מהרש"ם חלק ד מב

מזובו וכו' דמוכח ג"כ דאין טומאה א' מעכבת חברתה וע"ש לענין זב ומצורע ועיין זבחים צ"ג נדה מזין עלי' והיא טהורה ועיין ברא"ש סופ"ה דע"ז. ומה ששאל בדין ראיית נגעים אי מהני בקיבל עליו כהן קרוב הנה הב"ש בא"ע סי' קס"ט סק"ב הביא בשם תה"ד דבאיסורא ל"מ קיבלו עליו קא"פ ע"ש וע"ש בישי"ע מ"ש בזה וגם מסברא הרי השע"מ בח"מ סי' א' העלה דבדיני קנסות כיון דמרשיע א"ע פטור ל"מ בזה קיבל עליו קא"פ ע"ש וא"כ ה"נ בנגעים כיון דאינו רואה נגעי עצמו ה"נ ל"מ קבלת קא"פ ובשלמא בממון כיון דהודאת בע"ד לחייב א"ע מהני ה"נ מהני קיבל עליו דיין או עד ומשא"כ בנגעים וכה"ג לא איתקש נגעים לריבים כמו דלא מהני ראיית עצמו בנגעים ועיין כה"ג בקידושין ס"ה בהא דיליף דבר דבר מממון וגם יש להביא ראיה מש"ס דזבחים ק"ב מי הסגירה אהרן קרוב היה וע"ש בתוס' ואי מהני קבלה הרי י"ל דמרים קבלה ע"ע שיראה אסרן ויסגירה ובע"כ כמ"ש ועיין כה"ג גיטין ס"ד ותוס' ד"ה שאני ממון וכו' סברא כזו ממש ע"ש

סימן ל

ומה ששאל בדין עוברת עד"מ דצריכה התראה לענין הפסד כתובתה והביא הב"ש דעת רש"י דדוקא בדת יהודית צריך התראה אבל בד"מ א"צ התראה ודעת ש"פ אינו כן ושאל רו"מ אם יוכל הבעל לומר קים לי כדעת רש"י. והנה מד' הנוב"י מ"ת סי' כ"ו נראה שחוכך בזה ועיין פ"ת שם ס"ק ג' אבל בתשו' רע"א סי' קי"ד סיים דכיון דכל הפוסקים לא ס"ל כן א"י לומר קים לי ובאמת שהישי"ע שם דחה כל הראי' מרש"י והעלה דרש"י כ"כ רק להס"ד דש"ס שם ולא למסקנא. וכה ראיתי בשו"ת תועפת ראם חא"ע סי' מ"ה שתי' קושי' הפלאה על הב"ש שהביא גם הפ"ת דנ"מ בפתח פתוח לר"ה דליכא משום יחוד ואפ"ה אם קינא גם בכה"ג יחוד וגם בלא קינא עכ"פ איסורא איכא לשיטת רש"י והוי דת יהודית עכ"פ והביא סמוכין לד' רש"י מד' תוס' יבמות ל"ח שכ' דבהך דארוסה וש"י הוי בעע"ד ועי' מל"מ פ"ב מסוטה שלא הביא ד' תוס' הנ"ל וק' לשיטת הרא"ש דצריך להתרות שתפסיד כתובתה דוקא ואין בזה ענין קינא סתם ולהנ"ל ניחא דבמקום סתירה הוי יחיד איסור דאורייתא והוי ד"מ וא"צ התראה כלל וגם דברי הש"ס מתיישבין בזה לשיטת הרא"ש הנ"ל יותר ומוכרח כדעת הב"ש ע"ש והנה מה שהביא מתוס' יבמות כבר קדמו הב"מ והוכיח דס"ל כהש"ג דא"צ להתרות בהפסד כתובה ואין מזה ראי' להוכיח כשיטת רש"י כלל ועיין תשו' הפ"צ חא"ע סי' פ"א שדיבר ג"כ מזה ע"ש כמה דברים בזה וכיון דשיטת כל הפוסקים נראה דלא מחלקין בהכי א"כ אין המוחזק י"ל קים לי כדעת יחיד כמ"ש כנה"ג ותומים ונה"מ שם ועיין ברכ"י חו"מ סוסי' כ"ה ג"כ בזה

