מהרש"ם חלק ד מד

הרשב"א דבמשהו א"י לצאת אפי' ע"י רוטב אבל בלח בלח הלח גופי' נכנס עם הטעם הבלוע בו ומזה יש לתמוה עמ"ש הח"ד גופי' סי' ק"ה סקי"ג דגם בדבר צלול אין בלוע יוצא בלי רוטב ולפמ"ש ליתא ואם כן ה"נ בנ"ד כיון שהרוטב שנכבש בו הבשר הוא נבלע בבשר שוב ממילא גם החלב המעורב ברוטב נבלע בו דאינו נפרד זמ"ז וכמ"ש וכמו דהתם אין כח בהבליעה שבמים לכנוס לכלי ואפילו הכי נבלע עם המים לפי שאינו נפרד מהם הכא נמי בנ"ד כנלענ"ד ברור (א"ה ע' ב"י יו"ד סימן ע"ו בש"ך סי' צ"ח סקט"ז] ואולם מה שיש לדון בזה דהנה הט"ז באו"ח סוס"י תצ"ח הביא בשם רש"ל וב"ח דבדקירה ח' חיישינן שמא לא יכסה דם המחויב בכיסוי והוי טורח שלא לצורך והט"ז השיג דהא נתערב הכל ואין חלק לזה בלא זה ותדע דבאיסורים בתערובת לח בלח בטל בס' ולא חיישינן שמא נשאר האיסור במקום א' ע"ש ואולם בט"ז גופי' סי' תס"ז סקי"ח כ' גבי מים חמוצים שנשפכו לבור דיש לחוש דלמא קווי וקיימי וכהא דקיי"ל בלא ניער וכיסה ע"ש וא"כ דברי רש"ל וב"ח נכונים. ובאמת שמצינו כה"ג בש"ס דמכות ד' ד' ע"א חבית מים שנפלה לים הגדול הטובל לא עלתה לו חיישינן לג' לוגין שאובין שלא יהי' במקום א' ודוקא לים הגדול דמיא קווי וקיימי וכו' ומבואר דהיכי דקווי וקיימי חיישינן שמא לא נתערב יפה ועי' בתבו"ש סי' כ"ח ס"ק כ"ד מ"ש בזה ואי נימא דהוי ספיק' א"כ בנ"ד דכבוש בב"ח רק מדרבנן שוב י"ל דסד"ר להקל ותלינן שמא נבלעו רק המים לבדן דהחלב לא נתערב בהם עדיין

אבל נראה דליתא חדא דניהו דיש ספק שמא לא נתערב הכל ונשאר עוד מעט אבל בודאי עכ"פ נתערב הרבה במים ביותר משיעור ס'. ועוד דהריטב"א במכות שם כ' באמת דדוקא בי המלח שאין מים מתוקים מתערבים בו יפה חיישינן לזה משא"כ בעלמא ובראב"ן סי', כ"ח כ' דהתם דוקא בטובל בשעת נפילת החבית ממש אבל אם טובל אח"כ בודאי כבר נתערבו המים ע"ש ובזה א"ש גם הא דניער וכיסה כמובן ועי' תשובת חו"י ס' ק"ז שהעיר השואל בהא דמשערין בלח בס' ניחוש שמא לא נתערב יפה וכהא דמכות הנ"ל והחו"י השיב דדוקא בדרך נפילה בלא שפיכה חיישינן משא"כ בדרך שפיכה ע"ש ובמח"כ נעלם ממנו כ הנ"ל ועי' בלחה"פ בקו"ח סי' נ"ג מ"ש בזה ועי' בתשו' ח"ס חיו"ד סי' רי"ד באמצע התשו' בזה ולכן הדבר פשוט דהבשר נאסר מן החלב אף שלא שהתה החלב שם מעל"ע וכמ"ש

