מהרש"ם חלק ד מא

ואמנם בגוף הדבר אי במוכר ס"ת מבטל המ"ע של כתיבת ס"ת הדבר תלוי במ"ש הת"ח דבמקדיש ס"ל מבעל מ"ע ואני מצאתי בשו"ת גו"ר הספרדי חלק חו"מ כלל ג' סי' י"ז שהביא כן בשם תשו' מהרש"ך ח"ב סי' ח' וגם הוא הסכים כן וגם בחי' מהר"ל מפראג על טיו"ד פסק כן אבל בס' תורת נתנאל מבעל ק"נ פ' יתרו דחה ד' הת"ח וכ' שכל העולם נהגו דלא כהת"ח וכן עיקר ע"ש וא"כ גם במכירה אינו מבטל המ"ע דמה לי מכירה לגבוה להקדש או להדיוט וכדאי' כה"ג בב"ק ע"ו ובפרט דהקדש בזה"ז דינו כהדיוט ועי' חו"מ סי' צ"ה וכמה דוכתי. ועי' בפ"ת בשם בני יונה דגם בנשרף דעתו נוטה דיצא י"ח אבל במח"כ נעלם ממנו דברי הרמב"ן בת"ה שהובא בב"י ש"מ שכ' וז"ל כשם שקורעין עלי' כך קורעין על מקיימי מצותי' שבשריפתה אובדין מצות כתיבתה ובמיתת עושי' אובדין וכו' ע"ש אך במ"ש בדין נאבדה יש לדון קצת ממ"ש בתוסי"ש יומא ס"ה דאבודה לא הוי דחוי שלעולם ראוי אם הי' בעין לפנינו ויעיין ש"ס דתמורה כ"ב סוע"א דחוין לחוד ואבודין לחוד מ"ע אבודין דעתי' עליהון דלמא משתכחין וכו' ויש לחלק וקצרתי ועכ"פ אי נימא דבמכירה אינו מבטל המ"ע בע"כ ליכא בזה איסור רק משום ביזוי מצוה ונוגע בכבוד ס"ת וזהו רק מדרבנן

מה שהקשה בדברי תוס' זבחים כ"ד ע"א ד"ה הואיל ורצפה מקדשת שר"ל דכ"ש היינו בגכ"ה ומשם נלמד דין חציצה וע"ז תמה דהא בדף י"ט בעי רבא נכנס רוח בבגדו מהו ובזה ודאי דליכא חציצה ובע"כ דשא"ה דבעי' על בשרו דוקא וגם מהמל"מ פ"ב מעיה"כ דעלה ונסתפג משום דהמים חוצצים והא דבר לח אינו חוצץ ובע"כ כמ"ש א"כ אין ראי' מבגכ"ה עכ"ד

והנה בדברי מל"מ הנ"ל כבר העיר הברכ"י באו"ח סי' כ"ז מהא דדבר לח אינו חוצץ והעלה כדברי רו"מ דהתם בעי' על בשרו וזה בעיית רבא נכנס רוח מהו דבעי אי טעמא משום חציצה לבד או דבעי על בשרו דוקא ע"ש. אך דמ"מ כונת התוס' דכיון דתדר"י יליף הכא במה מצינו רצפה מכ"ש הואיל ושניהם מקדשין א"כ כמו דבבגכ"ה כל דבר חוצץ ה"נ י"ל גבי רצפה אך לפ"ז אמאי דבר לח אינו חוצץ ברצפה ותיפשוט בעיית רבא לעיל י"ט דרוח אינו חוצץ מהא דתדר"י. אך באמת אין ד' המל"מ מוכרחים כלל די"ל דרוח גרע ממים לחים דהתם הבדילתו מבשרו וכמ"ש רש"י זבחים י"ט שם משא"כ בלח נוגע בבשר ומלבד זה י"ל דהכא תליא אי דרך שירות בכך דהא גם ברצפה היכי דאייר חוצץ פסול דאין דרך שירות בכך כדאי' בזבחים כ"ו ע"א ועי' מנ"מ פי"א משגגות מכמה דוכתי בענין אי אויר עזרה כעזרה דמי וגם ע"ג רגל חבירו דפסול מבואר בתוס' זבחים ק"י דהוי משום דאין דרך שירות בכך [יעיין בברכ"י או"ח סי' ע"ה מ"ש בדברי תוס' הנ"ל ובענין אי מב"מ חוצץ] גם הא דהכניס ידו בתוך חיקו דזבחים י"ט י"ל ג"כ דטעמא משום די"ל דאין דרך שירות בכך דאל"כ מב"מ מ אינו חוצץ וא"כ ד' תוס' נכונים דשפיר דמי רצפה לבגכ"ה והא דגבי רצפה דבר לח אינו חוצץ היינו באמת משום דשבח הוא לבני אהרן וכו' והוי דרך שירות בכך ועי' במג"א סי' קס"א סק"ז ובמחה"ש שם מ"ש ע"ד השבו"י ח"א סי' ס"ט ועי' בסד"ט סי' קצ"ח ס"ק נ"ב באורך ע"ד שבו"י הנ"ל

