מהרש"ם חלק ד עג

דזהו רק לשי' הרמ"ה ולא להרשב"א וריטב"א וא"כ לדידהו הדק"ל וצ"ל דס"ל דה"נ שכיח שיבואו אחרים להצילו ותלינן טפי ברובא דעלמא ואף דקורבא עדיפא מ"מ גבי חומר א"א חיישי' לרובא ומזה השיגו הנו"ב שם וגם בשו"ת תפ"צ א"ע בקו"ע סי' א' על דינו של מבי"ט הנ"ל דכיון דשיירות מצויות יש לחוש לאחריני וע' נו"ב מ"ח סי' נ"ט ובח"ס סי' ס"ג דבדרבנן יש לסמוך על המבי"ט] ומעתה לפ"ז בנ"ד שהיא יושבת בין ההרים ולא שכיחי ארחי ופרחי ובפרט בלילה וכיון דלא שכיח שיבאו עוד אחרים שוב יש לתלות דהיינו שאבד היינו שנמצא ובפרט דהקורבא עכ"פ לא גרע מרגל"ד ועוד דאפי' אם רק ספק בהרוב שוב אזלי' בתר קורבא לכ"ע וכמ"ש הש"ג בסופ"ב דב"ב שם וע' בפ"י קידושין ע"ג והגהת רע"א ליו"ד סי' ק"ה והן אמת דהש"ש ש"ז פי"ז והב"א סי' י"א העירו די"ל דדוקא היכי דנמצא כמו שאבד ממש בלא שינוי אז אמרי' היינו שנמצא [וע' רמב"ם פ"ד מטו"מ הי"ב וכ"מ שם בשם מהר"י קורקוס] מה שאין כן בנאבד חי ונמצא מת וכהא דבנאבד חמץ ונמצא ככר ל"א היינו שנמצא [ולפי מה שכתב הפת"ש סוס"ק קכ"ח יש לצדד בזה] ובפרט לפמ"ש הנו"ב שם דדוקא בדליכא חז"א אמרי' היינו שנמצא משא"כ בדאיכא חזקת א"א כנגדו אך לפמש"ל מש"ס דגיטין י"ט מוכח דבלא שכיח גם בדאיכא חזקת א"א יש להקל ודו"ק] ולשיטת התב"ש סי' ס"ג סקט"ו בעינן דוקא חז"ה וע' בב"א שם שהוכיח כן מד' רשב"א וא"כ נדחה גם היתר זה אבל כבר רמזתי דלפמ"ש הפת"ש ס"ק קכ"ח חוזר וניעור היתר זה וגם עפי"ד ש"ס דגיטין י"ט הנ"ל אבל בכ"ז יש מקום לצדד עפמ"ש הש"ש ש"ז פי"ט להוכיח מתשו' הרא"ש ותשו' מהרי"ו דגם גבי איסור א"א אמרינן דאין ספק מוציא מידי ודאי והאריך שם בזה והעלה דאם הלך במקום שאין שיירות מצויות אפילו ליכא סימן כלל אמרינן דאין ספק מוציא מידי ודאי ואתתא שריא יעוש"ה וא"כ בהא דאתלי בי' נורא להסוברים דפסתא הוי מגוף החרוך צ"ל משום דרובא דעלמא דמי לודאי ותלינן טפי ברובא וכדמוכח בנדה ט"ז דכיון דחולדה וברדלס מצוין שם ודאי גררוהו ומוציא מידי ודאי יעו"ש ועיין קצה"ח סי' ר"פ סק"ב אבל בנ"ד שאין כאן רוב שוב י"ל דאין סממ"ו וכן מצאתי בשו"ת רח"כ סי' כ"ז באמצע התשובה שהביא בשם תשו' ב"ח סי' נ"ה וסי' ע"ב שכתב ג"כ הך טעמא דאין ספק מוציא מידי ודאי וגם הוא הסכים בזה יעו"ש והוכיח מזה כשיטת רמ"ה ולפמ"ש א"ש לכ"ע. ואמנם הנה בתוס' ב"מ ב' הקשו שם על רש"י בהא דז"א כולה שלי כו' דנימא אסממ"ו ותי' הפ"י דדוקא היכי דאין שניהם מוחזקים אמרינן כן משא"כ הכא דבא להוציא מהמוחזק ע"ש וא"כ ה"נ במקום ח' א"א א"א להקל מטעם זה ואמנם הנה מהתוס' וכל הראשונים שהובאו באס"ז