מהרש"ם חלק ד נ

שכ' דעיקר ההיתר רק משום שאין לנו לדון עוד ע"מ שנאבד משא"כ בזה וגם אי ח"ש רק מדרבנן מ"מ הרי מדרבנן יש לנו לדון עליו ולא דמי להא דשבועות דהתם תליא בדעת האדם ואמדינן דעתי' שלא נתכוין לפחות מכזית וכן בהא דע"ת אנן בעי' שיעור כזית ומשא"כ בנ"ד ולכן אין בהיתירו ממש. ובפרט מ"ש להתיר גם האוזות כיון שלא נודע האיסור עד אחר שנתערב גם חהר"ל בטל נעלם ממנו דברי הפמ"ג במש"ז סי' פ"א סק"ד ושפ"ד סי' צ"ב סוסק"ח ע"ש

ומ"ש דנתבטלו קודם שמרט הנוצות עי' שפ"ד סימן ק"א סק"ח וסוסי' ק"ט ס"ק י"ג וסי' ק"י ס"ק י"ג דכיון דלא נודע מקודם נ"מ ביטול כלל וגם לשיטת הב"ח עכ"פ מדרבנן ל"מ ביטול בלא נודע ובפרט לפמ"ש בשפ"ד סי' ק"י הנ"ל לענין איברים הפנימים יש לחוש גם בעודה בנוצתה ע"ש ותבין ועי' בשו"ת ב"ש להג' מסקאלא חיו"ד סי' קכ"ו דגם בהפ"מ אין להקל בזה ודחה ד' מש"ז סי' ק"א סקי"א ע"ש. ולכן אם הי' ודאי טריפה אפס מקום להקל זולת אם הי' ס"ט בזה יש לצדד להקל כיון דלא נודע עד אחר שנתערב כנודע

סימן מ ב"ה ב' תרומה תרמ"ג ברעזאן. להרב מו"ה דוב בערל בריממער ני' אבד"ק בארדזיע במדינת בחקאווינא

