מהרש"ם חלק ד נט

סי' נז ב"ה ד' עקב תרמ"ג ברעזאן להרה"מ מ' ברוך לאעכאוויטש נ"י בק' לבוב

עד שאלתו באיש א' שהי' לו מנין בביתו והי' לו ארה"ק לצורך הס"ת ת ואחר שנתבטל המנין ולקח משם הס"ת ונתיישן האה"ק ונתקלקל קצת עד שאינו מפני הכבוד עוד להניח בו ס"ת אם יש היתר להניח בו שאר ספרים או שמחויב לגנזו דוקא או להניחו פנוי וריק מכל דהוי ביזוי יותר מלהניח בו שאר ספרים וצידד רו"מ דכיון דהוי של יחיד למנין שבביתו שהוא דרך ארעי כנהוג ועומד להתבטל י"ל דבכה"ג ודאי מותר עכ"ד והנה בגוף הדין כבר העיר הט"ז בא"ח סי' קנ"ד ס"ק ז' דהיכי דעושין אותו לזמן מותר לשום בתוכו ספרים דג"ז הוי בכלל לב ב"ד מתנה אך לפ"ז יש לצדד דבנ"ד דהוי של יחיד גרע טפי לפמ"ש התוס' במנחות ט"ו ומעילה נ"ד דבהקדש נדבת יחיד ל"ש כלל הא דלב ב"ד מתנה אפי' הקדישה למסור לציבור ע"ש אבל במק"א הקשתי ע"ז מהא דמשנה ג' פ"ז דדמאי וגם מתוספתא פ"ג דתרומות ור"ש פ"ה דמעשרות מ"ד דמוכח דלא כהתוס' הנ"ל וע' מל"מ פ"ח מכלי המקדש ה"ז והנה הט"ז חידש שם עוד דהיכי דלא חזי לקדושתו הראשונה שפיר מורידין לקדושה קלה ובבכ"ש בחי' למגלה כ"ו ע"ב האריך לסתור דבריו ואולם בשו"ת תוע"ר סי' ג' חא"ח האריך לסתור ד' הבכ"ש והוכיח כדעת הטו"ז וסיים דהסומך על הט"ז לא הפסיד ובפרט בהקדש יחיד דמעיקרא לא לחלוטין הוקדש ודאי דיש להקל ע"ש וא"כ בנ"ד שהי' במנין של יחיד שפיר יש להקל להניח בו שאר ספרים וכמ"ש רו"מ וגם בשו"ת גא"י חא"ח סי' כ"ח האריך לדחות ראיות הבכ"ש ולקיים ד' הט"ז הנ"ל ובדבר המנהג להשתמש ע"ג אה"ק ולהניח עלי' תשמישי מצוה והושענות כיון שנהגו כן ודאי לב"ד מתנה אבל בגוף ד' הט"ז הנ"ל נ"ל ראי' להיפוך מתשו' הריב"ש שהובא בב"י יו"ד סי' ר"פ בדין דבק בטלאי דאסור ליקח גליון מס"ת שנקרע בשעת גזירה דמעלין בקודש ולא מורידין ע"ש ומבואר דגם כה"ג שאינו ראוי עוד לקדושתו הראשונה אפ"ה אסור ליקח להורידה לק' קלה ממנה וגם מהא דס"ת שבלה אין עושין ממנה מזוזה לפי שאין מורידין מוכח כן וכבר העיר בשו"ת גח"י בזה ואולי י"ל דהתם בראוי לצרף עם שארי יריעות לצורך ס"ת וע' שו"מ מ"ד ח"ב סי' נ"א אבל מ"מ בנ"ד שהי' של יחיד דעשוי להשתנות י"ל דכ"ע מודו להקל וכמ"ש בתשו' תוע"ר הנ"ל כה"ג אפי' בהקדש גבאי יחיד לביהכ"נ ומכ"ש בבית מנין של יחיד [א"ה יש להביא ראי' לד' הט"ז מרפ"ה דתמורה במשנה שם אם נקיבה זבחי שלמים ופי' הרע"ב ותוי"ט דאף דאין משנין מקדושה לקדושה הכא דאל"כ למיתה אזלא רשאי לשנותו ומוכח כהט"ז]

סי' נח להרב המופלג מ' יחיאל פישלער ני' מפרימישלאן בעהמח"ס חסדי אבות

