מהרש"ם חלק ד עה

מעשה לא עבדי וע"ש ח"א סי' קכ"ב באמצע התשו' אבל יש לחלק למעיין וצ"ע להקל

ובגוף דברי הג' ר"ק והב"ח הנ"ל יעוי' בשו"ת הגאון רח"כ סי' כ"ז שהאריך להביא סמוכות לדברי הג' מהר"ק הנ"ל ודלא כהב"ח והעלה דבצירוף שאר אומדנות יש לצרף גם אומדן זה יעו"ש היטב והנה מ"ש רו"מ בשם הח"ס שכ' בתשו' כמ"פ דבזה"ז שיש בי דואר אפילו אם היה בורח היה כותב איזו מכתב והיה נודע לנו ממנו וקיל יותר מזמן הש"ס יעוי' בח"ס אה"ע ח"ב סוס"י קל"א ובסי' קנ"ח שהביא מעשה נפלא שאירע בקהלתו איש א' שיצא מהעיר אל מקום חיל הצבא של קיר"ה שהיו עומדים במערכת מלחמה עם מעט סחורה ופתאום נפל האויב על חיל הקיר"ה וברחו וגם האיש נעלם ועברו יותר מב' שנים ואשתו נשארה עגונה ושלחו מכתבים לכל קצוי ארץ ואין קול ואין קשב ואח"כ עברו עוד ב' שנים וכאשר יסד היתר בתשו' אחת מכח צירוף סברת הבי דואר הרהר בלבו דלפ"ז יש צד היתר גם להאשה הנ"ל ובעודו מהרהר בזה הקול נשמע שבא האיש הנ"ל והגיד טעמו כי היות שנשלל ממנו כל הונו ויבא אל ביתו ויהי' הוא וב"ב בעירום וחסר כל ולכן ברח למרחוק והשכיר א"ע בפונדק א' עד שהרויח כמה מאות זהובים ושב אל ביתו יעו"ש הרי שאין לסמוך על היתר זה ואמנם י"ל דבנ"ד שלא נשרף ביתו ונשאר הונו ורכושו בודאי היה שב אל ביתו לתהות עכ"פ על הונו אם לא שללוהו בוזזים וכדומה ואם לא הי"ל שום קטט עם אשתו ואין לנו סיבה לתלות בריחתו אין לחוש לזה [וע בשו"ת שו"מ להג' מלבוב במהד"ג ח"ב סימן קצ"ג בעובדא שאירע ביאריטשוב שנפקד איש א' בשריפה ונמצא גוף חרוך במקום שהועד שהיה שם האיש הנ"ל בעת הרעש של אש וגם הי' תחתיו חתיכת בגד שהועד שהי' לבוש בו אז והותרה האשה ואחר איזו חדשים מצאו את בעלה בתוך מקוה המים עם כל חפיציו אבל הביא שם שנאבדו אז גם איזו נשים וכי הגידו איזו אנשים כי העד שהעיד על גוף הנ"ל שהיה זכר טעה בעדותו והכחישוהו ולכן יש צד לקיים דינו הב"א סי' י"ד במ"ש להג' נו"ב ז"ל]

