מהרש"ם חלק ד ע

דאזלינן בי' בתר רובא אבל בממונא דלא אזלינן בי' בת"ר ה"ה דל"א בתר קורבה דמוכח יטו"ש (וע' ריטב"א חולין צ"ה דהיכי דהרוב אינו מצוי במקום הקורבא קרוב עדיף וע' רא"י שם]

ולכאורה עלה בלבי לדון לפמ"ש באס"ז ב"ב צ"ג בשם גליון תוס' דאף דאה"ב אחה"ר היינו ברובא דליתא קמן אבל ברובא דא"ק אזלי' בתרי' גם בממון א"כ ה"נ באיסור א"א כיון דאיכא קורבא דמוכח הוי כרובא דא"ק. ואולם באמת ללא קיי"ל כגליון תוס' הנ"ל וכדמוכח מהתוס' ומרדכי סופ"ק דכתובות ובתה"ד סי' שי"ד שהובא בח"מ סי' רצ"ב ס"י בהג"ה ואף שהתה"ד כ' שם בדעת מהר"מ דס"ל לחלק בין רובא דל"ק ובין רובא דא"ק בממון מ"מ אנן לא קיי"ל כן וע' תשו' צ"צ סי' קכ"ה ג"כ בזה. ועוד דנראה מהתוס' ב"מ כ' ריש ע"ב ד"ה איסורא כו' דבאיסור א"א החמירו טפי מבממונא ותדע דהא ברוב השכיח טובא והמיעוט הוא מיעוטא דמיעוטא הרי מוציאין ממון וכמ"ש בהגמ"ר דכתובות פא"נ ובתשו' מהר"י מינץ סוסי' י"ד ועפמ"ג או"ח סימן ש"ל בא"א סק"י שלא הביא מזה וגבי איסור א"א חיישי' גם למיעוט שאינו מצוי וכמש"ל וא"כ ה"נ לענין רובא דא"ק וקורבה

וגם בלא"ה הרי דעת תוס' והרא"ש וכ"פ הטוש"ע ביו"ד סי' קכ"ט דגם בקורבא דמוכח רובא עדיף וא"כ פשיטא דהיכי דרוב ל"מ גם קורבא ל"מ כלל ואף שהתו"ח ב"ב שם מסיק ג"כ לדינא דקורבא דמוכח עדיף מ"מ קשה להקל נגד הש"ע. ומ"ש רו"מ דבנ"ד איכא רוב העיר לענ"ד כיון דנודע לנו שלא נחסר איש יותר מבני העיר ואין אנו דנים על שאר אנשי העיר רק על יחיד זה שאנו מסופקים עליו ואין לנו ספק על שאר בני העיר רק כל הספק אם בא לכאן א' מאנשי העולם או יחיד זה א"כ לגבי יחיד זה ודאי דאיכא רובא דעלמא וגם אם אין כאן רוב העולם אבל עכ"פ גם רוב להיפך ליכא כיון שאין לנו ספק על הרוב כלל וידענו בבירור שאין הגוף הזה הנשרף משאר בה"ע וא"כ נשאר רק סברת קורבא וכבר נתבאר שא"א להקל בזה לגבי חומר א"א כיון דרוב ל"מ ה"ה קורבה וע' נט"ש סי' ס"ד שהביא בשם פמ"א ח"ג סי' ב' ושו"ת זכרון יוסף שיסדו היתר דקרוב ומצוי עדיף מרובא אבל מיירי שהכירוהו במלבושיו ורק נגד חשש שאלה לזה כ' דעכ"פ הוי רוב ומצוי וגם הנט"ש האריך לחזק מוסדי ההיתר ובכ"ז לא רצה לעשות מעשה להקל רק עפ"י היתר דסימני' בדרבנן יעוש"ה אבל י"ל דשא"ה דעכ"פ איכא רובא דעלמא נגד הקרוב משא"כ בנ"ד. וראיתי בשו"ת ב"א חא"ע סי' ל"ב שהביא בשם שו"ת אור נעלם סי' ל"ו שהובא שם תשו' הג' בעל פ"י ז"ל וכ' להתיר משום דיצאה האשה מאיסור דאורייתא ע"י סימני גופו וכליו וגם חשש דרבנן ליכא כיון שנמצא ההרוג סמוך לעיר כו' ופשיטא דאזלי' בתר קורבא דמוכח כיון