מהרש"ם חלק ד סא

סק"ז בהג"ה בשם תשו' מבי"ט בטענה כעין זו שהי' רק לפנים דמוכח ג"כ דאינו נאמן כלל וא"כ לפ"ז אם רוצה לפחות מסך זה כבר כתבתי בחיבורי סי' ר"ז דאין ביד הפוחת לכוף צד ב' זולת בהעני ממש ואם כי בשו"ת ד"ח ח"א יו"ד סי' מ"ב כ' בפשי' דלשון התקנה משמע דהוי כמסולק והשני חייב בח' וקנס אם רוצה לבטל השידוך כבר כתבתי בחיבורי שם בשם כמה גדולים להיפוך ודחיתי ד' שו"ת ספ"י וגם בהתקנה נזכר רק אם נותנים להחתן ע"ש מ"ש בזה ובפרט דבנ"ד שכבר העביר מועד הסילוק בזמנו וגם זמן הנשואין וכבר נודע דברי הטו"ז ונה"ך יו"ד רל"ו וש"ך חו"מ כ"א ובנ"ד שהי' הכל בפעם א' רק בר"פ גם אם הי' במקום תנאים ונימא דאיכא חיוב קנס מ"מ כיון דכתבו זמן הנישואין והסילוק והחתן העביר המועד בלא אונס מבורר ממילא הקשר בטל וכמ"ש בתשו' נו"ב מ"ת יו"ד סוסי' ר"ד ובפרט שסילוק נדן הוי דבר שהעיקר תלוי בו וכמ"ש בתשו' בר"א חיו"ד סי' ע"ב דגם אם עבר זמן הסילוק בשביל שרצה שיתן צד ב' מתנות שלא הוזכרו בתנאים גם לא רצה לסלק בשעת מלחמה וכל העולם הי' מו"מ ביניהם והשלושי מעות הו"ל מזיד וגם באין עיקר הדבר תלוי בזה יוכל השני לעשות שידוך אחר בלא התרה גם בלא הי' בעל מנת ובפרט דסילוק נדן הוי דבר שה שהעיקר תלוי בו ואפי' באונס יוכל הב' לבטלו ע"ש ולכן הדין פשוט דבנ"ד אין בידינו לכוף את הכלה לקיים הקשר. והנלענ"ד כתבתי: סי' ס' להרב המאוה"ג מוה' יהודא גרשון נ"י אבד"ק ליסיעץ. בדבר שאלתו ברב א' שהי' כמה שנים בעיר ואח"ז נתפשר עם הקהל לצאת מהם ונתנו לו איזו סך ונתן להם כתב מחילה וכתוב בו שנעשה ברצון הטוב ובקגא"ס וביטול כל המודעות כדרך שמבטלין בגי"נ וכי נותן רשות להרב פ' שיבא לכאן ולקבל הרבנות וגם קיבל עליו באיסור שלא יחזור לבוא לעיר הנ"ל וחתם ע"ז בפני עדים וכן הי' שיצא משם ונתקבל רב אחר וזה יותר מעשר שנים שיושב שם הרב החדש ועתה נתעורר איזו מחלוקת נגד הרב החדש ועשו החולקים קנוניא עם הרב הקודם וטוען שמסר מודעא על כל הביטולים וכי הי' אנוס על הפשר ויבקש שירד עמו הרב החדש לדין וזה טוען שבאם יש לו איזו דו"ד יתבע את הקהל ומה לו ולו וגם מכחיש שלא הי' אנוס כלל עכת"ד הטענות

