מהרש"ם חלק ד ו

ותוס' דנח בפיו ואולי מ"מ משום דסופו מתגלגל אסור וגם י"ל דהבבלי וירושלמי מחולקים בזה ולהכי אוקי בש"ס בחפצים הצריכים לו דוקא

והנה לפי המבואר בירו' פ"א דשבת ד' ב' ע"ב דהא דעני חייב ברחוק מן הכותל ד' אבל באינו כרמלית היא כצדי רה"ר א"כ בעומד ברה"ר ושותה ברה"י דפיו בפנים א"כ גופו סמוך לכותל תוך ד' א"כ ל"ק קו' רש"י ותוס' כלל רק בסיפא דעומד ברה"י ושותה בר"ה וע"ז שפיר כתירוצם וא"ש דברי רמ"א. וגם למאי דקאמר התם כשהי' פניו הפוכות לפלטיא אבל בהפוכות לכותל כרמלית היא א"ש ג"כ. אבל באמת דמרה"י לכרמלית עכ"פ אסור מדרבנן ועוד דבשבת י"א פליגי אביי ורבא אי בכרמלית אסור א"כ אי נימא דהוי כרמלית תיקשי לאביי שם וא"כ הדק"ל: אכילה ופריך מהא דשבועה שלא אוכל ושלא אשתה ואכל ושתה דחייב שתים ומסיק לעולם כדקתני ושא"ה כיון דאמר שלא אוכל והדר אמר שלא אשתה גלי אדעתי' דהך אכילה דאמר אכילה גרידתא היא ע"ש והרי התם אמר תחילה שלא אוכל ואפ"ה כיון שאמר אח"כ שלא אשתה אמרינן דהוכיח סופו על תחילתו ומכ"ש בנ"ד שכתב תחילה על מי בארות דגלי דעתי' דמעינות דכתב בתר הכי מעינות גמורים קאמר וגם כבר כ' הלח"מ פ"ד מיבום הי"ד דהיכי דאיכא ב' פסולי דלכתחילה גם דיעבד פסול ואם כי בתשו' לק' קרעמיניץ הבאתי סתירות בזה [וע' בפתיחה לס' דע"ת בסופו] מ"מ חזי לאיצטרופי בנ"ד ולכן הדבר ברור לענ"ד שהאשה צריכה חליצה להתירה לשוק והנלע"ד כתבתי