דליכא רובא כנגדה כיון דלא שכיחי התם אורחי ופרחי כו' דאפילו היה סימנים גרועים קורבא דמוכח מיהו הוי ובכך אני מיישב תשו' מהרי"ו סי' ע"ט כו' שהמתיר רצה להתיר מטעם קורבא דמוכח וסבירא ליה דגם במקום חז"א אזלינן בתר קורבא דהכי משמע לכאורה מדאר"ח רוב וקרוב כו' משמע דלגבי חזקה קורבא עדיף והמחמיר לא פשיטא לי' הך מלתא דאפשר דלגבי חזקה לא אזלינן בתר קרוב ועוד נהי דאיסור דאוריי' ליכא בקורבא דמוכח מ"מ איסורא דרבנן איכא דלא עדיף מרובא דל"מ מדרבנן נמצא דמשמע להדיא דבנ"ד דליכא חשש דאוריי' לכ"ע אזלינן בתר קורבא דמוכח כו' כדמשמע מדברי מהרי"ו בסופו שהתיר הלכה למעשה עכ"ל הפ"י שם. ומבואר דבדאורייתא י"ל דאסור מדרבנן דלא עדיף מרובא ולכאורה יש להוכיח כן מגוף שמעתין דיבמות קט"ו. ההיא גברא דבשילהי הילולי אתלי נורא בי גננא א"ל דביתהו חזו גבראי כו' אתו חזו גברא חריכא דשדי ופסתא דידא דשדי' סבר רחב"א למימר היינו עשינו עלינו בית כו' (דא"נ משום דאמרה בדדמי ע' רשב"א שם] ואמר רבא מי דמי התם ל"א חזו גבראי ועוד גברא חריכא דשדי ופסתא דידא דשדיא ורחב"א גברא אימר אינש אחרינא אתא לאצולי' ואכלתי' נורא ופסתא דידא אימר איתלי בי' נורא ואתיליד בי' מומא ומחמת כסופא ערק לעלמא ובריטב"א שם מבואר דהססתא היה ניכר שהוא מבעלה אבל הגוף חרוך לא ניכר ולשיטת רוב הראשונים קיי"ל כרחב"א ולהחמיר וברשב"א שם קכ"א בהא דמעשה בעסיא בא' ששלשלוהו לים ולא עלתה בידם אלא רגלו דמן הארכובה ולמעלה תנשא וכתב רשב"א מסתברא שקשרוהו ברגלו ושלשלוהו אבל אם השליכוהו ועלתה רגלו או כל גופו בלא ראשו אין משיאין אשתו דחוששי' שמא אותו הלך לו ויצא במק"א ורגל זה מאדה אחר היה וראיה מהא דאיתלי בי' נורא ואשתכח גברא חרוכא ופסתא דידא ואפ"ה חיישינן דלמא אינש אחרינא הוי דאתא לאצולי' וההוא פסתא מיניה הוי ומשום כסופא ערק וע"כ ל"פ רבא אלא משום דאמרה אתתי' חזו גבראי ועיין בב"ש סימן י"ז ס"ק ק"ס במ"ש ע"ד רמ"ה מהא דסעי' ל"ב ולא הביא ד' רשב"א הנ"ל שהביא מגברא חריכא להתם [ועיין רשב"א קט"ו ע"א שכ' דס"ל לרבא דכיון דאמרה חזו גבראי ליכא חשש בדדמי] וק' אמאי ניחוש לגברא אחרינא נהי דאיכא רובא דעלמא הרי כתב הרמב"ן בסופ"ב דב"ב והובא בפר"ח יו"ד סי' ס"ג דקורבא במקומו ממש לכ"ע קרוב עדיף דכנכ"ם ואמאי לא נתלי בקורבא ובע"כ דקורבא ל"מ בא"א דלא עדיף מרובא והן אמת שדעת הרמ"ה ורי"ו שהובא בד"מ סימן י"ז אות ל"ט שכ' וז"ל מי שנשרף וצעקה אשתו ראו בעלי שנשרף נאמנת ודוקא שלא נשאר כאן שום דבר שמורה שהיה שם אחר אבל אם נשאר ידו אנו מכירין שאין זה מאיש שנשרף אעפ"י שאמרה בעלי