מהרש"ם חלק ד סב

אלא כל קורט בפ"ע חשוב ואינו טמא אלא מקום מגע טומאה ע"ש וא"כ לפ"ז י"ל דה"נ במלח דאינו מחובר בגוש א' גם אם נבלע הדם במעט מלח הנוגע בו הוי רק איסור בלוע כחוש כמ"ש הש"ך סי' ק"ה ס"ק י"ז וע' ר"ש פ"ח דטהרות מ"ח דגם קמח אינו חיבור ע"ש ואינו יוצא ממנו לשאר המלח בלא רוטב אף שנוגע זב"ז ודוקא בחתיכה שהוא גוש א' אמרי' דנבלע בכולו משא"כ בזה וי"ל ראי' מפסחים ע"ו דמרתח לי' לסלת דהדר הודרני' כו' ופירש"י לסלת אשר סביבותיו ומוכח אע"ג דעילאה גבר לא מחמם הכל ובע"כ כמ"ש ובשלמא לענין טעם החלב דהוי שמן יוצא גם בלי רוטב אבל משום חשש הדם שפיר י"ל כן ועפמ"ג או"ח סי' תנ"א ס"ק ל"א דבקמח ודבר הנידך כקמח ל"ש בו בלוע והוי כבעין אבל מלח נידוך אינו דק כקמח וע"ש סי' תמ"ז א"א ס"ק י"ט ותבין גם יש לדון לפמ"ש הר"ן בחולין פכ"ה בסוגיא דט"ח לדחות מה שהביא ראי' ממליחת בשר דאין הבלוע יוצא אלא במקום שהוא עצמו מתפשט דאל"כ איך מהני מליחה ניחוש שהדם הנפלט חוזר ונבלע בבשר ותי' הר"ן דהדם נשרף לגמרי בתוך המלח וכה"ג מצינו בתוס' ע"ז ל"ג סוע"א וע' בפר"ח סוס"י ק"ה וגם מבואר ברמ"א סוס"י קל"ד דדם פוגם במלח וע' בפמ"ג שפ"ד סוס"י ק"ה בזה וא"כ ה"נ בנ"ד אבל מהא דסי' ס"ט סעי' ט' בהג"ה בסופו מוכח להיפוך וצ"ל כמ"ש בנח"א שבס' האשכול הל' תערובות סי' ל"א דדוקא בשעת רתיחה פוגם משא"כ אחר שנעשה מלח וע' ברא"ה בבה"ב בית ג' שער ג' ובית ד' שער א' שכ' בפשיטות דדם פוגם במלח ובמשה"ב תמה עליו דא"כ אמאי צריך הדחה אחרונה ע"ש וגם בש"ע סוס"י ק"ה קיי"ל דצריך ס' נגד המלח שנבלע בו דם ובעכצ"ל כמ"ש וע' בר"ש פ"ט דטהרות מ"ה גבי זתים כ' דכשהם יבישים אין המלח נדבק בו כלל ופוצעו לרככו מבחוץ כדי שידבק בו המלח וה"נ י"ל בנר חלב שאין המלח נדבק בו כלל. ואולם בגוף הדין יש לי לדון לפמ"ש בדג"מ סי' קי"ד גבי כרכום דדבר שאין דרכו לאכלו בפ"ע רק מערבין בתבשיל בשיעור ס' גם מבשא"מ בטל ברוב ומותר לערבו אח"כ בתבשיל לכתחלה א"כ לפמ"ש הב"י סוס"י ק"ה דאין דרך ליתן מלח בתבשיל רק כשיעור א' מששים דאל"כ המאכל נפסד א"כ שוב בטל טעם האיסור הנבלע במלח ברובו ומותר ליתנו אח"כ בתבשיל לכתחלה אבל יש לפקפק דלפעמים בשר או שאר מאכל בהמלח ואוכלו בעין. שוב העירוני מד' מג"א סוס"י תס"ב ס"ק ז' שפסק דגם בחטה שנתלחלחה נאסר המלח בכ"ל ולפמ"ש הח"י סי' המ"ז סק"ו גם בפסח טהור מלוח וט"ת מותר וגם בפסח אין בלוע יוצא בלא רוטב עמג"א תמ"ז וא"א שם ס"ק ב' וא"כ מדוע יאסר גם כ"נ וגם כ' מג"א דהמלח יבש אינו בולע יותר מכ"נ ומוכח דהוי כגוש א' ואולי מיירי במלח