מהרש"ם חלק ד פא

ובדבר השאלה אמר בא לפניו יום א' ש"פ העבר איש א' וא"ל ששכח לחתום שמו על השט"מ וגם לא כתב שם הקונה וגם לא היה כת"י וגם לא היה ע"מ וגם תק"כ ומאריטש ולא מסירת המפתח והי"ל כמה חמוצים גמורים ופסק כ"ה שיבער החמץ במוצאי יו"ט [דנהי דהמק. כ' דבשכירות קרקע דא"צ שטר גם אם נתבטל הש"מ אין חשש י"ל דזהו אם נותן כל המעות אבל בדרא"ן גם בשכירות לא סמ"ד וכ"מ מל' הסמ"ע סי' קצ"ד סוס"ק ה' ובפרט דבלא מסירת מפתח הט"ז אוסר וגם מה שקרא נוסח הש"מ לפני הקונה לא נזכר שם שקיבל אדראן על השכירות ואף דבשט"מ נכתב אח"כ כן אבל זאת לא קרא לפני הערל והביא משו"ת שו"מ מ"ג סי' ס"ג שפסק דכיון דנחית אדעתא דשטרא גרע טפי דלא גמר להקנות אלא בשטר והביא מחו"מ סימן רס"ח ובשו"מ מה"ת ח"ב סימן ס"ג חולק על המקו"ח מכח דברי הט"ז דגם בשכירות בעי שטר בעכו"ם מטעם גי"ד הנ"ל אבל בס' ד"ח פסק כהמ"ח הנ"ל אבל מ"מ א"א להקל ובפרט דהט"ז סימן קצ"ד חולק על הרמ"א שם והביא מכתובות נ"ה דשמא לא גמר להקנות אלא בשטר ועיין חו"מ סי' ר"נ ובתשו' ח"ס יו"ד סי' שי"א כ' ג"כ כה"ג דהואיל ואמרה שתוליך לביתה לא גמרה להקנות אלא במשיכה והביא מריב"ש סימן שמ"ה שהובא בנוב"י מהד"ק חו"מ סי' כ"ה כ"ז כ"ח שכ' ג"כ סברא כזו מדגלי דעתה כו' והביא ג"כ מהא דנפל לו עליו גלי דעתיה כו' ומבואר שם דס"ל דהוי ודאי ולא ספק עכת"ד] והנה מ"ש רו"מ מדברי הט"ז סימן קצ"ד יש לדון דהט"ז לא כתב רק ששכר מעכו"ם דסתם עכו"ם אנס הוא ולכן לא סמ"ד בלא שטר אבל להיפך בעכו"ם ששכר מישראל שפיר סמ"ד גם בלא שטר אבל בכ"מ פ"א ממכירה מוכח דגם עכו"ם מישראל ל"ק מטעם זה אבל בנ"ד כיון דעכו"ם לא ידע אם ישראל לא חתם השטר ושפיר סמ"ד בשעת קניה וגם בתשו' נא"ד סימן מ"ו דחה ד' הט"ז ופסק דגם המוחזק אי"ל קים לי כהט"ז ע"ש וגם מ"ש מדברי שו"מ דגי"ד דאינו רוצה להקנות בלא שטר ובשו"מ מ"ת כתב דגם בשכירות בעי שטר כדעת הט"ז הנה גם במכירה גמורה מבואר בתשו' הרשב"א והובא בפ"ת סי' ק"צ דבמוכר מפני רעתה מהני בכסף בלא שטר גם באתרא דכתבו שטרא ע"ש והרי כבר העלה בתשו' מש"נ סי' ט' דבחמץ הוי כמוכר מפני רעתה וגדולה מזו כתב ח"ס בתשו' חא"ח סימן קי"ט דאם התנה שאם לא יפרע בזמנו המקח בטל דגם להסוברים דבממון א"צ ת"כ היינו משום דבגי"ד סגי ובחמץ איכא גי"ד להיפך שרוצה למכור חמצו ע"ש וזהו דלא כהפמ"ג סי' תמ"ח דלא נחית לזה וס"ל דתליא אי בממון בעי ת"כ ומכ"ש בנ"ד וכן מצאתי בתשו' מהר"ם מרוטענבורג האחרונים חא"ח סי' י"א שהאריך בכמה צדדים להקל בזה והביא מדברי הב"ח