מהרש"ם חלק ד נג

שפיר יש ראי' וכמ"ש. ועוד יותר הארכתי בענין זה בתשו' א' מכבר מכמה דוכתי) אך י"ל לענ"ד בנ"ד הרי בידינו לבדוק הסימנים כמבואר ביו"ד סי' פ"ב והיכי דבידינו לברר לא מקרי ספיקא ובע"כ דבדקו ויש בו סי' טהרה אך שנהגו שלא להקל בלא מסורת והנה ד"ז הוא רק חומרא דרבנן משום דברים המותרים ואחרים נהגו בהם איסור דהוי רק מדרבנן כדאי' בש"ס דנדרים ט"ז ובאיסור דרבנן הרי מותר לעשות בו סחורם

ועוד דהא אנן קיי"ל דעיקר טעמא משום דשמא יבא לאכלו והנה בנ"ד שהמסחר הוא בעודם חיים כפי מכתב רו"מ וליכא חששא רק שמא ישחטנו ומוכרח להביאו ליד השו"ב והם לא ישחטוהו והרי אפי' בחשש שמא יטה אי איכא אחר בהדי' שרי ואף דדוקא במקום מצוה כמו שכתב המג"א סי' רע"ה הרי בנ"ד עדיף טפי דלא יוכל לעשות כלום בלא האחר וליכא חששא כלל ולכ"ע יש להתיר. ועיין ב"מ נ"ד דהכל מודים בהקדש שחילל דל"ח לפשיעותא כיון דגזברין תובעים אותו בשוק וה"נ בזה. דהא דין פשוט בש"ע דדוקא במיוחד לאכילה ובע"כ דקיי"ל כטעם זה וא"כ יש לצרף טעם זה להקל אבל לענ"ד מטעם א' יש להקל בפשיטות

ומה שהקשה רו"מ על הפ"י פסחים שכ' דבבהמה ועוף טמא ליכא מחיים איסור טומאה דבלא"ה אסור משום אמ"ה דהא אין אמ"ה נוהג בטמאה יפה תמה

סי' מו ב"ה א' נשא תרמ"ג ג ברטזאן. להרבנים המופלגים מו"ה יהושיע אלי' קוהן מו"ץ דק"ק נהראיוב ומשניהו מו"ה שמעון צבי קופפערשמיד ני'

מכתבם הגיעני ברגע זו ואני משיבם על אתר בדבר שאלתם באיש א' שקנה חתיכות נרות של חלב מבית תפלתם שנכבו ממילא וקנה הרבה חתיכות ורוצה לערבם בחלב אחר ולהתיכם ולמכור הנרות לישראלים על שבת ויו"ט ולביה בנ ורו"מ הביא מ"ש בש"ע סי' קל"ט סי"ב וסי"ג ודברי הש"ך שם סק"ג והנה לענ"ד יש להתיר בזה דהא כבר האריך בתש' ח"ס חא"ח סי' מ"ב לצדד דאם מהתך הנרות דאיכא שיני ופנ"ח באו לכאן והביא ממג"א סי' י"א סקי"ב וסי' קמ"ז סק"ה ותשו' חו"י סי' קס"א קס"ב אך שחקר אי ההיתוך הוי שיניי ופ"ח והביא מרמב"ן פ' ויקהל שכ' דהכומז נתערב עם כלים אחרים ונתבטלו אבל מראות הצובאות שנעשה מהם לבדם הכיור לא רצה משה לקבלם דגם המראות נתכו ואפ"ה אסורים אך שצידד די"ל דבכלי מקדש נדחו וא"ח ונראה וסיים דהמיקל לא הפסיד. ובאמת שגוף הדבר אי היתוך מהני מבואר ברמב"ם פ"א מכלי מקדש ה' י"ג בדין נשברו כלי מקדש דאסורים משום דאין עניות וכו' מ"מ מתיכן ועושה מהם כלי אחר ובע"כ משום דס"ל דפ"ח באו לכאן. והעירני בני מוהר"צ ני' מתוס' זבחים צ"ה ע"א דבגד שנקרע וחזר ותפרו הוי בגד חדש וכלי חדש כאילו אינו ראשון וש"ס ערוך בב"ק צ"ו ע"ב האי דגזל זוזי ועבדינהו נסכי קני מאי אמרת הדר עביד להו זוזי פ"ח באו לכאן וכו' יע"ש וה"נ בזה גם העירני בני הנ"ל מתוס' פסחים ל' דקדירות שחזרו לכבשונות פ"ח באו לכאן ועיין שבת ט"ז ע"א. אך דיש לתמוה על הח"ס שלא העיר דהא בעיא דלא אפשיטא היא בע"ז מ"ז אם יש שינוי לנעבד להתיר לגבוה וקיי"ל לחומרא א"כ ה"נ לענין נרות ביהכנ"ס אבל כבר העלה בשו"ת שבסו"ס אב"מ סימן כ"ז דלגבי דין ביהכ"נ הוי סד"ר ולהקל ומהני שפיר שינוי. ובפרט בנ"ד שמבטל ברוב ודאי דשרי ואי משום דאין מבטלין לכתחלה הרי כיון דלהדיוט קיי"ל דשרי כדעת רוב פוסקים דמכירה הוי כביטול ומהני לגבי נוי ע"ז א"כ הו"ל כמבטל היתרא ועיין בט"ז א"ח רסי' תרכ"ו בשם המרדכי בדין מצוה ועי' שפ"ד סימן צ"ט אבל הכא הוי כמבטל בעודו היתר ויל"ע בזה בתשו' רע"א פי' ל"ח דנראה דבכה"ג דמבטל לצורך הדבר הנאסר עכשיו לא הוי כמבטל בעודו היתר ע"ש באורך ועמ"ש בהגהותיו ליו"ד סי' ק"ג וסי' ק"ה אבל נראה דכיון דהרבה נרות נמכרים גם שלא לצורך מצוה אף שידוע שנמכר גם למצוה מ"מ הוי כמבטל בהיתר וכדמוכח מתשו' רדב"ז שהובא בפר"ח סי' פ"ז סק"ז בנותן חלב לתוך ציקער בשעת בישול אף שיאכל אח"כ גם עם בשר הוי כמבטל בעודו היתר ע"ש ותבין ומהגם הרי מדברי המג"א סי' תק"ז סק"א במ"ש בהא דסי' תק"א ס"ו בהגה דאף דאין מסיקים בכלים שנשברו ביו"ט מ"מ מרבה עליהם עצים מוכנים ושרי ורוא משום דמבטל בעודו היתר והרי הוא מבטל לדבר שהוא אסור עכשיו ומוכח דלא כרע"א ולכן נ"ל להקל (א"ה ע"ע בענין שינוי בש"ס סוטה ט"ו ע"ב]

