מהרש"ם חלק ד לט

ולעולם מיירי כשהאשה יודעת שיודע לה עדות ואפ"ה חייב. ואולם בנ"ד י"ל דאם זנתה ונתעברה קודם נישואין הרי היתה מעוברת וגם היכא דנשאה בשוגג דא"צ לגרשה מ"מ עכ"פ טעון פרישה וע' בשו"ת תפ"צ סי' ח' א"כ פטור ממזונות כיון שהיא הטעתו בזה והועילו דבריו ושוב י"ל דעביד לאחזוקי דיבורי' אך לפמש"ל מהא דסי' קע"ח דבזה"ז דאיכא חדר"ג אינו נאמן כלל א"כ ה"נ בזה אך מדברי כל האחרונים ל"נ כחילוק נה"מ וכמש"ל א"כ יש לצרף סברתינו הנ"ל בנ"ד

והנה רו"מ כ' דכמו דקיי"ל בסי' ד' סכ"ז גבי ארוסה שעיברה דהאשה אינה בחזקת זונה וכו' אפי' הוא מכחישה וכו' א"כ ה"נ לענין להצריכה חליצה והביא מדברי הב"ש שם סקמ"ד דמוכח דאם מכחישה צריכה חליצה והאריך בזה מהא דע"א בהכחשה לאו כלום וצ"ל דהאשה בחזקת איסור א"א גם לענין יבום כמ"ש מהרי"ט סי' פ"ב והיכא דאיתחזק איסורא גם ע"א בהכחשה נאמן כמ"ש בהגמ"ר דגיטין שהובא בב"י סי' קכ"ז ובט"ז וש"ך סוס"י א' בשם רש"ל ומשא"כ לענין זנות לכהונה עכ"ד והנה בגוף דין של מהרי"ט יש בזה אריכות דברים ועי' בש"ש ש"ה פלפול גדול וגם בשו"ת ב"א חא"ע סי' נ"ט האריך לדחות כל ד' מהרי"ט וגם אני בעניי הארכתי בזה בתשו' א' מכבר מכמה דוכתי מש"ס וראשונים והעליתי דלא כמהרי"ט אבל בגוף ד' הב"ש יפה הערני ח"א דכוונת הב"ש לענין לכתחלה דגם לענין זנות הוי רק הדין דלא תצא היכי דהארוס מכחישה אבל לכתחלה לא כמ"ש הב"ש ס"ק מ"ז וה"נ צריכה חליצה לכתחלה ואין חילוק כלל בין דין זנות ובין חלוצה. ואולם לענ"ד י"ל דדין חלוצה חמיר מדין זנות לכהן דהא באמת לענין הבן האב נאמן אלא דמ"מ נגד האשה י"ל דאינו נאמן והיינו משום דבשעה שאנו עוסקים בדין האשה אין לנו עסק בדין הבן דגם אי מת הבן או לא הי' נולד כלל מ"מ כיון דזנתה הי' מקום לאסרה לכהן וע"ז אנו דנים אם נאמן לומר עלי' שזנתה וקיי"ל דאינו נאמן לאוסרה דיעבד אבל לענין חלוצה הרי כשאנו באים לדון להתירה לעלמא בלא חליצה משום שאין הבעל נאמן הרי מה בכך מ"מ כיון שאין לה בן אסורה ובע"כ אנו באים לדון להתירה מכח שיש לה בן א"כ אנו צריכים להיתר האשה עצמה ג"כ לדון הבן וכיון דלגבי הבן האב נאמן שוב לא נוכל להתירה בלא חליצה וכה"ג כ' הפלתי סי' קי"א סק"ח ליישב מה שהקשו משני שבילין ותוכן חילוקו שם דהיכי דאנו צריכים להזכיר גם דבר ב' לענין היתר הראשון הוי כבאו בב"א משא"כ היכי דא"צ להזכירו לענין היתר הראשון אף דהוי כתרתי דסתרי להדדי שרי ע"ש והוא כדברינו ואף דבנ"ד נתבאר דהבן כשר לבא בקהל מכח ס"ס מ"מ עכ"פ הרי לענין ירושה נאמן האב דאינו בנו וא"כ איך נוכל לפוטרה בלא חליצה ובפרט לשיטת הריב"ש דגם לענין מזונות של הילד נאמן א"כ הרי כיון דחל הנאמנות לענין הבן באיזו דבר שוב לא נוכל לפוטרה בלא חליצה אך י"ל דהריב"ש לא קאמר רק לענין זונה בצירוף שאר טעמים שכ' שם משא"כ בבעל ואשתו ומ"מ צ"ע ועיי' בב"מ סי' ד מ"ש ע"ד הריב"ש בזה