שהוא גוש א' ולא נידך עוד אבל מ"מ לדינא כפי מ"ש רו"מ שסלקוהו מיד יש להקל בזה דהא דעת הר"ן דקודם שיעור מליחה דינו כצונן וניהו שכ' הש"ך סי' צ"א שדעת יחיד הוא אבל המעיין בב"י שם ימצא שגם המרדכי בשם ראב"י פסק כן ואני מצאתי בבדה"ב להרא"ה דף מ"ה ע"ב שפסק ג"כ כן וגם לדידן דקי"ל דנאסר מיד הרי בסי' ס"ט סי"ח בהגה קיי"ל דעכ"פ בע' שיהי' נראה מעט ציר בכלי אבל בפחות מזה לכ"ע אין לאסור ובפרט לענין איסור דם ודאי כן הוא א"כ בנ"ד אם לא נתלחלח המלח במקום הנר כלל פשוט דאין לאסור משום דם לכ"ע ומשום איסור חלב שוב י"ל דהוי ס"ס דלמא בפחות משיעור מליחה אינו אוסר ושמא איסר רק כ"ק (וגם מספק אם נתלחלח י"ל שפיר דהוי ס"ס וכן ראיתי בזל"א אות מ' לסי' ס"ט ס"ו שהביא כה"ג בשם תשו' ב"ד ס' י"ז להתיר בכה"ג משום ס"ס ואף דבאות ת' הביא משם הרח"א דחולק ע"ז וגם השי"ג שם כל דבריו סובבים רק משום דבמדינתו ס"ל כהמחבר משא"כ לדידן דקיי"ל כהרמ"א אבל מ"מ בנ"ד שסילקו מיד טרם שנתלחלח המלח כלל נראה דגם הרמ"א מודה וכמש"ל לענין מלח וה"נ לענין שאר איסורים דאדרבא מלח פולט דם בנקל טפי משאר פליטות וכמש"ל. ומ"ש רו"מ מדברי הט"ז סוס"י צ"ב הנה גם בפמ"ג בפתיחה לבב"ח פסק בפשי' דכל שנפל חתיכת בשר בכ"ר והוסר מיד אסור באכילה והנאה אבל זה בבישול בכ"ר אבל במליחה כ"ז שלא שהה מעט בכדי שיתחיל המלח לפעול פעולה איננו אוסר כלל ובגליון הבאתי מדברי הר"ן בחי' לשבת קמ"ה בהא דכל שבא בחמין כו' וכל שלא בא בחמין מע"ש מדיחין אותו בחמין בשבת וכ' וז"ל דבהדחה דל"ה אלא פורתא אינו מתבשל ע"ש ומבואר דאפי' איסורא ליכא ונהי די"ל דשא"ה לענין שבת דלא תלי' בבליעה ופליטה רק בבישול אבל עכ"פ לענין אה"נ בב"ח מוכח דלא כהפמ"ג בפתיחה הנ"ל ועכ"פ בנ"ד לענין מליחה יש להקל מטעמא דכתיבנא ומ"ש רו"מ במה שנחלקו הפוסקים אי חלב הוי דבר שמן מהא דכתובות קי"ב זבת חלב ודבש שמנים מחלב ומתוקים מדבש ומוכח דחלב מיקרי שמן אם כי יפה העיר אבל רק הערה בעלמא ואין מזה שום הוכחה לדינא דהוא רק אשיגרא דלישנא דהוי שמנים קצת ומ"מ היכי דבעינן שמן בעינן שמן גמור ולא שיש בהן קצת שמנונית וע' כה"ג בביצה ז' ע"א גבי ביצים וההוא דקאמר דדכרא משום דשמינן טפי כו' והאחרונים כתבו דביצה אין בו שמנונית כלל ובע"כ כמ"ש וע' בב"ק ו' אכל כחושה משלם שמינה וכו' ומוכח דתבואה שמינה

א"ה מש"ל מד' הר"ש טהרות כה"ג כתב במה"ב הובא בפמ"ג בפתיח' לה' מליחה בטעם הדחה ראשנה כדי שיהי' המלח נבדק יפה] סי' סב להרב וכו' מו"ה שמעון שפירא ני' מו"צ דק' ראדוויטץ בוקאווינא

