מהרש"ם חלק ד סג

בשעה שהביא לו הסחורה הרי ידע שאין ממש במתנתו וכדאי' כה"ג בחו"מ סי' ע"ב סל"ג לענין שימוש בספרים ואפילו בקנה ליכא בכה"ג משום תקה"ש וכמ"ש בסי' שנ"ו ויעוין בש"ך יו"ד סי' קע"ז ונה"ך שם ובח"ד ס"ק כ"ז דמבואר דאם לא ידע שהוא של פ' ואין הסחורה בעין אפי' נתן לו רק במתנה א"צ לשלם כלום וגם יעו"ש בח"ד דבעי' דוקא עדים וראה דאל"כ יוכל לטעון שמא לקוח הוא ע"ש אך אם הסחורה בעין יש לעיין מדברי הש"ך סי' נ"ו ס"ק בד"ה ולמדנו מתשו' הרא"ש וכו' שכ' דכיון דאין המקבל יודע רק מפי השליח מחויב להחזירו לנותן ודבריו צע"ג וע' בהגהות אמ"ב שם ועי' סי' קפ"ה ס"ה ונה"מ שם ויען כי אין נ"מ בנ"ד אקצר. אבל באם בנ"ד לא הודיעו כלל שהוא שליחו של ר' פשי' דאם ישבע לו שכדבריו כן הוא יופטר וגם ש' ישבע ויופטר וראובן יפסיד ועס"י קל"ג ס"ד וסי' ע"ב סעי' י"ח בהג"ה בסופה וע"ש בנה"מ בחידושי' ס"ק ס"ה שפסק דגם עדים וראה ל"מ להוציא ממון אם אין החפץ בעין ויען כי הדברים פשוטים לפענ"ד אקצר. ומ"ש רו"מ דאין לחייב השליח לפי שנתן ללוי בלא עדים כיון שלא הזכיר לו עדים וכמ"ש בסי' נ"ח ס"א יש לפקפק מהא דמבואר בר"ס ע' דאסור להלוות בלא עדים וא"ל עובר בלפ"ע א"כ גם בסתמא מוקמי' ליה בחזקת כשרות דנתכוין שיעשה כדין אבל לפרעו א"צ עדים כמ"ש בש"ע שם אבל יש להביא ראי' מסי' קכ"א ס"א סי"א בהג"ה דאם צוהו למשכן אצל פ' פטור גם בהשכין בלא עדים וגדולה מזו מבואר באס"ז לב"מ ל"ה בשם הר"ש די וידאש דבמקום שהמנהג שהסרסורים ממשכנים בלא עדים גם בלא צוהו אצל פ' פטור לכ"ע ע"ש ובנה"מ שם ס"ק א' נעלם ממנו דברי אס"ז שם וא"כ ה"נ בנ"ד וגם יעיין בריטב"א מגילה כ"ח דאיסור הלואה בלי עדים הוא רק מדת חסידות ולא מדינא ולכן הדין ברור כמ"ש

סי' סג להרב החריף מוה' יהודא שפירא ני' מבוטשאטש

מה שהאריך רו"מ בדין טוית ציצית ועיבוד עורות ע"י עכו"ם בסיוע ישראל והביא ד' הב"ח יו"ד סי' רע"א שכ' דכיון דמסייע א"ב ממש ל"מ הסיוע כלל לשיטת רמב"ם וגם הש"ך שם רמז לדברי הב"ח ועפ"ז תמה על ש"ע התניא בא"ח סי' י"א ס"ד שכ' דאם טוואן גוי ל"מ אא"כ מסייע ישראל מעט והרי לפמ"ש שם בעצמו דגם הרא"ש מודה בטוי' וגם בקו"א שם העלה כן וכוון לדברי דג"מ שם ובתשו' נו"ב מ"ת יו"ד סי' קע"ה דגבי טוי' כל טוי' בפ"ע הוא ולא דמי לעיבוד א"כ ל"מ כאן הסיוע לשיטת הב"ח והוא ציין שם בשם ב"ח להקל (ובפרט לשיטת הב"י דלהרא"ש גם דיעבד צריך סיוע ישראל א"כ להרמב"ם גם דיעבד ל"מ וכיון שהעלו נו"ב ותניא דבנ"ד גם הרא"ש מודה א"כ פשי' דל"מ סיוע ישראל