מהרש"ם חלק ד פ

ומה שהאריך רו"מ בדין אם יש בנהר שיעור סאתים אי מבטל הדירה, ודינה כבקעה יותר בב"ס דל"מ צה"פ לשיטת כמ"פ והביא מאה"ע סי' קכ"ח ס"ו להוכיח דמים הראוים לשתי' נחשבים בכלל העיר תמהני שלא הביא דברי ש"ס וטש"ע סי' שנ"ח סעי' י"א ומג"א ס"ק ט"ו אך במ"ש בש"ע דדוקא כשיש בעומק עשרה אם אין ראוים לשתות מבטלין הדירה אבל בנ"ד כפי מ"ש רו"מ דראוים לשתיית אדם לכו"ע אין מבטלין הדירה ואפי' רחב ק' אמה מהני צה"פ ועיין בברכ"י שי"ב אות ד' בשם ס' הבתים שחולק על הרשב"א בזה ופסק דגם באין עמוקים עשרה מבטלין הדירה אבל בנ"ד כפ"ש רו"מ מהני צה"פ כנ"ל ולכן הנני מסכים לתקן גם צד ב' של העיר להציל רבים ממכשול

עוד להנ"ל

מכתבו הגיעני ומה שתמה עמ"ש בתשו' שם די"ל דמזוזה קיל משבת והא בש"ס שם דף י"א ע"ב בדין אם צה"פ צריך ליגע מייתי ראיה מדין דמזוזה דאין צריך ליגע ובע"כ דשוים וגם הביא מלעיל ג' דלחד לישנא מבוי דרבנן קיל מסוכה והא דבסוכה ז' מבואר דשבת חמור מסוכה האריך לבאר דהיינו אם שניהם דאורייתא או שניהם בדרבנן אבל א"א לומר דגבי מבוי דרבנן בשבת יהי' חומר מסוכה דאורייתא והביא מתוס' עירובין ע"ז ד"ה הב"ע והעלה דדוקא בלא עשה תיקון כלל עשו חיזוק משא"כ בעשה עירוב והספק אם מועיל] והנה מצאנו ש"ס מפורש בסוכה ט"ז ע"ב לא ר' יוסי סבר כר' יהודא ע"כ לא קאמר ר' יוסי הכא אלא בסוכה דמ"ע אבל בשבת דאיסור סקילה לא ופרש"י בד"ה אבל שבת דאיסור סקילה במלאכות דאורייתא מחמרינן אפילו בדרבנן דאית בה הרי דגם בעשה תיקון בין ב' הבורות ס"ל דגם בדרבנן עשו חיזוק בשבת טפי מבסוכה ואליבא דר"י ס"ל התם בהיפך דבסוכה חמור טפי משבת והיינו משום דאין לדמות גזירות חכמים להדדי דלפעמים עשו חיזוק יותר ולפעמים לא וכמ"ש התוס' בסוטה ב' ע"א ד"ה אמר ולכן בעירובין ג' פליגי התם בהך דינא דהתם דוקא ולא כללא היא אבל בכ"ז מה שהקשיתי על הר"ן פ"ק דסוכה שפסק דגם בסוכה פסול צה"פ שעשה מן הצד ותמהתי דמנ"ל ד"ז כיון דהש"ס מחלק בין שבת לכלאים א"כ י"ל דסוכה דמי לכלאים יאמין לי כת"ר כי בצאת מכתבי הרגשתי מיד די"ל דדוקא בכלאים דתליא בערבוב וכשיש איזה הפרש בעלמא שיהיה היכר בנתים סגי לבטל הערבוב וכמ"ש בתוס' שבת דף פ"ה וכמ"ש רו"מ ואני מוסיף שהרי מבואר בתוס' סוכה י"ח ד"ה אכסדרה לענין פי תקרה יורד וסותם דדוקא בד' מחיצות אמרי' פ"ת יו"ס ובאמצע הדיבור כתבו שם והדתניא התם בית שמצא מקורה מותר לזרוע דאמרינן פתיו"ס אע"ג דליכא התם ד' מחיצות אין לדמות כלאים לשבת דאפילו פיחות מותר לכלאים כדאמרינן בעירובין וב"י ע"ש ומבואר שם בש"ס דסוכה דמי לשבת (ועי' בתוס' עירובין ד' צ"ג ד"ה חציו שרמז ג"כ לזה דכלאים קיל משבת) דקאמר לימא אביי ורבא בפלוגתא דרב ושמואל קמפלגי וכו' ומוכח דסוכה ושבת דמי להדדי ובע"כ בכלאים הטעם כמ"ש ולכן צדקו דברי כת"ר דמזוזה דמי לסוכה בזה ולא לכלאים