ובזה י"ל גם ד' מל"מ דס"ל דכמו דבנכנס רוח חוצץ ובע"כ משום דאין דרך שירות בכך ה"נ במים לחים דלא גרע מרוח ובפרט דכן רך כל הרוחצים להסתפג ועי' בש"ס דשבת קמ"ז וא"ח סי' ש"א סמ"ח

ומה שנסתפק בקרבנות הכשרים שלא לשמה אלא שלא עלו לבעלים לשם חובה אם הם מקרבנות שב"ד ממשכנים עליהם אי גם בכה"ג ממשכנים. הנה במל"מ פ"ז מחובל ומזיק הקשה בהא דהכהנים שפגלו במקדש דחייבים אמאי נקט שפגלו דוקא ולא נקט שהקריב שלא לשמה ותי' דכיון דהקרבן כשר רק דבעלים לא קיימו מצוה מהמובחר פטורים וכהא דב"ק ע"ח גבי גנב כבש ע"ש ואי נימא דממשכנים א"כ הפסידוהו ממון גמור והד"קו המנ"מ לדוכתי' ובע"כ דבכה"ג אין ממשכנים ובאמת שהפ"י בב"ק ה' כפי מה שרצה להגיה ברש"י שם דגם בשחט שלמים לשם חטאת חייבי' לשלם יהי' מוכח להיפך דגם בכה"ג ממשכנים אבל באמת קשה להגיה הס הספרים והעיקר כפי' א' שכ' הפ"י שם וכמ"ש בתשו' ח"ס ח"מ סי' ר"ד וע"ש ותבין וא"כ דברי מל"מ נכונים ומוכח לפשוט ספיקו של רו"מ. ויען כי אין הדברים נוגעים להלכה נחוצה רק לה להלכתא דמשיחא אקצר: סימן כט עוד להנ"ל

