מהרש"ם חלק ד מח

ודו"ק גם י"ל דהתם בסוטה הרי השבועה גם על פעם אחרת ע"ש דף י"ח ומשכח"ל שפיר אונס וע"ש כ"ו א' גבי אשת כהן כו' הא נתפשה מותרת וכו' דבאונס זנאי וכו' ולפמש"ל א"ש]: סי' לד ב"ה א' ראה י"ט אב תרמ"א בוטשאטש. להרב מ' מנחם מאניש דוד באב"ד ני' בהרב אבד"ק סטריסוב

מכת ו הגיעני ומ"ש ע"ד תשובתי עפ"ד הד"מ בא"ח תמ"ז דבהיתירא ל"ש כבוש וה"נ בבשר ומים ליתא דודאי א"א לומר דבהיתירא לא נבלע כלל בכבוש ובאיסורא בלע דבדבר שהטבע עושה אין מקום לחלק בזה אך דס"ל דבכבוש הוי טעם קלוש ובהיתירא שרי כהא דנ"ט בר נ"ט א"כ כיון דטעם המים עכ"פ נכנס שפיר הספק הוא במקומו. ובעיקר הדין יעיין בר"ש פ"ט דשביעית מ"ה בהא דג' כבשי' במ"ש דכיון שנעשו קודם שיבאו לידי איסור שרי ואולי בצירוף דשביעית בזה"ז כ"כ וי"ל דמה"ט לא תי' כן הירו' שם משום דמוקי לה בשל תורה ובזה א"ש מה שהעיר רו"מ מפסחים מ"ד וכבר קדמו בשע"ת א"ח שם סקט"ז ולהנ"ל א"ש דבשל תורה אין לחלק בזה וגם הד"מ קאי באיסור משהו דרבנן

עוד י"ל דטעם הד"מ עפמ"ש הנוב"י מ"ק סי' כ"ו דדוקא בבשר כבוש כמבושל אבל בשאר מינים הוי ספיקא אך דסד"א לחומרא ע"ש א"כ מה"ט בהיתירא בלע מוקמי' לה בחזרת היתר ושרי מספיקא והתינח בשאר מינים אבל בבשר דודאי כמבושל אין לחלק בין היתירא בלע או לא וא"ש

ו עיקר ד' הנוב"י שם שפלפל בהא דקאמר וליתא דרבנן דהא מליח כרותח אי נדחה גם הא דכבוש אינו כמבושל לענ"ד י"ל דתליא בפלוגתת ר"ת ותוס' קידושין ט"ו ע"א ד"ה ואידך בהא דרבו מוסר לו ש"כ ואם מעניקים לו ע"ש ותבין וע' תוס' שבת נ"ה בהא דש"מ דיש מיתה בלא חטא ויסורים בלא עון דס"ל להתוס' דכיון דנדחה בחדא נדחה גם באידך מלתא ע"ש ותבין ועתוס' ב"מ ע"ז ב' ד"ה רב ועי' תוס' ברכות מ"א ב' ד"ה ויין ובמק"א העירותי מברכות ל"ח ב' ורש"י ד"ה שאכל ותוס' ד"ה זית וע"ש לעיל בגמ' דר' יוחנן כר' יוסי ואפ"ה יוצאים בשרוי ולהס"ד לא ידע לחלק בין טעם מצה ומוכח דלד' ר' יוחנן כבוש אינו כמבושל וצ"ע על הנוב"י שלא העיר בזה ע"ש ודו"ק