והנה לפענ"ד צדקו דברי הרב החדש כיון דהוא לא התפשר עמו מאז רק הקהל והם נתנו לו דמי הפשר לאו בע"ד דידי' הוא ומהגם דהא באמת מדינא יש רשות לרב אחר לקפח רק דבזה"ז אסור וכמ"ש בתשו' ח"ס יו"ד סי' ר"ל א"כ כיון דזה יצא משם ועברו עשרה שנים שלא ערער לא יהא אלא תקנת החזקות המבואר בכנה"ג דאם עברו עשר שנים ולא ערער דאבד חזקתו ועוד דכיון דעבר זמן רב ולא ערער איכא הוכחה שביטל המודעה בלב שלם וכדאי' כה"ג בש"ס דכתובות ר"פ הכותב דבעומד מגופי' של קרקע קנו מידו ופרש"י דכיון דשהה ולא ערער מוכח דגמר והקנה וע' בתשו' הרשב"א שהובא בב"י חו"מ סו"סי שט"ז שכ' כה"ג דכל שירד ש' לקרקע ודר בו וראובן לא ערער בודאי גי"ד שגוף הקרקע הקנה לו והביא ג"כ מש"ס הנ"ל ואפ' את"ל שהי' בטעות מ"מ מחילה בטעות הוי מחילה ע"ש וכבר כ' הרשב"א הובא בהה"מ פ"ו מהל' גירושין ובטו"ז אה"ע סי' קל"ד דהא דמהני פיסול עידי מודעא היא רק משום דגי"ד דגמר ומבטל המודעא בלב שלם ע"ש וה"נ בזה כיון דשתק זמן רב כזה גי"ד שביטל המודעות בלב שלם וכיוצא בזה כ' בתשו' מהרי"ט ח"א סו"סי קי"ד דדוקא היכי שהדבר ברור שהוא שלו ל"ה שתיקה כמחילה אבל היכי דיוכל חבירו לומר אין שקלי ודידי שקלי הוי שתיקתו כהודאה וכהא דפ"ק דב"מ וחו"מ סי' קל"ח דהיכי דתקפה בפנינו ושתק ואפי' צווח לבסוף שתיקה כהודאה ע"ש וגם בש"ך חו"מ סי' פ"א סק"ט מפורש דהא דגבי חוב אפי' שתק כמה שנים ל"ה כמחילה היינו משום שהנכסים הם בודאי של ב"ח משא"כ היכי די"ל שזה אומר אמת ע"ש וה"נ בנ"ד וע' תשו' ר"מ מפדואה סי' מ' הרמוז ברמ"א חו"מ סי' של"ג מכמה מקומות בזה וגם אם אמור יאמר האב"ד הקודם ששתק ע"י טעות בדין מלבד מה שכבר הבאתי ד' הרשב"א דהוי מחילה וכבר הביא בקצה"ח סוס"י י"ז ד' תשו' ריב"ש ג"כ דבטעות בדין לכ"ע הוי מחילה ואם כי דעת תוס' אינו כן ובתשו' א' לק' בוזנאב הבאתי מדברי רמב"ם וראב"ד פ"מ מאיסורי מזבח דפליגי כה"ג בדין הקדש בטעות והמעיין בתוס' ב"מ ס"ו ימצא דדין הקדש בטעות ודין זכי' בטעות שוים ועכ"פ הוי סד"ד ויוכל הרב החדש לטעון קים לי ועוד דהא מבואר בש"ס דב"ק צ"ה ע"ב דבלוקח ת"ח ל"ש לחלק בין שוגג למזיד ע"ש וא"כ י"ל דה"נ מסתמא ידע דיני מודעה ולכ"ע הוי מחילה ואף דבב"ק שם י"ל דר"ל דידוע שידע הלוקח הדין ולא דבסתמא ידע הדין אבל הרי קיי"ל דלב"ד טועין לא חיישי' דבסתמא ידעי הדין ועמ"ש בחיבורי סי' ר"ה סעיף ה' כמה חילוקים בזה וגם בגוף דין המודעה יש לדון טובא אי מהני בנ"ד אבל עכ"פ הדין פשוט שאין לו טענה נגד הרב החדש עד שיקוב הדין בינו ובין הקהל דשם

