מהרש"ם חלק ד מ

ניחוש דלמא הדר ועי' בש"ך ח"מ סי' קכ"ב סק"ד בשם בעה"ת ובקצה"ח סי' קי"ב סק"ג ובמק"א העירותי מד' הר"ן כתובות פ' אע"פ שכ' דאין לחוש שמא חזר בו מהשטר כיון דגוף הקנין קיים ועי' בשע"מ סוסי' כ"ב ג"כ בזה

ומ"ש די"ל דהוי קידושי טעות מכח איסור מעוברת חבירו הוא תמוה ועי' בשו"ת נוב"י מ"ת סי' נ' וסי' פ' כמה טעמים בזה ויש לדון בזה מד' רמב"ם פ"א מאי"מ דאם הקדיש בטרע וסבור שמותר להקדיש ל"ה הקדש טעות וי"ל עפמ"ש הרמב"ן ורא"מ ר"פ ויקרא דבאיסור לאו בשוגג א"צ כפרה כלל ולכן ס"ל לרמב"ם דל"ה הק"ט אבל באכילה ועריות דגם בשוגג צריך כפרה כדמוכח בכריתות כ"ה ומשום דגם מתעסק חייב ולכן י"ל דבכה"ג הוי שפיר מקח טעות ועי' בב"מ אה"ע סי' קי"ט. ובזה י"ל שלא יסתרו ד' רמב"ם לד' הר"ן נדרים ל"ה דבמעילה דגם בשוגג צריך כפרה הוי זכי' בטעות לכ"ע ואמנם בנ"ד דהוי רק איסור דרבנן י"ל דלכ"ע ל"ה מקח טעות וכמ"ש בשו"ת נחלת שבעה סי' מ"ג בשם בה"ז דבאיסור דרבנן ל"ה הקדש טעות ועי' בהה"מ פ"א מאישות דבאיסור דרבנן לא זהירי אינשי ועי' רשב"א יבמות ל"ו וענה"מ סי' רל"ד ומ"ש בחיבורי שם

ובגוף הדבר שמחמירים לכתחלה לולא ד' הב"ש הי' נראה דכיון דליוחסין ל"מ רוב ה"נ חזקת היתר וכשרות ועי' בב"ש סי' ג' סק"ז דמה"ט אין עא"נ גם בלא חזקת איסור וה"נ בזה אבל לחליצה דכל האחרונים חולקים על מהרי"ט וליכא חז"א יש להקל והנה הר"ן והיש"ש חולקים ומחמירים גם בדיעבד ועי' בב"מ בטעם ד' הרמב"ם משום דהוי ע"א בהכחשה וי"ל דהר"ן ויש"ש ס"ל כהמ"כ שהובא בב"י יו"ד קכ"ז ועי' ח"ס יו"ד סי' קכ"א ועי' מהרי"ט ח"א סי' ט"ו מ"ש בזה

ומ"ש רו"מ מהירושלמי פי"ג דיבמות הי"ד יעי' בשי"ק שם טעם השמעת ד' הרמב"ם ותבין. ומהגם דסתם בר פלוגתי' דר"י הוא ר"מ ולשי' אזיל ע"ש ותבין ולדינא כבר כתבתי כי לענ"ד יוכל להתירה לישראל בלא חליצה

סי' כז לחכם א' מפה"ק בוטשאטש ה"ה החריף מוה' מרדכי זאב טערקיל ני'

בדבר השאלה ברו"ש שדרכן לקנות משקה אריק מסוחר א' מרחוק ושולח תמיד הסחורה ע"י סרסור שפיליטער ור' דרכו ליקח תמיד משקל שלשים גראד וש' דרכו ליקח משקל ל"ה גראד ושניהם מוכרים לאחדים להבאים להחנות וכעת נשלח ליד הסרסור ב' חביות ממשקה הנ"ל עבור ר' על שלשים ג' ועבור ש' על ל"ה ג' והסרסור נתן לכתפים לשאת ולמסור לכל א' את שלו והם טעו ונתנו לר' משקל ל"ה ולש' משקל ל' ור' כבר מכר את כל החבית שלו בחזקת משקל ל' גראד וכעת ניסה ש' חבית שלו וראה שאין בו רק ל' ג' ונודע שהוחלפו החביות ועתה תובע הסוחר והסרסור את ר' שישלם מותר הגראדין ואם כי הוא לא קיבל מחירם רק בערך משקל ל' גראד מ"מ הרי מכר את של הסוחר האחר בשוגג והזיקו בזה ואדם מועד לעום בין שוגג וכו'. ונסתפק רו"מ אולי יש לדונו כדין אונס דלא הו"ל למידע ולאסוקי אדעתי' כלל והביא מהא דכתובות ל"ד בהניח להם אביהם פרה שאולה כסבורים של אביהם ואכלוהו דמשלמים דמי בשר בזול וכו' והנה גוף הדבר מבואר בתוס' ב"ק כ"ז ע"ב ד"ה ושמואל אמר דהיכי דלא איבעי לי' לעיוני אנוס הוא ופטור והא דרבי קרא אונס כרצון היינו באונס קרוב למזיד אבל אנוס גמור פטור והביאו מהא דהניח להם פרה שאולה הנ"ל והוכיחו דדוקא מה שנהנו משלמים אבל מה שהזיקו לא דאנוסים הם והוכיחו דאדם המזיק באונס הקרוב לגניבה פטור ע"ש באורך בזה ועי' במח"א ה' נזקי ממון סי' ה' בשם רש"י וריב"א ותוס' הר"פ דס"ל דהיכי דעושה ברשות אין לחייבו רק היכי דהוי פושע אבל היכי דלא פשע פטור ע"ש והן אמת דלשיטת רמב"ן במלחמות ר"פ המניח ורשב"א שהביא המח"א שם ובסי' ו' מבואר דמזיק ממש גם באונס חייב ודלא כתוס' אבל כיון דבנ"ד ר' מוחזק א"כ יוכל לומר קים לי ופטור וכם ראיתי בנה"מ סי' קכ"ו ס"ק ו' שכ' בפשיטות דאם הי' מונח חפץ של ר' אצל ש' וטעה ר' וסבר שהוא של ש' והודה לש' שהוא של ש' ואח"כ נתן ש' החפץ במתנה לעכו"ם דמחויב ש' לשלם דיותר יש לאדם ליזהר שלא יזיק משלא יוזק כמ"ש התוס' בב"ק וכיון דמזיק חייב אפילו בשוגג מה לי שהטעות הי' ע"י אחר או ע"י בעל החפץ עצמו וכו' ע"ש והנה אמת שכ"כ התוס' בב"ק שם בד"ה אמאי ולעיל כ"ג ע"א ד"ה וליחייב אבל היינו בעשה שלא ברשות לשיטת רש"י וריב"א הנ"ל או בפשיעה ולשי' התוס' שלא באונס גמור אבל בהא דסבורין של אביהם כיון דלה"ל לאסוקי אדעתי' פטורים וא"כ ה"נ בזה ואולי ס"ל דהתם לא הי' לי' להשגיח על הודאות ר' דהוא עצמו בעי למידע אם החפץ שלו או לא משא"כ בנ"ד. ויל"ע בהא דב"ב מ"א ע"א מחילה בטעות כו' כי היכי דאת לא ידעית הוא נמי לא ידע ועי' מהרי"ט ח"א סי' ק"ב ויש לחלק קצת ומ"מ צ"ע לדינא בדברי נה"מ הנ"ל. ולכאורה יש לחלק דבהא דפרה של אביהם לא הי"ל מקום להוודע שאינו כן כיון שמת אביהם ואי' איפוא יחקורו ע"ז לכן הו"ל כאונס אבל בנ"ד הרי הי' בידו לשקול המשקה וכהא דיבמות פ"ט איבעי לי' למיטעמי'. אבל נראה להביא ראי' מהא דסי' רל"ב סי"ג דהמוכר דבר שי"ב מום ועשה בו הלוקח מום אחר קודם שנודע לו מום הראשון דאם עשה דבר שדרכו לעשותו פטור ואם עשה דבר שאין דרכו לעשותו חייב ועי' בב"י שנלמד מדין טבח ובנה"מ שם סק"ה הקשה מהא דהניח להם אביהם פרה שאולה דפטורים על ההיזק אם לא נהנו ותי' דהכא כיון דאפשר לבדוק אחר המום קודם שנשתמש בו דמי לאונס דאבדה דחייב וסיים בצ"ע עכ"פ מבואר דאם עשה דבר שדרכו לעשותו לכ"ע פטור אף שהי' אפשר לבדוק אחריו ובע"כ דדמי בכה"ג לאונס דגניבה דפטור וא"כ ה"נ בנ"ד שהוא עומד למכור ודרכו בכך תמיד ואינו מבחין המשקה בהמשקל כי מאמין להסוחר ופטור. ועוד ראי' מהש"ג סי' ע"ב סק"מ בדין הזיק הסייף דלהש"ג פטור גם במזיק בידים והש"ך דחולק מטעמא דמה הי"ל דאזקי' ע"ש היטב דמוכח דבכה"ג דבנ"ד גם הש"ך מודה דפטור כיון דלא הוי לי' לאסוקי אדעתי' שיתנו לו יותר מכפי שביקש וכפי שכן דרכו תמיד. ולכן לענ"ד הדין ברור דר' פטור מלשלם מה שעלה הגראד יותר

