מהרש"ם חלק ד סו

מכר דשלב"ל ביחד עם דשב"ל שכ' הסמ"ע סוס"י ר"ג דל"מ וי"ל דתליא בטעמא דדשלב"ל לא קנה דלפמ"ש בתשו' תשב"ץ שהבאתי בחיבורי סי' רי"ב דליכא על מה לחול הקנין א"ש ד' הסמ"ע אבל לפמ"ש בתוספי הרא"ש שהובא באס"ז ב"ב קמ"ב דטעמא משום דלא גמר ומקני א"כ בכה"ג שהקנה ביחד עם דשב"ל שפיר מהני. ובאמת שדעת מהר"ם מינץ הישן בתשו' סי' ל"ה דבבכור מהני מכירה גם בדשלב"ל משום דגמר ומקני והביא בשם רשב"ם דטעמא דדשלב"ל משום דלא גמר ומקני ע"ש ולא נמצא ברשב"ם אבל הדבר מבואר בתוספי הרא"ש. ובתשו' לק' טערקיל בראמעניען הארכתי בזה בדין נשבע לקיים המקח בדשלב"ל ואכ"מ ועוד אני אומר כי גם בגוף הדבר דפשי' להו להאחרונים דבבכור הוי הערמה בדאורייתא אינו דבר ברור דהנה מצאתי בהגמ"ר סי' תשמ"ב שכ' דבכור בזה"ז הוי רק מדרבנן לפי שאינו ראוי להקרב כו' ע"ש ובאמת שהדבר מבואר בתוס' ע"ז י"ג ע"ב ד"ה ונשחטי' דבזה"ז אין חייב שוחט בחוץ מאחר שאינו ראוי לביאת פתח אוה"מ מידי דהוי אשלמים ששחטן בחוץ קודם פתיחת דלתות היכל דפטור למ"ד מחוסר פתיחה כמחוסר מעשה כו' והיינו השתא לדידן דליכא מזבח ומחוסר בנין לכ"ע כמחוסר מעשה דמי ופטור לכ"ע ועתו"ס זבחי' נ"ט שהקשו בהא דאר"י זבחים ק"ז המעלה בזה"ז חייב דק"ר קדשה לע"ל הא א"ר לפתח אוה"מ ותי' דמיירי בקטרת שא"צ מזבח א"נ בשבנה מזבח וע"ע תוס' יומא ס"ג ג"כ בזה ועתו"ס זבחי' ס"א (ואגב אמינא במ"ש התוס' שם דדוקא בשלמים כתי' פתח אוה"מ יעוי' עוד תוס' יומא כ"ט ושם ס"ג ותוס' מנחות מ"ט ושם צ"ה ורש"י נזיר מ"ה ותוי"ט פ"ג דתמיד מ"ז וריטב"א עירובין ב' ותמצא סתירות בזה ויעוי' בת"כ פ' ויקרא פ"ד ובהתוה"מ שם דתנאי פליגי בזה) ומהגם דלשי' הראב"ד פ"ו מביהב"ח הי"ד והט"ו הרי קדושת המקדש בטל בזה"ז והדבר תלוי בגירסת רש"י ותוס' מכות י"ט ועמג"א סי' תקס"א סק"ב שתי' קו' הראב"ד ופסק דהנכנס למקום המקדש גם בזה"ז חייב כרת ואני מצאתי בתוס' יומא מ"ד ד"ה בשילה בשם ריב"א שכ' ג"כ כן וגם במהרי"ל הל' יוה"כ וע' בח"י סי' תס"ח סק"ט שכ' בפשי' דק"ר לא קדשה לע"ל וכבר תמה עליו הפמ"ג בא"א סקי"ב ע"ש. ואולם באמת י"ל דתליא בפלוגתא דאמוראי במד"ר פ' שמות פ"ב ומשה הי' רועה הה"ד וד' בהיכל קדשו ארשב"נ עד שלא חרב ביהמ"ק היתה שכינה שורה בתוכו ומשחרב ביהמ"ק נסתלקה שכינה לשמים שנא' ד' בשמים הכין כסאו רא"א לא זזה השכינה מתוך ההיכל כו' אע"פ שהוא חרב הרי הוא בקדושתו בא וראה מה כורש אומר כו' אע"פ שהוא חרב האלקים אינו זז משם אר"א לעולם אין השכינה זזה מכותל מערבי שנא' הנה זה עומד אחר כתלינו וכתי' עיניו יחזו כו' אר"י אע"פ ששכינתו בשמים עיניו יחזו כו' אף הקב"ה אע"פ שהוא נראה כמסלק שכינתו מב"ה כו' עכ"ל, והמעיין ברמב"ם פ"ו מביהכ"א הט"ז ימצא דטעמא דקדושת מקדש אינה בטלה לפי שקדושת מקדש מפני השכינה ושכינה אינה בטילה וא"כ למ"ד שנסתלקה שכינה גם קדושת מקדש בטלה ובש"ס דר"ה ל"א מבואר דהשכינה נסתלקה לשמים דעשר מסעות נסעה כו' וממדבר עלתה וישבה במקומה וא"כ נראה מזה כהראב"ד ומצאתי בשו"ת אמרי אש חיו"ד סי' קי"א שהעיר קצת לתמוה עמ"ש מהרא"י וב"ח ושאר אחרוני' דבכור בח"ל חמור דאיכא איסור כרת דהא לפמ"ש התוס' בע"ז י"ג ליכא איסור כרת בזה"ז ע"ש אבל לא הביא מכל הנ"ל אבל במח"כ סבר כי מבטן מהרא"י יצאו הדברים ובאמת שהדבר מבואר ברש"י ל"ו ע"ב ד"ה הכי השתא כו' דבכור הוי קדשים בחוץ ובכרת הוא השוחטו בחוץ וברש"י חולין מ"ד ע"ב בהא דא"ל ברתי' דר"ח אבא שרי בוכרא ופירש"י בכור נוהג בזה"ז וכשהוא תם א"ר לכלום דשוחט קדשים בחוץ וברש"י ביצה כ"ה סוע"ב מפורש דבכור בזה"ז השוחטו בחוץ ענוש כרת ומצאתי בשו"ת מהר"י מברונא סי' רמ"ד שהעיר מרש"י ביצה הנ"ל והוכיח מזה דהוי חיוב כרת ולא הביא משאר מקומות הנ"ל ובאמת אין ראיה מרש"י דלשיטתי' בע"ז י"ג איכא בזה"ז חיוב כרת אבל לשיטת התוס' הוי רק מדרבנן וכמ"ש וע"ש במהר"י מברונא סי' רנ"ז וע' בשו"ת מהר"ם מינץ סי' ל"ה שכ' בפשיטות דהוי איסור כרת ולא העיר כלל מהנ"ל ומצאתי באס"ז ב"ק י"ב ע"ב בשם המאירי וז"ל בכור הבא מח"ל אף בזמן שביהמ"ק קיים מקדש בו אשה ונכסי כהן הוא לגמרי שהרי א"ר להקרבה דהלכה הוא שאם הביא אין מקבלין ממנו ולא יקרב אלא הרי הוא כחולין ואף לדעת האומר שאם באו תמימים יקרבו בדיעבד הואיל ולכתחלה אינו קרב מ"ב הוא כו' והרי הוא כחולין לכל דבר כך הוא שיטת גדולי המחברים אבל גדולי המגיהים כ' שלא נאמר ד"ז אלא שלא ליקרב אבל מ"מ קדושת בכור יש בו שלא ליגזז וליעבד עכ"ל וכונתו לפלוגתא דר"י ור"ע בתמורה כ"א בבכור הבא מח"ל וע' רמב"ם וראב"ד פ"א מבכורות הל' ה' וע"ש בכ"מ ובתשו' הר"ן סי' ז' בסופו העיד לפניו מהרא"ן נחמייש שבמדינת פוקליקירא אין מפרישין בכור בהמה וביאר שם ד' הרמב"ם דסובר כר"ע ואינו קדוש כלל והוא הסכים להראב"ד דאף דאינו ראוי ליקרב אבל מ"מ קדוש גם לר"ע והכ"מ כ' שנזדמן להם נוסחא מוטעת ברמב"ם וגם ברדב"ז ח"ב בלשונות הרמב"ם סי' ר"ג האריך להוכיח כן והביא מס' המצות להר"מ שכ' להדיא דבכור קדוש גם בח"ל רק שא"ר להקריב ע"ש והנך רואה שהמאירי כ' דגם אליבא דר"י כיון דלכתחלה אינו קרב הוי כחולין גמורים. ויש לדין בזה כיון דבש"ח בעינן שיהי' ראוי לפתח אוה"מ א"כ כיון דמה"ת א"ר לכתחלה הוי בכלל א"ר וכדאשכחן כה"ג בתוס' כתובות ל' ע"א ד"ה א"ב דגבי אנוסת ומפותת עצמו אף דאם נשא