מהרש"ם חלק ד נב

בכתובות ס' בנתנה בנה למניקה דפטורה משיעבוד הילד מדינא דהמינקת תקיים חיובה רק דגזרינן שמא תחזור בה והכא גבי אבי' אין לחוש לזה ועיין כתובות מ"ז דלדידן דקיי"ל כרבנן לא חיישינן גבי אב דילמא מימנע ולא פריק אף דגבי בעל חיישינן משום דהאב פריק לה גם אם לא יזכה בפירות ע"ש ומכל שכן בנ"ד דמתחייב בזה ומקבל מעות עבור זה. אך די"ל דמ"מ שייך לא פלוג וכמ"ש הט"ז בשם מהרי"ו כיון דבאשה זו שייך חשש גרירה רק משום אבי' גם י"ל שמא ימות האב אך בע"ח וע"ש דכל החשש רק למ"ד משום גרירה ולאידך מ"ד שרי שוב י"ל דאין לגזור כ"כ וכמ"ש כה"ג במג"א סי' רפ"ו סק"א בסופו וברש"ל ח"ש יבמות כ"ח ובפרט אם בעת שנשתטית לא הוי בה סמני שוטה המבוארים בש"ס יש לצרף ד' הר"ש וש"פ כמ"ש בשו"ת ב"ש אחרון סי' ט' ועיין שו"ת ארי' דב"ע סי' כ"ה שפקפק עליו וגם בשו"ת עט"ח חא"ע סי' י"ז מבואר דהכא ל"ש פלוגתא זו והכל תלוי אם הסירה בשטותה מסוה הבושה מעלי' ואיכא חשש הפקר מ"מ הרי גם בלא"ה דעת הר' שמחה דלא קיי"ל כלל כטעם גרירה א"כ חזי לאצטרופי בכה"ג והן אמת שדעת מהרש"ל בתשו' סי' ס"ה דא"א בקיאים בבדיקת ע"ח וע"ש אך מלבד שדעת כל הפוסקים להיפך וכבר כתבתי בתשו' א' להוכיח דכונת רש"ל רק היכי דבעת שהיא חלימה אינה בריאה לגמרי אבל אם בריאה לגמרי גם הוא מודה דבקיאים בבדיקה וכיון דכל חשש גרירה הוא רק מדרבנן מהראוי לצדד להתיר האיש מכבלי עיגון והרהורי עברה ומצות פו"ר או שבת ולסמוך ע"ד המקילין. ובפרט דכיון דהאיסור רק משום לא פלוג אין להחמיר במקום מצוה וכמ"ש כה"ג התה"ד שהובא במג"א סימן תמ"ז סק"ה דאין להחמיר כ"כ בלא פלוג כמו בגוף האיסור ע"ש וה"נ בזה. גם מ"ש בשו"ת ארי' דב"ע שם לחוש לדברי הב"ש סימן קכ"א דאם אין העתים וסת קבוע דינו תמיד כשוטה מלבד שכבר הארכתי בתשו' הנ"ל להוכיח בכמה ראיות להיפוך אף גם הרי בנ"ד אדרבא מה"ט יש עוד ספק להקל דשמא גם בעת הנישואין היתה שוטה ולא חלו הקידושין כלל ועי' באה"ז רסי' מ"ד וגם עיין בג"פ סי' קי"ט סקל"ח שהוכיח מתשו' הרא"ש בדין נכפה דמותר לגרשה בע"כ והא כל נכפה הוי ע"ח וע"ש והוכיח מזה דהיכי דליכא חשש גרירה אין לגזור בזה משום לא פליג או כדעת המבי"ט הנ"ל. ולכן הנני מסכים עמו להקל