ועוד יש לי לדון דהנה הב"ח באה"ע סי' ט' פסק דבכתובה אמרינן כל העומד לגבות כגבוי דמי והב"ש שם תמה עליו ועי' הגהת ש"ל שם בזה ואני הבאתי בזה מד' המרדכי שבועות ה' נדה בשם ראבי' בדין רמ"ת דמוכח כהב"ח והן אמת שהברכ"י בחו"מ סי' י"ב הביא כמה סתירות וגם בתשו' רח"כ סי מ"ט הוכיח בכמה ראיות להיפך אבל גם בשאר שטר כבר כ' התומים בקת"כ סי' ק"ל דניהו דבעהש"ט ל"ה כגבוי מ"מ גם שכנגדו עכ"פ אינו מוחזק ועי' נה"מ שם דיני תפיסה סי' כ"ג כזה וגם בש"ש ש"א פ"ח ובאב"מ סי' ק"ג סוסק"ה העלה דעכ"פ בשטר אזלינן בתר רובא והביא מתשו' המיוחסת להרמב"ן סי' ק' וע"ש באב"מ סי' ט' ג"כ בזה וגם בתשו' בר"א חיו"ד סי' ס"ג האריך בענין זה מכמה דוכתי והעלה דניהו דבספיקא דדינא גם נגד שטר אין לעשות מעשה להוציא ממון מהשני מכל מקום היכי דרוב פוסקים ס"ל דהדין עם בעהש"ט שוב אין שכנגדו י"ל קים לי כמיעוט הפוסקים לכ"ע כיון דשניהם אינם מוחזקים עכ"פ פ"ש וגם בש"ך ח"מ סוס"י צ"א מבואר כעין זה ועי' בתוס' ב"מ כ"ג וב"ב כ"ג שכ' ג"כ דהיכי דאין שניהם מוחזקים הולכים גם בממון אחר הרוב ובזה ביארתי במק"א כונת ד' תוס' ב"ק כ"ז ב' ד"ה קמ"ל שהקשו בהא דאזלינן בתר רוב דיינים והא אה"ב אחה"ר ותי' דהתם גבי דיינים ליכא למימר אוקי ממונא בחזקת מרי' דהא ב"ד מפקי מניה וכו' ואינו מובן וע' תשו' הש"מ מ"ש בזה וביארתי דהא קיי"ל דהפקר ב"ד הפקר אבל קנין לא הוי כמ"ש הג"פ באה"ע סימן ק"כ ומק"ח סימן תמ"ח ואמנם היכי דהוי עכ"פ הפקר שוב אין זה מוחזק ושוב אזלינן בתר רובא וכמש"ל וזהו כוונת התוס' ואכמ"ל. ואם כן בנ"ד דהאשה יש לה שטר כתובה ורוב פוסקים לא ס"ל כרש"י פשיטא דאי"ל קים לי. ומ"ש רו"מ מד' שב"י שהביא פ"ת דבמשמשתו נדה א"צ התראה הנה דעת נוב"י ותשו' רע"א הנ"ל אינו כן וגם בזה אינה מפסדת כתובתה בלי התראה והרי גם בחבר קיי"ל דלא כריב"י ובעי' דוקא התראה למלקות ומיתה וה"נ בזה לענין הפסד כתובה אך בזה י"ל דשאני הכא לענין הפסד כתובה שהרי בתה"ד חוכך דביחוד עם עכו"ם א"צ התראה דהכל תליא ברוב פריצות וסיים ולא מפני שאנו מדמין נעשה מעשה ועיין כנה"ג הגב"י סט"ז שפסק דאם מראה זרועותי' וחיקה כמ"פ אפשר דגם הת"ה מודה דא"צ התראה אם כן מכל שכן במשמשתו נדה אבל בכ"ז י"ל דהתם לענין לאסרה לבעלה ועכ"פ פ י"ל דגם השב"י לא קאמר רק בדיני נדה שנשים מזהרת זא"ז יז והוי כהתראה להסוברים דא"צ להתרות בהפסד כתובה משא"כ בשאר דברים