ומה ששאל בדין מי שנסתפק אי בירך ברהמ"ז אי נאמנת אשה לומר שבירך כיון דהוי נגד חזקת חיובו והנה אמת נכון הדבר כי הגאון מהרש"ק ז"ל חידש ד"ז לענין עדות אתרוג המורכב ועי' בס' נחי"ע להה"ג מליסא בשו"ת של נכדו בעל חסל"א סי' א' שהאריך להשיג עליו דהוי רק כמברר שזהו אתרוג הכשר ובנ"ד ל"ש זה וגוף סברת חזקת חיוב נובע מתשו' הרשב"א שתי' ד' רמב"ם דסובר סד"א לחומרא רק מדרבנן והקשו דא"כ איך דייק מרישא של עולה דאזלינן בת"ר ותי' דהתם אתחזק חיובו להביא קרבן ועי' פליתי סי' ס"ט סק"י שהעיר בסברא זו בהא דספק קרא ק"ש ועיי' פמ"ג מש"ז או"ח סימן תקצ"ה הבליע ברמז סברא זו וגם בשו"ת רע"א סוסי' כ"ה העיר בזה ואני במק"א דנתי דלענין עדות מורכב כיון דהעיד קודם יו"ט דאכתי לא חל חזקת חיוב ונתקבל עדותו שוב נאמן גם אח"כ וכמ"ש כה"ג הרמב"ם פט"ז דסנהדרין ועי' נוב"י מ"ק יו"ד סי' ס"ה לענין חזקת עירוב כה"ג דקודם שבת לא חלה החזקה ע"ש ובזה ישבתי ד' רש"י סוכה ל' גבי הנהי אוונכרי שכ' דשמא מישראל ותמהו כולם דהא גם גז"ע אסור מה"ת ונראה דהא תוס' הקשו בהא דמשני שינוי החל"ב הוא דהא מדרבנן קני ותי' דמ"מ מדאורייתא לא קנה ונודע מ"ש הרשב"ץ הובא בא"ע סי' מ"ב דלגבי דרבנן שוב מהני קנין דרבנן והפמ"ג באו"ח סי' שד"מ כ' דבספק עשה לכ"ע ספיקא דאורייתא מדרבנן א"כ אי רק משום חשש גז"ע דהוי רק עשה דוחשב עם קונסהו וסד"א בעשה רק דרבנן שוב הדק"ל דהא גם שינוי החל"ב קנה דרבנן ומה משני הש"ס ולכן הוצרך רש"י לומר דמישראל נינהו אך הרי איתחזק חיובא ובכה"ג סד"א לכ"ע לחומרא גם בעשה ולפמ"ש ניחא דקודם יו"ט אכתי ליכא חזקע חיוב והואיל ואשתרי אשתרי

אך בנ"ד נראה דכיון דגם בלא עדות האשה כבר איתרע החזקה ובא לידי ספק שוב ע"א נאמן וכמ"ש הפ"י בקידושין ס"ג ובקו"א שם סי' פ"ע ובתשו' נוב"י מ"ק חא"ע סי' ל"א ובמה שחידש הל"ש דאשה אינה נאמנת באיסורים כבר דחיתי דבריו בתשו' א' לק"ק אוזיראן והבאתי ראיות ברורות להיפך והבאתי מדברי הב"ש בא"ע סי' ד' סק"ס וד' הפ"י בקידושין ע"ג שדחה ד' הב"ש ואני הבאתי מתשו' הרשב"א ח"א סי' ת"ל דמפורש כפ"י ועוד מכמ"ק ואכ"מ

ומה ששאל ברוחץ ידיו בבוקר במרחץ ג"פ אם עולה לנטילת שחרית שלא יצטרך בצאתו ממרחץ רק נטילה פ"א כדין יוצא ממרחץ או נימא דכיון דנוטל במקום שצריך ג"כ נטילה הו"ל כלא נטל כלל. הנה אם הוצרך מקודם ליטול ידיו ג"פ י"ל דלא חל כלל טומאת מרחץ על טומאת בת מלך וכהא דמנחות כ"ד דטומאה קלה על טומאה חמירא שבע לה טומאה וע"ש בתוס' ואי נימא דמתלי תלי וקאי וכשפקע טומאה ראשונה חלה שניה א"כ שוב מהני נט"י ג"פ לראשונה דכל זמן שלא פקע ראשונה לא חלה שני' רק היכי דחל עליו מקודם טומאת מרחץ כגון שישן במרחץ בזה יש מקום לספקו ויש להביא ראיה מהא דזב שראה קרי וכו' דסופ"ג דברכות דמהני טבילה לטומאת קרי גם בעודו טמא משום זיבה עד ז"י מ"מ כיון דלגבי ד"ת ליכא איסור בזב מהני טבילה וה"נ בזה מהני רחיצה ג"פ ועיי' זוהר ר"פ וירא בפסוק וישא עיניו וירא וכו' דף ק"ב ע"ב להיפך וכבר עמד רי"ע ע"ז וצ"ע ואף שיש לפקפק מ"מ כיון שגם מסברא הדבר פשוט דמהני וגוף טומאת מרחץ אין לו יסוד בש"ס יש להקל ועיין כריתות ח' סוע"א ועיין בכורות כ"ז סופ"ב ורע"ב בזה דמוכח ג"כ כן ועי' מגילה ח' ע"א ורש"י ד"ה לכשיפסות