מהרש"ם חלק ד מט

הבולט מחוץ א"כ זה האדם רק כגורם בסתימתו בהברזא שאינו מק"ט ולכ"ע אין זה בגדר הויי' ועי' בט"ז ס"ק ע"ג כעין זה וגם בשו"ת זכרון יוסף סי' י"ג ובס' דרוש וחידושי לרע"א בכתביו שבסופו מבואר דגרמא אינו בגדר הוי' בדבר המק"ט כלל ע"ש וה"נ בזה: ס' לז להרב המאה"ג מוה' צבי הירש טויב ני' אבד"ק ראזדאל. מכתבו מגלה עפה הגיעני ובדבר השאלה שבא לפני מעכ"ה בבשר שנמלח והודח כדינא ואח"כ חזר ונמלח עם שאר בשר שנמלח להוציא דמו ושהה עמו שיעור מליחה והבשר שנמלח והודח כבר עבר מעל"ע משעת מליחתו עד שנמלח עם שאר בשר הנ"ל ורו"מ הורה להתיר בהפ"מ וצ"ש וסמך ע"ד הפוסקים הסוברים דהדחה אינה סותמת נקבי הפליטה ומ"מ אינו פולט עד שנמלח וכמ"ש הצ"צ סי' ח'. והנה בודאי יפה הורה דהמעיין בצ"צ שם ימצא שבכל האריכות שם עולה לדינא דהדחה אינה סותמת נקבי הפליטה אבל מ"מ קודם שיחזור וימלחנו אינו פולט אחר הדחה וא"כ בנ"ד אף ששהה אחר ההדחה יותר ממעל"ע מ"מ יש להתיר דהא אחר שהודח נסתמו לפי שעה נקבי הפליטה לכ"ע ואין חוזרים ונפתחים עד שעה שימלחנו שנית וא"כ אכתי איכא ציר בחתיכה ואינה בולעת מחתיכה שאצלה וכן מצאתי בחמ"ד הל' מליחה סי' נ"א וסי' נ"ט שפסק כן ועי' חכ"א כלל ל"ב דין כ"ג חידש מדנפשי' דלכ"ע הדחה סותם לפי שעה רק שחוזר ונפתח ולא זכר ד' הצ"צ ובזה נראה ליישב סתירת ד' הט"ז שכ' בסי' ע' סקט"ז להוכיח דהדחה אינה סותמת נקבי פליטה ובסי' ל"ו סק"ה הוכיח דהדחה סותמת ולפמ"ש ניחא דודאי לפי שעה סותמת לכ"ע רק דמ"מ כשחוזר ומולחו חוזרים ונפתחים נקבי הפליטה ומזה יש לתמוה במ"ש בהגהת רש"ק על הפמ"ג סי' ע' סק"נ בדין נמלח בשר ששהה והודח עם בשר שנמלח מחדש וצידד שם מכח דדם כחוש ובדרבנן יש להקל ע"י קליפה אם יש ספק שהי' מונח למעלה ועי' בהגהותיו בסי' ק"ה ס"ק ל"ז שהקיל יותר בזה והנה מ"ש דדם כחוש אם כי הש"ך סי' ק"ה סקט"ז כ"כ אבל במק"א תמהתי מהש"ס דזבחים כ"ו דמוכח דדם י"ב שמנונית ואולי י"ל דבעודו בפנים שמנונית מעורב בו אבל אחר שיוצא מן הבשר נשאר השמנונית בפנים והדם לבדו יוצא בכחישתו בלא שום שמנונית ולפמ"ש הדג"מ שם על הש"ך סקל"ח אם אין הבשר שמן יש להקל ואם הוא שמן א"א להקל אבל לפמ"ש בלא"ה יש להקל ועיין במש"ז סי' ע"ז סק"ב במ"ש דיש לחקור וכו' שדקדק וכ' בשר שפלט כ"ד וצירו וכו' וי"ל דהוא מטעמא דכתיבנא דבמש"ז סי' ע' פסק כהצ"צ רק במ"ש שם בשם