מהרש"ם חלק ד מו

והוא מש"ם הנ"ל ומ"ש לחלק בזה ובמק"א הבאתי מש"ס מנחות מ"ג ועי' נזיר כ"ט דב' איסורי חמירי טפי לענין ספק] מוטב שירבה במלאכה א' וכו' דמיני איסורים חלוקים חמירי טפי והבאתי עוד מכמה מקומות ואכ"מ אבל גוף ההערה לק"מ דבנ"ד איננו מטעם נאמנות רק משום דהוי ברי ושמא וגם בחשוד קיי"ל דברי ושמא ברי עדיף דאינו משום נאמנות כמובן וז"פ. אבל גם מ"ש רו"מ דבאיסור כל ימי' חמור לה טפי וכמ"ש תוס' גיטין ל"ה נכון. ובזה ביארתי ד' הרא"ש שלהי נדרים שכ' בטעמא דגרשתני נאמנת משום שלא תרצה לאסור א"ע באיסור א"א ותמהו ע"ז דא"כ למ"ל קרא דוספרה לנאמנות נדה ועיין ח"ס יו"ד סי' קמ"ד ולהנ"ל א"ש דהתם הוי לכל ימי' משא"כ בנדה יש לחוש לפעם א' עכ"פ. ובגוף מחלוקת רש"י ותוס' בדין נאנסה הנה בירושלמי פ"ק דכתובות הל' י' במשנה דתינוקת שירדה למלאות מים וכו' גרסינן עלה ר"י ורחב"ע תרויהון אמרין בשם ר"ח בשם ר"י מודה ר' יושיע באנוסה וכו' ופי' הפ"מ משום דלא אבדה חזקת כשרותה ונאמנת לומר לכשר נבעלתי ובמדה"פ שם העיר דהא באנוסה ליכא חזקת אשה בודקת ומזנה והאריך שם אי מיירי בטענת ברי והוכיח דמיירי בטוענת ולר"ג גרע באנוסה מזינתה ברצון בראו שנבעלה דליכא מיגו ולר"י אנוסה עדיף טפי ע"ש והוא דחוק מאוד שיהיו מחולקים בסברות הפוכות וכבר תמהו בכיוצא בזה התוס' בסוכה י"ב ע"ב ד"ה באניצי ועיין ברכות ל"ט ע"ב ופ"י וצל"ח שם ועתוס' ב"ק נ"א ב' ד"ה אמרי ובמהרש"א שם ג"כ בזה ועתוס' יבמות צ"ט ע"א ד"ה כתב ואף דמצינו לפעמים כן כמ"ש התוס' יבמות מ"ג ע"א ד"ה מאי ושם צ"ג ע"ב ד"ה לאחר ותוס' ב"מ ס"ה ע"ב ד"ה והלכתא ועוד בכמה דוכתי מ"מ ודאי היכי דאפשר לשנויי משנינן ואף דהש"ס דילן לא ס"ל בזה כהירושלמי מ"מ לא נחלקו בסברות הפיכות ולכן יותר מסתבר כשיטת רש"י וסייעתו

ומ"ש ר"מ דלשיטת הרא"מ שבתוס' נדרים צ' דאשה אינה מוזהרת באיסור כהונה א"כ י"ל דאין האשה נאמנת לפמ"ש הר"ן ביומא דאשה חשודה על לפ"ע הנה ידעתי מדברי הר"ן וגם בר"ן פי"ד דשבת מבואר כן אבל הוא. נגד כל הפוסקים שפסקו דאשה נאמנת באיסורים ומוכח דגם היכי דאינו נוגע לעצמה ועיין בש"ג פ"א דחולין שהביא ראיה מש"ס דנדה מ"ח דמוכח דבכל גווני נאמנת ועיין בספר דברי אמת סי' א' כמה ראיות לזה. וגם בגוף דברי הרא"מ כבר כ' המאירי לנדרים דכונתו משום דהבעל אינו מוזהר עלי' דהא אינה נאמנת נגד בעלה משום דענ"ב למשנה אחרונה ולכן גם היא אינה מוזהרת והדבר ברור שגם הרשב"א כיון לזה ודלא כנוב"י מ"ת א"ע סי' כ"ג וע"ש בחח"ח ס' קי"ח שלא ידע מדברי המאירי וא"כ בנ"ד ל"ש זה

ואולם לפי דעת רו"מ לא הוצרך להא דאשה חשודא על לפ"ע דגם בלא"ה לפמ"ש הרמב"ן וריטב"א ליבמות פ"ד היכי דהלאו אינו שוה בכל אין האשה מוזהרת גם על לפ"ע ע"ש ועיין בתשו' ח"ס אח"מ סי' ר"ב מ"ש בזה

סוף דבר דגם בכה"ג שאומרת שנאנסה אין בידינו לחייבו להוציא אשה מבעלה כשיטת רש"י ורא"ש וש"פ וגם התוס' מודים בכה"ג אבל מה שיש לחוש בנ"ד מכח דברי היש"ש שהביא הב"מ סי' ד' דהיכי דהבועל מכחישה הוי ברי וברי וה"ל כלא אמרה כלים א"כ גם בנ"ד אולי מחויבים לחקור את הבועל ומסתמא יכחיש וגם אין סומכין על החזקה היכי דיכולים לברר. גם יש לחוש למ"ש בתשו' ח"ס חא"ע סימן י"ח והובא גם בפ"ת דאמירת האשה ל"מ רק בנבדקה קודם נשואין דבכה"ג מהני ברי שלה משא"כ אחר נשואין יש לחוש שמא ענ"ב וגם בדיעבד תצא ע"ש. אבל בתשו' הנ"ל שהשבתי להרב דק"ק באטשעטשא שם באתי במשפט על כל הנ"ל ודחיתי החששות הנ"ל והבאתי כמה ראיות דלא צריכין לחקור עליו אם יכחיש והבאתי מתשו' גבעת פנחס סי' ד' שפסק ג"כ כן וגם מדברי נוב"י מ"ת א"ע סי' י"ד והוכחתי דגם יש"ש מודה בזה. וגם הבאתי ראיות דלא כח"ס ובפרט דכל חשש דענ"ב אינו מעכב להוציא אשה מבעלה וכמ"ש הריטב"א יבמות כ"ה בשם תוספתא וגם בא"ע סי' י"ב מוכח כן ועיין נו"ב מ"ת סי' כ"ח והגהת בנו ובשו"ת רע"א סי' פ"ה והבאתי עוד כמה ראיות וגם מדברי הרי והרא"ש בסוגיא דפ"פ מוכח כן ולכן נלענ"ד דאין בידינו לחייבו להוציאה: סימן לג