מכתבו הגיעני ובדבר מ"ש בענין קבלת רב שנתקבל עפ"י רוב דיעות בעיר ומיעוט מעכבין ותקנו הרוב תקנות הקהל בעיר עבור הפרס הקצוב אם ביד המיעוט לעכב ולהרוס התקנה והביא בשם הזקן ר"א שהמיעוט מעכבים עפ"ד המג"א סי' נ"ג סק"כ בשם רשד"ם והוא בחיו"ד סי' פ"ה דגם במינוי מרביץ תורה המיעוט מעכבים ורו"מ הביא בשם תשו' ר"מ אנשיך דהרשב"א מיירי בב' קהלות בעיר אחת כגון ספרדים ואשכנזים וכגון זה אין הרוב יכולים לכוף המיעוט וגם כיון דנעשה ההתמנות בתקנת קהל לכ"ע הרוב יכולים לכוף המיעוט. וגם מ"ש הזקן הנ"ל דיש בהמיעוט עשיר א' גבר אלם ואמוד בהון רב ורו"מ דחה דבריו דרוב בנין תליא בפרעון המס ולא במה שיש לו הון עתק עכת"ד. והנה מ"ש מד' רשד"ם המעיין בתשו' שם ימצא דכל יסודו משום דברווחא להאי ופסידא להאי אין הרוב יכולים לכוף המיעוט וכבר העיד עלינו הרמ"ח בחו"מ סי' ב' דהמנהג פשוט שהרוב יכולים לכוף המיעוט בזה"ז. וכבר הארכתי בזה בחיבורי לחו"מ בקת"ע אות י"ז והבאתי בשם תשו' ב"ח סי' ס' דכבר נהגו כן בכל המקומות ועוד בשאר שו"ת ועמש"ש אות ל"א עוד בזה ופוק חזי מה עמא דבר דבכל המקומות אם הפו"מ ורוב גדולי העיר מסכימים לקבל רב הוא מתקבל והמיעוט מבטלים דעתם ומהגם דהרשד"ם שם מיירי שהמיעוט מעכבים בטענה שיש להם רב יותר גדול הרבה מהרב שרוצים בו הרוב ורוצה ג"כ בפרס קצוב הזה משא"כ בנ"ד. ועוד דהא. עכ"פ אין הרוב מחויבים לבטל דעתם נגד המיעוט לכ"ע וכמ"ש כה"ג בתוס' נדה מ"ז ד"ה אתי דימוע דנהי דהכל נאסר לזרים מכח תערובת מט התרומה מדאורייתא מ"מ החולין ג"כ אין נחשבים כתרומה כיון שהם הרוב ע"ש וא"כ יושארו בלא רב הגון לגמרי ושוב אין פסידא להמיעוט ולכ"ע הרוב יכולים לכוף המיעוט וכמ"ש כה"ג בתשו' מהרי"ט ח"א סי' א' דניהו דהנודר לטובת חבירו אין מתירין לו אלא מדעתו מ"מ היכי דגם בלא"ה לא יפרע לו שוב אין לו תועלת בנדרו ומתירים לו שלב"פ ע"ש ועיין מל"מ פ"ו משביעית ה"ז בשם תשו' רשב"א סי' תשי"ג בזה. ואם אמור יאמרו שיש להם הזקן ר"א הנה כבר נתפרסם הוראותיו המקולקלים בעולם ובכל כה"ג ודאי לכ"ע כופין את המיעוט דאפי' המיעוט יכולים לכוף את הרוב שעושים שלא כהוגן ומשנה ערוכה פ"ד דפאה אפי' צ"ע אומרים לחלק וא' אומר לבוז לזה שומעין שאמר כהלכה ועיין מהרי"ט ח"א סי' ס"ט בזה. ובפרט בנ"ד שכבר נעשה מעשה והביאו רב לקהלתם בודאי הרוב יכולים לכוף המיעוט לקיים כל תוקף ובזה ביארתי מ"ש במד"ר פ' בראשית כשנמלך הקב"ה לברוא את האדם התחילו מדיינים אלו עם אלו עד שהם מדיינים אמר הקב"ה כבר נעשה אדם והכונה דכיון דכבר נעשה מחויבים המוחים לבעל דעתם. אבל מ"ש רו"מ דכיון בתקה"ק כ"ע מודים יש לפקפק בזה וקצרתי. ומ"ש הזקן דיש בהמיעוט עשיר א' הדבר ברור דהכל תלוי' כפי רוב נותני ההוצאה לדבר ההוא וכמבואר בתשו מהרי"ט סי' ס"ט הנ"ל ועוד בכמה דוכתי עצמו מספר ועיין צ"צ סי' א'. ומהגם דלגבי קבלת רב רוב בנין הם מופלגי תורה ויראי ד' לשיטת רשד"ם חיו"ד סי' רכ"ז ועיין בשם הגדולים להגאון חיד"א ח"א אות י' דגם הגאון ורמב"ן ורשב"ץ ס"ל כן ושכן עיקר להלכה ע"ש ועכ"פ לא יעלה על הדעת כלל לומר דעשיר שאין נותן רוב ההוצאה יוחשב ע"י הונו לרוב בנין ומביא לידי גיחוך. וג"ז לאות על קילקול הוראת הזקן הנ"ל. ולכן הדבר ברור שהשו"ב מחויבים לקיים תקנת העיר וחלילה להם להרים יד לשחוט בלא קבלת פרס הקצוב לרו"מ ולא יסמכו על משענת קנה הרצוץ כי מרה תהי אחריתם ולהשומע יונעם. וז"ז אין פנאי להאריך