ומ"ש רו"מ מפלוגתת האחרונים אי פולט מעט מעט לענ' ד"ז תלוי במחלוקת הפוסקים בדין צונן בכסח דלהאוסרים ס"ל דפולט מעט מעט ועכ"פ משהו איכא ולכן אסור בפסח ולהמתירים ס"ל דאינו פולט כלל עד גמר מעל"ע ולכן שרי בפסח וכיון דקיי"ל להלכה דצונן מותר ממילא נשמע דלא פליט ובלע כלום קודם המעל"ע: ומה שהקשה רו"מ דאם פולט ובולע הו"ל לאסור עכ"פ כ"כ או כ"נ י"ל דס"ל דבאמת נבלע בכולו רק בפחות מכדי נ"ט והני משהו בעלמא

ומה שהקשה בכתובות כ"ב דפריך לרבא דאמר גרושה יכולה להכחישו מהא דרה"מ דהאשה שאמרה לבעלה גרשתני דנאמנת וע"ז תמה מנדרים צ"א דרבא גופ' חולק שם על רה"מ ואמר זמנין דתקיף לה מבעלה ומעיזה ואין נראה להגיה שם רבה אם כי מ"ש רו"מ מהא דא"א מעיז בפני בע"ח אין כל העזות שוים כנודע אבל בכ"ז קשה להגיה

ולענ"ד עפמ"ש רש"י גיטין כ"ט ע"א ד"ה דכ"ע דמדאמר ר"י זימנין דגיטא נמי לא הוי משמע דרוב פעמים הוי גיטא וכו' ע"ש ומבואר דלשון זמנין משמע רק ע"צ המיעוט דלא שכיח ועי' בתשו' רדב"ז סי' תמ"ח שכ"כ מסברא בהא דזמנין דמתרמי ביה"ש ותמה מזה על הרמב"ן ובאס"ז כתובות כ' דחה ד' רדב"ז ובמח"כ נעלם ממנו ד' רש"י גיטין הנ"ל ועי' בט"ז יו"ד סי' ט"ז ס"ק י"ג שכ' דזמנין הוי רק ספיקא ובסי' רנ"א סק"א כ' דמשמע רק פעם א' ועי' בחי' הגרשוני ובברכ"י שם וכיון דזמנין הוי רק מיעוטא א"כ א"ש דודאי התם לענין אם האשה נאמנת להנשא כמ"ש הר"ן שם סובר רבא דלא תנשא דזמנין מעיזה וכבר כ' התוס' בבכורות כ' ע"ב וברא"ש פ"ב דקידושין סוס"י כ' דהא דבמשאל"ס לא תנשא אף דהוי מיעוטא דל"ש מ"מ משום חומר א"א חיישינן למיעוטא וע"ע ברא"ש פ"א דחולין ד' י"ב ויבמות קי"ט בזה ועי' תוס' יבמות ל"ו שכ' דהוי מיעוט המצוי אבל כבר הבאתי בשם תוס' בעצמם והרא"ש להיפך ועי' בהגמ"ר כתובות סי' ש"ח בהא דרוב ולד מעליא ג"כ היפך ד' תוס' יבמות שם ועי' במרדכי חולין סי' תקצ"ב ג"כ בזה וכיון דמשאל"ס חיישינן למיעוטא משום חומר א"א ה"נ נאמרה גרשתני לא תנשא לרבא וא"כ בהא דכתובות דקאמר ר"י דאם נשאת תצא שפיר פריך גם לרבא דהא גם במשאל"ס אם נשאת לא תצא דבדיעבד לא חיישינן למיעוטא גם בחומר א"א וה"נ בזה משום חשש מיעוטא דמעיזה לא תצא וא"ש ולק"מ. וח"א העירני די"ל דבתרי ותרי דמרעי לחזקה שוב ל"ש סמל"ח וכיון דזמנין הוי רק מיעוט בלא"ה ניחא