ומה ששאל באשה א' שהיתה בדרך בלילה בעיר א' ונזדמן לה עגלה של עכו"ם ליסע לביתה ונתייראה ליסע בעצמה ואמרו לה שיסע עוד בחור א' עמה וישבה על העגלה כי אמרו לה אשר בקצה העיר ישב הבחור עמה ואח"כ נסע הערל במהירות והבחור לא ישב ובהיותה עמו בשדה תקפה העכו"ם ובעל אותה ובבואה לביתה ספרה לשכיני' בבכי' [ והבעל מרוחק ממנה יותר משנה לאשר אמרה כי מדוחק פרנסתה אין רצונה להזדקק לו פן תתעבר ויהיה לה בנים] ואמרה להם איך שנאנסה ממנו באונס גמור מתחלה ועד סוף והשכינים ערכו הדבר בשמה לערכאות והעכו"ם טען שהיה ברצונה ונפטר מתביעתה והנה הבעל הוא ישראל ובא ושאל אם האשה נאמנת לומר שהיתה אנוסה. והנה בני הבית שעמדה שם באותה העיר יודעים שהיתה מוכנת ליסע עם הערל איזו פרסאות בלילה וגם הבחור יסע עמה והבחור וגם אמו יודעים שנסעה בעצמה כי חזרו לביתם ולא נסע הבחור עמה והנה הבעל מאמין לדברי' בלבו עכת"ד השאלה. והנה מקור דינים אלו הם במרדכי סופ"ה דכתובות והובא ברמ"א א"ע סי' קע"ח ס"ג דלהר"ש כיון דעברה על דת ונתייחדה עם ב' אנשים בדרך הפסידה מיגו דלא נבעלתי ואינה נאמנת לומר נאנסתי ועוד כיון דאיכא ע"א שהיה בשעת קלקול הרי גם בשבוי' אסורה דליכא מיגו וראבי' התירה דלאו כולהו נשי ד"ג ולא הפסידה המיגו ע"י היחוד דאין האשה נאסרת ע"י יחוד ע"ש באורך והנה רו"מ הביא בשם הישוי"ע שם שהקשה סתירה ע"ד הר"ש הנ"ל מהא דראו' מדברת כתובות י"ד דבנסתרה מיגו דא"ב אמרה לא נבעלתי ותי' דהיחוד הוא ד"ת משא"כ התם בפנוי' דהוי רק איסור דרבנן ורו"מ תמה דהא בנידון הר"ש היו ב' אנשים והיחוד רק דרבנן כמ"ש מל"מ פ"א מסוטה ויפה תמה ובאמת דבלא"ה תמוהים ד' הר"ש דהא אפי' באיסור דאורייתא קיי"ל דהחשוד על הקל אינו חשוד על החמור אך י"ל דבאותה דבר עצמו שאני וכמ"ש התומים סי' ל"ד סקי"א בשם תשו' פמ"א ח"ב סי' ק"ה דהיכי דעבר אדרבנן א"א עוד להעמידו בחז"כ גם לשל תורה ע"ש ובזה אין ראיה ממ"ש הה"מ פ"א מאישות דבדרבנן לא זהירי אינשי דמ"מ באותה דבר יצא מחז' ועיין בישוי"ע א"ע קכ"ז ס"ק ב' בדברי תוס' גיטין י"ז עפ"ד הפ"מ הנ"ל וגם בפ"י גיטין שם העיר בסברא זו דחז"כ הוא רק מכח רובא דרוב ב"י כשרים וכיון דרוב אין מזנות גם פנויות שוב יצאה מהרוב גם לחשש זנות ועיי' בשו"ת ב"א חיו"ד סימן ב' שהאריך בביאור ד"ז והעלה ג"כ דדוקא באותה דבר מחזקי' לאיסור תורה אבל מאיסור לאיסור החשוד על הקל א"ח על החמור ע"ש היטב אך די"ל דדוקא התם דאותה מעשה ממש שהוא הזנות נחשדה מקל לחמור דהיינו דכיון דעכ"פ זינתה רק דהספק אם בהיותה פנוי' או בהיותה א"א לזה אמרינן כיון דיצאה מחז"כ בין כך וב"כ שוב חיישינן שמא בהיותה ח"א זנתה משא"כ מן היחוד לזנות הוי כמו מדבר א' לדבר שני אך מהא דסנהדרין כ"ו בהא דהבא על עריות דפסול לעדות ונחלקו הראשונים אי גם במתייחד עמהם פסול לעדות ועיין ברא"ש ובב"י סימן ל"ד ולכ"ע פסול לעדות אשה ומוכח דהוי כחשוד לאותו דבר וה"נ בזה

והנה רו"מ צידד דבנ"ד שהיה בשדה י"ל שפיר דנאמנת דהא עיקר טעמא דבעי מיגו משום דאונס לא שכיח דאית ליה קלא א"כ בנ"ד שהיה בשדה דאדרבא חזקה שהיתה אנוסה וכמ"ש הרמב"ם והטור א"ע קע"ז עכ"ד ואני תמה דא"כ איך יפרנס דברי המרדכי שהיה ג"כ בדרך בהיותם ביער ואולי י"ל דשא"ה שהיה שני אנשים וקיי"ל דחזקה דא"א חוטא ולא לו וכדאי' בב"מ ה' והוי ג"כ מלתא דל"ש שיאנס אותה האחד ולא יצילנה חבירו ולכן ס"ל להר"ש דאינה נאמנת. ועמ"ש לקמן בזה

והנה בישוי"ע שם תמה ע"ד הרמ"א מהא דבסי' ס"ח העתיק ד' הר"י דבנאנסתי נאמנת וכבר הרגישו בזה כל