בדבר שאלתו בסופר שכתב ס"ת וכתב עמוד א' ב"פ ע"י שכחה דהיינו שכתב אותו העמוד פעם א' בסוף היריעה וחזר וכתבו בתחלת יריעה אחרת ואח"ז שבק ל"ח ונתן הס"ת לסופר אחר לגמרה ובשעת הג"ה נמצא הטעות הנ"ל ועתה נסתפקו אם יש לחתוך אותו העמוד הנכפל לבד ולגנזו או לסלק כל היריעה ולכתוב אחרת במקומה ורו"מ נחלק בזה עם ח"א ודעת רו"מ דיש לחתוך העמוד הנכפל בכדי שלא להביא שאר העמודים הכשרים לידי גניזה דהוי איסור וכמ"ש המ"ב סי' נ"ז ונט"ש סי' כ"ה והביא מהג"ש סי' נ"ה שהביא הפ"ת דאם נפסל עמוד ג' כשר בדיעבד בב' עמודים ובכדי שלא לגנזם הוי כדיעבד אבל דעת החולק הוא דאסור לחתוך העמוד רק לסלק כל היריעה דאם יסלק כל היריעה אינו מביאה לידי פסול בבירור דאולי יזדמן להסופר לכתוב ס"ת אחרת ביריעות במדה כמו זו ויצרפה לס"ת אחרת משא"כ כשיחתוך העמוד יופסל עמוד זה בבירור וכמ"ש כה"ג הס"ח הובא בנט"ש הנ"ל דמותר לגנוז יריעה בכדי להחליף יריעה שתהי' מהודרת יותר ומכ"ש שמותר להביא היריעה לספק גניזה בשביל להציל העמוד מידי גניזה וגם טוב יותר לגרום גניזה לכל היריעה בשוא"ת מלחתוך העמוד דמורידין בקו"ע וכהא דזבחים פ' וערובין ק' ורו"מ כתב דאדרבא מהס"ח יש ראי' להיפוך דה"נ מותר לחתוך העמוד בשביל להציל כל היריעה מספק גניזה דשמא לא יזדמן ס"ת כזה ואולי לא ירצה בעל הס"ת שיהי' נכתבת מב' סופרים ובפרט דהש"ך כ' בסוס"י ר"פ דטוב שסופר הראשון יכתבם והוי כגניזה והאריך בזה והנה גוף הדבר אם יש חשש במה שיכתוב סופר אחר אף דביו"ד כ' הש"ך רק דטוב ליזהר אבל כבר אמרו ז"ל בירושלמי הובא בתוס' כריתות י"ד ד"ת עניים במקום זה ועשירים במק"א והנה הש"ך בחו"מ סי' של"ג ס"ק כ"ו כ' בטעמא דסופר ר הוי דבר האבוד לפי שספר בכת"י ב' סופרים הוא מקולקל וע' תשו' מהר"ם ב"ב החדשות סי' קכ"ג ג"כ בזה שכ' שהרבה מזיק לספר שהוא מב' כתיבות וכו' עיי"ש וכבר כ' רש"י בשבת ע"ט ב' ד"ה למצוה מצוה מן המובחר קלף בעינן וסתמא דכל אינש מצוה מעלייתא עביד הלכך לא מצנע דוכסוסטוס ל לתפלין והו"ל אין מצניעין כמוהו ומבואר מזה דבסתמא מחזיקין לכל אדם שיעשה המצוה מן המובחר והו"ל אין מצניעין כמוהו וה"נ בנ"ד ודאי כל מי שיכתוב ס"ת לא ירצה לצרף לכתחלה יריעה מכתב סופר אחר מיושנת קצת דהוי קלקול והיזק כמ"ש מהר"ם וש"פ הנ"ל ועכ"פ אינו מן המובחר וא"כ הדבר פשוט דהוי בנ"ד כל היריעה בכלל גניזה ודאית וכיון דסוף כל היריעה לגניזה שוב עדיף לחתוך עמוד א' ולהציל שאר היריעה אף שעושה החתך בקו"ע וכדאי' כה"ג במנחות מ"ח שחט ד' כבשים על ב' חלות מושך ב' מהן וזורק דמן שלא לשמן