מהרש"ם חלק ד מה

א' כשר לכהונה ויען שסתם את פיה לא צעקה ומפני הבושה לא ספרה לשום אדם בעולם אפי' לאמה ולאחי' והעיר הנ"ל רובה פסולים והנה רו"מ האריך במכתבו מגלה עפה ודעתו נוטה להחמיר דאף דקיי"ל כר"ג דנאמנת באומרת לכשר נבעלתי ובדיעבד לא תצא גם ברוב פסולים מ"מ בנ"ד שאמרה שנאנסה ליכא חזקת אשה בודקת ומזנה ולשיטת תוס' כתובות י"ג ע"ב ד"ה השבתני דעיקר טעמי' דר"ג דנאמנת משום חזקת בודקת ומזנה א"כ בנאנסה אין להקל וכמ"ש התוס' שם ד' י"ד ע"ב ד"ה כאן ואף דלשיטת רש"י וש"פ עיקר טעמא משום חזקת היתר וכמ"ש הפ"י וכ"פ הב"מ סי' ו' אבל בב"ש סי' ו' ס"ק ל"א ובסי' ז' סק"א פסק כהתוס' ואף דהב"ש כ' בידוע שנאנסה מ"מ א"א לחלק בזה דהא בנ"ד אין לה מיגו כיון דילדה וא"ל דמיגו דאי בעי אמרה ברצון דז"א דלא משוי נפשה רשיעא עכ"ד ואולם אכתי אית לה מיגו דא"ב אמרה דבשוגג זנתה עם פ' כשר דלא משוי נפשה רשיעא ואף דלגבי א"א שזנתה בשוגג הוי מעל לגבי בעלה כמ"ש מהרי"ק אבל מ"מ לא משוי נפשה רשיעא ועיין בט"ז סי קע"ג סק"ב ג"כ בזה גם י"ל מיגו דבאמבטי נתעברה עי' חגיגה ט"ו ועי' מל"מ פט"ו מאישות ה"ד ועי' רשב"ץ ח"ג סי' רס"ג שהי' כן בימיו ואף דלא שכיח הרי גם אונס ל"ש וצ"ע בזה

ועוד דכיון דלשיטת רש"י וסייעתו גם בלא חזקת בודקת ומזנה נאמנת משום חזקת היתר לכהן א"כ הרי כל הפלוגתא רק בדרבנן דהא ודאי אף דרוב פסולים מ"מ הרי כבר כ' הרשב"א בקידושין ס"ו ומהרש"א יבמות פ"ח ופ"י כתובות כ"ב דאדם נאמן בברי נגד הרוב וא"כ האשה נאמנת על עצמה לומר שנבעלה לכשר וממילא כיון דנאמנת לעצמה שוב גם לגבי הבעל נאמנת וכמ"ש הרמב"ן רפ"ק דגיטין ואף דהפמ"ג ביו"ד סי' א' כ' דאין עא"נ עד הרוב ואולם הפ"י בקידושין ס"ג כ' בפשיטות דעא"נ נגד הרוב ועיי"ש בכתובות כ"ג בהא דעא"נ בתרומה שכ' בעצמו להיפך ועי' בשו"ת שבסו"ס בני אהובה באורך בזה וע"ש מ"ש מד' הרא"ש בסוגי' דפ"פ בדברי רש"י וכ' די"ל דשא"ה דל"ה רוב גמור ע"ש באורך ואולם מדברי הא"ז הל' מילה סי' ק"ג והובא ברמ"א יו"ד סי' רס"ב ס"ד דאע"ג דרוב נערים אין משמיעים קול אא"כ ראשו חוץ לפרוזדר מ"מ אם האם אומרת שהי' מונח וכו' נאמנת דאל"כ היתה מקשה מיד ע"ש ומוכח דבלא"ה אינה נאמנת נגד הרוב אבל בכ"ז בנ"ד כיון דנאמנת לגבי עצמה שוב נאמנת גם לגבי בעלה ועוד דסמוך מיעוטא לחזקת היתר והו"ל פלגא ושוב נאמנת בברי שלה ובע"כ דלשיטת תוס' הוי ג"כ רק חומרא דרבנן ותדע דהא גם בשבוי' גופי' דליכא חזקת בודקת אפ"ה הוי רק פסול דרבנן. א"כ כיון דהוי פלוגתא דרבוותא בדרבנן הלכה כדברי המיקל וכמ"ש בשו"ת שב"י ח"ג סי' ק"כ בדין פנוי' שזנתה וחד רובא דיש לסמוך בסד"ד על המקילין משום דהוי פלוגתא בדרבנן והלכה כדברי המיקל בד"ס ע"ש וה"נ בזה

