מהרש"ם חלק ד מז

האחרונים כמ"ש הפ"ת סי' ס"ח סק"ז סק"ח בשם הפ"י ופמ"א ונוב"י ותי' דבסי' קע"ח הפסידה חז"כ שלה ע"י היחוד ואולם בישוי"ע תמה דמ"מ איכא חזה"ת לבעלה נגד הרוב ושוב נאמנת בברי לשיטת הר"י הנ"ל אך דבנ"ד יש לעיין גם לשיטת הר"י לפמ"ש מהר"ם אלשקר וכנה"ג ונוב"י מ"ת א"ע סי' ט"ו דבאמרה נאנסתי מפלוני ואותו פ' מכחישה ואומר שבא עלי' מרצונה שוב הוי ברי וברי וגם להר"י אינה נאמנת לגבי הבעל ורק במכחישה ואומר שלא בא עלי' כלל בזה נאמנת להר"י ע"ש. וה"נ בנ"ד הרי העכו"ם אומר שהיה מרצונה ויש לדון ולומר דתליא בפלוגתת הראשונים שהובא בסמ"ע סי' קמ"ט סקכ"ג וש"ך סקי"ג אי טענת עכו"ם מיחשב כברי וע"ע בש"ך סי' צ"א סק"ג וסמ"ע סי' קע"ו סקע"ו

ומ"ש רו"מ דמיגו זו דא"ב שתיק אלים טובא וכמ"ש הש"ך סי' ק"ח סק"ז וקצוה"ח שם הנה אמת שכן הוא ועיין עוד בש"ך סי' פ"א ס סקנ"ו ובקצה"ח סי' צ"ז סקי"א וכן ראיתי בשו"ת תפ"צ להג' מגלונא חאה"ז סי' י"ג שהחליט כן בפשיטות וע"ש שפסק דהאשה נאמנת לומר שנאנסה במיגו דלא נבעלתי דהפה שאסר הוא הפה שהתיר וגם בעיר דחזקתה ברצון אפ"ה נאמנת ע"ש. ומצאתי במח"א בהגהות הרמב"ם פח"י מה' אי"ב הי"ז שו"ת א' בענין זה והאריך השואל בדברי הר' יונה וש"פ וגם בד' המרדכי והמח"א השיב לו ודעתו נוטה דהפה שאסר עדיף משאר מיגו ומהני גם בדאיכא עדים פסולים בצירוף ד' הסוברים דמיגו במקום עדים פסולים מהני ומסיק שם דגם אי ל"מ טענת אונס נגד רובא דרצון מ"מ בשדה מסתמא תלינן דבאונס הוי ושפיר נאמנת והתיר שם את האשה ע"ש ולא הזכיר ליישב ד' המרדכי שהזכיר השואל כלל. ועכ"פ מבואר כדברי רו"מ דבשדה ובפרט במיגו דא"ב שתיק יש להקל והשואל פקפק מכח מה שסכרה מקודם חוץ לב"ד ובכ"ז מסיק להיתירא. וע"ש אי שייך לומר בנ"ד חשש ענ"ב שנודד עפ"ז בשו"ת רח"כ בא"ע סי' ו' ולפ"ד השואל שבמח"ח חין לצרף ד"ז בנ"ד ע"ש ותבין: ומ"ש רו"מ מדברי רש"י ותוס' ע"ז כ"ה ע"ב אי חיישינן בגוי לרצון או רק לאונס ועפ"ז העלה דבעכו"ם גם האוסרים מודים דתלינן באונס דמחמת ריחוק הדתות מאוס הוא בעיניה כמ"ש העצי ארזים סי' כ"ה ועיין בב"ש סי' ד' סקי"ב כבר קדמו בזה בס' בית משה לא"ע סי' כ"ב ובזה צידד להחזיק ד' הג' מהר"מ שטערן להקל בזה"ז ביחוד עם עכו"ם מכח שמענישין מדד"מ והחו"י השיג מכח דבר שבמנין ועוד דחיישינן לרצון וע"ז כ' הב"מ דלרצון י"ל דלא חיישינן וגם כיון דבזמן הש"ס הי' ג"כ היתר באשה חשובה שוב י"ל דבזה"ז כולן יש להם דין חשובה ואני הבאתי במק"א מדברי הריטב"א ע"ז כ"ו א' בשם י"א דבזה"ז מותר ליתן למינקת נכרית אפי' לרשותה ואין לחוש לשפ"ד כיון דאיכא אימת מלכות ומוכח