סי' תמ"ח שכ' בפשיטות דבשכירות א"צ שטר כלל והעיר גם בסברא שכ' לעיל דכיון דהם סברו שהשטר נחתם שפיר סמ"ד ובחמץ הוי כגי"ד שרצונו להקנות בכל ענין ע"ש באורך ואני מוסיף עוד דאף דיש מקום לומר דנהי דישראל גמר ומקני מ"מ העכו"ם לא גמר דעתו לקנות דלגבי דידיה ליכא איסורא אבל הנה בתשו' מהר"ם מינץ העלה דאדרבה במכירה כזו סמ"ד העכו"ם כיון שיודע שישראל יחזור ויקנה ממנו אחה"פ בריוח מועט ע"ש וע"ש בתשו' בא"י חחו"מ סו' קכ"ח שהאריך שם השואל בנידון כענין זה והמחבר הסכים רק להתיר בהנאה אחה"פ אבל התם הי' הקרקע במכירה ממש אבל בנ"ד שהיה רק בשכירות גם הוא מודה ועי' תשו' ב"ש חא"ח סימן ס"ח שהוכיח ג"כ מהא דב"ב ע"ז זכו בשדה זו לפלוני וכתבו לו השטר דחוזר בשטר ואינו חוזר בשדה רק כשאמר ע"מ ועסמ"ע סי' רמ"ג ס"ק י"ג וה"נ אף שגי"ד שרוצה לכתוב שטר לא נתבטל המקח ועוד דהא מבואר בר"ן פ"ק דקדושין ובב"י חו"מ ס' ק"צ דבשטר שנכתב רק לראי' גם אם חותם על השט"מ אח"כ קני למפרע ולכאורה י"ל לפמ"ש רש"י ותוס' בקידושין ע"ח גבי גוסס שנפלו לו נכסים דגם לר"מ דסובר אדם מקנה דשלב"ל מ"מ א"י להקנות לו נכסים שיפלו בשעה שיהי' גוסס כיון דבאותה שעה א"י להקנות לו ובזה דחיתי במק"א דברי קצה"ח סי' רס"ב שהוכיח מעירובין ע"א דכלך אצל יפות בשבת מהני למפרע דמהני ביטול אחז"א ולפמ"ש ליתא דשא"ה דהקנין מהני בשבת רק דאיכא איסור לכן אמרי' דמהני למפרע לאפקועי איסורא אבל אחז"א ל"מ ביטול כלל ואיך יועיל למפרע א"כ ה"נ בנ"ד ל"מ חתימתו בזמן איסור אבל י"ל דהשטר ל"צ רק על הקרקע וזהו בידו להשכיר גם בחוה"פ דגם אם אסור להשכיר להחזיק בו חמץ מ"מ השכירות מועיל א"כ שוב מהני גם למפרע והרי כל שטרי מכירה דחמץ הם רק שטרי הודאה כמ"ש בשו"ת ספר יושיע סי' ד' ואני בחיבורי ח"מ סי' קצ"א הבאתי סמוכין לדבריו מתשו' מהרשד"ם חחו"מ סי' רצ"ה דהיכי דהשטר נכתב בלשון הודאה הוי רק לראי' ע"ש וא"כ שפיר היה מועיל מה שיחתום אח"כ השט"מ גם למפרע וכן העלה שם הספ"י לדינא להקל בכה"ג לחתום אח"כ השט"מ [חזר השואל וכ' לי שהשאלה היה ביום א' דפסח של"ה באפשר לחתום אז רק להמתין עד חה"מ וי"ל דבכה"ג אסור לעכב דל"ד למשהה ע"מ לבערו ויש מקום בזה לדבריו] אך לשיטת המק"ח דשכירות חדר ל"מ בחמץ דשכירות לא קניא לחומרא וכבר קדמו הב"ח שם בזה אבל כבר העלה בתשו' מהרי"א חא"ח סי' קכ"ד לדחות דבריהם ע"ש בתשו' מ"מ סי' ס"ו גם בשו"ת שי"צ נדפס שט"מ של הג' נוב"י ז"ל וביאר שם דבכל גונא יכתבו רק בשכירות הדבר ובפרט דבנ"ד הוא אצל ישראל רק בשכירות ולכ"ע מהני כמ"ש