ובזה הסירותי תלונת הגאון בשו"ת חסל"א על הגאון הקדוש מבוטשאטש ז"ל במה שפסק דכלונסות החופה יהיה צה"פ למעלה ולא מן הצד והוא השיג מהא דכלאים קיל משבת ולהנ"ל אין ללמוד מכלאים לשאר דברים ובנ"ד דמי לסוכה דמפורש בר"ן דפסול מן הצד וצדקו דברי מרן הקדוש זצ"ל [ועי' ירושלמי דכלאים פ"ד ה"ב ובמרה"פ שם מודה רשב"ל דמוכח דלרמב"ם ל"מ צה"פ כלל בכלאים וע"ש דסוכה קיל משבת וע"ש בכל הסוגיא ותבין אך דהתם מוכח דצה"פ מן הצד מהני בשבת וצ"ע וע"ע במרה"פ ד"ה אין תאמר וכו'] ובגוף דברי הש"ס שהבאתי סוכה ט"ז דלר' יהודא סוכה חמור משבת יש לי לדון דר"י אזיל לשיטתיה בסוכה ד' ע"ב דסוכה דירת קבע בעינן ולכן אין מחיצה תלוי' מתרת בדאורייתא [ועי' תוס' סוכה י"ח הנ"ל שכתבו לחלק בשבת גופא לענין פתיו"ס בין דאורייתא לדרבנן] אבל בק"נ על הרא"ש סופ"ט דעירובין אות' י' הוכיח דהרי"ף לס"ל כהתוס' ודוקא גבי סוכה אבל בשבת אין חילוק בין דאורייתא לדרבנן אבל ר' יוסי סובר דסוכה דירת עראי בעינן ולכן אין להחמיר במ"ע כמו בשבות דשבת דעיקרו איסור סקילה. ומ"ש רו"מ דכיון דיש עכ"פ ד"ט בין קצות הבתים להנהר א"כ צריך צה"פ כמ"ש הפמ"ג בא"א סי' שס"ה סק"ד ומזה תמה עמ"ש בתשובתי דאם השפה של הנהר גבוה י"ט א"צ צה"פ תמהני דאף דבעי צה"פ מן קצה הבתים עד קצה הנהר אבל לא ע"ג הנהר כיון דהשפה נחשב ככותל עכ"פ ואולם גם מאי דפשיטא ליה דגם בפרצה ד"ט צריך צוה"פ כבר כתבתי בתשו' להרב אבד"ק בולקאמין דנהי דאין סתירה ממ"ש במש"ז סימן שס"ג סקי"ח דבפחות מי' א"צ תיקון כלל דהתם בלא בקעי בה רבים אבל מ"מ ודאי סגי בלחי וא"ל צה"פ וכמ"ש בתשו' רע"א סימן ל"ג וגם הבאתי דברי מהרי"ט באורך ותשו' ח"ס ח"ש והנה גם בס' החיים סי' שס"ג העלה להקל בלחי בפרצה פחותה מיו"ד בכמה טעמים נכונים והביא שהסכים עמו הגאון בעל ישועיע"ק ודלא כמק"ח אבל אם הפרצה יותר מיו"ד אמות ודאי צריך צוה"פ עד הנהר ועי' בתשו' תועפות ראם חא"ח סי' ה' מ"ש בזה ועי' בנח"א שבס' האשכול הל' עירובין סוס"י ס"ג