אך יש לדון בזה דהא באם זנתה תחתיו ברצון לא חולצת ולא מתייבמת כמ"ש בסי' קע"ג סי"א וכמ"ש גם רו"מ והביא מד' נוב"י מ"ק סי' ס"ע אך דבאמת בנ"ד א"א לצרף היתר זה דמלבד שכבר נתבאר דבזה"ז שמקדשין תחת החופה תלינן דלאו תחתיו גם בלא"ה הרי איכא ס"ס שמא לא תחתיו ושמא באונס וכמש"ל וכברכ' הב"מ סי' קע"ג שם דגם באש"כ שנאנסה צריכה חליצה ומכ"ש באשת ישראל אין ספק כלל בזה ורו"מ לא דק בזה במ"ש דאיכא ח' כשרות ותלינן יציאתה באיחור הזמן וז"א דהא איכא ס"ס ואדרבא ח' היתר לבעלה מסייעה כדמוכח בש"ס וטוש"ע סי' ס"ח הנ"ל אך דמ"מ י"ל דעכ"פ אין ההכרח להזכיר דין הבן לענין לפוטרה מחליצה דהא גם בלא הבן יש מקום לפוטרה מחליצה ע"י שנאמר שזנתה תחתיו ונהי דאנן לא תלינן בהא מטעם ס"ס וכמ"ש מ"מ עכ"פ כיון דיש מקום לתלות ההיתר בסיבה אחרת שוב אין הכרח להזכיר בהיתרה מטעם הבן ושוב ל"ה תרתי דסתרי בחד מקום ושפיר י"ל דדמי לדין זנות דעכ"פ דיעבד לא תצא. אבל התינח אם תנשא לשוק לישראל אבל בנ"ד שברצונה להנשא לכהן א"כ שוב הרי אם זנתה אסורה לכהן ואם נאמר שאין מאמינים לבעלה ותלינן שלא זנתה שוב צריכה חליצה בלא הבן וצריכים לבא להתירה מכח הבן וכיון דלענין הבן נאמן האב שוב אין בידינו להתיר גם האשה. וגם בלא"ה כיון דגם בזנות לא תנשא לכהן לכתחלה ואף דהב"ש כ' דהיינו מכח שהאמינוהו לגבי בן ובנ"ד אינו ממזר מ"מ הרי לענין ירושה וחיוב כיבוד וכדומה נאמן האב שאינו בנו ובפרט אי נימא דגם לענין מזונות נאמן א"כ י"ל ג"כ דמה"ט עכ"פ לא תנשא לכתחלה דבנ"ד הא האב אמר רק שאינו בנו ובד"ז הוא נאמן באמת. ואין לחלק דבנ"ד אף דנאמן לומר שאינו בנו אכתי אין נ"מ כעת בירושה וכיבוד ואין אנו צריכים לדון כעת ע"ז גם לגבי הבן דז"א דגם לענין ממזר אין נ"מ בקטנותו ואפ"ה קיי"ל דלא תנשא לכהן משום שכבר החזקנו נאמנות האב נגד הבן ובפרט אי נימא דגם לענין מזונות נאמן יש נ"מ גם עכשיו בזה וכיון דכבר החזקנו נאמנתו במה שאמר שאינו בנו אף דאמרינן דאינו ממזר היינו מכח ספיקות דלאו תחתיו זנתה ושמא מעכו"ם אבל עכ"פ אינו בנו וא"כ איך נתיר אשתו בלא חליצה לכתחלה עכ"פ ואף שכתבתי למעלה לצדד דבנ"ד שאמר כן תוך מ' יום עביד לאחזוקי דיבורי' לא מפני שאנו מדמין נעשה מעשה להקל דמלבד שכ' לעיל דלשיטת נה"מ אינו כן וגם אינו דבר ברור אם גם להסוברים בסי' כ"ח דיכולין לחזור ולהעיד בפנינו אם גם בנ"ד הוא כן אף גם יש מקום לומר דבנאמנות האב שאינו בגדר עדים ורק דגזיה"כ היא שהתורה האמינתו כשנים א"כ י"ל דגם בכה"ג דעביד לאחזוקי דיבורי' נאמן. ולכן בעניי אין בידי להתירה. והנלע"ד כתבתי. להרב הנ"ל שנית