הצ"צ דדוקא בהפ"מ יש להקל המעיין בצ"צ ימצא דס"ל להקל גם בלא ה"מ רק דלדידן דחיישינן לדיעות המחמירים אין להקל רק בה"מ כמ"ש האחרונים. אך לפ"ז עכ"פ יש להקל ע"י קליפה בבשר הנוגע בו גם בלא ה"מ דהא כבר כ' הפמ"ג ול"ש דהיכי דמקילין בה"מ אי איכא עוד ספק יש להקל גם בלא ה"מ וה"נ בנ"ד דאיכא ס"ס שמא אין הדחה סותם ושמא אין מליחה אוסר יותר מכ"ק גם בשמן ועיין בח"ס סי' צ"ג ותבין. אך בעיקר הדין אי הדחה סותם לגמרי לכאורה יל"ע בהא דסי' ס"ט ס"כ בסופו וש"ך סקצ"ב דגם להי"א דציר שיוצא אחר ש"מ ג"כ אוסר אפ"ה אם מדיחו ואח"כ חוזר ומולחו אפי' בכשא"מ שרי ומוכח דאינו חוזר ונפתח אבל באמת לק"מ דודאי ציר היוצא אח"כ אינו אסור לכ"ע דאל"כ איך מבשלים בשר אחר הדחה ב' רק דלה"א אסור משום דם המעורב בו ע"ש ותבין. גם יש להעיר מגוף דין נפל לציר דמהני הדחה ומליחה שנית ניהו דכ"כ הש"ך דהיינו הדחה קטנה דאינה סותמת אבל הרי נימא דהציר גופי' סותם נקבי הפליטה אבל י"ל דדוקא טבע מים לסתום

סי' לח ב"ה ה' משפטים תרמ"ג ברעזאן להרב המאוה"ג מ' צבי הירש פרידמאן מבערגסאס יע"א במדינת אונגארן. מה ששאל במי שנשבע בחייו שאמר כה אחה"י שאעשה כו"כ אי אות בי' משום שבועה לענ"ד ד"ז נלמד ממקרא מפורש ס"פ שלח ואולם חי אנכי ופירש"י לשון שבועה וגם בפ' מקץ חי פרעה ופירש"י דכשהי' נשבע לשקר נשבע בחי פרעה נראה מזה ג"כ דהוי ל' שבועה ובגמ' דסנהדרין כ"ד דור לי בחיי ראשך מוכח דהוי שבועה קלה ועכ"פ בודאי צריך התרה. ועיין תוס' חגיגה ט"ז רע"ב ד"ה אראה בנחמה שהביאו מל' המקרא ואולם חי אני דהוי שבועה שפירשו ל' שבועה כאומרלא אחי' אם יהי' כו"כ ע"כ

ומה שהקשה בתוס' קידושין מ"א ע"ב ד"ה נפקא לי' שהקשו אמאי לא יליף מפרו ש"א וכ' במהרש"א דליכא למילף במ"מ מפרו של אהרן שלא יועיל שליחות דא"כ למ"ל קרא דמה"ת נימא די"ש וע"ז הקשה דהו"ל לתוס' להקשות למסקנא דיליף שליחות מפסח דניליף מפיו ש"א דל"מ שליחות דלחומרא מקשינן דהשתא הא י"ל דאצטריך קרא למעוטי דלא ניליף מפסח והתעצם בקושיא זו והאריך לפלפל בהסוגיא הרבה ולענ"ד י"ל דהא הפ"י תיאצו קושיית מהרש"א דלא נוכל למילף במ"מ מפרו ש"א דשא"ה דכל עבודת היום רק בכ"ג ואפי' כהני דשלוחא דרחמנא נינהו ל"מ למיעבד אולם נראה דמהרש"א שפיר הקשה דדוקא היכי דסברא חיצונה להיפך ובעי' למילף היפוך הסברא בזה פרכי' מה להתם שכן כו"כ אבל כאן להס"ד דלא נכתב