מהרש"ם חלק ד ס

שבות וכן מוכח ביבמות ל"ג ב' דפריך זר ששימש במאי כו' וכ"ה בירושלמי פ"ב דשבת הל' ה' בסופה דזריקה רק שבות וצ"ע כעת וגם דברי שעה"מ הנ"ל דכתב דממעט באכילתן הוי רק מדרבנן אם כי לכאורה יש סמוכין לדבריו מזבחים צ"ט דיליף מקרא דטבול יום ומח"כ אין חולקין בקדשי' לאכול לערב והא בלא"ה ממעט באכילתן וע' הגהת ב"ש על המשניות שם שתמה בזה והניח בצ"ע ולשיטת שעה"מ ניחא וגם יש ראיה מפסחים מ"ז דדייק משה ולא בכור והא בלא"ה ממעט באכילתן ועיין תשו' שו"מ מה"ת ח"ד סי' קמ"ג ולהנ"ל ניחא אבל לפמ"ש בשו"ת תפ"צ חיו"ד סי' י"א לתמוה דבלא"ה הא אין משנים מקדושה לקדושה וכדאי' תמורה ל"ב ותי' דנ"מ במקדיש מתחלה לבכור ותמיד ע"ש אם כן ה"נ ל"ק ג"כ מהנ"ל אבל מצאתי בראב"ד פ"ד דתמורה שכ' דטעמא דאין משנים מקדושה לקדושה הוא משום דממעט באכילתן ועיין תוי"ט פ"ז דתמורה מ"ג ומבואר דהוי מה"ת ויש לדון דהרמב"ם לא ס"ל כהראב"ד אבל כיון שדברי הפ"י נדחים וכמש"ל ולכן בנ"ד שפיר קמה גם נצבה הראי' מש"ס דמנחות דמותר לחתוך הדף וכמ"ש. והנה בגוף דינו של הס"ח ונט"ש הנ"ל יש לי להביא ראיה מש"ס דתמורה כ"ג א' בהא דאפריש חטאת ואבדה והפריש אחרת תחתי' ואח"כ נמצא הראשון ופליגי ר' ורבנן דלרבי א' מהן תקרב ושני' תמות ולרבנן אינה מתה ואר"ה א"ר הכל מודים שאם משך א' והקריבה שהשני' מתה לא נחלקו אלא בבא לימלך דרבי ס"ל לא עשו תקנה בקדשים ואמרי' לך התכפר בשאינה רבודה ואבודה מתה ורבנן סברי עשו תקנה בקדשים ואמרינן התכפר באבודה ושאינה אבודה תרעה ובתוס' ד"ה דרבי הקשו איך ס"ד דמאבדין קדשים בידים כיון דבידינו לתקן ותי' דמיירי כגון שיש ריוח בדבר דאבודה כחושה ושאינה אבודה שמינה וכו' ע"ש והרי התם גם אם אינה מתה אפ"ה עכ"פ תרעה עד שתסתאב וגם יש ריוח והידור מצוה להקריב שמינה ואפ"ה ס"ל לרבנן דעשו תקנה ואין להפסיד קדשים שתמות האבודה וקיי"ל כרבנן וה"נ בנ"ד אין לגנוז יריעה ולהביאה לידי פסול בשביל נוי והידור הס"ת כיון דמדינא כשר ורואה אני הדברים ק"ו מהתם דהתם הרי בין כך וב"כ תרעה עד שתסתאב אבל כאן הרי היריעה תהי' מחוברת לס"ת ואיך נפסילנה בחנם בשביל הידור מצוה ומוכח דעת התוס' דלא כהס"ח ותי' התוס' מוכרח בש"ס ואולם גוף ד' התוס' תמורה הנ"ל לא זכיתי להבין דלפי דבריהם מה פריך הש"ס שם מברייתא דיאכלו כו' שאם היתה אכילה מרובה אין אוכלין עמה חולין ותרומה וע' ברש"י שם דדייק דש"מ דעשו תקנה בקדשים שלא יבא לידי נותר ע"ש והרי התם לא יהי לו ריוח באכילת החולין ותרומה אך