ובתשו' א' לק"ק באטשעטשא במדינת מלדוי פלפלתי הרבה בענינים אלו ושם העלתי ליישב ד' הרמב"ם שהעתיק דין הכשר בתה רק גבי פסולי קהל פט"ו מא"ב ולא גבי פסולי כהונה וכבר תמה בזה בשו"ת רמ"א סי' י"ט והעליתי בזה דהא גבי בתה ליכא חזקת כשרות כמבואר בש"ס דכתובות [ועי' בש"ש ש"ב פי"ט שחידש דגם בבתה איכא חז"כ דאמה והוא נגד ד' הש"ס הנ"ל אך לפמ"ש התוס' בקידושין ס"ו ותוס' ב"ב ל"ב י"ל בזה ועי' נוב"י מ"ק חיו"ד סי' נ"ז באמצע התשו'] אך דגם בלא חז"כ מהני ברי כנגד הרוב (ויש להעיר בזה מהא דכתובות ע"ו ותוס' שם אי מהני ברי שלה נגד בתה ע"ש וקצרתי] ואולם בש"ס דיבמות פ"ח מבואר דבאיסור כהונה ל"מ ברי א"כ מה"ט י"ל דדוקא גבי דידה דאיכא חז"כ נגד הרוב שוב נאמנת משא"כ לגבי בתה אבל בפסולי קהל מהני שפיר טענת ברי גם בדליכא חז"כ לכן שעתיק רמב"ם דין הכשר הבת רק בפס"ק ולא בפס"כ וא"ש. ודרך פילפול העליתי בישוב ד' הרמב"ם דדוקא ר' יוחנן לשי' סובר דגם בפס"כ מכשיר בבתה ולא לדידן דהנה בש"ש שם כ' די"ל דבפס"ק דגם בלא עדותה מותר מה"ת דאפילו ברוב פסולין הוי רק ספק ממזר ומותר מה"ת ולכן נאמנת גם לגבי ולד משא"כ בסס"כ ע"ש והנה אם דפא"נ נגד הרוב א"כ איננו מטעם ברי ושמא רק משום דעדות האשה מהני בזה אבל כיון דאין עא"נ נגד הרוב ובפרט אשה י"ל דא"נ בתורת עד א"כ בע"כ מטעם ברי ושמא קאתינן עלה. והנה התוס' בפ"ק דגיטין הקשו דיליף מנדה דעא"נ נגד חזקה ותי' דבידה ליטהר ועי' רשב"א שם והאחרונים הקשו דהא גם נגד רוב נאמנת דרוב דמים באשה טמאים ואני מוסיף דהא רוב נשים יש להם עונה בינונית ואפ"ה נאמנת לומר שיש לה עונה אחרת יותר מל' יום ולכמה תנאי וסתות דאורייתא אבל הרמב"ן תי' דאין דנים אפשר מא"א וכ"כ הריטב"א שם. ועי' הגהת תוי"ט לא"ע סי' ד' דהיכי דא"א מה"ת נאמן ע"ש והנה ד"ז הוא פלוגתא דתנאי והנה המעיין בנדרים ל"ו ע"א ור"ן שם בד"ה אלא מעתה וד"ה אשתו ימצא דלר"י בע"כ דנים אפשר מא"א וכן מצאתי בירושלמי פ"ב דתרומות ה"א ועי' במהר"פ שם ע"ש ועי' בר"ש שם [ובמק"א תמהתי מיבמות מ"ו דיש סתירה בזה בדעת ר"י מהנ"ל ואכ"מ] וא"כ לר"י לשי' למדין מנדה דאשה נאמנת גם נגד רוב וכן ס"ל דנאמנת גם לגבי הוולד אבל לדידן דקיי"ל דאין למידין אפשר מא"א א"כ רק מדין בו"ש קאתינן עלה א"כ יש לחלק בין פס"ק ובין פס"כ וא"ש והנה עוד הארכתי לפלפל וישבתי ד' רמב"ם עוד בב' אופנים ואכ"מ ונחזור לענינו והנה עלה בלבי עוד לדון בזה דהנה הצ"צ סי' פ"ב העיר בדין הודית שזנתה עם בעל אחותה די"ל דאינה נאמנת לאסור א"ע לבעלה והב"מ תמה דהא מ"מ עכ"פ ליכא