סי' מז ב"ה ה' במדבר תרמ"ג ברעזאן. להמופלג השנון מ' מיכל מארקוס ני' בחראסקוב

מכתבו קבלתי ובדבר שאלתו ר' ששאל תפלין יקרים אצל ש' ונגנבו ור' רוצה ליתן לו תפלין כשרים בערך שיווי ג' ר"כ וש' תובע שהיו יקרים מסופר נכבד ושווים עשרה ר"כ ורו"מ הביא מש"ס דב"ק ע"ח ע"ב גנב פטר עצמו בכבש ודחה דהתם הקרבן אינו עומד למכור ולא שוה למכירה משא"כ בתפלין הרי בידו למכרן. והנה גוף הדבר כבר האריכו בזה גדולי האחרונים ה"ה בתשו' ר"מ מינץ סי' קי"ג בדין מי שפסל אתרוג של חבירו מהודר ביופי והביא מגמ' הנ"ל והעיר דהא הפסידו שם טוה"נ שהעור שייך לבעלים ועיין תמורה ל"ב ותי' דמה"נ אינו ממון אבל הוא תמוה דהא בב"ק שם רבא הוא מרי' דשמעתין והוא סובר. טה"נ ממון בנדרים פ"ה אך לפמ"ש הש"ך בח"מ סי' ש"נ לק"מ ועיין בי"ש ה' נדרים סוסי' רמ"א מהא דפסחים נ"ז בזה ועכ"פ ודאי התם לאו בר מכירה ואין מזה ראי' למק"א וכבר השיג עליו בזה בתשו' ח"צ סימן ק"ב ומל"מ פט"ז ממעה"ק והביאו מפסחים פ"ט המוכר עולתו ושלמיו לא עשה כלום. ובס' רנו ליעקב לב"ק ט' השיג על המהרמ"מ מדברי הרשב"א ואס"ז שם דקרן חייב לשלם כפי שיווי וכל הבעיא רק נגד הכפל אבל בשו"ת תפ"צ חא"ח סי' כ"ח הביא בשם אחיו הגאון שהעיר ג"כ בזה והוא כתב דהתם להקדש בעי לשלם קרן ולא לבעלים דלא דמי לכעין שגנב כיון דלאו ממון בעלים הוא ומשום כפרה יפטור א"ע בכבש. ואולם לענ"ד יש להוכיח מש"ס דמעילה י"ט ע"א בהא דנהנה מחטאת לא מעל עד שיפגום ופריך אי בתמימה היינו כוס ופירש"י ותוס' דדבר שא"ב פגם הוא דאפי' כחשה אין נפסד כלום שהרי מקריבים אותו ויוצא בה וחזי לכפרה ומשני בבע"מ ע"ש ומוכח דאע"ג דנפסד מצוה מהמובחר א"צ לשלם ולא מקרי הפסד ופגם כלל אבל בכ"ז י"ל דהיכי דהוי ממון בעליו ויוכל למוכרו וכמו אתרוג ותפלין וכבר הוכיח בתשו' תפ"צ שם מהא דמעלין לו תפליו ומש"ס דב"ב דתפלין מותר למכור גם שלא לצורך נשואין וכדומה וא"כ אין לו דמיון להקדש וכמ"ש הח"צ ושאר אחרונים הנ"ל ועי' בשו"ת ב"ש אחרון חחו"מ בסופו מ"ש הג' מקראקא להשיג ע"ד התפ"צ הנ"ל

וכה ראיתי בס' מזבח כפרה בסופו בקונ' מ"ח מהג' מלבוב ז"ל שהעיר מדעתא דנפשי' מד' רשב"א ואס"ז הנ"ל ולא ראה ד' הר"ל ותפ"צ ובש"א הנ"ל. ומ"ש שם מדברי המיני כתובות פ' אלמנה ניזונת דהש"ס דב"ק אזיל רק לר"ש תמהני שלא הביא ד' הש"ג פ"א דב"ב ג"כ בזה ועיין שם בש"ג מ"ש בד' הרמב"ם שהי' גי' אחרת בש"ס שם. ומצאתי בשו"ת מהר"מ מרוטנבורג הישנות סי' תתרי"ד בדין מי שצוה לש' להתפשר בעדו עם השר בעד ד' זקוקים והתפשר בעד ב' אם צריך להחזיר המותר והביא מש"ס דב"ק הנ"ל ודחה דשא"ה דגנב המותר מן ההקדש וגנב מבית האיש כתיב ולא משל הקדש ולכן א"צ לשלם כפי שווי משא"כ בנ"ד והביא מכתובות צ"א ע"ב להוכיח דצריך להחזיר המותר ע"ש ומבואר דבעלמא צריך לשלם כפי שויו כיון