מהרש"ם חלק ד עח

סי' רט"ז מ"ש בזה ועכ"פ בכה"ג בנ"ד נראה להתיר בכה"ג ויותר נכון לעשות כן ולא להתיר לכתחילה לטבול דרך שכיבה. והנה מ"ש רו"מ מהתוספתא בהא דחופר בצד הנהר דהוי כמי תמצית שהביא בהגהת י"ש סעי' מ' ועיין בכ"מ פ"ט דמקואות ה"ג ויש לתמוה ע"ד מהרי"ט בשניות יו"ד סימן י"ח שלא הביא מרמב"ם וכ"מ מזה ועיין בנח"א שבס' האשכול סימן נ' בשם מי"ט בזה ומדברי תשו' הרא"ש כלל ל"א מוכח דס"ל כתי' א' של הכ"מ ועיין תשו' שו"מ מ"ג ח"א סימן כ"א מ"ש בזה מהא דפ"ו דפרה וקצרתי בזה בנ"ד שהוא רחוק ת"ת אמה וגבוה יותר מהנהר לכן אין חשש בזה ואחר ימים אחדים הגיעני שאלה זו ממש מהרב הגאון אב"ד דק' סניטין והשבתי לו ג"כ כנ"ל: סימן ע ב"ה א' יתרו תרמ"ד בערזאן. להרב מוה' אהרן פוקס ני' מבוברקא

מכתבו הגיעני וע"ד שאלתו במי שנשא בתולה ובעלה פ"א ליל ב' סיון ואח"כ ילדה ליל ב' כסליו ולד גמור בשערו וצפרניו ובריא ככל הולדות והבעל רצה לגרשה בע"כ וגם אינו רוצה לזון את הילד והנה מ"ש רו"מ מדברי מהרי"א מינץ ורמ"א שתמה החמ"ח מש"ס דכתובות דבעי רבא אי יש בגר בקבר יש לי לדון ע"ד פלפול קצת לפמ"ש היע"ד ח"ב דרוש י"א דכל טעם ר"י מינץ משום דאין מזל לישראל ולכן דוקא בישראל הוא כן ולא בעכו"ם ע"ש והנה בש"ס דשבת קנ"ו מבואר דיש פלוגתא בזה דלר"ח יש מזל והנה בש"ס דמ"ק כ"ח וכמ"ד ס"ל לרבא דבני חיי ומזוני במזלא תליא ובתו' הקשו מהא דאין מזל לישראל ותי' דע"י זכות גדול משתנה ולפי תרוצם קשה איך הוכיחו כמה תנאי ואמוראי בש"ס דשבת שם מכמה עובדא דאין מזל לישראל דלמא הי"ל זכות גדול ולכן לולא דברי התוס' נראה דרבא סובר כר"ח בשבת שם דתלוי במזל גם לישראל וכיון דלידת בנים תלוי במזל שוב גם אם יהיה הלידה תלוי רק במזל והם חדשי החמה ולא שיפורא גרים וא"כ התם בכתובות דכל הסוגיא אזלי אליבא דרבא ולשיטתיה לאו שיפורא גרים ושפיר פריך וא"ש ואולם גם בלא"ה כבר צידדו הג' מהר"י מליסא וגם בשו"ת חמדה גנוזה סי' ו' ליישב קושיית האחרונים מש"ס דר"ה וכתובות עיי"ש וגם בתשו' מהר"ם זיסקינד סימן י"ז כתב ליישב הקושיא וגם בתשו' הש"מ סימן ס' דרך ג' אם כי בנתיב י"ב חולק על הרי"מ מ"מ הודה שם בנתיב י"ד דיש ליישב הקושיא מש"ס דר"ה בטוב טעם עיי"ש אך בגוף הדבר כבר העיר הרי"מ בתשו' שם מדקאמר בנדה קסבר ר"י שיפורא גרים משמע דהוא סובר כן ואנן לא קיי"ל כותיה וכדבריו משמע מדברי הסמ"ג הובא פ"א דתרומות בכ"מ בסופו שהוכיח מדנקט הנח לתרומה בזמה"ז דרבנן ולא אמר קסבר תרומה בזמה"ז דרבנן משמע דהכי קיי"ל ומשמע