סימן כח עוד להרב הנ"ל

ובדבר מה ששאל בדין אין מוכרים ס"ת וכו' אי הוי מה"ת או רק מדרבנן ואם הלוקח עובר בלפ"ע. הנה ודאי המוכר ס"ת שאין לו אחרת סרי מבטל המ"ע של כתיבת ס"ת בידים והוי איסור תורה אבל ביש לו אחרת הוי רק מדרבנן מש מסים ביזוי מצוה ועי' במה"פ על הירושלמי סופ"ג דביכורים וע' בר"ן פ"ג דמגלה בהבעיא דמכירת ישן ליקח חדש אי דוקא בדאיכא חדש לפנינו דהרי"ף מסתם סתים דבכל כה"ג מנקיט לחומרא עדיף ואי הוי מה"ת הרי הו"ל למימר דכל בעיא בדאורייתא להחמיר ובע"כ דכיון דאינו מתבטל מן גוף מ"ע כיון דקונה חדש רק דהוי ביזוי מצוה ועי' בר"ן שם מ"ש ע"ד רמב"ן בדין מכירת ביהכ"נ אי הוי משום ביזוי מצוה וע"ש באורך ועכ"פ בכה"ג הוי רק מדרבנן. ואם הלוקח עובר בלפ"ע הנה במרדכי הלק"ט הביא בשם ר"י בהא דקונה ס"ת כחוטף מצוה ובהגיהו כאילו כתבה משום דאינו מחסר את חבירו מצוה ואדרב' מצילו מאיסור משהה ס"ת שאינה מוגה ע"ש ונראה דבקונה ס"ת בלא הגיהו דהוי כחוטף מצוה היינו משום דמחסר את חבירו מצוה והיינו דודאי ליכא משום לפ"ע דהוא רוצה לזכות את נפשו בקיום המצוה וחייו קודמים ואם מחסר את חבירו ממ"ע הרי ממלא את נפשו בקיום המצוה ועי' שע"ת א"ח סי' תפ"ה בענין זה ובזה נראה במה שמסתפק המש"ז סי' קי"ג ס"ק ז' בדין מכרו הס"ת דכפרים במזיד אי המכר בטל אי דמיא למקח שנעשה באיסור דח"מ סי' ר"ח ע"ש ולפמ"ש נראה דכיון דהלוקח לא עביד איסורא לא נוכל לבטל המקח וכמ"ש בשו"ת פמ"א ח"א סי' ל"ד דבכה"ג דאין הלוקח עושה איסור ל"ש דין אעל"מ והביא ראיות לזה ע"ש וה"נ בזה.