שאם אי אתה אומר כן הפסדת את האחרונים א"ל ר"י וכי אומרים לאדם חטא בשביל שתזכה כו' חטא בחטאת בשביל שתזכה בחטאת אמרי' וכו' ובתרתי מילי לא אמר והתנן חבית של תרומה שנשברה בגת העליונה ובתחתונה חולין טמאים כו' ר"א אומר תרד ותטמא ואל יטמאנה ביד ור"י אומר יטמאנה ביד ומשני ש"ה דלטומאה אזלא ופירש"י דבכה"ג לאו חוטא כלל ע"ש הרי דכיון דבלא"ה הוי כאבידה שוב מותר לאבדה גם ביד וה"נ בנ"ד ובפרט דבנ"ד הוי בחדא מלתא ודמי לחטא בחטאת בשביל שתזכה בחטאת דשרי התם לחטוא שלא לשמן בשביל להציל האחרונים מהפסד אף דההפסד יהי' בשוא"ת ועכשיו בזריקה שלא לשמן עובר בקו"ע וה"נ בנ"ד ולכאורה הי' נראה ראי' להיפוך ממשנה דזבחים ע"ה ב' אשם שנתערב בשלמים רש"א שניהם ישחטו בצפון ויאכלו כחמור שבהן (ליום ולילה כדין אשם) א"ל אין מביאים קדשים לבית הפסול ומפרש הש"ס דטעמא דרבנן משום דאית לי' תקנתא ברעי' שירעו עד שיסתאבו ע"ש ומבואר דאע"ג דאם לא ישחטו בצפון יבואו ממילא לידי פסול ברעי' עד שיסתאבו מ"מ אסור להביאן לידי פסול במעשה גמור ול"א חטא בשביל שתזכה ואף דהתם הוי תרי מילי אשם ושלמים הרי התם דמי להא דתרומה דבלא"ה לטומאה אזלא וה"נ הרי ירעו עד שיסתאבו וסופו לבוא לידי פסול ולכאורה י"ל דדמי להא דמנחות שם דחטא בשבת בשביל שתזכה בחול ל"א דבעי' שיהיה הזכות באותו יום וה"נ אם שור בצפון חוטא היום בהביאו השלמים למיעוט באכילתן אבל הפסול דיסתאבו יהיה אחר זמן רב אולם לפמ"ש הפ"י בביצה י"ז דדוקא בדאוריתא בעי' שיהיה בזכות באותו יום אבל בדרבנן לא ולפמ"ש השעה"מ פ"ג מק"פ ה"ט דכל איסור ממעט באכילתן דהוי מביא קדשי' לביה"פ הוא מדרבנן וכ"ה בטו"א לר"ה נ"ה ע"ב שהוכיח כן מש"ס ורש"י דמנחות הדק"ל. אך באמת מלבד שדברי הפ"י תמוהים דהא בסוגיא דמנחות שם מיירי בזריקה דהוי רק שבות ועי' בשו"ת שו"מ מהד"ק ח"ב סי' קעט באמצע התשו' בזה וגם דברי תוס' ד"ה חטא שכתבו דאין לדמות למה שהתירו לרדותה קודם שיבא לידי חיוב בשבת ופי' הצ"ק משום דהתם רדי' רק שבות וצ"ע דהא זריקה הוי ג"כ רק שבות וע' בתוס' נזיר כ"ח וע' ביצה כ' ואס"ז ופ"י שם ואולי י"ל דשאני רדיי' דהוי רק חכמה ואינה מלאכה אבל דברי הפ"י הנ"ל תמוהים ובמק"א כ' די"ל לפמ"ש המאירי שבת כ"ט דליקוט ענבים כיון דהוי מעשה הוי מתקן מדאוריתא וכ"ה ברא"ש שבת ק"ג ובמרדכי סוכה פ"ג ודלא כתוס' יומא ל"ה וגם ברשב"א מנחות כ"א ומל"מ פי"א דשבת מוכח דבכה"ג הוי מתקן מה"ת כיון דהוי במעשה ועיין בצל"ח ביצה י"ח שחידש דטבילה ביו"כ דלא נראה כמיקר הוי מתקן מה"ת אך באמת ש"ס מפורש בביצה כ"א דזריקה רק