דס"ל דליכא בזה משום דבר שבמנין] אבל יעיין בס' ב"מ הנ"ל שחזר ודחה היתר זה עוד העמיס כת"ר בטעם ד' ר"ש האוסר במרדכי משום שסיבבה האונס לעצמה בהיחוד והוי כברצון כמ"ש בתשו' הרמב"ן שהובא בחמ"ח סי' נ' סקט"ז והביא מדברי הפ"י כתובות נ"א שכ' סברא זו והנה זה כמה שנים הארכתי בתשו' א' לחכם א' מק' סאמבור בדברי הרמב"ן הנ"ל ואדרבא הוכחתי מד' המרדכי הנ"ל להיפך דלשיטת הרמב"ן למ"ל טעמא דליכא מיגו הרי גם אם מאמינים לה אסורה כיון שנתייחדה וסיבבה לעצמה האונס והנה גוף ד' הרמב"ן הנ"ל הובאו גם בב"י יו"ד סי' רל"ב ובש"ע שם סי"ז ועי' במהרי"ט ח"א סי' כ"א שהאריך בענין זה והביא מתשו' הריב"ש שמסופק ונוטה להקל והוא צידד לכאן ולכאן ע"ש ואני מצאתי בב"י יו"ד סוסי' רכ"ח שהביא מתשו' הריב"ש סי' פ"ג במ"ש שאם הקהל חיבבו הציווי ההוא הרי הם מעלו בח' ע"ש וגם הבאתי מד' הנימוק"י פ"ב דב"ק בהא דתחלתו בפשיעה וסופו באונס דגם בתחלה ל"ה אונס היכי דגרם האונס וגם רו"מ הביא מזה ועיקר החילוק דהיכי דמתחלה עשה הפשיעה באיסור בכה"ג ל"ה אונס כיון שסיבב האונס לעצמו בשאט נפש. ומ"ש רו"מ מד' הרז"ה והרמב"ן שבת פר"א דמילה בהאי ינוקא דאשתפיך חמימא דלשיטת רמב"ן שרי לימול דאין למצוה אלא שעתה ואם יצטרך אח"כ לחלל שבת הוי אונס אף שמסבב האונס לעצמו י"ל לפמ"ש הבה"ז זבחים ע"ד בהא דהפילה בידים אסור ובנפל ממילא לים שרי דבמקום מצוה הו"ל כנעשה ממילא ודמי אח"כ לנפלה ממילא יע"ש וה"נ בזה. ועכ"פ כיון דמוכח מכל הפוסקים דהיכי דידוע שנאנסה אף שנתייחדה מקודם שריא לבעלה ישראל וכל פלפולם הוא רק אם נאמנת ובע"כ דס"ל דגם בכה"ג הוי אונס דשריא רחמנא באשה לבעלה. וגם מ"ש רו"מ ראיה מסוטה ל"ב ע"ב משמיעין אותה על עסקי קינוי וסתירה וכו' באונס או ברצון וכו' ומוכח דגם אחר קינוי וסתירה מקרי אונס היא ראיה ברורה. ונחזור לעיקרא דדינא בנ"ד והנה בשו"ת מהר"ם זיסקינד סימן כ"ו האריך לסתור ד' הר"י שבסי' ס"ח והוכיח בכמה ראיות דאינה נאמנת לומר נאנסתי כיון דרובא ברצון ובפרט בנתיחדה העיקר כד' הר"ש האוסר אבל הב"מ כ' דמוכח דרוב פוסקים חלקו על הר"ש ולפ"ד הנוב"י מ"ת סי' כ"א יש להקל בדליכא עידי יחוד ובנ"ד אף שנודע שם שנסעה עם הערל וגם בתחלה שהי' בדעתה שיסע גם בחור א' היא באיסור ובתשו' מהר"ם זיסקינד הנ"ל כ' להדיא דכל היכי שאסור עפ"י דין גם אי הוי עמה תינוקת וכדומה ול"ה יחוד גמור מ"מ אינה נאמנת לומר אנוסה ע"ש אך דמ"מ י"ל דלא נודע להם אם אולי בקצה העיר ישבו עמהם עוד אנשים או נשים. גם יש לדון לפמ"ש בשו"ת תפ"צ לא"ע סי' ג' דהיכי דהיחוד לא הוי בפני בעלה לא הוי כעע"ד גם להתה"ד