מכתבו קבלתי. ואשר דרש מאתי אם יש להתירה עכ"פ לישראל בלא חליצה הנה לפענ"ד יש לצדד להתירה מכמה טעמים חדא דאף שכתבתי בתשו' הראשונה דגם בנ"ד שייך טעמו של הב"ש כיון דכבר האמינוהו נגד הבן דניהו דאין הבן ממזר מ"מ נ"מ לענין מזונות וכדומה אמנם י"ל דדוקא היכא דהשתמשו בהנאמנות בתורת ודאי זהו בכלל נאמנות גם לגבי האשה אבל בכה"ג דא"צ להאמינו בבירור רק למשוי ספיקא הרי לא החזקנו דבריו עדיין רק שאנו חוששים לדבריו א"כ מהיכי תיתי נחמיר מה"ט על האשה וכבר כתבתי כיוצא בזה בתשו' א' לק"ק באטשעטשא והבאתי סמוכין לזה. ועוד דכיון דלכמה פוסקים אינו נאמן גם על הבן והוי ספיקא עכ"פ א"כ בנ"ד דבדיעבד ודאי דלא תצא וכל החשש רק לענין לכתחלה מדרבנן א"כ שוב נוכל לסמוך על הפוסקים המקילים בזה. ועוד דהא כבר העירותי שם בהא דנאמן נגד בנו כיון דאם יש בנים אינו נאמן גם על הבן א"כ ה"נ כיון דלגבי אשתו א"נ גם נגד הבן לא יהא נאמן וצ"ל דבשלמא בבנו ובני בנו דשניהם הם סוג א' שהם אינם יודעים אם דברי האב אמת או לא א"א לחלק ביניהם אבל בבנו ואשתו הרי האשה מכחישתו בברי א"כ, אף דלגבי אשתו א"נ מ"מ לגבי בנו נאמן וכיון דנאמן נגד בנו מהראוי להחמיר גם נגד אשתו לכתחלה עכ"פ אבל התינח אם אמירתו מעיקרא נגד בנו אבל בנ"ד שנפל קטטה בינו ובין אשתו וכל אמירתו הי' רק נגד אשתו וכיון דמדינא א"נ נגדה שוב י"ל דגם נגד בנו א"נ ועי' כה"ג בב"י אה"ע סי' קנ"ז וסי' קס"ט בשם הריב"ש מהא דאשתמודעינהו ועי' בפ"ת סי' קמ"ב

ועוד נראה דהב"ש ל"ק דכבר החזקנו דבריו גבי בנו רק באומר בני ממזר דחלים דבריו במלתא דהוי היכרא דינשא ממזרת וכדומה אבל במה שאינו נותן מזונות דהוי בשוא"ת וליכא היכרא כלל דשמא א"ל מזונות וכדומה וכה"ג כ' התוס' בשבת ס"ט סוע"ב ועי' במהר"פ על הירושלמי סופ"ג דמכות שכ' כה"ג לענין כולל

ומ"ש רו"מ דיש לצרף ספק שמא הי' חוזר בו ונותן אמתלא לענ"ד כיון דקיי"ל בסי' ד' סכ"ט דהוי ממזר ודאי א"כ בע"כ אין לצרף זה לספק דאל"כ הול"ל דהוי ספק שמא יחזור בו באמתלא ובפרט בנ"ד שכבר מת ולא חזר בו ודאי אין לחוש שמא הוא חוזר בו ועי' תוס' ב"ב קי"ד סוע"א וריש ע"ב ד"ה