טענת ברי כלל והאב"מ סי' ו' סק"ח העלה דבשעת נשואין הו"ל כאמרה לכשר נבעלתי והביא שם ראי' מדברי הרד"ך שהובא בסי' ז' ועוד ראיות ומה"ט פסק בזה כדעת הצ"צ הנ"ל דלא מהימנה אח"כ לאסור א"ע לבעלה ע"ש ואם כן ה"נ בנ"ד דהא באמת טענת אונס הוא נגד הרוב ואינה נאמנת לחזור ולומר שנאנסה כיון שנשאת לו כבר והו"ל כאמרה בתחלה שנבעלה לכשר ברצון דנאמנת אך מלבד די"ל דבכה"ג לאו נשי ד"ג ולא ידעה אם אסור בכה"ג אף גם י"ל דהא אם היתה אומרת כן קודם נשואין באמת לא היתה נאמנת רק עכשיו דהוי דיעבד נאמנת א"כ שוב כשחזרה בה לכ"ע נאמנת עוד העיר רומעכ"ת עפ"י דברי הטו"ז דפנוי' שזנתה ב' פעמים ברצון הוי זונה ואסורה לכהונה ועי' בב"ש סי' ו' ס"ק י"ט א"כ גם אם הי' ברצון הרי אין אשה מתעברת בב"ר ובע"כ דזנתה ב' פעמים והו"ל זונה ואסורה לכהן עכ"ד והנה כבר כ' הנוב"י מ"ק חא"ע סי' כ"כ דזהו רק ע"פ רוב א"כ י"ל דנאמנת כנגד הרוב כמו דנאמנת נגד רוב פסולים. אך דבזה י"ל דכיון דאיכא תרי רובא שוב ל"מ חזקת בודקת ומזנה נגדם וי"ל דאיכא נמי חזקת היתר

ועוד דהא י"ל דמיעכה באצבע וכדאי' ביבמות ל"ד וזה נראה כונת הר"ן פ"ק דקידושין בסוגיא דתחלת ביאה קונה שכ' דאע"ג דעל הרוב אין אשה מתעברת בב"ר מ"מ זמנין דמתעברת היינו ע"י מיעוך באצבע וכ"ה ברמב"ן יבמות כ' ותדע דהא סיים הר"ן כדאיתא התם ואם כונתו לסברת נו"ב עכ"פ אינו מבואר בש"ס ועיין בבנ"א פט"ו מאישות שהבין כונת הר"ן דזהו רק רוב וכסברת נו"ב ולענ"ד הדבר פשוט כמ"ש אך לפ"ז נראה מהר"ן דגם זהו רק מיעוט א"כ שוב י"ל דהוי ב' רובי וכמש"ל אבל כיון דבש"ע סי' ו' פסק בסתם דאפי' מופקרת שרי לכהונה א"כ עכ"פ בכה"ג יש להקל. וגם מ"ש רו"מ ע"פ דברי הב"ש סוסי' ס"ח בשם התוס' דהיכי דהוי מקח טעות צריך לקדשה מחדש א"כ שוב הוי כלכתחלה כבר דחו הב"מ והפלאה וישוי"ע שם דברי הב"ש והוכיחו מרמב"ם וש"ע דא"צ לקדשה מחדש דחזקה דאא"ע בב"ז ולא גרע מהמקדש בפירוש ע"מ שא"ב מום דקיי"ל דחזקה דאאעובב"ז וגמר ובעל לשם קידושין ע"ש. ומ"ש בשם ח"א שהקשה בהא דאומרת לכשר נבעלתי דאמאי נאמנת הא כל פנויות בזה"ז נדות הן וא"כ אבדה חז"כ ותי' עפ"ד הר"ן ביומא דבנבילה דעובר על כל כזית חמור טפי ורו"מ הביא מהתוס' שבועות מ"ה דחמיר לאינשי חד לאו כב' לאוי אך מתוס' כתובות י"ח ע"ב ד"ה ובכולי בעי דלודי משמע להיפך הנה בסתירת ד' תוס' כבר הרגשתי בזה בגליון והבאתי מתוס' יבמות פ"ה ע"ב שכ' ג"כ דתרי איסורי חמור לה טפי ובמנחות ג' ע"ב ורש"י ד"ה ל"ש כ' מוכח ג"כ כן ועי' תמורה כ"ז ובמל"מ פ"י מהל' גירושין הל' ח"י מ"ש בשם רדב"ז בדין נדה אי שייך בה חזקה דאאעובב"ז ובמ"ש מרמ"ם פ"ב מתמורה