י"ל דהא מבואר בש"ס שם דיאכלו דהוי מצוה שיאכל עמה תרומה וחולין שיהי' נאכל על השובע ולפמ"ש רש"י פסחים פ"ו ע"א ורשב"ם שם קי"ט ב' דמצות כל הקרבנות לאכול על השובע משום דבעי' למשסה לגדולה כדרך שהמלכים אוכלים ע"ש וא"כ היינו נמי ריוח והידור מצוה שיאכל בשר הקדשים גם מתחלה דרך גדולה על השובע וגדולה מזו כ' התוס' זבחים ע"ה ב' ד"ה שבועות ליישב הא דהקשו איך מותר לחמץ תרומה קודם לפסח הרי ממעט באכילתו ותי' דהכי עדיפא ליה משום דכתיב למשחה ע"ש הרי דאפי' למעט באכילתן שרי משום למשחה ומכ"ש דעכ"פ הוי ריוח בדבר לאכול עמה חולין ואפ"ה אסור משום חשש נותר ודייק שפיר דעשו תקנה בקדשים שו"ר בשעה"מ פ"ד מק"פ ה"ו שהעיר בזה ותי' כן ודברי תוס' נכונים וא"כ יש ראי' נגד ד' הס"ח וליישב ד' הס"ח צ"ל דס"ל דגניזת יריעה אין בזה הורדה מקדושה מדינא והוי ג"כ רק זהירות לכתחלה ודלא כתשו' מ"ב והנמשכים אחריו ולכן ס"ל דשרי משום נוי והידור הס"ת או דמיירי בס' אחר וכמ"ש רו"מ אבל הוא נגד ד' הח"צ ושאר אחרונים וכמ"ש בתשו' ב"ש מ"ת סי' קל"ח או דלא ס"ל כהתוס' תמורה הנ"ל וא"כ יהיה ראיה מהתוס' נגד ד' הס"ח הנ"ל ובגוף הדבר שהחליט החולק על רו"מ דבחתיכה זו שחותך הדף מביאו לידי פסול כיון דלכתחלה אסור יריעה בדף א' אם אמנם נראה כדבריו מתוס' יומא כ"ט א' ומנחות מ"ט בהא דשחטו ונודע שמשכו בעלים ידיהם קודם ישרף דהסול משום ששחטו אחר התמיד והרי בדיעבד כשר ותי' כיון דלכתחלה אסור להקטירו וממילא יופסל ולכן ישרף מיד ע"ש וה"נ בזה אבל. אכתי יוכל להזדמן שיופסל בס"ת דף א' ויושלם בזה הדף דכבר כ' האחרונים דדיעבד כשר בדף א' אבל י"ל דזה מילתא דלא שכיחא וכיון דע"פ רוב לא תבוא יריעה זו לידי הכשר הוי כפיסול בידים ואולם הרי בתשו' ח"ס חיו"ד סי' רנ"ז הוכיח דמשום גניזת יריעה לא מיקרי דיעבד להכשיר יריעה בת ב' דפים רק היכי דכבר נדבק בס"ת אבל כ"ז שהיריעות לא נתפרו אין בזה דין דיעבד והיינו משום דלא הי' עדיין בהם קדושת ס"ת דאפי' כבר נגמר חומש א' אין בו קדושת ס"ת כמ"ש בסוס"י רפ"ב וע' מג"א סי' קנ"ג דס"ל דמ"מ עדיף מנ"ך אבל אם גם חומש א' לא נתפר לכ"ע הוי כן וא"כ אין בו הורדה מקדושה דאף שהי' ראוי לתפרו לס"ת מ"מ הרי גם בס"ת שנפסל אפי' חסר רק אות א' א"ב רק קדושת חומש אף דראוי לתקנו כמ"ש בא"ח קנ"ג ס"ג ועיין מג"א שם בשם ריב"ש וכו' וחומש א' עכ"פ ראוי לקרות בו בשעה"ד ועיין פמ"ג א"א שם ומכ"ש יריעה שלא נתפר עדיין בס' דלא הי' עדיין מעולם בקדושת ס"ת י"ל דלכו"ע אין בו איסור הורדה