בפסח וניליף מפרו ש"א דבעלמא י"ש שפיר הקשה מהרש"א דאדרבא ניליף במ"מ דל"מ שליחות כיון דהסברא הוי כן ואין לנו לסתור בסברת מה לפרו ש"א וכו' ולזה תי' שפיר דא"כ למ"ל קרא בפרו ש"א דל"מ שליחות כיון דבלא"ה הסברא נותנת כך אבל אחר דמשני דיליף מפסח דמהני שליחות שוב ל"ק דניליף מפרו ש"א להיפוך דז"א דמפרו ש"א ליכא למיליף דמה להתם שכן כל עבודות רק בכ"ג. ושוב מצאתי בס' מים עמוקים שם שהעיר בקושי' רו"מ וגם דחה קושי' מהרש"א מטעם הפ"י ולענ"ד כמ"ש

ומה שהקשה רו"מ איך דחי הש"ס אליבא דר' יונתן ודלמא שא"ה דאית לי' שותפות בגוי' הרי לפ"ז תיקשי דא"כ למ"ל קרא בפרו ש"א דבעי בעלים הרי התם ליכא שותפות וגם בלא קרא נימא דאין שליחות הנה יעיין בש"ס דיומא נ' ושם נ"א דגם שאר כהנים שותפים בו דאפקרי' רחמנא לגבי זרעו ש"א וקני לי' בשביל כפרה. ועיין כה"ג בחולין מ"א א' כיון דקני לי' לכפרה כדידי' דמיא ע"ש וא"ש ולק"מ. ויתר דברי פלפולו אין הזמן מספיק לעיין ולהשיב בדברים שאינם נוגעים למעשה: סי' לט ב"ה ו' עש"ק תרומה תרמ"ג ברעזאן. להרה"ג מ' מרדכי סג"ל היילפערן מק' בורשטין מכתבו הגיעני ובדבר שאלתו בא' ששחט ו' אווזות וטרם שמרט הנוצות הוציא הב"מ מהם ונתערבו יחד ואח"כ מרט הנוצות והניח שומן של כל א' מהם בפ"ע וביני ביני אכלה חתול שומן של א' מהם ונשאר רק מעט פחות מכזית ואח"כ מצא מחט תחובה בקורקבן ורו"מ צידד להתיר השומן כיון דנאכל א' מהם ואף שגוף האווזות נשארו מ"מ השומן יש להתיר כמ"ש הח"ד שם סק"י ואף שנשאר פחות מכזית ל"ה שיור וכמ"ש כה"ג התוס' בשבועות כ"ז סוע"ב עכ"ד. והנה בגוף ד' הח"ד ועיין בשו"ת תוע"ר סי' י"ח שדחה ראייתו ובכ"ז לדינא הסכים לדבריו דהתם טעמא דר"א משום דמום בם ע"י תערובת ירצו ומש"ה מהני אך מד' רש"י שם משמע דלמתני' דקרב ראש א' מהן לא ס"ל לר"א דרשא דע"י תערובות ירצו והגם שדבריו צ"ע דמש"ס דיומא ס"ב משמע דגם למתני' סובר ר"א דרשא דע"י תערובות אבל עכ"פ לשיטת רש"י ראיות ח"ד נכונה וכבר קדמו בראי' זו בשו"ת פמ"א ח"א וגם מסברא כ"ה דמה בכך שנשאר עוד אברים המעורבים מ"מ י"ל דאיסורא נפל ושאר איברים אסורים משום שיש בתוכן האיסור ואנן לא ידעינן אם הם מאיברים שנפלו ועי' פמ"א שם עכ"ד. אבל בנ"ד כיון דנשאר מעט אף שהוא רק פחות מכזית אין מקום להתיר דהא קיי"ל דח"ש אסור מה"ת ויש לנו נ"מ לדון ע"ז המעט שנשאר א"כ ל"ש בזה טעם התה"א