שהובא בסי' קט"ו ס"ד בהג"ה דכיון דל"ל אימתא דבעל ל"ה פריצותא ע"ש. ומכ"ש בנ"ד שהי' נודע נבעלה מקודם כמ"פ שנסעה לבדה עם ערל בלילה דרך מסחרה ולא קפ"ד עלי'. אך י"ל דהתם לענין הפסד כתובתה אבל לאיסור כיון דא"צ התראה כמ"ש בתשו' רע"א סימן קי"ד הובא בפ"ת סקי"ד וכן מצאתי בתשו' ב"ח החדשות סי' פ"ד שפסק כן להדיא והוכיח בראיות א"כ גם בכה"ג הוי כעע"ד אך דבכ"ז בנ"ד כיון דליכא בירור בעדים וכמ"ש יש לסמוך על הפוסקים המקילים ובפרט כיון שהי' בשדה וכמ"ש המח"ח הנ"ל ומהגם דכל טעמא דאונס לא שכיח משום דאית לי' קלא דהיינו שהאשה מפרסמת הדבר מיד דלית לה כיסופא והרי בנ"ד פירסמה באמת הדבר מיד אחר המעשה ועוד דלשיטת הנוב"י הנ"ל דגם בכה"ג איכא חשש דענ"ב רק דכיון דהבעל מאמין לה ל"ש חשש זה א"כ שוב יש לצרף ד' רח"כ סי' י' דכיון דהחשש רק משום שמאמין לה א"כ הרי מאמין גם למה שאמרה אנוסה הייתי ובפרט אחר חדר"ג יע"ש בסוף התשו' וה"נ בנ"ד אך די"ל דא"כ גם בנידון המרדכי נימא הכי ואף די"ל דאכתי לא הוי החדר"ג בימיהם או במדינתם הרי לטעם א' של הג' רח"כ אין לחלק בזה וגם באמת הי' החדר"ג בימיהם וגם כבר הבאתי בשם השואל במח"א דס"ל דכה"ג ליכא חשש ענ"ב. אך כיון שיש כמה צדדים להקל וגם מצאתי בס' נ"ז לנדרים מהג' מהרש"ק ז"ל מהד"ת לחידושי הש"ס פי"א בשו"ת סי' ט' שהאריך בענין זה והעלה דכיון דרוב פוסקים מקילים והיכי דליכא עידי יחוד אפי' איכא ע"א או כמה עדים פסולים יש להקל לכ"ע ואם כי במרדכי מוכח היפך דבריו מ"מ אנן לדידן חזי דעתי' לאצטרופי בכה"ג דנ"ד כיון דהמח"א התיר בפירוש בשדה כיון דאונס שכיח וי"ל דגם הר"ש שבמרדכי מודה דשא"ה דהיו ב' אנשים ואא"ח ולא לו וכמש"ל ואף דבנידון המח"א לא עברה על דת י"ל דבזה"ז דכולהו נשי עבדי הכי דרך מסחרם גם הר"ש שבמרדכי מודה דלא הוי בכלל עע"ד ולכן אין להוציא אשה מבעלה. זה הנלענ"ד. ובכ"ז רצוני שיסכימו עמי עוד ב' רבנים מובהקים. שוב מצאתי בשו"ת כתר כהונה סי' ס"ו שהביא כמה ראיות דלא כר' שמחה והעלה דבזה"ז דכהיתירא נחשב נסיעה ביחוד גם הר"ש מודה ובפרט כיון דהוכיח דהתוס' וראב"ד לא ס"ל כהר"ש. וגם ר"ש מיירי שהי' קיל ולא מיגו נגד קול אבל בלא קול מודה דהפה שאסר ההפשה"ת או דר"ש מיירי שהיה עדים על היחוד ע"ש והסכים עמו הג' ר"מ בנעט והג' בעל שו"ת שמן רוקח וע"ש עוד סי' ס"ז באורך תשו' בעל שמן רוקח וכ' שם ג"כ דענין אונס קלא אית לי' הכל כפי הענין וע"ש סי' ס"ח תשו' הג' ר"מ בנעט וע"ש סי' ס"ט תשו' תפ"צ [ובענין הנ"ל יש לדון עפמ"ש תוס' יבמות ל"ח ע"ב ד"ה בש"א א"כ בזמן הש"ס ל"ה בכלל עע"ד ולא נחשדה לביאה הוי אונס משא"כ בזה'