סימן ב להרה"ג מ' יהודה גרשון ני' אבד"ק ליסיעץ

מכתבו הגיעני וע"ד השאלה בעיר שנוהגין לכתוב בגיטין שם הנהר ומי בארות ולא מעיינות ואירע גט ש"מ והרב לא הי' בביתו וסידר ח"א הגט והשמיע הנהר והוסיף מי מעינות וכ' דיתבא על מי בארת ועל מי מעינות (ורו"מ הביא ד' הע"ג בליקוטי שמות עיירות ונהרות ס"ק כ"ח דזה גרע משינה שם הנהר כיון דהנהר גדול ומפורסים תשמישו לכל העיר ובזה נדחה מ"ש הפ"ת סי' קכ"ח סק"כ בין ב' חצאי עיגול דלשיטת הב"ש כשר גם שלא במקום עיגוי וצדקו ד' הג"פ סקל"ג דדוקא במקום עיגון כשר וע' מ"ת ס"ק י"ע בשם שא"י ובפרט בנ"ד שכ' מעינות ואין שם מעינות כלל רק בארת והוא כ' בארות ומעינות והוי שינוי כמ"ש הב"ש סקי"ב וסקי"ד בשם הלבוש והוי שינוי העיר וגם מקום עמידת העדים וגם מקום דירה של הבעל והאשה ועמ"ש בג"פ סקי"ז בשם שו"ת הרא"ם ובג"פ סקל"ט דאין להקל גם בשעה"ד והשכ"מ הלך לעולמו בלא בנים ויש לו אח ורוצה לחלוץ וליכא עיגון כלל עכת"ד]. והנה לענ"ד יפה כתב רו"מ דהאשה צריכה לחלוץ מהטעמים שכ' רו"מ ואני מוסיף דלבד מה שלא כ' שם הנהר וכיון שכ' מעינות ובארות הוי כשינה שם וכמ"ש כה"ג בתשו' ראנ"ח סי' י"א גבי שם אבי האשה דאם כ' מקצתו גרע טפי ע"ש וה"נ בנ"ד אף גם שינה וכ' מעינות על בארות ואף שכ' הב"ש ס"ק ט"ז דגם בארות בכלל מעינות הרי כבר תמהו עליו מד' מהרי"ק וב"י וכבר כ' הנו"ב דדוקא אם יש גם מעינות אזי גם בארות בכלל אבל היכי דאיכא רק בארות לבד י"ל דגם הב"ש מודה ואף שהפ"ת הביא בשם ג"מ שתי' בע"א הנה בשו"ת השיב משה להג' מאוהעל ז"ל סי' ס"ז כ' בפשיטית ליישב ד' הב"ש כסברת הנו"ב הנ"ל ולפענ"ד יש להביא סמוכין לסברתם מדברי הר"ן בחי' לחולין יו"ד בהא דיציאה דרך אחוריו דדעת אביי הי' דדוקא בכלל יציאה גמורה יתכן לכלול גם יציאה דרך אחוריו אבל ל"ש למינקט לשון יציאה על יציאה דרך אחוריו לבד ומה"ט לא הוי קשי' לי' ממתני' ע"ש אף דרבא לא ס"ל לחלק בכך לענין יציאה דרך אחוריו מ"מ בנ"ד שפיר י"ל כן וכה"ג מצינו בש"ס וברש"י ב"ק מ"א לענין הנאה דנהי דהוי בכלל אכילה מ"מ ל"ש למינקט אכילה על הנאה לבד והול"ל לא יהנה ע"ש בד"ה היכי ובד"ה אבל ותבין. וא"כ הוי כשינה בשם העיר. וע' כנה"ג הג"בי אות צ"ז שהוכיח מתשו' ר"מ מינץ וב"י דבלא כ' בארות ומעינות חמור מלא כ' שם הנהר ומכ"ש בשינוי אבל לפענ"ד גם אי נימא דבכל גווני הוי בארות בכלל מעינות (וע' תשו' שם ארי' בהיספות שבסופו בשם הג' מוהר"ג ז"ל בזה שהאריך להקל וגם המחבר הסכים עמו) היינו היכי דלא הזכיר בהגט גם בארות אבל בנ"ד שכ' דיתבא על מי בארות ועל מי מעינות א"כ כיון שכבר פרע בארות בפ"ע לכ"ע א"א לפרש מ"ש מעינות דהוי בארות ובודאי הכונה על מעינות גמורים וכיון שלא נמצא שם מעין כלל בעיר שוב דמי לכתב בגמ' דיתבא על נהר ואין שם נהר כלל דדמי לשינה שם הטור וכמ"ש הפוסקים וכיוצא בזה מצינו בש"ס דשבועות כ"ג בהא דשחיי' בכלל סימן ג