מהרש"ם חלק ד נו

טריפות ואח"כ נודע שהי' א' בהם בכור שלא נמכר והביא מהט"ז סי' ק"א סקי"ד דביש ב' קביעות וא' רוב אמרינן דאיסורא ברובא אך י"ל דתלינן הקלקלה במקולקל דמה"ת בטל ברוב ותולין דהוא מהטרפות ומותרים בהנאה כמ"ש בשפ"ד סי' ק"א סק"ב דדבר האסור בהנאה שנתערב בנבלה בטל ברוב אך י"ל דבכור קדוש מרחם אמו והטרפות נעשה אח"כ דהא בסימן פ"א גבי חלב תלינן בג"י ועוד דבב' קדירות דתולין משום דההיתר הו"ל חזקה דמעיקרא והאיסור אין לו ח"ה אדרבא י"ל חז"א כמ"ש תוס' יבמות פ' הערל א"כ בנ"ד שהי' בכור משנולד ול"ה לו חזה"ת מעולם ובכל עגל יש לספק שמא הוא בכור משנולד ול"ה מעולם חזה"ת י"ל דל"א דתולין במקולקל עכ"ד והנה גוף שאלתו כבר האריך בזה בשו"ת ב"ש להה"ג מסקאלי חיו"ד סי' קע"ג ג קע"ד והרגיש בקצת דברי רו"מ ואולם מ"ש רו"מ דהכא ליכא חזה"ת לשום עגל נעלם ממנו ד' תוס' חולין י"א סוע"ב ד"ה לר"מ וכו' שכ' דאיכא חזה"ת שהי' חולין במעי אמו וכ"ה בתוס' יבמות קי"ט ובכורות כ' וא"כ בכל עגל שמסופקים איכא חזה"ת וגם מ"ש רו"מ דכל עגל הוי קבוע במקומו ולא גרע מתערובות חניות דלשיטת כמ"פ גם בלא ניכר הוי קבוע מה"ת ובדאורייתא ל"א תולין ובזה תי' קושי' הח"ד סי' ק"א כבר קדמו בזה הב"מ ליו"ד סי' ק"י בקונטרס קבוע וגם בשו"ת שבסו"סי נחי"ע מנכדו בעל חסל"א סי' ב' אבל בשו"ת בש"ר סי' קי"ג העיר ג"כ בקושי' הח"ד ותי' דמדרבנן ל"ב אבל יפה העיר הב"מ להוכיח דבשבותין דרבנן א"צ להביא פ"ש כדמוכח שם דף כ"א מאי למפרע מדרבנן ע"ש אך לענ"ד כל הקושי' ליתא דביטול ברוב ל"ש רק היכי דנוכל לומר דהאיסור כמאן דליתא כלל אבל הכא דכל ח' מחויב בק"פ ונודע שהי' א' מהם בע"מ ופסול איך נימא דבטל ברוב דמה בכך הרי מ"מ אי הוי כמאן דליתא לא הקריב א' מהם הק"פ שלו ועיין בשו"ת ח"ש הנספח עם שו"ת הר המור סימן ט' באמצע התשו' שכ' כה"ג בנידון יריעה שנתערב ע"ש ואולם בגוף הדין יש לדון דבנ"ד הוי רק איסור דרבנן דהא בחולין ל' ורש"י ד"ה מדמי פסח כו' מבואר דשחיטה גופי' הוי מום אך דהתוס' ב"ק ע"ו כתבו דמום דלאחר מיתה ל"ה מום ועיי' אס"ז שם בשם תוס' שאנץ בזה ואולם כבר תמה הנחי"ע פסחים ע"ג דבתחלת שחיטה נעשה מום ע"ש וע' שו"ת רמ"ץ סימן ע"ג שהעלה ג"כ דבכה"ג דשחט שלא כדין נעשה בע"מ דל"ה הכשירו בכך כיון דאסיר לשחוט והמטיל מום מה"ת מותר באכילה ורק משום קנס כדאיתא בבכורות ל"ד ועיין מל"מ פ"ד מבכורות שתמה בזה ע"ד הרא"מ שכ' דאסור משום לחכ"ת ע"ש וא"כ השוחט בכור כיון דבתחלת שחיטה נעשה בע"מ שוב אסור דיעבד רק מדרבנן וא"כ שוב י"ל דתולין במקולקל בדרבנן ובשו"ת רמ"ץ הנ"ל חידש דבשוגג מותר לגמרי אבל ז"א דגם בשוגג קנסו וי"ל לשיטת רש"י ביצה כ"ז דבשחטו אחר לא קניס ר"מ בשוגג אבל יעיין בב"י סימן ש"י שהביא מרמב"ן ורא"ש דגם בשחטו אחר אסור דל"ה קנסא אלא גזירה ועיין שו"ת תועפות ראם סי' מ"ז שצידד גם כן להקל בנשחט בשוגג באומר מותר וצ"ע מהנ"ל ומ"ש מהא דהוי דבר שבמנין עיין בתשו' ב"א חיו"ד סימן ל"ג שהאריך כרבה בסוגיא דפסחים הנ"ל בזה ובישוב קו' הח"ד

סימן נג ב"ה ב' פנחס תרמ"ג ברעזאן. להרב המאוה"ג מ' נפתלי איש הורוויץ ני' אבד"ק סאניוואץ במדינת באקאווינא

בדבר אשר דרש חוו"ד בעסק הרבנות דק' ראדיוויץ שהיה שם אב"ד ערך מ"ה שנים ונתגדל על ברכיו בן בנו ולמד אצלו עד שנעשה ראוי להוראה ונתן לו זקינו הרב הנ"ל כתב רבנות בתוקף עפ"י דתוה"ק שיתן לו חזקת רבנותו במקומו ואחר כך נסע נכדו למק"א לבקש טרף ביתו וכעת נשא לב הרב ליסע לאה"ק ונדחק למעות ונתנו לו בני העיר כמה מאות ר"כ והוא נתן להם כתב שמוחל חזקתו ורשות בידם להביא להם איזו רב שירצו וכעת בא נכדו הנ"ל ותובע חזקתו כדי הכתב שבידו ויש אנשים שרוצים בו ויש ממאנים בו והנה רו"מ העיר מהא דהוי דשלב"ל ואינו ברשותו והביא מד' קצוה"ח ונה"מ סי' רע"ו שחולק עליו אבל י"ל דדוקא לאחר א"י למכור משא"כ לבנו דאדם קרוב אצל בנו גמר ומקני וגם הביא מהשע"ת א"ח סי' קנ"ג סי"ז בשם מ"מ סי' ג' בדין נתן לבנו עבור נדוניא אבל י"ל דהתם הוי כל הענין רק זכות מצוה משא"כ בנ"ד נוגע לפרנסתו עכת"ד. והנה באמת הנה"מ אינו חולק על קצוה"ח רק בדין ירושה דגם טה"נ יורש אבל מודה שא"י למוכרו ועיין בש"ך חו"מ סי' ש"נ וקצה"ח סי' רה"ע ועיין במהרי"ט בשניות חיו"ד סי' ה' אבל באמת מבואר במהרי"ק שממנו מקור הדין דסי' רע"ו דשררה עדיפא מעוה"נ והיורשים יורשים אותו וכ"ה בתשו' עבוה"ג סי' מ"ט ע"ש אך בנ"ד שמכר בחייו טרם הגיע יום מותו בודאי הו"ל דשלב"ל ומ"ש רו"מ דבבנו גמר ומקני כבר קדמו בזה בתשו' מבי"ט ח"ב סי' קל"ז אבל בשעה"מ פכ"ב ממכירה דחה דבריו ומהגם שהרי מבואר ברמ"א ח"מ סי' רי"א דבן בנו כאחר דמי ולכ"ע לא קנה גם בהקנה לדשלב"ל ואם כי יש סתירות בזה כמ"ש הש"ך וקצוה"ח ועיין בטו"ז יו"ד סי' רכ"ג סק"ב בשם פרישה דמבואר ג"כ דבן בנו לא קנה ע"ש ותבין אבל הרי בני העיר הם מוחזקים ויכולים לומר קים לי וגם גוף הדבר שכ' המבי"ט דבבנו גמר ומקני גם דשלב"ל הנה זה תליא אי טעמא דדשלב"ל משום דלא סמכא דעתי' וכמ"ש הפרישה סי' ר"ט וכ"ה באה"ח פ' תולדות אבל בתשו' תשב"ץ חוט המשולש טור ב' סי' י"ג העלה דטעמא משום שאין על מה שיחול הקנין וא"כ מה מהני הא דגמר ומקני ובמק"א הוכחתי מתוס' הרא"ש ב"ב קמ"ב ונמוק"י ב"מ פא"נ דטעמא משום דלא סמ"ד והנה הסילוק לגבי הקהל ודאי מהני דסילוק מועיל גם בדשלב"ל ועקצה"ח סימן רע"ח במ"ש ליישב קנין הבכורה שקנה יעקב דהוי מכח סילוק וה"נ בנ"ד וגם עיי' בתשו'. מבי"ט ח"ב שניות סי' קנ"ג דדבר הנעשה בפני טה"ע דא"צ קנין דככתובים ומסורים דמי גם בדשלב"ל מהני ע"ש ואם כן ה"נ מה שאדם עושה עם טה"ע כדאי' בחו"מ סי' כ"ב וה"נ בזה ועכ"פ יוכלו הקהל המוחזקים לומר קים לי ולכן מצד הדין אין בידו לתבוע ולכוף את הקהל מכח חזקת זקינו הרב