המק"ח בעצמו ועוד העלה המק"ח דאם כותבים עד למדידה הוי באחריות הישראל ובפרט אם העכו"ם עני א"כ שוב הוי אחריות על ישראל וביתו של ישראל לשיטת הסוברים דשכירות ל"ק אבל גם בזה כבר דחו דבריו בשו"ת מהר"ם מרוטענבערג הנ"ל ושאר אחרונים אבל בכ"ז אחרי שכבר הורה רו"מ לאסור החמץ ולא היה הפ"מ אין ביד שכנגדו להתיר ואין מקום לערער עליו ובפרט לחייבו לשלם כיון דלא היה מסירת מפתח ויש לו על מה שיסמוך והגה שוב עלה בלבי ראי' מתשו' הרא"ש הובא בטוח"מ סי' קע"ג בדין רחל ולאה שהטילו גורל דגם אם התנו לעשות בקנין מ"מ אם החזיקה בחלקה א"י לחזור בה קודם הקנין וע"ע בטוח"מ סוס"י קנ"ו בשם תשו' הרא"ש במ"ש אם לא תוכל לזכות בכח המתנה תזכה מכח הפקר אבל היכי דהשטר הוא שטר קנין יפה כ' רו"מ די"ל דרוצה יותר בשטר שהוא קנין וגם לראיה וכמ"ש הר"ן פ"ק דקידושין הנ"ל משא"כ בשטר חמץ שהוא רק לראיה ודוקא בקנין דרבנן אמרינן דגלי דעתי' וכמ"ש הנימוק"י פ"ק דב"מ ועי' חו"מ סי' רס"ח [ומ"ש רו"מ לדחות ראית ב"ש הנ"ל מב"ב ע"ז דדוקא בעשה סתם ב' קנינים י"ל דדעתו לקנות רק בשני אבל התם באמר זכו הרי רצה לזכות לו בק"ס נכון הוא]

ובדבר הגט שסידר הדיין ר"מ עבור אשה שנשתטית להשלישו ביד שליח ולהשיג מן מאה רבנים כנהוג ושם האשה אדל והוא סידר הגט בשם אדיל מלא יו"ד ורו"מ דעתו לפסול הגט דהוי שינוי בשם דע"י היו"ד נדגש החיריק והביא בשם שו"ת א"ש מהג' רש"ק ז"ל סי' ס"ז בשם אלטר דאם כתבו מלא יוד דפסול והנה מזה אין ראיה דשם אלטר נקרא בפ"כ נוטה לסגול ואם כ' מלא יוד הוי שינוי במבטא משא"כ בנ"ד דשם אדיל נקרא בפ"כ נוטה לחיריק או מלאפום וכבר כ' הט"ג בש"נ אות נ' סק"ז דרגילות לכתוב יו"ד אף שאין החיריק נדגש כ"כ וע"ש אות יו"ד סק"ב דלפי הברת מדינותינו אין היכר כ"כ במבטא בין מלאפום לחיריק וגם בט"ג ש"נ אות ו' סק"י שרמז רו"מהרי סיים שם בעצמו שכבר כ' כמ"פ בשם הס"ש דיתיר אינו מזיק לתקון הקריאה כתנא תוספאה כדאיתא בע"ז ט' ועי' תשו' נאו"ד סוס"י ט' שהביא ג"כ דברי המבי"ט דיש לכתוב מלא יוד במקום ספק וע"ש סוס"י ו' מ"ש בזה (וי"ל עוד דנ"ד דמי למ"ש הט"ג ש"א אות ד' סקי"ח בדין שם זעליג דהיכי דכ"ע קרי בסגנון א' שאין מדגישין היו"ד כיון דא"א לטעות באחר אם כ' יו"ד מלא לא הפסיד וגם בס"ק כ"ד כ"כ בשם זנוויל אבל התם מפני שעל הרוב רגילין לחתום מלא יו"ד משא"כ בנ"ד אין ראיה כלל) וגם בשם בנימין כתב הב"ש וט"ג דאם כ' מלא כשר דהא קיי"ל דאפילו מה שראוי להיות חסר אם כ' מלא כשר והט"ז כ' דאפילו לא ניתן הגט לא מהדרינן עובדא ועיין בט"ג