דאי הוי נקט קסבר לא קיי"ל כן אבל יש לפקפק דאי הוי נקט קסבר יש לדון לכאן ולכאן אבל בזל"א הספרדי ח"ג חא"ח אות מ' הביא בשם פתח עינים לתענית שתי' ד' הפוסקים שהשמיטו הא דתענית כ' דמאכל אדם אין מאכילין לבהמה משום דהש"ס נקט קסבר מאכל אדם וכו' מוכח דלא קיי"ל כן ועיין בתוס' פסחים ד"ה קסבר דמשמע ג"כ כן אבל בנ"ד אין מזה הכרח אבל במה שצידד הג' מליסא בשו"ת צה"ב דשמואל וחסידים, לא פליגי כלל על ר"י מלשון קסבר משמע ודאי דעכ"פ איכא א פלוגתא בזה ואולם הנה הש"ך ביו"ד סימן קפ"ט סקי"ב הוכיח מהרא"ש והרשב"א והט"ו וש"פ דקיי"ל כר"י דשיפורא גרים אך לשיטת הרא"ה שם ס"ל דבמולד לבנה תליא וע"ש שהביא מהירושלמי דנדרים דבתוליה חוזרין ע"י עיבור החודש א"ה והובא ג"כ בש"ך ליו"ד רסי' קפ"ט ופמ"ג סימן פ"ד] וגם ברמ"א אה"ע סימן כ' הביא בפשי'. דברי הירושלמי הנ"ל וגם בתשו' חמ"ג הנ"ל הוכיח מהירושלמי כדעת הר"י מינץ ועיין במהר"פ על הירושלמי פ"ד דיבמות ה"ב ג"כ בחדשים שלימים של שלושים יום דוקא וע"ש. ואולם הגם שיש מקום ליישב דעת הר"י מינ"ץ כיון שעכ"פ איסור חדר"ג וכמ"ש הטו"ז באה"ע כעין זה סימן ל"ט סק"ה ועיין בד"מ באה"ע סימן א' דבכל ספק פלוגתא אזלינן להקל בחדר"ג ע"ש בפרט בתשו' רי"מ שם מיירי שמצא לה בתולים והוי הוכחה להתיר משא"כ בנ"ד שלא מצא בתולים אך בנ"ד כבר עברו ו' חדשים שלימים ויום א' אולם רו"מ העלה דכיון דהיתה בתולה דאינה מתעברת מב"ר א"כ שוב ל"ה שיעור הראוי ולכאורה עלה בלבי דכיון דהיכי דמיעכה באצבע מקודם שפיר מתעברת א"כ נוקמי לה בחז"כ ואפילו אינה אומרת כן נימא דאאמע"ר וכמ"ש הרשב"א והר"ן בשבועות פכ"ה דהא דחשוד על השבועה אחד שבועות העדות וכו' והקשו דלמא אשתלי העדים ואף שאין טוענים כן אאמע"ר ותי' דמיירי בזמן קרוב כ"כ שא"א לשכוח וא"כ ה"נ נימא כן דמסתמא מיעכה בכדי לאוקמה בחז"כ שלא זינתה ואולם מדברי התוספות כתובות ד' ט' ד"ה ואב"א בהא דהקשו דהרי ס"ס שמא מוכ"ע ושמא אין תחתיו ומוכ"ע שכיח ותירצו דאם איתא דמוכ"ע היתה טוענת בב"ד דאין גנאי כ"כ כמו בביאת אונס ומדלא טענה כך אין להסתפק בכך ועי' כה"ג בתוס' יבמות קט"ז ד"ה הכא חיישי' דלמא בגמלא פרחא אזיל והקשו מהא דמכות הא אתי תרי ואמרי בחד בשבתא בצפרא היינו בנהרדעי ואתי תרי ואמרי בחד בשבתא עמנו הייתם בסורא חזינן אי מצי אזלי התם מצפרא לפניא כו' ואי לאו נהרגין ותי' הר"מ דאם איתא דאזלי הי"ל לטעון כן [וע"ע כה"ג בתוס' שבועות מ"א ד"ה כל האומר בסוה"ד] ולהנ"ל תיקשי דניהו דלא טענה כן וכן גבי עדים טעני' לה