בדבר שאלתו בעסק דו"ד שבא לפניו בראובן שתבע את ש' שלקח אצלו סחורה בעד ק"ס ר"ש וש' השיב שבשעת לקיחת הסחורה א"ל בפירוש שאינו לוקח עבור עצמו רק בשליחות לוי וכן עשה שנתן הסחורה ללוי ולוי טוען אשר ש' נתן לו הסחורה במתנה יען כי הוא קרובו והוא לא שלח את ש' מעולם ליקח סחורה עבורו עכ"ד טענותיהם והנה רו"מ האריך למעניתו והביא מסי' קכ"א ס"ט דמשמע דהשליח א"צ לישבע רק שנתנם ללוי אבל א"צ לישבע שעשאו שליח וכ"מ מדברי הב"ח שהביא הש"ך שם ס"ק ס"ב והדבר פשוט שאם ישבע השליח שנתנם ללוי על שמו של ראובן ושיחויב לוי לפרוע לר' הוא פטור ואין נ"מ אם עשאו לוי מתחלה שליח או לא ואמנם במה שטען לוי שהשליח נתנם לו במתנה הביא רו"מ ראי' מסי' קפ"ב ס"ב דבעבר שליח ע"ד משלחו אם לא הודיעו שהוא שלוחו של פ' נקנה המקח והדין בין משלח ובין השליח ול"א דהוי כמוכר דשא"ש ואפילו בהודיעו דוקא ביש עדים על איזה אופן נתנו לשליח דאל"כ יוכל לוי לומר שמא התנה באמת גם ע"ד זה ובאמת הרי כ' הש"ך שם סק"ד דבאינהו שוה מנה בדינר מסתמא אינו שופטני שיתנה אפילו לעיוות כזה ובפרט ליתן במתנה בודאי הוי מילתא דלא שכיחא וכדקיי"ל בסי' קע"ו סי"א בהג"ה וש"ך סקכ"ה דחזקה אין אדם פוטר חובותיו חנם ועיין בתוס' כתובות פ"ה ע"ב דטענת מתנה הוי טענה דל"ש ולא טענינן לית מי וע"ש בתוס' קידושין כ"ד בשם הירושלמי דסתם מתנה יש לה קול אך בחו' סי' קט"ז סעי' א' בהג"ה מוכח דמתנה עבדי דיהבי בצנעה וצ"ל דדוקא לאשה שיש לה בעל יש לה קול אבל מ"מ הוי לא שכיח גם בשאר מתנות וגמ' ערוכה בב"מ ט"ו לא עביד אינש דיהב מתנתא לנוכראה ועיין בש"ך חו"מ ס' קמ"ו סקי"ז וע' במל"מ רפ"ד מהל' עבדים ועיין כתובות ע"ט לא שביק אינש נפשי' ויהב לאחריני וא"כ פשיטא דא"י לטעון שמא התנה אדעתא דהכי ועוד דכבר כי' הט"ז שם סעי' ב' דבדבר שלא נעשה עלי' שליח כלל ל"ש לומר כן וה"נ כיון דהוא שלחו ליתן במעות והוא שינה לגמרי דין המוכר עם הלוקח ועמ"ש בחיבורי שם בשם מהרי"ט בשניות חח"מ סי' פה כה"ג אבל מ"ש רו"מ דגם בהודיעו יוכל לוי לומר שמא הוא לקוח ביד השליח ואפי' אם השליח מודה שהוא של ראובן אינו נאמן וכמ"ש בסי' צ"ט ס"ג וסמ"ע סק"י לענין בע"ח וה"נ י"ל לענין מתנה אם כי כנים הדברים וע' בש"ך סי' קכ"ו ס"ק ס"ו דמבואר כן לענין מתנה וע"ע בש"ך סוס"י ס"ז מכמה דוכתי כה"ג וע' סי' קמ"ו סעיף י' בהגה בשם תשו' הרא"ש וקצה"ח סי' ס"ב סק"ד וע' באב"מ סי' כ"ח ס"ק ל"ב שנחלק עם הרשב"ץ אם טוענים ללוקח שנתן למוכר מתנה ע"מ שאין לבע"ח רשות בה אבל היינו בלא הודיעו שליח שהוא שליחו של ר' אבל בהודיעו שהסחורה של ר' כיון שאמר לו כן