נשרף אינה נאמנת עכ"ל וז"ל רי"ו חלק חוה נתיב כ"ג ח"ג והובא בתשו' ח"ס חא"ע ח"א סימן ס"ז וכתב הרמ"ה ודוקא שאותו פס ידא אינו מהאיש החרוך כאן דאז אמרינן דשמא מבעלה הוא הפס יברח אבל אם ל"ה שם ידו אלא האיש החרוך או שיש שם פס ידא והוא מהאיש החרוך כגון שלא מצא לו כ"א יד א' אמרינן דודאי הוא האי פס ידא מהחרוך וכיון שהיא אמרה שזה החרוך הוא בעלה ואמרה מתחלה ראו בעלי נאמנת וכן עיקר עכ"ל וא"כ לשיטת רמ"ה אין ראיה מהתם דשא"ה דאיכא הוכחה שהיה כאן עוד א' שהרי הפס יד אינו מהחרוך ומ"מ מוכח כמ"ש דא"כ למ"ל נאמנות האשה תיפוק ליה דגם בלא אמרה כלום אזלינן בתר קורבא דבמקומו ובפרט לשיטת הרשב"א הנ"ל וריטב"א ודאי מוכח כן והן אמת דבהא דיבמות קט"ו ע"ב שם בעובדא דיצחק ר"ג בר אחתי' דר' ביבי דאזיל מקורטבא לאספמיא ושכיב ושלחו כו' קיי"ל דל"ח לתרי יצחק וכתב הרשב"א ונמוק"י שם משום דכנכ"ה והקשו ע"ז מהא דס"פ המדיר קיי"ל כר"א דפליג על רבא ולא ס"ל טעמא דכנכ"ה ותי' דדוקא לאפוקי ממונא לא קיי"ל כן אבל לגבי אשה משום עגונא אמרינן הכי וגבי שטרי דנאני אמרינן כנכ"ה שיש רגל"ד ואין כל המקומות שוה בענין זה ע"ש בנימוק"י ומוכח דגבי עגונא גם בלא רגל"ד מקילין וא"כ תיקשי מהא דאיתלי בי' נורא וכמ"ש אבל המעיין בריטב"א ימצא שכ' בזה"ל אבל גבי א"א משום עגונא דאתתא הקילו ואמרינן כנכ"ה משום דתרי יצחק חששא גדולה וכן ב' גיטין וב' שטרי דנאני שיש רגל"ד לומר כנכ"ה אמרינן ליה ואין כל המקומות וכל הדברים שוים בענין זה עכ"ל ומוכח דגם גבי עגונא רק במקום דנראה חששא רחוקה אמרינן כן ואין לדמות מלתא למלתא והרי לפנינו דגבי אתלי בי' נורא חששו לזה אף דאיכא סברת מקומו דמוכח וכנכ"ה ומ"מ צ"ע לרבא גופי' דס"ל בכ"מ סברת כנכ"ה אמאי הוצרך לאמירת חזו גבראי [וע' ח"ס שם שהעיר דהא בגודרות א"ל חזקה ואיך נימא באדם דנייד כנכ"ה ומד' ריטב"א נראה דכיון דתרי יצחק הוי חששא רחוקה שיזדמן יצחק כזה ממק"א שילך דרך קירטבא לאספמיא להכי הקילו בזה ולפמ"ש לקמן י"ל דשא"ה גבי תרי יצחק דאיכא סברת אשה דייקא משא"כ בהא דאתלי נורא די"ל בדדמי והבן] וראיתי בשו"ת ב"א סימן י"א שהקשה ג"כ בהא דאתלי נורא דהאיכא קורבא דמוכח ותי' דנגד ח' א"א ל"מ קורבא וכמ"ש הרמב"ן בב"ב שם ואף דחזקת אשה דייקא ומינסבא מרעא לח' א"א וכמ"ש התוס' כתובות כ"ב מ"מ התם די"ל דאמרה בדדמי שוב איכא חזקת א"א ע"ש שהאריך בזה וא"כ לפי"ז יש מקום לומר דהיכי דלא היתה האשה אצל האש כלל ולא אמרה כלום עדיף טפי דבזה שוב איכא ח' דייקא דמרעא לח' א"א ושוב אזלינן בתר קורבא אך לפי"ז תיקשי ע"ד הרשב"א קכ"א הנ"ל שכ'