והנה מ"ש לעיל בענין מחלוקת הרשב"א ורמ"ה עלה בלבי עוד דהא כבר הבאתי למעלה מה שתמה בתשו' ב"ח החדשות סי' ס"ה על מה שחששו לחשש זר כזה וכתב דלשיטת רמ"ה ניחא דכיון דמיירי שנשאר עוד פיסת יד ומוכח שהיה עוד אחד שם ודאי מוכרחים לחוש לחשש רחוק ג"כ אבל לשיטת החולקים צ"ל כמ"ש המרדכי שילהי יבמות משום דבתחלת עדות החמירו והנה מלבד שבהג"ה שם תמה מדברי רשב"א ונימוק"י שכ' דגבי כנכ"ה הקילו בעגונה ומוכח דזהו אינו תחלת עדות אף גם כבר הבאתי בתשובה מחלוקת פוסקים אי קיי"ל כהך שינויא דבכורות מ"ו דבתחלת עדות החמירו או כלישנא בתרא והנה בתשו' עה"ג סי' ע"א הביא בשם רמ"פ סי' ל"ו שכ' בפשיטות דהלכה כשינויא קמא ועיינתי בגוף תשו' רמ"פ שם ודיבר שם בדין אמר העד שראהו במלבושיו ויש ספק אולי לא היה לו היכר רק בצבע דלאו כלום הוא וכהא דחיורי וסומקא אם יש לחוש לחומרא דבתה"ד פסק דאין לחוש במסל"ת מפי נכרי אחר דאין לחוש שמא הראשון לא היה מסל"ת ולבי נוקפי באשר יש להסתפק בנ"ד שהספק בהכרה אולי הוי כתחלת עדות דאין מקילין בו כדאי' בפ' יש בכור או אולי דוקא בהא דהעידו על פרצוף בלא פדחת וכדומה שנודע לנו שלא הכירו רק באחת מהן נקרא חסרון בגוף העדות אבל בנ"ד שהעיד סתם ואנו מסופקים אם הכיר היטב או רק ע"י הצבע אין לחוש לחומרא ובמרדכי סוף יבמות משמע קצת דכה"ג נקרא חסרון בגוף העדות היכי דהעיד סתם וא"י במה הכירו גבי ראוהו צף ע"פ המים ואף כי יש לחלק מ"מ לא אשען ע"ז לבד להתירה אבל בתשו' גאו"ב סי' י' בתשו' התוי"ט האריך שם בדין אם עד ב' צריך שיאמר שהראשון היה מסל"ת וכ' דתליא בב' לישני דבכורות אי גם בתחלת עדות הקילו והביא מתשו' ריב"ש סי' שע"ח דלפ"ד רוב החכמים האשכנזים והצרפתים מקילין בעדות אשה אבל הגאונים ופוסקים שלנו מחמירים ע"ש והביא גם ממרדכי סוף יבמות הנ"ל וסיים דאנו מבני האשכנזים ונקטי' הלכה דגם בתחלת עדות יש להקל ולכן גם בזה תלינן להקל יעוש"ה וא"כ כיון דמבואר בסי' י"ז סט"ז בהג"ה דבכה"ג אפי' לא אמר עד ב' שהראשון היה מסל"ת תלינן להקל ואף שהביא יש חולקין מ"מ העיקר כדיעה א' שכ' בסתם כנודע ובפרט דהחמ"ח העלה דגם הי"ח מודו בזה ובפ"ת הביא בשם מהריב"ל שפסק ג"כ להקל בזה ואני מצאתי בתשו' רדב"ז ח"א סי' רי"א שכ' דכבר פשט המנהג להקל כדיעה א' ע"ש וע' בקו"ע סי' רכ"ח בשם מבי"ט שחולק ע"ד הת"ה אבל בשו"ת שעא"פ סי' ק"א דחה ד' המבי"ט ופסק להקל יעוש"ה א"כ קיי"ל דגם בתחלת עדות מקילין ועי' בתשו' גאו"ב שם סי' כ"א בתשו' המג"ש שהוכיח כן מד' הרא"ש והטור ג"כ ובאמת שמדברי הרא"ש בגיטין כ"ז שהבאתי לעיל שכ' בישוב ד' הרי"ף משום דבעגונה הקילו כמו בעד מפ"ע מוכח ג"כ כן להדיא א"כ מוכח מזה דקי"ל כרמ"ה ורי"ו דהיכי דלא נמצא פיסת יד אין חוששין שמא ערק לעלמא ואין להמציא חשש זר ורחוק להחמיר בזה אך לפי חילוקו של הרמ"פ יש לפקפק קצת בזה ועדיין צ"ע ועי' בשו"ת שבש"ע הרב ז"ל סי' כ"ח בסופו שהאריך בכמה הוכחות דקיי"ל דגם בתחלת עדות הקילו וכלשון ב' בבכורות שם ע"ש