להרב מו"ה שלמה זלמן פרעגיר נ"י מו"צ דק' קעשיניב (במדינת רוסיא). מכתבו הגיעני וע"ד השאלה בגט שהי' שם אבי המתגרשת אליהו ונקרא בפ"כ עלק בסגול תחת העי"ן ונכתב בגט בת אליהו המכונה אליק באלף ומכח מה שהוסיף יו"ד בין הלמ"ד לקו"ף אף דכפי המבעא אין לפסלו אבל מכח האלף י"ל דהוי שינוי דנקרא בפתח ואף דיוצא משם אליהו הרי גם באברהם עבר כותבין בעי"ן ואף דהוי בשם האב בכינוי כבר פסלו כמה מחברים בגט שכ' בת שלמה עראנטה בהא שהכינוי הי' עראנעו בחולם כמ"ש המרח"ש עכ"ד. אמנם לפענ"ד כיון דכתב בתחלה שם הקודש אליהו שידוע לכל שנקרא בפ"כ אלי' בסגול אף שנכתב באלף א"כ גם כינוי אלק שנכתב בלשון המכונה שיוצא משם אלי' ורק משום געגוע מוסיפין לבסוף אות ק' שוב ליכא שינוי גמור ולא חשש לעז דיהי' ניכר להקורא שהוא ג"כ בסגול וראי' ממ"ש בד"ח ש"א אות י' בשם יאנעשא דאם כ' בעי"ן כשר כיון דיוצא משם יעקב דנקרא בפתח ונכתב בעי"ן וכ"נ בזה. וגם אם הוא ספק אם נקרא בסגול או בפתח יש להקל בזה דהוי עכ"פ כלא כתב שם אביו כלל דכשר ואינו בכלל שינוי שם האב וע' בע"ג ש"א אות נ' סק"ה בשם הירש שהביא משם אלי' שנקרא בפ"כ בסגול דמ"מ כותבין באלף משום שידוע שנצמח משם אליהו ע"ש וראי' מתשו' מהריב"ל ח"ג סי' ע' בדין שם פאלומבה אם צריך לכתוב אלף אחר הפ' ופסק דודאי צריך לכתבו לכתחילה אך בדיעבד לכאורה יש לדמות למ"ש הריב"ש בדין הגט שכ' בו הדרה בתולמסיאן ולא היתה האשה שם דכיון דיש לפרש ג"כ הדרה מכבר הו"ל כלא כתב כלל וה"נ בזה כיון דאפשר לקרות ג"כ באופן המסכים לשמה י"ל דכשר דיעבד אבל ז"א דשא"ה דבלא כתב שם העיר כשר לכן כיון דמשמע הכי ומשמע הכי לא גרע מלא נכתב כלל דכשר משא"כ בשם האשה ע"ש והובא בג"פ סי' קכ"ע סוסק"ג והביא שם ג"כ דברי מהרח"ש סי' ב' הנ"ל בדין כ' בת שלמה ערנטה והי' נקרא בחולם והמהרי"ט פסק להקל כיון דהשינוי מחמת לשון ערבי שבכל מלה שקורין בחולם כותבין בה"א לבסוף וגם אם הדבר מסופק הו"ל כלא כ' שם אבי' דכשר והמהרח"ש דחה כיון דבמקום הנתינה השינוי ניכר וגם מזה הוכיח הג"פ דהיכי דהוי לשון מסופק בשם אבי' דגם המהרח"ש מודה להקל ומסיק כן להלכה ע"ש ובאמת שכן מוכח גם בתשו' מהרח"ש סי' ג' גבי תנס תונס וע' בכנה"ג סי' קכ"ח הגב"י אות נ"ב ותבין וה"נ בנ"ד כיון שהזכיר מקודם שם הקודש והכינוי יוצא ממנו ונודע לכל דהנקרא בשם אלי' הוא בסגול תחת האלף ומחמת געגוע נקרא עלק בקו"ף גם אי נימא דמשמע הכי ומשמע הכי הו"ל כלא כתבו כלל דכשר וע' בערוך ערך ענליקי מ"ש מהפסיקתא שהוא לשון עזר בלשון יוני וע' ירו' פ"ז דשבת ה"ב בד"ה המלבנו כו' אלוקה ובק"ע פי' שם מקום ובפ"מ פי' שהוא מלשון אליתא המצית ובפרט דמצינו גם שם עלוקה בעין שנקרא בפתח וע' תוס' עירובין י"ט ד"ה והאיכא דעלוקה שם חכם ונקרא בפתח והכל לפי הענין וכן שם עזרי' מלכים ב' ט"ו ועוד בכמה מקומות

וגם בגוף דין שינה שם אבי' אף שהאחרונים החמירו ראוו