מקדושה כ"כ ולכן ס"ל להח"ס דלא נחשב עי"ז לדיעבד ובאמת שבגוף ד' המ"ב כבר פקפק עליו בשו"ת ב"ש מ"ת סי' קל"ח דאחר שנפסל היריעה י"ל שאין בו משום הורדה אף דאפשר לתקן וצ"ל דעת מ"ב דכיון דמקודם הי' בו כבר קדושת ס"ח אף דנפסל אח"כ כיון דראוי לתקנו הוי הורדה אבל ביריעה שלא נתפר עדיין לס"ת גם אי נימא דבהגניזה הוי גם בכה"ג הורדה מ"מ במה שחותך דף א' י"ל דלכ"ע לא הוי הורדה דהא ראוי עדיין לחומש בגלילה או לקרות בו כך דבזה לא מיפסל בדף אחד והוי רק גרם הורדה והרי אפי' במחיקת שם גופי' גרמא שרי מדאורייתא ע' שבת ק"כ גבי הי' שם כ' על בשרו דלא תעשון כתיב הא גרמא שרי ואם כי יש בזה אריכות דברים וע' תשו' ב"א חיו"ד סי' ס"א ס"ב וגם אני הארכתי בזה במק"א אבל עכ"פ לגבי גניזת יריעה בכה"ג שהוא רק גרם הורדה י"ל דלכ"ע שרי ובפרט בזה דלא הי' עדיין עליו קדושת ס"ת דאף דקיי"ל דבגוף הקדושה גם הזמנה מלתא כמ"ש הנימוק"י הובא במג"א סי' מ"ב מ"מ הרי מורידין בכה"ג מקדושה חמורה לקלה וכמ"ש המג"א סי' ל"ב ס"ק י' וא"כ ה"נ בזה ולכן נלענ"ד דמותר לחתוך הדף ותשאר שאר היריעה בכשרותה לצרפה אל הס"ת באותו כתב של הסופר שכתב שאר היריעות ונהי דבנ"ד כפי הנראה בסוף הספר יצטרכו לצרף כתיבת סופר אחר מ"מ מה שנוכל לצרף כתיבת אותו סופר עדיף טפי ובפרט דהא אם נגנוז כל היריעה יהיה בנתיים רק יריעה א' של סופר אחר ויש בזה חשש לשיטת הש"ע סוס"י ר"פ דס"ל דבעי' להחליף ג' יריעות דוקא ובפרט דכיון דיש בידינו לעשות שלא להביא לידי גניזה בחנם עדיף טפי לכן יפה פסק רו"מ. והנלענ"ד כתבתי [ח"ה במש"ל בענין לפסול א' בשביל חבירו ע' זבחים דף ע"ה לחלק דבב' גופין לא מזלזלי' בהיאך בשביל אידך וע"ש בתוס' דהזילזול הוי איסור תורה וע' רש"י זבחים פ"ב ע"א כיון דאיכא חטאת ואשם וכו' דלמיפסלינהו בידים לא וכו' ועיין רש"י שם דע"ג ע"ב ד"ה מחצה וע' מג"א סוסי' ש"ו ודוק בכ"ז כי נ"מ לענינינו וקצרתי]

סימן נט לה"ה המופלג מו"ה מרדכי ליבוש עדיל ני' נכד הג' בעל אפיקי יהודא ז"ל מזבארוב

מכתבו הגיעני ובדבר קשר השידוכין שנכתבו ר"פ בחיוב נדן ג' מאות והעביר החתן זמן הסילוק באמרו שאין לו רק ק"ל ואח"ז רוצה ליתן ב' מאות וטוען שנדבר בינו ובין הכלה מתחלה שיתן רק ב' מאות ונכתב בהר"פ ג' מאות רק לפנים בפני אבי' וגם העדים אין יודעין מדבורו הנ"ל והכלה מכחשת וצידד רו"מ דאין ביד הכלה לבטל הקשר. והנה בגוף הדין אם הוא נאמן לומר כן שהי' תנאי בע"פ כבר כתבתי בתשו' דאינו נאמן נגד השטר לומר כן וע' בש"ך חי"מ כ' מ"ז