שם מוכח דלא ס"ל כחילוק הפ"י וכמ"ש הלב ארי' בחולין קל"ב וא"כ כדאי הם הראשונים הנ"ל לסמוך עליהם במקום עיגון והנה לכאורה יש סתירה לזה מעובדא דיצחק דאזיל מקורטבא שנחלקו אביי ורבא וגם לדידן טעמא רק משום כנכ"ה וכדומה ואי נימא כד' הש"ש א"כ בלא"ה הול"ל דכיון דיצחק זה אזיל בודאי לאספמיא אמאי ניחוש ליצחק אחר כיון דאין ספק מוציא מידי ודאי ואולם נראה לפמ"ש הרשב"א בגיטין כ"ז דהיכי דשיירות מצויות אנו חוששין ליב"ש טובא ושמא רובא מפני שהשיירות מביאין גיטין של יוב"ש טובא והו"ל נפילה דרבים ע"ש וא"כ ה"נ בסוגיין דמיירי בשיירות מצויות וכמ"ש הפוסקים א"כ דמי להא דנדה ט"ז שהבאתי דדמיא לודאי וודאי ול"ה בכלל ספק די"ל דשכיחי טובא ולזה הוצרכו לטעמא דכנכ"ה וכדומה והנה במש' מענין חזקת חי של הבעל לכאורה לפמ"ש הנו"ב סי' מ"ג דמאי חזית לאוקמי הבעל בחזקת חי ולומר שמא היה אחר הרי גם האחר י"ל חזקת חי ואולם כבר השיג עליו בשו"ת נט"ש סימן ס"ד וגם במ"ש הב"ש ס"ק פ"ד והנו"ב סי' ל"א השיג עליו יעוין בנט"ש שם שביאר סברת הב"ש לנכון וכה ראיתי בשו"ת ב"א חא"ע סי' ל"ו שהאריך בענין ספק תוך ג"י וביאר ג"כ דברי הב"ש דעל אדם שא"א יודעים מי הוא אין לדון עליו ח' חי דכמה מתים איכא בעולם ובמק"א הבאתי מד' אחרונים שהביאו לזה דוגמא מתוס' ב"מ קט"ו וש"ך ח"מ קל"ג בהא דאחזוקי בגנבי לא מחזקינן וכה ראיתי שחידש הב"א שם ליישב ד' הט"ז יו"ד שצ"ז ממ"ש הצה"ך ובכ"ש דאיכא חזקת א"א וכ' הוא דאנו דנים על הגוף המת שבו נולד הספק ואנו חפצים לדעת אם הוא זה או לא ואם ע"י חזקה הוחזק שהוא זה אין לנו להשגיח על ח' א"א כיון דהספק לא נולד באשה והביא מד' הס"ט סי' קצ"ט סק"מ שהביא ד' תשו' הרא"מ שבספר מים עמוקים שכ' נ"ל הא דלא משני הגמ' ריש נדה מ"ט דשמא העמד טהרות על חזקתן ואמרו העמד אשה משום דבכ"מ שאמרו העמד דבר על ח' ל"א אלא באותו דבר עצמו שבו נולד הספק כגון ספק נגעו הטהרות אמרי' העמד טהרות כו' ובנ"ד אמרי' תחלה העמד אשה שבה נולד הספק אבל הטהרות שנשתמשה בהן א"ל בהם העמידן ע"ח שלא נולד בהם הספק תנא מכח האשה וא"ל בהם העמד אלא כדי להתעזר לחזקת האשה בלבד והא דמשני בגמ' העמד כלים כו' ואימור לא נטבלו אינו אלא לתת סיוע לריעותא דמקוה והמקשה לא הבין זה ולכן פריך אדרבא העמד מקוה שהחזקה לא נאמרה רק על המקוה שבה נולד הספק ולא על כלים עכ"ל ובזה תי' הס"ט קו' מהרש"א בנדה שם בהא דהעמד ניבל ע"ח אדרבא העמד יין כו' והק' מהרש"א דנימא אוקי חזקה נגד ח' ולהנ"ל א"ש דכיון דהספק נולד ביין אזלינן בתר הך חזקה גם הביא הס"ט ד' הריטב"א עירובין ל"ו בשם הר"מ בר שניאור שנתן טעם