ומ"ש רו"מ מדין הנהר בזמן שנקרש דלכ"ע בטלי מחיצות כמ"ש הט"ז ומג"א סימן שס"ג וא"כ בטלה הדירה הנה בגוף הדין הרי האעו"ז הוכיח בראיות ברורות דהקרישה אינה מבטלת כלום וגם בשו"ת נודע בשערים מהד"ת חא"ח סימן ה' הוכיח כן ופסק כן למעשה וגם בשו"ת הרי"מ חא"ח סימן ד' פסק כן והנה לפמ"ש הח"ס חא"ח סי' פ"ט לחלק בין היכי דהולכי דרכים עושים להם דרך נתיבה ע"ג הנהר הנקרש אז מתבטל מחיצות המים בחורף ובין אם אין עושים להם הילוך ע"ג הכפור הנקרש אזי נחשב הכפור כמים בעלמא על שם סיפו להיות נמוח והוי מחיצה גם בחורף ע"ש וא"כ בנ"ד אם בחורף אין מהלכים ע"ג הנהר א"כ הרי הנהר כמים הנימוחים שהרי נידון ע"ש סופו שמועיל בהם צוה"פ דהוי כדירה ואם מהלכים שם ב"א שוב אין דין הכפור כמים לבטל הדירה והוי בכלל רחוב העיר ודרכים המפולשים ועוד דכיון דבקיץ הוי בכלל דירה וא"כ כשעושה צה"פ הוי בכלל היקף לדירה דהא קיי"ל ברס"י שנ"ח דאם הוקף לדירה אפי' יש בו כמה מילין מותר לטלטל בכולו ואף דמצינו בשבת ו' ע"ב וב"ב קנ"ג ע"ב דגבי בקעה יש חילוק בין ימות החמה לימות הגשמים [וע' ברשב"ם ותוס' שנחלקו בדין עבר עליו ימות הגשמים פעם א' אי הדר פקע מניה שם רה"י אבל רק לענין טומאה ומדרבנן] אבל היינו משום דביהג"ש יש שם זרעים וא"א להלוך שם כלל ועי' תוס' ב"ב שם ד"ה בימהג"ש דמרביעה שני' ואילך הדריסה מזיק לזרעים ולתבואה אבל כאן בימה"ח שותין מן המים ובימות החורף הולכין ע"ג עבור שאר תשמישין ומדוע יתבטל שם דירה משם אחרי שכבר הוקף לדירה וגם בלא"ה יש לדון מדברי הג"א שהביא הרמ"א רס"י שנ"ח דאם הקרפף סמוך לביתו הוי בכלל מוקף לדירה וה"נ כיון דסמוך לעיר ובפרט שהוא באמצע העיר ואף דהמג"א הוכיח דדוקא אם היה הדירה קודם לקרפף וזהו נראה דעת הרא"ש שהובא בכ"מ פ"ה מבית הבחירה ה"א שכתב דהיקף הר הבית לא הועיל לטלטל שלא הוקף לדירה אף דהוי סמוך לביהמ"ק [ובתוס' עירובין כ"ג ע"א ד"ה שהוא מבואר דהעזרה הוי מוקף לדירה שהיו שומרים שם כל הלילה ובתחילת דבריהם שם נקטו גם הר הבית אבל בסוה"ד שם נקטו בתי' הב' רק העזרה ומשמע ג"כ כהרא"ש] וכבר תמה התויו"ט רפ"ב דתמיד דהא הר הבית היה סמוך לעזרה אך לשיטת מג"א י"ל דהיקף הר הבית אולי עשו מקודם ולפ"ז בנ"ד שהנהר היה קודם לבתי העיר אינו מוקף לדירה אבל מ"מ כיון דעושין עתה צה"פ הוי שפיר בכלל הוקף לדירה וגם בחורף שרי וכמ"ש. וגם בלא"ה הרי הא דבבקעה ל"מ צה"פ היינו אם כל הד' מחיצות הם בצה"פ משא"כ בנ"ד ולכן הדבר פשוט דמותר לעשות הצה"פ ע"ג הנהר ועי' בשו"ת שו"מ מהד"ק ח"א סימן רי"ג שפסק ג"כ בפשיטות להקל וכן המנהג בכל תפוצות ישראל: