מהרש"ם חלק ד סד

רמבע"נ והתנתה לפרוע מעט מעט ובידיעת בעלה הלותה סך מסוים עצה"ע ומן הריוח שלמה מעט מעט לקופת א"י כנהוג ואח"ז נפטרה האשה וטרם פטירתה נתן לה בעלה ע"פ בקשתה סך חמשים ר"כ שהיה מגיע עוד כפי נדרה ליד אמה על אופן שיעשו שאלת חכם אם מותרת לשנות וליתן זאת לעניי עירה או לעניים מיוחדים שבא"י יתנו כן ואם אסור יתנוהו לקופת א"י. והנה רו"מ האריך בדברי מהר"ם אלשיך וקצה"ח סי' ר"ט אם ריוח הוי דשלב"ל והנה בד"ז כבר הארכתי בתשו' לק' קיפיטשיניץ והבאתי מכמה מקומות אבל בנ"ד אין נ"מ דמ"מ החיוב מכח הנדר דחל גם בדשלב"ל וכמ"ש הט"ז ביו"ד סי' רט"ו גבי נדר ליתן מעשר מהריוח ועקצה"ח סי' רי"ב ובפרט בנ"ד הרי נדרה מתחלה הסך המסוים רק אח"כ הלותה על דעת לפרוע נדרה מעט מעט ואם אולי לא הסכים בעלה רק על אופן זה אבל לא ביאר רו"מ ד"ז במכתבו וגם מ"ש רו"מ מדברי מהרי"ט וקצה"ח שם לענין מעות א"י עוין בתשו' חסל"א. חיו"ד סי' ע"ז ותשו' ב"ש מ"ת ח"ב יו"ד סי' קי"ב בזה ובגליון הבאתי ג"כ מדברי מל"מ שהביא הח"ד סי' ק"ס. ומ"ש רו"מ בדין אם מותר לשנות מעני לעני [עוין באס"ז לב"ק ל"ו בשם ר"מ מסקרסטה דס"ל דאין לשנות וע' בקצה"ח סי' רי"ב סק"ז בזה ועי' ח"ס יו"ד סי' רל"ט בזה. ומ"ש רו"מ דבענים שאין מבוררים ודאי דיש להתיר והביא ד' המח"א ה' צדקה סי' ז' עוין מ"ש בחיבורי לחו"מ סוסי' רי"ב דהיכי דל"מ שאלה על הנדר י"ל דלחומרא יש ברירה כדמוכח מתשו' מהרי"ט ח"א סי' כ"ב א"כ בנ"ד הרי הנודר בעת צרה ל"מ שאלה. ואין מקום לדון בנ"ד מהא דהנודר ומת שבסוס"י רנ"ב מלבד שיש בזה עקולי ופשורי וע' מח"א ה' צדקה סי' ב' ונה"מ סי' ר"נ סק"ד ועיין אה"ע סי' ק"ז סעי' י' בהג"ה וח"מ וב"ש וט"ז שם ותשו' ב"א יו"ד סי' נ"ה ועוד כמה דוכתי אבל בנ"ד הרי הסכים בעלה לזה והוא חי אך מ"מ לדינא נ"ל להקל כיון דהא דניחוש דיש ברירה לחומרא הוא רק מספיקא א"כ כיון דיש דיעות דמותר לשנות מעני לעני שוב י"ל דהוי ס"ס ובפרט דלשיטת הכ"מ פכ"ט ממכירה הא דאמל"ג כמסלה"ד הוא רק מדרבנן ולשיטת נמוק"י פ"ג דב"ק הא דבדאוריתא אין ברירה הוא ודאי ובפרט דעניי עירך קודמין לעניי א"י כמ"ש הש"ך יו"ד סי' רנ"א בשם הב"ח והוי מצוה יותר גדולה ולכן לענ"ד יוכלו לשנות וליתן המעות לעניי עירה

סימן סה ב"ה א' ב"א תרמ"ד ברעזאן. להרב מ' אלעזר ריישיל ני' מו"צ דק' מיקאלאיוב הסמוך לסטריא