נשוי מ"מ כיון דלכתחלה אסור הוי בכלל א"ר לקיימה וע' בתוס' פסחים י"א בהא דקוצרין מבית השלחין דהוי בכלל מקום שאי אתה מביא אף דאם הביא כשר כיון דלכתחלה לא יביא ע"ש אבל בתוס' מנחות ס"ח נראה שנסתפקו בזה וגדולה מזו מצינו בזבחים ע"ג ע"ב השתא דאמרו רבנן לא נקריב הו"ל דיחוי כו' וע"ש ברש"י אבל לעומת זה מצינו בתוס' זבחים ס"ט. ד"ה ואין דנים דכיון דאם עלה לא ירד הכשרו בכך קרינן בי' ובתוס' פסחים ה'. ד"ה לא דכיון דאם שחט הפסח קודם התמיד כשר זמן שחיטה קרינן בי' ועוד בכמה דוכתי אך די"ל דמ"מ אינו בכלל ראוי לפתח אוה"מ כיון דלכתחלה אינו ראוי. אך דבאמת יש לתמוה על המאירי דהא ש"ס מפורש בזבחים ק"ט ע"א דכל הפסולין שאם עלו לא ירדו המקריבן בחוץ חייב דהוי בכלל מתקבל בפנים ויליף לה מקראי וא"ל דדוקא המקריבן ולא השוחט דז"א דמבואר בתוס' חולין מ' סוע"א ד"ה חייב דגם השוחטן בחוץ חייב כיון דדיעבד כשר בפנים וה"נ בזה אך לפמ"ש בשו"ת ב"א אח"ח סימן כ"ג באמצע התשו' דלשיטת הרמב"ם לא תליא באם עלו לא ירדו רק בנעשו להשם וא"כ דוקא באותן שנפסלו בקודש א"כ י"ל דברי המאירי כמובן

שוב מצאתי בשו"ת חת"ס חיו"ד סי' שי"ח שדיבר בהא דבכורי ח"ל אין מקריבין והעמיס כונה אחרת ובמח"כ נעלם ממנו דברי מאירי הנ"ל וע"ע בשו"ת נט"ש סי' ל"ב שהעיר ג"כ בהערת הח"ס וגם הוא לא ידע מדברי מאירי הנ"ל וכה ראיתי בח"ס שם שהעיר דכיון דקיי"ל בעירובין מ"ג דהריני נזיר ביום שב"ד בא אסור בכל יום שמא היום יבוא א"כ המטיל מום בזה"ז עובר בלאו דלמא היום יבא ויהיה ראוי להקרבה ע"ש ובזה יש לדון במ"ש התוס' דהשוחט בזה"ז פטור משום דא"ר לפנים וכהא דשלמים ששחטן כו' דמחוסר מעשה בנין המזבח דהא לפי הנ"ל י"ל דראוי כשיבא ב"ד ול"ה מחוסר מעשה לפמ"ש רש"י בר"ה ל' סוע"א ובשבועות ט"ו דבנין דלעתיד בידי שמים הוא ולכן אפי' בשבת ויו"ט אפשר שיבנה ע"ש א"כ הוי רק מחוסר זמן אבל מלבד דעכ"פ אם עבר ושחט קודם פטור דאיגל"מ שלא הי' ראוי שהרי עדיין לא בא ב"ד ולא נבנה המקדש ועוד דגם במחוסר זמן פטור משום ש"ח כדאי' בחולין ע"ח ועתוס' חולין מ' הנ"ל ובט"א חגיגה ט' במ"ש ממשנה פ"א דכריתות וצע"ג שלא הביאו התוס' משם. אבל בזה י"ל דכיון דראוי בכל רגע שיבא ל"ה מחו"ז

ועוד יש לדון בזה דגם אי נימא דדוקא משום ש"ח ליכא בזה דא"ר לפתח אוה"מ אבל מ"מ איכא לאו באכילה משום דלא תוכל לאכול בשעריך וע' שו"ת מהרי"א חיו"ד סי' שמ"ה (ובמה שתמה שם ע"ד הגמ"ר דיבמות עוין שו"ת נט"ש סוס"י ל"ב) מ"מ הרי בחולין ל' ורשי' מבואר דשחיטה הוי מום יעו"ש בהא דמדמי פסח מי אידחי ואף דהתוס' בב"ק ע"ו כ' דמום שלאחר מיתה ל"ה מום עיין באס"ז בשם תוס' שאנץ