עוד יש לצרף בזה מ"ש בתה"ד בפו"כ סי' קל"ט והובא בתשו' הג' שאג"א ז"ל שבתשו' ב"א חא"ע סוס"י מ"ב דבדנפק קדל"פ שפלוני מת או נהרג או נטבע ועברו כמה שנים שנשקע שמו ואבד זכרו ובעוה"ר אנו בגלות מפוזרין מעט מעט בכ"מ ואלו הי' רחוק אפילו כמה מאות פרסאות היה נודע ונשמע לנו והוי רובא דשכיח טובא ואף שבא רק ע"י סתמא דמי להא דסתם ספרי דדייני מיגמר גמירי וכו' ואפי' באדם בינוני אם אי' דחי קלא הו"ל טפי מצ"מ דסליק בזמן הש"ס שהיה ישראל עם רב במקומותיהם ע"ש והשאג"א שם צירף ג"כ ד"ז לסניף בנידון שנעלם א' בשעת שרפה גדולה ונאבד זכרו מכמה שנים ואף שאין לסמוך על היתר זה לבד מ"מ סניף הוי ומכ"ש בבן תורה ואדם חשוב ועשיר יעו"ש וע' בתשו' נו"ב מ"ת חא"ע סוסי' נ"א בתשו' בהמ"ח שצירף ג"כ בנידון שנאבד איש א' שנה ומחצה ומעולם ל"ה שום קטטה עם אשתו דאיכא אומדנא גדולה דאי היה חי היה בא לביתו וכמ"ש המבי"ט שהובא בק"ע סי' רכ"א דיצא מאיסור דאורייתא ונשאר רק חשש דרבנן ושוב יש להקל ולתלות דמסתמא מצאו אותם הרוגים יעו"ש וה"נ בנ"ד אם כבר עבר זמן רב פשיטא דיש להקל בצירוף כל הני טעמא דכתיבנא

ועתה נפנה למ"ש רו"מ עוד צד בנ"ד להתיר עפ"י הבגדיר לייבצודעקיל ובענדיל שהכירו שהוא דומה א הלייבצודפקיל ובענדיל שבביתו ואף דיש להסתפק אי הוי סימני' גרועין או מובהקים בכ"ז י"ל דכל חומרא דסימנים הם בגופו משום דכמו דשומא עשוי להשתנות ה"ה כל הסימנים והאריך בישוב ד' רמב"ם אבל בכלים דאין עשוין להשתנות קיל טפי וכל דבריו לא נהירין כלל חדא דמלשון הש"ס מוכח דדוקא שומא עשוי להשתנות לאח"מ ולא שאר סימנים מובהקים ביותר כגון מומין בודאי אין משתנים לאח"מ וש"ס ערוך הוא (בכורות כ"ח) דמומין שבגוף לכ"ע אין משתנין ועוד דאף דבכלים אין משתנין מ"מ בכה"ג דנ"ד שנשרף גם הבגד והוא מחורך בודאי א"א להכיר היטב ולכ"ע הוי סי' גרוע ובפרט דכפי הנראה מדבריו שהוא דומה במראיתו לאותן שיש לו בבית הרי זהו סי' דחיורי וסומקי דלכ"ע הוי סי' גרוע ומבואר בסי' י"ז סכ"ד בהג"ה דאפילו ק' סימנים גרועים אין מצטרפין אפילו בצירוף שאר אומדנות וגם להסוברים דסימנים אמצעים הרבה מצטרפין מ"מ מודו דגרועין אין מצטרפין כלל וכמ"ש המ"ב וט"ז ואף דבתשו' עה"ג סי' ע"ב באמצע התשו' נוטה קצת לומר דהרבה סימני' גרועים נחשבים כסי' א' בינוני אבל כ' ד"ז ע"צ הדוחק בתחלה ולמסקנא נראה דלא ס"ל כן ועי' תפ"צ בקו"ע סי' ח' ט' ג"כ בזה וכ"ה ד' המג"ש בתשו' גא"ב סי' מ"ט ובתשו' פ"י ח"א א"ע סי' ז' ועי' בשו"ת הש"מ סי' ס"ג ג"כ בזה וגם בלא"ה איכא חשש שאלה ואם כי לשיטת כמ"פ בדרבנן ל"ח לשאלה וגם אני הארכתי בזה בתשו' לחזק מוסדי ההיתר מ"מ מטעמים הראשונים אין לצרף כלל היתר זה וכן הגם דבבגד ציצית ד' מהרי"ט דליכא חשש שאלה הרי מ"מ שוב הו"ל רק סי' א' כיון דבהבענדיל איכא