ומה ששאל בדין הנהוג להשכיר דירה ונותנים כסף והמשכיר התנה שיתן לו הלוקח שטר לבטחון לשלם השכירות ולהחזיר הבית בזמנו וחזר א' מהם קודם כתיבת השטר ונסתפק רו"מ דאף דשכירות א"צ שטר מ"מ כיון דהותנה לכתוב שטר אך י"ל דבנ"ד השוכר סמ"ד רק המשכיר רוצה שטר והוא יש לו כסף הדראהן בידו וי"ל דבכה"ג מהני כסף עכ"ד והנה לפענ"ד הדין פשוט דא"י לחזור וראיה לזה מהא דסי' רמ"ג ס"ט דמבואר דבהוחזק כיון דבחזקה א"צ שטר גם בהתנה לכתוב שטר מחויב לכתוב שטר וקנה ודוקא בהתנה ע"מ שיכתוב מבואר שם סעי' ז' דיכול לחזור וגם ראיה מהטור סי' קע"ג בשם תשו' הרא"ש דבהותנו לקבל קנין כיון דא"צ צ לקנין מדינא אין החלוקה מתבטלת בשביל שלא קבלו בקנין והא דמבואר בסוסי' קצ"ב בהג"ה דגם בחזקה אם התנה הכל לפי תנאו היינו בהתנה בתנאי ע"מ שיכתוב שטר דבכה"ג לא קנה עד שיכתוב ועמ"ש בחיבורי שם והבאתי מכתובות נ"ה שמא לא גמר להקנות אלא בשטר אבל י"ל דשא"ה דהוי בדיבור לבד משא"כ בנ"ד דאיכא קנין כסף המועיל מדינא גבי שכירות. רק זאת יש להסתפק בעיירות הגדולות שהמנהג עתה לכתוב שטרי שכירות אם יכולים לחזור טרם כתיבה. ומל' הב"י סי' קצ"ה נראה דגם במקום שכותבים שטר על השכירות מ"מ קונה אבל לפ"ד הסמ"ע שם י"ל דכונת תב"י דגם היכי דכותבים שטר בקניית שדה אפ"ה שכירות מהני משום דאין דרך לכתוב שטר אבל היכי דהדרך לכתוב שטר בשכירות י"ל דלא קנה. ונראה לפמ"ש הש"ג פ"ד מסנהדרין בשם בעה"ת דכל דבר שאין דינו מפורש אצלינו שהולכים בו אחר המנהגי דיניהם של אה"ע וקרוב ד"ז לדינא דמלכותא דינא והם דנים על המנרגות וכ"ה בש"ך סי' ע"ג וגם בטוח"מ סימן קל"ב מבואר כן בשם הראב"ד וגם הרמב"ם החולק י"ל משום דס"ל דהוי דין ברור להיפך וא"כ מכ"ש היכי דאין דין ברור להיפך ודין המלכות ברור דלמדין מדד"מ וא"כ בשכירות הנ"ל דבדיניהם אם הי' מדובר לכתוב שטר יכולים לחזור בהם כ"ז שלא נכתב השטר א"כ גם אנו יש לנו לדון כן אבל בנ"ד במקום שאין המנהג כן ורק שהמשכיר התנה כן ולא התנה בלשון תנאי גמור הדין ברור כמ"ש. ונראה פשוט דהיכי דהשוכר אינו רוצה שטר רק המשכיר רוצה בו להבטיח שיצא בזמנו וכדומה מהני השכירות גם קודם שנכתב דחשש סמ"ד קאי רק על הלוקח. ועיין תשו' אבני צדק חא"ח סי' נ"ה בזה