למה אלימא ח' עירוב מחזקת גברא כיון שהספק בא ממנו וכן גבי מקוה העמד טמא ע"ח ולא טהרות וע"ש בס"ט שכתב דמתוס' עירובין ל"ה נראה ג"כ מתחלה דס"ל כן ואח"כ חזרו בהם וגם מתוס' ריש נדה נראה דלא ס"ל כריטב"א ומאי דק"ל להר"מ בריש נדה דקאמר העמד אשה כו' הריטב"א בקידושין ע"ט ובעירובין שם ביאר דכיון דודאי נגע בהם פקע ח' טהרתן יעוש"ה. עוד העלה הב"א שם לפמ"ש התוס' דח' דייקא מרעא לח' א"א ונהי דלא אתרע לגמרי מ"מ בדאיכא כנגדה חזקת חי של האיש שהיא חזקה טובה שוב יש להתיר יעוש"ה שתי' ג"כ בזה קו' הנה"ך ובכ"ש הנ"ל וע' רדב"ז ח"ג סימן ר"ה בספק שנולד בגט דמוקמי' להגט בחזקת כשרותו אף שהוא נגד ח' א"א כיון דהספק נולד בגט יש לדון על דבר שנולד בו הספק ע"ש

ונחזור לענינינו דבנ"ד דליכא חשש בדדמי כיון דלא היתה האשה אצל האיש איכא חזקה דדייקא ומינסבא דמסייע לקורבא דמוכח וסברת אין ספק מוציא מ"ו שפיר י"ל דלכ"ע יש להקל וע' ח"ס א"ע סי' מ"ה באמצע התשו' שכ' בפשי' דבקורבא דמוכח יש להקל גם באיסור ח"א וע' בליקוטי ח"ס סי' מ' מ"ש בענין זה דכנכ"ה לא עדיף מרובא אבל בתוכו ממש עדיף מרובא וע"ש שלא סמך להקל מסברת קורבא לבד רק בצירוף ט"ע ושאר סניפים

ואולם מה דפשי' לי' לרו"מ דבנ"ד שנמצא המילה בצד הארץ אין לחוש לעכו"ם כלל הנה בשו"ת מהר"י אסאד חיו"ד סי' שע"ה נשאל בדין אם נמצא הרוג בשדה במקום דשכיחי עוברים ושבים ולא נודע אם ישראל הוא אם מחויבים הקהל להשתדל בהוצאה לקברו בקברי ישראל וכ' דסימן מילה אף דמצינו ביוסף שהראה להם סימן שהוא מהול ובקידושין ע"ג אם האסופי מהול אין חוששין שמא נכרי הוא ונולד מהול דמיעוטא דמיעוטא הוא וכ"כ בהפלאה סופ"ק דכתובות ברש"י ד"ה אבל ליוחסין כו' אבל צ"ע מנזיר ס"ה ע"א דחיישי' דלמא נכרי והא מיירי שלא חסר כלום דמת שחסר אין לו תפיסה וע' רא"ם פ' ויגש שכ' דלכך הוסיף סי' כי פי המדבר בלה"ק דאם לא כן יש לחוש שמא מבני קטורה הוא והול"ל בפשיטות דשמא נולד מהול אבל י"ל דבנזיר חיישינן שמא מומר הוא דהו"ל כנכרי או שמא גר שמל ולא טבל והו"ל כמה מיעוטי דמצטרפי וכמ"ש הר"ן חולין ס"ד בסוגי' דלוקחין ביצים והשיג על הח"ס חיו"ד סי' שמ"א דס"ל דמילה הוי סי' מובהק גם בגדול דז"א דדוקא בקטן דליכא הני חששי אין לחוש בנימול משא"כ בזה יעוש"ה והנה לפי דבריו יש לחוש גם בנ"ד שמא הי' א' מן העכו"ם שבעיר הנ"ל או כפרים הסביבות והיה נולד מהול ול"מ אי איכא רוב עכו"ם שם וכמ"ש הסמ"ע סוס"י רל"א דבעוה"ר בזה"ז עפ"י רוב המקומות רובן עכו"ם א"כ איכא רובא לחוש שמא עכו"ם הוא ואף דרובן אינם נולדים מהול מ"מ עכ"פ ספיקא מיהא הוי דגם העכו"ם קרוב