מכתבו הגיעני וע"ד הדו"ד שבא לפניו בראובן שהחזיק ליווירינג להעמיד פשתן לפאבריקין על שמו וקיבל את ש' לשותף על עשרה פ' מכל מאה וש' העמיד פשתן שלו תמיד לסקלחד שהי' בו פשתן של ר' במספר ונתערבו ואח"כ הביאם ר' להפאבריקין על שמו וכאשר קיבל המעות אחר ניכוי כל הוצאות נתן תמיד לש' חלקו עשרה למאה והי' המנהג שבאם הי' רוחב הפשתן קצר מכפי מדה הראוי' אזי ניכו נגד זה מהאורך וקבלו הפשתן ועתה קנה ר' בעל התשעים פ' מן ש' ר"נ חתיכות פשתן על חלקו וש' הי' צריך ג"כ להעמיד ריש חתיכות והונחו יחד בסקלאד של ר' ושלח אותם ר' לפאבריק ויען כי הסך ר"נ חתיכות היו קצרים ברוחב ממדה הראוי' לא רצה הפערוואלטער לקבלם כלל גם בנכיון הנ"ל ועי"ז הוצרכו לקבל הפשתן בחזרה והגיע להיזק גדול ואם כי מקודם נזדמן כזאת כמ"פ ונתקבלו אצל הפאבריק אבל עתה לא רצה האדון דשם לקבלם ואירע היזק כנ"ל ועתה טען ר' כי הסך ר"נ חתיכות הם של ש' וחל ההיזק על ש' לבד וש' טוען כי הפשתן כבר נתערב בסקלאד של שותפות ואם אולי היו הר"נ חתיכות שקנה ר' כי שלו היה רק ר' ולכן חל עליו היזק לכל היותר רק עשרה פ' למאה וגם טען שפשע ר' שלא שלח מיד הפשתן לפאבריק אחרת והיו מקבלים אותה שם עכת"ד טענותיהם ורו"מ נסתפק בזה וצידד לכאן ולכאן והביא ד' הדיינים שנחלקו בזה ולכאורה עלה בלבי לדון מהא דסי' רצ"ב סעי' ו' דגבי דבר מסוים כטבעיות של זהב וכיוצא בהם אם ערבן עם שלו ונאבד א' מהן יכול המוחזק לומר שלך נאבד ועיין במח"א ה' שומרים סימן כ"ו ובנה"מ שם מדברי הירושלמי דהכל תלוי אי הוי גדול מכזית ולא הוי בכלל דברים הנבללים ועיין תשו' יד אלי' סי' ס"ט ע' ע"א ושו"ת טור האבן סי' י"א באורך בענין זה ואולם, אחר העיון נראה דבנ"ד גם אם הי' ניכר שהסך רי"ש חתיכות שנתן ש' על חלקו לא נתקבלו אפ"ה ההיזק על השותפות לכל א' כפי חלקו כיון שכבר הונחו בסקלאד של שותפות ונתערבו עם שאר חתיכות של ר' וגם כבר הוליכם להפאבריק לשם השותפות וגם לא פשע ש' במה שנתן קצרים מהרוחב כיון שכבר נתקבלו כמה פעמים בנכיון מהאורך חל ההיזק על השותפות וראי' מהא דחו"מ סי' קע"ו ס"ה דלשיטת הרי"ף וש"פ גם בהטילו זה מנה וזה מאתים ההפסד בשוה אפ"ה אם הי' שינוי פחת או ריוח בגוף הסחורה הכל לפי מעותיהם וה"ה אם נגנבו כמ"ש בש"ע שם ס"ז ובנה"מ סק"י הוכיח שם דגם בעלה הריוח על חלק א' מהם על סחורה שלו אפ"ה הריוח לפי מעות דתיכף כשמשך או הגביה מעות של חבירו נקנה להשותפות רק דאינו לאמצע כיון שעלה על מה שהוא בעין בלא טירחא כיון דריוח כזה הי' גם אם הי' הסחורה בבית ושותפות מה אהני להו לכן הוי רק לפי מעות אבל עכ"פ אינו שייך לזה שהסחורה שלו וא"כ ה"נ בהיזק הוי הפחת לשותפות וא"כ ה"נ בנ"ד כיון שהונח הפשתן לסקלאד של שותפות נקנה להשותפות ול"מ לשיטת