ומ"ש רו"מ לחלק בין נידון המ"מ ושע"ת ובין נ"ד דהתם רק חזקת מצוה הנה המעיין בד' המרדכי פח"ה שממנו מקור הדין של הש"ע סוסי' קנ"ג ומג"א שם ימצא דמדמה חזקת מצוה לשררה וא"כ אין חילוק ובתשו' א' לזאליאטשיק הבאתי מדברי הב"ח סי' תשנ"ז ופי' אזולאי שם וברכ"י א"ח סי' קנ"ג שם ותשו' מהר"ם ב"כ סי' קי"ג ותשו' הרא"ש כלל ד' סי' כ"ב בזה ואכ"מ

סימן נד ב"ה ב' בחקותי י"ד אייר תרמ"ג ברעזאן. להרב המאוה"ג מ' בנימין זאב ני' אבד"ק קרפסורז. במדינת רוסיא

בדבר השאלה שבא ט"ג בעש"ק לעת ערב לאשה א' שיש לה בת בבראד והוא רחוק י"ב מיל מפתו"ק אשר בתה נחלית מאוד והיא מבקשת שתבא והתיר מורה א' שתסע בשבת עפ"ד העו"ז סי' שכ"ח סק"ה דגם ביש עכו"ם מזומן מותר לישראל לחלל שבת עבור חולם וה"נ אף שיש אנשים אחרים מ"מ ודאי אמה השתדל עבורה יותר בטוב וגם ראי' מסי' ש"ו סי"ד דמחויב לילך חוץ לג' פרסאות להציל בהו מתרבות רעה אף שכל ישראל מצוום בזה מ"מ האב יזדרז יותר וגם דמי לאמדוהו לגרוגרת א' ורצו עשרה ב"א דכולם פטורים ועשו מצוה כמ"ש בסי' שכ"ח סט"ו ורו"מ דחה דהא בעי' שתהיה הרפואה ידועה כמ"ש ביו"ד בסוסי' קנ"ה ובמג"א רסי' שכ"ח ומכ"ש בנ"ד דלא ידעינן אם תועיל לה אמה ובפרט דבש"ע התניא פסק דלא כבט"ז והנה בגוף מחלוקת הב"י וסט"ז בע"ש רמב"ם דנעשה בגדולי ישראל הנה מצאתי נסהפ"ס להר"מ סוסי"ס ושכם מ"ג