ובדין מתנות שנותנים להכלה עבור שבח בתולים אין חילוק בין אם נותנים לה אבי החתן ואם החתן או מצדה כמו שכתב הבאה"ט סימן צ"ט שם בשם מהרח"ש וכן הובא בכנה"ג שם

ובדין מזונות גם כן הדבר פשוט דכ"ז שאינה מפסדת כתובתה ה"נ מזונות דהוי בכלל ת"כ והיכי דבאו לב"ד והיא עע"ד והגבילו זמן הגירושין עד ג"ח אם צריך ליתן לה מזונות במשך הזמן וצידד רו"מ דכיון דעכ"פ יכול לגרשה בע"כ דבזה א"צ התראה אם כן א"צ לזונה עוד הנה אם היא מונעת הגט עכשיו מצד הבעל שאין לו לסלק כתובתה פשיטא דחייב במזונות דאפילו בגרושה אם תבעה כתובה חייב במזונות לשיטת הרא"ש כמ"ש הב"ש סי' צ"ג סק"ה וגם בנתגרשה כבר בספק גירושין מבואר בש"ע שם דבחיי הבעל חייב במזונות עד שיגרשנה גירושין גמורים והרי מבואר ברמ"א סי' א' דחדר"ג רק מדרבנן וספק להקל ודלא כנוב"י מ"ק וכבר תברי' לגזיזי' במהד"ת חיו"ד סי' ה' וסי' קמ"ו ואם כן הרי בספק גירושין ג"כ יכול לגרשה בע"כ ואפ"ה חייב במזונות וה"נ בזה

סימן לא להרב המופלג מו' חיים רוזינבערג נ"י דומו"צ דק' קפיטשינץ בהרב מ' שמעון אב"ד דשם

בדבר השאלה שנאפה בתנור הרבה חלות ונשפך רוטב תחת א' מהם ולשיטת הש"ך יש לאסור כולם אך לפ"ד הכרו"פ הוי נ"ט בר נ"ט וכ"פ בישוע"י וב"א ורו"מ כ' דכיון דגם שמן אינו יוצא מכלי רק כ"ק כמ"ש המג"א תנ"א כמ"ש בדג"מ סי' ק"ה בשמו ודלא כש"ך אם כן לא נאסר שאר הפת רק כ"ק א"כ כיון דבדיעבד מותר כמ"ש בסימן צ"א ובנ"ד הקליפה רק חומרא דהא ספק אם מפטפט וגם הוא רק מדרבנן א"כ שוב מותר לאכול עם בשר דאין לחוש שמא יאכל עם חלב וכמ"ש בסי' ב' וט"ז רסי' צ"א. הנה יפה כ' רו"מ וגוף ההערה כבר נאמר עם הספר שו"ת פ"א הובא בפ"ת. אבל לענ"ד א"צ לזה דכיון דנאסר רק כ"ק אם כן שוב הוי דבר מועט ומותר דדוקא בפת מרובה אסור משום גזירה משא"כ בזה דנאסר רק כ"ק הרי הקליפה בודאי הוי דבר מועט וגם בגוף הדין יש להקל כהכרו"פ והג' אהעו"ז וכ"פ הב"מ ואם כי בשו"ת הש"מ סי' ל"ה מחמיר בזה בדרבנן שומעין להקל. ובגוף ד' הש"ך ומג"א הארכתי בתשו' לק' זאלישטיק הרבה ושם הבאתי גם דברי הד"ח על הרא"ש פג"ה אות ק"ג ונעלמו דבריו מן האחרונים ומבואר שם דבשמן אוסר עד ס' והבאתי כמה ראיות לדבריו

ומ"ש מהא דהוי סחי"ד יעיין בש"ך סי' ק"ד סק"ד ובתשו'