קצה"ח רסי' קע"ו דלענין שיהיה שייך לשותפות גם חצר שותפין קונה פשי' דהוי כן רק גם לפמ"ש בנה"מ שם ס"ק ב' הרי בסקלאד המוכן רק לצורך הפשתן פשי' דקונה לשותפות וגם לפמ"ש המח"א ה' קנין חצר סי' ו' דהיכי דהונח עתה על מקום שותפות קונה גם בנ"ד כן הוא אבל בנה"מ שם תמה מהש"ס דב"ב וגם בתשו' נטע שעשועים סימן מ"ד דחה ד' מח"א מטעם זה אבל הנט"ש העלה דבכה"ג בשותפין אגב דבעי למיקני מקנים זל"ז והביא מתוס' בכורות י"ח ע"ב ד"ה אקנוי שכתבו כה"ג דע"י אומדנא גם בלא קנין קני מקום בחצרו ומשעבד נפשי' ע"ש ובמק"א הבאתי בזה מהירושלמי פ"ג דב"ק ה"ח ומהתוס' עירובין פ' ע"א ד"ה אמר רב. ואולם גם אי נימא דלא קנה החצר מ"מ אחר שהוליכו ר' כבר להפאבריקין כבר נקנה להשותפותיהן לריוח והן להיזק וגם לפמ"ש בשו"ת מהר"ם מרוטנבורג האחרונים חחו"מ סימן י"ח לדחות ד' נה"מ הנ"ל היינו כל זמן שלא טרחו בהסחורה לשותפות וע"ש במ"ש מהא דסי' קע"ו סעי' מ' בקיבל מחבירו סחורה להוליכה למק"א וסמ"ע ס"ק פ"ג אבל בנ"ד שכבר הוליכה למקום הפתבריקין הכל לשותפות וגם בתשו' מהרי"ט בשניות סימן ק"ח שנסתפק בסחורות שהונחו לשותפות והיה בהם יוקרא וזולא אם דינם כמעות אבל ג"כ היינו כ"ז שלא נתעסקו בהם לצורך השותפות עש"ה ותבין ונ"ל ראיה מדברי מגדול עוז פ"ג משקלים ה"ד שביאר שם ד' רמב"ם שפסק שם דשותפין שהביא כל א' מעותיו וערבום ועדיין לא נשתנו המעות ולא הוציאום דחייבים בקלבון דטעמא דהא כל זמן שלא נשתנו המעות כל א' נוטל כפי מעותיו וכל א' יכול לחזור בו מהשותפות ואינם נקראים שותפים עדיין ע"ש הרי דדין נוטל כפי מעותיו תלי' אי יכול לחזור בו וא"כ היכי דכבר טרחו ונו"נ בהסחורה לצורך השותפות דא"י לחזור בו שוב הוי הריוח והפסד ג"כ להשותפות ועמ"ש בחיבורי ר"ס קע"ו ע"ד נה"מ שם ועי' תשו' גו"ר הספרדי חח"מ כלל ג' סי' מ"ט באורך שפסק דעל מה שהרויחו כבר א"י לחזור בו גם בלא קנין וגם המוחזק אי"ל קים לי כהרמב"ם וגם מנהג פשוט לקיים השותפות בכה"ג גם על העתיד וגם רמב"ם מודה דמנהג מהני ועוד דכיון ששותפין אלו קבעו לעצמן שהתחילו בשותפות זה זמן רב וכל א' הי' מביא חלקו בריוח ונתן כל א' לחבירו היתרון א"כ גם אם עתה נזדמן לא' מהם ריוח גדול צריך ליתן לחבירו וע"ש סימן נ' באורך שבירר שיטות הפוסקים בענין זה וסיים דלהרא"ש בהסכמה ודיבור לבד מהני בין במו"מ בין באומנות ולהראב"ד ל"מ הסכמה ודיבור לבד רק באומנות ולא במו"מ ומ"מ במה שכבר הרויחו א"י לחזור גם במו"מ ולהרמב"ן במו"מ גם במה שכבר הרויחו יכולים לחזור אבל באומנות במה שכבר הרויחו א"י