ומה שהקשה דנידוק בבכורות ו' דחלב שרי מדאיצטריך היקשא בפסחים כ"ב דדם שרי בהנאה ואם חלב אסור משום דם א"כ הדק"ל למ"ל קרא לבב"ח דל"ש תי' הש"ס בכורות ו' שם לק"מ דהא ההיקש אינו מיותר דאצטריך לדם קדשים אינו מכשיר כדמשני התם אליבא דחזקי' אך דאין היקש למחצה גם י"ל כמ"ש הרא"מ ליישב הא דאצטריך קרא דבב"ח ניליף מל"ת כל תועבה ותי' דאצטרך למלקות והיינו דניהו דבהנאה אין לוקין מ"מ בב"ח דאיכא קרא מיותר להנאה לוקין עי' מל"מ פ"ה מיסה"ת. א"כ ה"נ בזה שפיר אצטריך קרא דבב"ח להנאה ובאמת לפמ"ש רש"י בע"ז מ"ו ב' דבאיה"נ ל"מ שינוי א"כ אי נימא דדם אסור בהנאה יהי' גם חלב אסור דל"מ מה שנשתנה לחלב ותיקשי מקרא דזבת חלב והו"ל לדייק מזה דדם שרי בהנאה וי"ל וקצרתי [ועי' בב"י יו"ד סי' קכ"ג בשם הר"י לענין חומץ יין שסותר למ"ש בשמו בא"ח סי' רט"ז גבי מוסק ובע"כ דבאה"נ שאני ע"ש ותבין ואולם מ"ש רו"מ לענין גוף הספק מדברי תוס' חולין קי"ב סוד"ה דגים ורא"ש שם סוסי' ל"ו אין לו דמיון דהתם לענין משריק שריק אם אינו עב לא שריק אבל מ"ש מדברי הט"ז סי' ק"ה ס"ק י' בשם יש מתרצים ונה"ך שם אם כי יש לחלק בין הנושאים בכ"ז יפה העיר. וגם פלפולו הוטב בעיני וישר חילו לאורייתא

סי' לה ב"ה ג' תצא תרמ"א בוטשאטש. לה"ה המופלג בתוי"ר מ' שמואל שו"ב דק"ק אוזיראן

מכתבו הגיעני וע"ד שאלתו במי שהו"ל בן ולא נימול יפה ועי"ז נחלש אחר המילה וחי עד ח' חדשים ומת וכפי דברי הרופא בעבור שלא נימול יפה אירע כן וכן העידו המוהלים ואח"ז נולד לו בן שני ונימול יפה ומת עד ג' ימים וכעת נולד לו בן ג' ולא מלוהו וכעת הוא בן ה' חדשים ובריא ונתחזק כחו ונסתפק רו"מ אם הוא בכלל שיגדל המבואר ברמב"ם וטוש"ע או דוקא בג' שנים כעובדא שכ' הנוב"י מ"ת סי' קס"ה וח"ס סי' רמ"ה. והנה לולא דברי אחרונים הי' נראה דכונת רמב"ם עד שיהי' גדול ממש בן י"ג שנים ומהגם שלא נודע מקור ד' רמב"ם וכבר נתקשו רבים בזה והביאו מד' הרשב"א ר"פ הערל ואמנם מד' התוס' גיטין כ"ח וכמה דוכתי מוכח להיפך א"כ הבו דלא לוסיף עלה אבל כיון שכל האחרונים פשיטא להו דלא תליא בשיעור גדול וגם מד' נימוק"י סו"פ הבע"י מוכח להדיא דלא תליא רק בשיתחזק כחו א"כ מסתמא גם ד' רמב"ם הוא כן וגם העירני חכם א' ממקרא מפורש ויגדל הילד ויגמל דמוכח דכבר נקרא בשם גדול בסוף ב' שנים ועי' בש"ר שם דמוכח דלא הוי בכלל גדול אלא מפני שגדל יותר מכפי ההרגל קראו הכתוב גדול אבל מד' נימוק"י מוכח דאין שיעור לדבר רק בשיתחזק כחו ביותר מכפי שהי' בשמיני. ומהגם שמדברי התוס' בחולין ד' שהובא גם בט"ז יו"ד סי' ב' סק"י מוכח דתלינן מספק שמא לא נבלע בו דמו ולא תלינן במתו מחמת מילה רק בשראו והציצו בו שנבלע דמו ואעפ"כ מת ואם כי הריטב"א שם חולק וע' בלב ארי' שם שכ' שכן נראה מסתימת ד' הפוסקים מ"מ י"ל דגם הריטב"א קאי רק לענין דלא הוי מומר אבל מ"מ יש עליו חיוב למול וכ"ה בשו"ת מהרי"א חיו"ד סי' רמ"ח ע"ש היטב ומצאתי בס' האשכול ה' מילה סי' ל"ה שכ' וז"ל ואי חזינן דמתו מחמת שלא נבלע בהם דם אין כאן חזקה דחזינן טעמא דמתו וכו' מהאי עובדא חזינן דבמתו ב' יש לחוש ולא ימול הג' עד דידעינן ברור ריעותא דהוי בהו ליכא בג' וכו' עכ"ל ומבואר דדוקא בדאיכא דבר ברור לפנינו ולא מספק דכל ספק פ"נ להקל ועי' במהרש"א חולין מ"ז ושו"ת ב"א חיו"ד סי' נ"ז באורך ועי' בשו"ת הרי"מ יו"ד סי' ט"ו באורך בזה ואמנם בנ"ד כפי שכ' רו"מ אשר בפעם א' לא נימול יפה וכפי דברי הרופא מומחה נחלש עי"ז א"כ הוי ריעותא ברורה לפנינו לתלות בו פעם א' א"כ י"ל דלכ"ע לא יהוי חזרה בנ"ד ובפרט שכבר נתחזק כחו ולכן נלענ"ד להתיר למולו ע"י אומנים בקיאים ביום צח שהשמש זורחת כמ"ש הנוב"י שם ושומר מצוה לא ידע דבר רע וזכות המצוה יגן עליו וחיים ושלום יהי' לו ולכל ישראל אכי"ר. ורק באופן שיסכימו חכמי עירו בזה