ועד"ש לאשר נפרץ בעירו חולאת ילדים ר"ל ומורגל בין ההמון סגולה להעמיד חופה של יתום ויתומה בביה"ק וזה כמה שבועות עשו שם ביה"ק חדש שהקצוה לזה וגם כבר קברו שם כמה מתים ובנו סביבה מחיצות אבל לא לגמרי המחיצות עוד סביב רק ברוב המקומות כבר מקיף מחיצות. והנה חתן היתום הוא כהן ונשאל מעכ"ת אם מותר לה להעמיד החופה בביה"ק תוך מקום המחיצות רחוק ד"א מהקברות עצמן. ורו"מ אסר מב' טעמים מחשש הברכות על הבה"ק משום לועג לרש והביא מאו"ח סי' מ"ה ס"א ומג"א ול"ש ומחה"ש ופמ"ג שם וסי' ע"א סק"ד וש"ך יו"ד סי' שס"ז סק"ג ושע"ו סק"ג ודוקא קדיש הוי כדבריו של מת בזה נהגו להקל משא"כ בזה גם הביא מהש"ך סי' שד"מ בשם מרדכי דכל הבית כד"א וה"נ בזה אם מוקף מחיצות ועוד דכהן אסור ג"כ לכנוס לשם מטעם הנ"ל והביא מיו"ד סי' שע"א והא דמחלק הב"ח שם בין אם המחיצות סתומים מכל צד או לא היינו לענין שהיה אסור גם חוץ למחיצות אבל תוך המחיצות בכל גווני אסור גם יש לחוש שמא נקבר באיזו מקום נפל וכדומה ולא נודע לכל והמו"צ דשם נחלק עליו ודעתו להקל. והנה גוף ד' מרדכי שבש"ך סי' שד"מ כבר תמה הא"ר בא"ח סי' א' דהא בברכות כ"ה לא קיי"ל כרשב"א דכל הבית כד"א ועסי' ע"ט ותי' דלענין מת דהוי כמתייאש מלהטפל בו כמ"ש הב"י לכן כל החדר כד"א והמעיין בב"י וד"מ שם ימצא דבמרדכי קאי רק לרה"ג דפסק כל"ק דגם חוץ לד"א אסור בד"ת אבל מודה דאין החדר נחשב כד"א ע"ש וד"ז נעלם מא"ר כמ"ש הברכ"י שם ועיין מרדכי בע"ז רפכ"ה והובא גם בטו"ז יו"ד קנ"ג סק"ג דס"ל דאין החדר כד"א ע"ש וא"כ הרי מבואר בב"י דלכ"ע שרי לקרות חוץ לד"א מקבר ודוקא במת אסור משום דמיחזי כמתייאש מלהטפל בו ע"ש וא"כ בנ"ד לכ"ע שרי חוץ מד"א מדינא. אבל מ"מ אין להקל מכח דברי המג"א שהביא רו"מ אבל כיון דהב"ח והטו"ז מקילין מדינא יש להקל בנ"ד להשקיט צערן של המון המאמינים בזה ובפרט מכח איסור טומאה לכהן ודאי דליכא בזה ועסי' שע"א ס"ו וש"ך שם דמותר לכנוס בספינה שאינה מתנדנד חוץ לד"א אף דמוקף מחיצות והרי אפי' בבית אם פתוח הגג נגד המת אין הטומאה מתפשטת בבית וכדאי' בכמה משניות דאהלות ומכ"ש בזה. וע' פ"ו דאהלות מ"ח חצר הקבר וכו' וע' פ"י דאהלות ורא"ש וטוש"ע יו"ד סי' שע"א בדין ארובה שבין בית לעלי' ותמצא מפורש כן דמותר לכנוס לבית הפתוח כנגדו למעלה. ועי' פי"ד דאהלות ורמב"ם פע"ז מטו"מ ה"א וע"ש ה"ז ועוד בכמה דוכתי והדבר פשוט. גם מה שחשש אולי קברו שם נפל י"ל דהוי ס"ט ברה"ר. ויל"ע בכתובות כ' ורמב"ם פ"ח מטו"מ ה"ג ולפמש"ש הל' ד' יש להחמיר בנ"ד ע"ש ותבין כי קצרתי ורואה אני הדברים ק"ו. אבל י"ל דוקא לזרוע ולנטוע שמרגילים רגל אדם משא"כ בנ"ד דהוי דבר מקריי פעם א' יש להקל וכיון דרוב מקום בכנוי אין בו קבר י"ל דכיון דל"ש בזה כל