סי' סא להרה"מ מוה' משה אליעזר קרים נ"י מק' סטיאנוב בדבר שאלתו בנר חלב שנפל לתוך קערה מלאה מלח וח"א התיר דהוי כטהור מליח וטמא טפל ורו"מ השיג [דגם הנר נמלח ע"י המלח שסביבותי' דהא פסק רמ"א סי' צ"א דגם בנמלח מצ"א אם אינו נאכל מחמת מלחו חשוב רותח וגם לפמ"ש במש"ז סי' ע' סק"ד חד טעם בהא דטהור מליח וטמא תפל דהטהור מפליט קצת מהטמא רק דטרוד הוא ואינו בולע א"כ כאן גבי מלח ל"ש סברת טרוד וגם לפמ"ש דאינו מפליט כלל מ"מ כיון דנמלח הנר עכ"פ מליחה מועטת הרי לא התיר הרמ"א רק בהפ"מ וגם בטהור מליח וט"ת ונוגעים זב"ז אין מתירי' רק בהפ"מ א"כ הוי תרי קולי בהפ"מ דלא מקילינן כמ"ש הטו"ז סוס"י צ"א וגם א"ל דנר יבש הוא ודינו כתפל דז"א דניהו דאין נקרא צלול כמ"ש הש"ך שם סקי"ד אבל גם יבש לא מיקרי אך רו"מ צידד להתיר בנ"ד כיון שסילק הנר מיד וכמ"ש כה"ג בחמ"ד הובא בפ"ת סי' ק"ה סק"ח אך שפקפק ע"ד חמ"ד מד' הט"ז סוס"י צ"ב שכ' מאן מפיס כמה תהא השהי' ומ"ש החמ"ד מהא דניער וכיסה מיד י"ל דשאני התם דיש ס' נגד הטיפה רק דרוצי' לאסור מחמת שנעשה נבילה מיד בחוץ לכן כיון שניער וכיסה מיד אמרי' דטרם שנתפשטה הטיפה ניעורו עם השאר והוי כדרך הילוכו דל"א חנ"נ אבל בנפל איסור על חתיכה וסילקו מיד שפיר י"ל מאן מפיס ושמא בלעה מיד אך י"ל דהחלב פגום וכמ"ש הכר"ו סוס"י צ"ב ובדבר פגום מעצמו ל"מ חריפות המלח לשוי' לשבא כמ"ש הפמ"ג בפתיחה לתערובות ח"מ פ"ו בד"ה עוד אבאר לך וגם יש לצרף ד' הפוסקים דגם בשמן סגי בקליפה עכת"ד] והנה מ"ש דהוי דבר פגום ול"מ דבר חריף אם כי מבואר כן גם במש"ז סי' צ"ו סוס"ק י"ג בשם ת"ח ומנ"י אבל סיים שם דאין ללמוד מזה לשאר ענינים וגם עיין בס' תוי"ר סוס"י צ"ב שהעיד דנרות שלנו רובן לשבח דעושין מחלב חדש ומערבין בהם סימנים שלא יתקלקלו לימים הרבה ולפמ"ש בד"ח על הרא"ש פכ"ה אות ר"ג דגם חלב האסור י"ב דם א"כ י"ל דהדם אינו פגום ובזה יש לפקפק גם במ"ש רו"מ לצרף דעת הסוברי' דגם שמן סגי בקליפה ולהנ"ל י"ל דגם בכחוש אוסר עד ס' לכ"ע דטבע המלח להפליט דם וכמ"ש הח"ד רס"י ס"ט דפולט בכולו אבל בס' האשכול הל' מליחה סי' כ"ז הביא בשם תשו' לגאון וז"ל בני אדם הטומנים בשר במלח לא יפה עושין שמעינות החתיכה מצטמק הדם בהן ואינו יוצא תדע שאפי' מלחו כראוי צריך להניח ע"ג כלי מנוקב וכו' עכ"ל ולפ"ז י"ל דבכה"ג דנ"ד שהניחו תוך קערה מלאה מלח הרבה נצטמק בו הדם אבל י"ל דשאני התם שטמן כולו אבל בנ"ד מונח רק צד א' בתוך מלח הרבה וגם אם אמרו להחמיר מאן יימר דלהקל נסמוך ע"ז אבל יש לי לדון בזה ע"פ המבואר בנדה י"ז השלג אינו לא אוכל ולא משקה חישב עליו למשקין מטמא טומאת משקין נטמא מקצתו לא נטמא כולו ופירש"י דאינו חיבור