סי' לו ב"ה ו' עש"ק חקת תרמ"ב בוטשאטש. לכבוד חתני הרב המאה"ג מוהר"ש ני' אבד"ק לאנטשין

מכתבו הגיעני וע"ד השאלה שנשאל מק' נחדכורנא בהמקוה בנוי' מאבנים והמים זוחלין למעלה דרך נקב א' להמקוה ממעין ובצד האחר למטה עשו נקב בתחתיתה שיצאו המים דרך שם אם רוצים לנקותה ויש ברזא של עץ נסתום הנקב מלמטה אבל במקום כניסת המים א"א לסתום בשום אופן כי המעין זוחל בחזקה להמקוה וכשמניקין אותה א"א בשום אופן לנקותה לגמרי עד שיסתמו הנקב שבתחתיתה טרם יבואו המים מלמעלה וחששו הדיינים דשם דע"י שהאדם סותם אחר שכבר יש מים אף שסותם בברזא של עץ הו"ל הוייתו ע"י אדם וכהא דסי' ר"א סמ"ח דבעינן שיסיר ידו מהדף קודם שיבואו המים וגם כי האדם מקב"ט. והנה לענ"ד אין חשש בזה דכיון דהוי מעין וזוחלין כשרים ושיעור מ' סאה מצטרף בשפ"ה רק שהמים מפוזרים בנמוך לקרקע וא"א לטבול בהם א"כ היינו דינא דסי' ר"א סעי' ס"ו וש"ך ס"ק ק"מ דאין זה בגדר הוייתו ע"י אדם ומק"ט כלל ע"ש ותבין. ועוד שהרי בסעי' נ' נחלקו הרשב"א והרא"ש בכה"ג בסתימה אי הוי בגדר הוי' ובנ"ד לכ"ע יש להקל דדוקא בהא דסמ"ח שאוחז הדף בידו וממשיך המים עליו אסור אבל כאן הרי כ"ז שאוחז בידו הברזא לתקוע עוד הנקב פתוח וכשנסתם לגמרי שוב א"צ לאחוז בידו כלל יותר וגם הרי אינו אוחז בידו בתוך הנקב במקום הסתימה רק בחלק עץ הברזא