מעט והב"ח באו"ח סי' ל"ב חולק באמת על הב"י וס"ל דלהרא"ש א"צ סיוע ישראל והסיוע לא מעלה ולא מוריד גם הביא מש"ע התניא סי' י"ד ס"ג ובקו"א שכ' בעצמו דסיוע ל"מ כלל אך י"ל דשא"ה דפסול לפי שהעכו"ם אינו מצווה ע"ז ופסול לתלות הציצית משא"כ בטוי' כל הפסול הוא רק משום לשמה עכת"ד והנה הש"ע התניא אינו ת"י וכפי שהעתיק רו"מ בשמו אין בידי ליישבו ואולם בגוף תמיהת הב"ח מהא דמסייע א"ב ממש כתבתי בתשו' א' די"ל לפמ"ש הטו"ז באו"ח סי' שכ"ח ליישב הסתירה מביצה למכות והעלה דהיכי דהסיוע בתחלה גם מסייע י"ב ממש א"כ י"ל דמה"ט דקדק רמ"א בלשונו וכ' שיסייע ישראל בתחלה מעט והיינו משום דבתחלה הוי בסיוע ממש והב"ח לשיטתו אזיל דס"ל באו"ח שם דלא כהט"ז וכמ"ש הט"ז בעצמו שם ועפ"ז יש לתמוה על הט"ז עצמו ביו"ד שם שחידש דגם סיוע בסוף מהני ולהנ"ל אינו כן ואולם בגוף הסתירה שעמד עליו הט"ז בסי' שכ"ח שם במחכת"ה נעלם ממנו דברי ריטב"א מכות בשם הרמ"ה שכ' דדוקא בניקף דגם הוא עושה איסור מה"ת דרביי' קרא לניקף כמקיף רק דהוי לשאב"מ לזה מהני הסיוע שיחשב כמעשה אבל בשאר אזהרות דבלא מעשה ליכא איסור כלל מסייע א"ב ממש ע"ש וא"כ לק"מ ועי' בעיטור ביכורים על תוספתא פ"ו דחולין מ"ש בישוב קו' הט"ז וגם הוא לא ראה דברי ריטב"א הנ"ל. ואולם בעיקר דין מסייע דא"ב ממש שהעלה הב"ח דמה"ט ל"מ סיוע בעיבוד וטו' יש לי לדון כעת בדבר חדש דהנה הש"ך ביו"ד סי' ב' ס סס"ק ל' הביא בשם א"ז דפסול וכשר ששתטו יחד כשרה ושכ"ה בתוספתא וכ"ה ד' הרמב"ם ובתב"ש ס"ק י"ב תמה דמאי חזית דאזלת בתר שחיטת הכשר ניזול בתר שחיטת הפסול ולחומרא ואולם הנה בא"ז הגדול הל' שחיטה סי' שס"ז מבואר דטעמו מו משום דהעכו"ם מסייע בעלמא דא"ב ממש וכהא דשבת צ"ג ע"ש ובאמת שהרשב"א בתשו' סי' כ"ח העלה דדוקא בשבת אמרינן כן ולא בשאר איסורין ואף דבשו"ת ח"צ סי' פ"ב העלה דדוקא בזה יכול וזה יכול ס"ל להרשב"א דדוקא בשבת אבל בז"י וזה אינו יכול גם הרשב"א מודה דגם בשאר איסורים מסייע א"ב ממש ע"ש אבל הרי הכא בשחיטה זה יכול וזה יכול ולכן הרשב"א שהוא בעל דיעה ראשונה לשיטתו אזיל ולכן ס"ל דפסול השחיטה ואולם דעת הא"ז נראה ע"פ המבואר בב"ב פ"ט כדרך שאמרו לענין איסורן כך אמרו לענין טומאתן ופרשב"ם דכיון דאסור לשקול בהם לא חשיבי כלי לקבל טומאה ומבואר דהאיסור של תורה גורם שינוי במהות הדבר ובחולין קי"ח פירות שלא הוכשרו כלא נגמרו מלאכתן דמי ובר"ן שבת פ' המצניע דכיון שא"א לטלטל מת בלא ככר דמי למוציא מת במטה דהוי טפל ובר"ן פ' יוה"כ דביוה"כ דא"א לנעול מנעל הוי