' חי נגד ח' א"א שוב נשאר חזקה מה שת"י האדם הוא שלו אבל בתשו' א' דחיתי ד' נוב"י בזה ועי' תשו' תפ"צ חא"ע סי' י"א ותשו' ח"ס א"ע סי' פ' ואולם גם בלא"ה הרי כבר העלה בתשו' בר"א סי' כ"א דגם היכי דהעדות מועיל רק מדרבנן מ"מ במשאל"ס אם נשאת ל"ת ולא אמרינן ממ"נ ועיין פ"ת ס"ק קל"ט וא"כ ה"נ בנ"ד ויש להביא ראי' מדברי הט"ז ס"ק מ"ה וב"ש ס"ק ק"ה ע"ש ותבין ולכן הנני מסכים להתיר את האשה מכבלי העיגון ואני מוסיף עוד דלפמ"ש מהרי"ט שהובא בקו"ש סימן שע"ח ח וכ"פ הנוב"י סי' ל"ב בלא"ה יש להקל להתירה וכמ"ש החמ"ח סקע"ח בדין עדות עד א' וה"נ בזה

ומה ששאל בדין ר' שתבע מגיסו ש' מעות עצה"ע ונתפשרו שיתן לו שדות במשכנתא עד ו' שנים והפירות שייכים לר' בלא היתר נכיתא וקודם כלות ו' שנים מת ש' וכעת באו יורשי ש' לדון עם ר' ותבעוהו שינכה הפירות שאכל ונתפשרו לפני בוררים בקאג"ס והנה הבורר מצד היורשים טען דכיון דמתחילה לא לוה על השדות דמי למ"ש הש"ך סי' קס"ו סקי"א דמנכין לו ורו"מ כ' דכיון שהחוב מתחילה הי' על צה"ע והוי ר' כמוחזק וכעת הניחו בידו בלא ה"ע על משכנתא הוי כהליה לו עתה המעות על המשכנתא דלא מנכינן ליה וגם עצה"ע ע דבזה"ז הוי כמוחזק כמ"ש בשו"ת ב"ש ח"ב סי' ק"ט והנה תשו' ב"ש ח"ב אינו ת"י אבל בתשו' א' לק' קאזנוב הארכתי בענין זה והבאתי גם מתשו' הר הכרמל חחו"מ סי' כ"ג וסי' כ"ה שהעלה דגם בעיסקא שבזה"ז הוי כמוחזק וגם בלא"ה בנ"ד שהי' המעות אצלו עצה"ע ונתפשרו אח"כ שיקח הפירות מהשדה כל העושה על דעה ראשונה הוא עושה והוא ג"כ עצה"ע הקודם ועי' בא"ע סוסי' צ"ב וסוסי' קי"ד ובב"ש שם ועי' תשו' רשד"מ חו"מ סימן קע"ג וסי' קע"ד ובפרט דאחזוקי ברשיעי לא מחזקינן ובודאי נתכוין עצה"ע הקודמת ואמנם בנ"ד שנתפשרו שנית ויען שהי' עוד איזו טו"ת יצא הפסק דרך פשר שיקבל ר' בח' שלא גבה כלום מאביהם על החוב המזומן וכ' רו"מ שהבורר של היורשים טען שאסור לו ליקח עפ"ד הב"ש סי' צ"ו סקי"ב וה"נ בנ"ד כיון שלדעתו ע"פ הדין יש לנכות לו הפירות הו"ל כגבה ורו"מ השיג עליו עפ"ד דא"צ לנכות וגם כיון שכבר נתפשרו ע"ז ומחויב ליתן לו הכל רק שיקבל ח' שלא גבה במזומן שפיר יוכל לקב"ח הנה בגוף דברי הר"ן ע' בתשו' מהרי"ט ח"א סוסי' כ"ד מ"ש בזה וגם מ"ש רו"מ דכבר נתפשרו יש לדון בזה מדברי הרשב"א שהובא בב"י אה"ע שם דאם נשבעת שלא נטלה משל בעלה דאף שבעלה מחל לה על כל מה שתפסה מ"מ המחילה אינה מועיל להצילה