סימן מד להרב מוה' יצחק צבי ני' מו"צ ד"ק קאואווא

בדבר שאלתו באשה ששמה פרידא וחותמת בב' יודין ולבסוף חותמת פעמים בעי"ן ופעמים ביו"ד ופעמים בה"א וספק איזהו הרוב ורו"מ האריך והביא ד' הט"ג ש"נ אות ו' סק"ג ואות ז' ס"ק ואות ז' ס"ק כ"ה וש"א אות ו' סק"ג ואות ז' ס"ק כ"ה וש"א אות ו' סק"ג ואות ז' ס"ק כ"ה וש"א אות ו' סק"ג וסק"ז ושו"ת א"ש סי' מ"ה וסימן מ"ט וס' ד"ח ודברי נוב"י בשם טאלצי וצידד לכתוב ב' גיטין הא' פרידא והב' פרידי. ולפענ"ד כיון דהט"ג ש"נ אות ב' סק"ז כ' דחתימת אשה לא מעלה ומוריד ובפ"ת שם הביא בשם קרית חנה ששמע מהשב"י דגם לכתחלה אין לחוש ע"ש ועיין בט"ג שם אות י' סק"ב ואות ס' סק"ב וא"כ ניהו דבעלמא אין לשנות החתימה ועי' שו"ת נא"ד סימן ח' ט"י בזה וגם בתשו' ספר יושיע סוסי' פ"ה בדין שם ריזה דיש לכתוב בה"א בסוף אם חותמת כן אבל בנ"ד שחתימתה משינה מפעם לפעם ודאי אין להשגיח על חתימתה כלל ויש לכתוב פרידא. ולכן אף שכתבתי בתשו' לסניטין בשם זידא דאם חותם בב' יודין לכתוב כחתימתו מ"מ בנ"ד ודאי דאין לחוש לחתימתה המבוגבנת בכל עת ובדין אליעזר ליפא ונקרא ליפא שחולק בשו"ת חא"ש על הט"ג בליקוטי שמות ובד"ח שער התשו' דחה דבריו גם אני נוהג כהט"ג ובפרט כיון דאם כתוב דמתקרי על המכונה כשר כמ"ש בתשו' רמ"א ודיעבד אם כ' אליעזר המכונה ליפא כשר וע' תשו' חסל"א סימן ל"ג בדין שלמה זלמן שפסק לכתוב כן לכתחלה ולא הביא ד' הח"ס וט"ג הנ"ל אבל דיעבד יש להקל וכמ"ש. ובדין שבועת אין לי אם צריך המשביע לקב"ח הנה כבר כ' השכין סי' פ"ז דבכל שבועת ספק א"צ לקכ"ח ודחה ד' הט"ז ומר"ש בשבועת אין לי שפסק בתשו' חסל"א סי' ט"ז דא"צ לקב"ח ולא הביא ד' השע"מ ועכ"פ לשיטת השע"מ הדין פשוט

סימן מה ב"ה ד' בהעלותך תרמ"ג ברעזאן. להמופלג החריף מ' יוסף גאלרוואג בק"ק דינאיוב. בדבר שאלתו במה שנהגו בקצת מקומות שישראלים עושים מסחר בעופות ספק טמאים ספק טהורים והביא ד' מל"מ ותשו' רע"א סי' ע"ד שהתירו דהוי סד"ר ורו"מ דחה דרוב פוסקים הסכימו דהוי מה"ת ועוד דהספק נולד גם לאיסור תורה לענין אכילה והנה כבר קדמו בזה בשו"ת ב"ש שנדפס מחדש להג' מסקאלי חיו"ד סי' ק"נ וחזר וקיים ההיתר וכבר כתבתי בחיבורי לחו"מ סי' קצ"ח להוכיח להקל גם בכה"ג דליכא בזה תרתי דסתרי והבאתי משעה"מ ה' מקואות פ"ו כלל ו' להוכיח להקל ואני הבאתי ראי' מהא דספק משקים לאוכלים טמא ולכלים טהור כדאיתא בפ"ד דטהרות מ"י ופי' הר"מ שם (ונדפס שם בחיבורי בטעות מהא דספק משקין ליטמא דהמעיין בפי' הרא"ש שם ממשנה דטהרות אין ראי' ועיין פסחים ט"ז ורש"י ואחר זמן רב מצאתי בשו"ת ס' יושיע סוסי' ל"ט בשם ח"א שהעיר ג"כ בראי' הנ"ל מהא דספק משקין לטמא אחרים שפירש"י טעם אחר והוא דחה לפמ"ש הפ"י דהתם משום דש"ס ברה"י כודאי משוינן לי' ע"ש אבל מהא דספק משקין לאוכלין