משום חז"כ והנה בדברי תוס' כתובות הנ"ל י"ל דלשיטת הסוברים דבדרבנן מע"ר וזנות דפנוי' אינה אלא מדרבנן ולכן שפיר איכא הוכחה מדלא טענה כן ולפ"ז בנ"ד ג"כ י"ל כן אך דלפמ"ש באהע"ז סימן כ"ו דבזה"ז דאין הפנויות טובלות איכא איסור תורה משום נדה א"כ י"ל שוב דבזה"ז דהוי איסור תורה אנן טענינן לה אך מ"מ לא יונחו בזה דברי תוס' יבמות הנ"ל ועי' תשו' ח"צ סימן ל"א לענין שינה שם האב שהביא מתוס' הנ"ל ורצה לחלק דשא"ה דנהרגין הי"ל לטעון כן כדי להנצל ממיתה ודחה זה אבל אין דבריו מוכרחים שם וצ"ל דהתוס' לא ס"ל כהרשב"א הנ"ל א"כ א"א להקל בזה ואולם הרי בהפלאה שם הקשה היכא נימא מדלא טענה אין להסתפק הרי נימא דענב"א ותי' דאיכא רגלים לדבר מדמצא פ"פ ובכה"ג קיי"ל דאין חוששין לנ"ב ע"ש ועי' בתשו' ג"פ סימן י"ד ג"כ מזה. וא"כ בנ"ד דודאי היתה בוגרת דליכא טענת פ"פ וגם טענת דמים אין לה כמ"ש באה"ע סימן ס"ח וב"ש שם ועי' מל"מ פי"א מאישות ה"ח באורך בזה ובפרט אם הי' בחור וליכא רגלים לדבר שוב י"ל טענינן לה שמיעכה באצבע אבל גם בזה יש לפקפק די"ל דהך מלתא גופא שנאמר דמיעכה באצבע הוי ג"כ מלתא דלא שכיח דע"פ רוב אינו כן וכמ"ש הר"ן פ"ק דקדושין וריטב"א יבמות ס"ט שרמז רו"מ א"כ זהו עצמו רגל"ד דמה"ט אין לחוש שמא ענ"ב ועוד דהא הבעל רוצה לגרשה והיא אינה רוצה לקבל גט ואיך נימא דענ"ב ועוד דהתוס' כתבו שם כן רק לפ"מ שהקדימו בדבריהם שם דמוכ"ע שכיח אבל לפ"מ שכתבו ע"ב שם בד"ה אי למיתב כו' דמוכ"ע לא שכיח וכדבריהם מבואר בירושלמי רפ"ב דכתובות בלא"ה לא טענינן לה מלתא דלא שכיח כמו בנאנסתי וא"כ ה"נ אין לנו לטעון עבורה שמיעכה באצבע. אך דיש לדון בזה כיון דקיי"ל דבוגרת פתחה פתוח דלא קיי"ל כפי' ר"ח דפתחה סתום כמ"ש בש"ע סימן ס"ח ובמל"מ פי"א מאישות הנ"ל א"כ כמו דבמיעכה קודם מתעברת מב"ר ה"נ היכא דפתחה פתוח מעצמה וכן מצאתי בשו"ת שו"מ מהד"ג ח"ג סוס"י קל"ב ומה שהיה נראה בעיניו לדבר חדש גבי בעולה דמתעברת מב"ר הוא דבר פשוט בעיני עד שלא הוצרך לכתבו אבל גם מי שפתחה פתוח ע"י מוכ"ע או בוגרת ודאי דדמי למיעכה קודם והא דלא משני הש"ס כן גבי תמר משום דלס"ד דלא ידע דמיעוך מהני ג"ז ל"מ אבל למסקנא ג"ז מהני ובשו"ת שו"מ שם העלה ג"כ כן רק שאח"כ חזר לפקפק קצת ולע"ד הדבר ברור כן וגם בלא"ה כיון דמבואר בשו"ת תשב"ץ ח"ג סי' רס"ג דאפשר לפעמים שתתעבר בעודה בתולה ובהג"ה שם הביא כמה מעשיות שהיה כן בימיו ע"ש א"כ מוכח דלפעמים מתעברת מב"ר דכל טעמא הוא משום דהבתולים מעכבים וגם אי נימא דבזה"ז