ומה שהקשה על ד' הח"ס סי' רע"ז בנתערב ס"ת שי"ב טעות דיש להקל משום ס"ס ותמה רו"מ דהא בדשיל"מ ל"מ ס"ס וה"נ יוכלו להגיה הספר הנה המעיין בח"ס שם ימצא דהקיל רק באין פנאי להגיה אם לא שיתבטל עי"ז ממצות קרה"ת דאל"כ האיכא לברורי ע"ש א"כ כיון דיתבטל ממצוה ל"ה דשיל"מ דלא גרע הפסד מצוה מהפסד ממון וכמ"ש התוס' מנחות ס"ח ע"א ד"ה אבל לא גודשים יע"ש בסוה"ד. וגם בלא"ה י"ל דצריך הוצאות לשכור סופר ובקי ובכה"ג ל"ה דשיל"מ כנודע וז"פ. וז"ז אין פנאי להאריך. ואחר הימים מצאתי בס' חמ"ד ה' תערובת סי' כ"א שהעיר בספק של השואל והביא ג"כ מהרא"ש הנ"ל ואח"ז פקפק מד' הר"ן וגם צידד די"ל דהחלב מקרר המים ולפ"ז י"ל דיש חילוק בין אם החלב יותר מן המים או רק מיעוט. שוב אחר זמן רב מצאתי בספר נ"ז בשו"ת שבסופו סי' ו' שנשאל בקושי' הנ"ל ונדחק בישובו ולפענ"ד כמ"ש

סי' לב ב"ה ו' ואתחנן תרמ"א בוטשאטש. להרב מ' ברוך רייטליר ני' מבוזנאב

ע"ד השאלה בס"ת שנמצא בו בפ' דברים בפסוק ד' אלקינו דבר אלינו ונכתב ד' אלינו דבר וכו' שנשמט הה"א מהשם אלקינו והנה מה שהאריך רו"מ בדין נטפלין לאחריהן שנכתבו בטעות כבר הארכתי בתשו' והבאתי מתשו' מהרי"ל סי' קצ"ב להקל ונעלם מהאחרונים ולכן הדבר פשוט דמותר למחוק הינ"ו ויושארו רק אות אל"ף למ"ד ויסיים השם ועי' בתשו' ח"ס חיו"ד סי' רע"ג בדין כ' אלים שפסק ג"כ דמותר למחוק הי"ם וכדאי הוא לסמוך עליו

ואמנם בדין אותיות הראשונות דיש לחוש בנ"ד שמא נתכוין לכתוב אלינו ולא נכתבו לשם קדושת השם כלל ול"מ בזה העברת קולמוס כמ"ש הש"ך סי' רע"ו ורו"מ הביא מ"ש האחרונים דגמרו וקידושיו באים כאחד א"כ יש להקל אבל הוא תמוה דדוקא היכי דנכתבו בתחלה בסתם אז ס"ל דמהני קידושיו שבסופו גם למפרע אבל בנתכוין לחול כ"ע מודו דל"מ

ואולם יעוין בתשו' מהרי"א חיו"ד סי' רס"ט שהאריך מאוד בנידון כעין זה בכמה צדדים ומסיק להקל בספק יע"ש טעמו ונימוקו ולא יספיק כעת הזמן להעמיק העיון בזה אבל כדאי הוא הג' הנ"ל לסמוך עליו ורו"מ הביא בשם שו"ת עט"ח שהחמיר בזה אבל לא דיבר שם מצדדי קולא שכ' בתשו' מהרי"א הנ"ל ולכן יש להקל. ומ"ש רו"מ מהא דפשטה קדושה בכולה כבר הרגשתי בהערה זו מכמה שנים אבל אין לבנות ע"ז יסוד לדינא. וז"ז אין פנאי להאריך כ"ד ידידו

סי' לג ב"ה ה' עקב ט"ז אב תרמ"א בוטשאטש. להרב המאוה"ג מו' דוד דוב לייטער ז"ל אבד"ק זוואלוב

מכתבו הגיעני ובדבר השאלה בכהן א' מכפר הסמוך למחו"ק שנשא אחות אשתו אחרי מותה בחזקת בתולה ואחר ד' חדשים ילדה ולד בן קיימא ומת אחר כמה ימים והאשה אמרה שנאנסה בק' מאראמפאלי אצל פתח ביתה בתחלת הלילה מאיש