קש דרך לבושו ובמל"מ פי"א משבת בשם כת"י מראשונים וכ"ה ברשב"א מנחות כ"א דדבר האסור שייך בי' עיבוד דלא מיקרי אוכל ובהשגו' הראב"ד פ"ג דכלים ה"א דע"י האיסור טלטול נעשה כלי העשוי לנחת וע' שבת פ' ע"ב קלקולו זהו תיקונו ועיין ברש"י שם ותבין ותוס' זבחים ל"ד דכיון דאסור למעט ל"ה בידו וגם לשיטת תוס' סוכה ל"ד דגם כה"ג הוי בידו היינו משום דניהו דאסור לכתחלה מ"מ דיעבד הוי מיעוט אבל אי גם דיעבד ל"מ לכ"ע ל"ה בידו וא"כ הכא בשחיטה דבא להתיר הבהמה לישראל והפסול אין בידו לפעול תכלית זה דהא יהי' פסול א"כ כששוחט בהדי ישראל הוי הישראל זה יכול והפסול אינו יכול ולכן אמרינן דהוי הפסול רק מסייע וא"ב ממש וא"ש דעת רמב"ם וא"ז ומעתה לפ"ז גם גבי עיבוד לשמה היכי דישראל מסייע כיון דמבלעדי הישראל אם יעבד העכו"ם יהי' פסול הוי שפיר סיוע הישראל סיוע שי"ב ממש דהוי ז"י וזה א"י וניהו דהתם אם העכו"ם מעבד לשמה כשר מ"מ הרי אינו נאמן בעינינו וממילא יופסל העור אצלינו וניהו דלשיטת רשב"א גבי פסול וכשר ששחטו גם בכה"ג ל"מ מ"מ כיון דלשיטת רא"ש כשר בישראל עע"ג רק לרמב"ם אסור והכא הרי לשיטת רמב"ם גופי' אמרינן בכה"ג דמסייע י"ב ממש ולכן טוב שיסייע הישראל ולפ"ז גבי תליית ציצית י"ל דמהני טפי סיוע הישראל דבשלמא גבי עיבוד וטוי' יש לפקפק דגם העכו"ם הוי בכלל זה יכול כיון דאם יטוה ויעבד לשמה יהיה מועיל רק שאין אנו מאמינים לו אבל בתליית ציצית דפסול ע"י עכו"ם מפני שאינו מצווה א"כ הוי בכלל אינו יכול וסיוע הישראל י"ב ממש. ואולם בגוף דין טוית ציצית הנ"ל שהחמירו הנו"ב ותניא יעוין בשו"ת גור אריה יהודה חא"ח סימן קט"ו שדחה ד' הנו"ב והוכיח דכונת ר"ב הוא דכל החילוק בין גט לעיבוד הוא עפמ"ש התוס' בגיטין כ"ג דבגט סתמא לאו לשמה דסתם אשה לאו לגירושין עומדת וכדאי' בריש זבחים ולכן צריך בגט שתהי' כל הכתיבה לשמה ולא סגי בסתמא וגבי עכו"ם ניהו דלא עביד בפי' היפוך דעת הישראל רק סתמא מ"מ ל"מ בגט כיון דבעינן שיכתוב הכל לשמה אבל בעיבוד בעי' רק שיתחיל דכיון דמתחיל מעט לשמה שוב גם השאר סתמא לשמה קאי וכיון דסגי בסתמא כשר גם ע"י עכו"ם וא"כ ה"נ בטוי' אם התחיל לטוות לשמה שוב סתמא לשמה קאי יעו"ש שהאריך בביאור ד' הרא"ש בשם ר"ב וזהו כונת הרא"ש שם שיסייע הישראל ומסייע זה י"ב ממש וכו' דממילא עי"ז סתמא לשמה קאי וסגי בעיבוד עכו"ם בסתמא ולכן לדינא יש מקום להקל גם בטוי': סי' סד ב"ה ו' שמות תרמ"ד ברעזאן. להרב המופלג מ' יעקב יוסף שפירא ני' מבוטשאטש. בדבר שאלתו באשה שנדרה בעת צרה אך מסוים על קופת