מהרש"ם חלק ד לו

נשים הפוטרות צרותיהן שהקשו התוס' שם מדוע לא חשיב נדה ותי' דעומדת ליטהר אבל ברמ"ת ל"ש תי' זה ובע"כ דהוי רק מדרבנן ע"ש היטב [ ומצאתי בס' חסידים סי' תתשכ"ג שכ' דיש אשה שאם יבעל הבעל בכח רואה דם ואם לא הי' מכניס כל ערותו אלא מקצתו לא היתה רואה דם ואין דם זה בא ממקור דמי' ע"ש דגם באשה שא"ל וסת יש להקל בכה"ג ולפי דבריו יצא קולא חדשה בדין רמ"ת ולא נמצא בשום פוסק] אבל יהי' איך שיהי' עכ"פ אינו רק איסור דרבנן ומהגם דיש לצרף שמא הוא מהצדדים דנהי דרוב דמים באים מן המקור היינו היכי דרואה כדרך שאר נשים אבל ברמ"ת שאין רוב נשים רואות כן שוב י"ל דבא מן הצדדים ועי' במנ"י רסי' ק"ץ ובהפלאה בקונ"א לא"ע סי' קי"ז

ואולם הנה הב"מ באה"ע סי' קי"ז בנה דיק ע"ז והאריך להוכיח דדבר שהחזיק ג"פ הוי חזקה דאורייתא ולכן גם רמ"ת הוי מה"ת ודוקא היכי דרואה רק בל"ט והוי בנתיים ביאות של היתר בזה קאתינן עלה מדין וסת והוי לדידן מדרבנן והאריך לבאר בזה ד' מהר"ם שרמז הב"ש שם ע"ש באורך אבל כבר הבאתי בשם תשו' בש"ר דהוכיח דתליא בדינא וסתות דרבנן ובאמת מכח ראייתו מריש יבמות הי' מקום להוכיח דלכ"ע הוי מדרבנן דאל"כ תיקשי למ"ד דוסתות דאורייתא ליחשב לה בין נשים הפוטרות צרותיהן אך די"ל לפי המבואר ביבמות ט' בהא דפריך וליחשב ט"ז נשים דהא איכא אנוסת אביו ומשני בפלוגתא לא מיירי ע"ש וה"נ הרי דין וסתות אי דאורייתא או דרבנן הוי פלוגתא דתנאי כדאי' בנדה ט"ו ובפלוגתא לא מיירי אבל אי נימא דלכ"ע הוי מה"ת א"כ הדק"ל

ועוד דכבר כתבתי דבנ"ד איכא ספק צדדים ואף דרוב דמים מן המקור מ"מ אין להחזיקה ברמ"ת וכן מצאתי בס' האשכול ה' נדה סי' מ"נ שכ' וז"ל וקשיא לן דהכא אמרינן משמשת פעם א' וכו' ובעל שני ושלישי ואכתי מספקינן אם הדם מן המקור ומתירין אותה אם בדקה ע"י שפופרת ונח הוי דם בראש המכחול ובעלמא אמרינן נמצא דם על עד שלה או על עד שלו טמאין וחייבי' בקרבן ולא מספקינן שמא מן הצדדים ם הוא ובתר עיונא לק"מ לטמאה משום נדה לא מספקינן דדם הנמצא באותו מקום חזקתו מן המקור אבל לא אמרינן מחמת תשמיש ראתה ובנח"א שם ביאר משום דרוב אין רמ"ת לכן אם באת להחליט שבא מחמת תשמיש איכא למימר שבא מן הצדדים ומוכח כדברי הב"י וגם בשו"ת מהר"ח א"ז סי' קי"ב באמצע התשו' רמז לחלק כן מטעם אחר דדוקא ברמ"ת יש לתלות בצדדים דהשמש משמש בביה"ח ואינו מגיע רק לצדדים ע"ש בסוף התשו' ביאר כן ועי' פיהמ"ש לרמב"ם רפ"ה דנדה בזה. והנה הנו"ב שם הקשה לשיטת ב"י למה תתגרש מבעלה הראשון יעשו בדיקת מכחול בלא שפופרת ואם לא תמצא כלל תהא מותרת והרי נתרפאה ואם תמצא בראש המכחול אעפ"כ תהא מותרת לשני מכח ס"ס שמא מן הצדדים ומזה הוכיח דלבעל א' ל"מ היכי דלא נמצא כלל וא"ל דאף שלא יפסיד בעל ב' מ"מ תפסיד לשלישי ז"א דהא לא תבדוק רק פ"א כמכחול ע"ש ובאמת י"ל דאכתי תפסיד שתיאסר לשלישי ע"י ב' פעמים אך זה יש לדחות דבשביל פ"א טוב לה לכנוס בספק אולי תהי' מותרת לבעל א' אך בשו"ת ח"ס סי' קנ"ח דחה ראייתו ע"ש בד"ה ואחר שדחינו וכו' ואני מוסיף דלפמ"ש התוס' ד' ס"ו בשם ר"ת דמיירי שינו רוצה לטרוח או שאינו בקי ומה"ט לא קתני בדיקה בבעל א' א"כ פשיטא דלק"מ. ותדע דאמאי לא קתני בדיקה דחררת דם ובע"כ כתי' התוס' או כתי' הח"ס ועכ"פ אין מקום להוכיח מזה לדחות ד' הב"י

והנה הנוב"י בסי' מ"ה שם העתיק דברי הגאון מהר"ח מצאנז שהעלה דגם בלא נמצא כלום תלינן דהיא מהצדדים ובסי' מ"ו שם קלסי הנוב"י מאוד ושהן הן ד' הב"ח וכ"מ מנ' הרמב"ם אך שהקשה ע"ז דא"כ בהא דפריך שפופרת אפגורא מיפגרא לה ומשני בשל אבר וק' להס"ד דמפגרא אכתי מאי פריך אטו משום חשש זה לא תבדוק כלל הרי אולי לא יפגר לה ותעלה הבדיקה יפה ומוטב לה לבדוק ולכנוס לבית הספק משתשאר באיסור ודאי לבעלה ומזה הוכיח דיש חילוק בין נמצא מהצדדים ובין לא נמצא כלל ע"ש באורך ולפענ"ד קושי' הש"ס מדנקיט בברייתא אם נמצא בראשו בידוע שהוא מן המקור וכו' וע"ז פריך שפיר הא מפגרא לה וא"כ גם בנמצא בראשו מנ"ל שבא מן המקור וא"כ אין ראי' כלל. גם מ"ש הנוב"י מהא דאמר שמואל זו ממלאת ונופצת ואין לה תקנה והקשה הרמב"ן דהא מהני בדיקה ותי' הוא קושי' הרמב"ן ועפ"ז בא להוכיח דלא כמהר"ח ובאמת שזהו רק לפלפילא אבל לדינא הרי אדרבא מדלא תי' כן הרמב"ן והר"ן מוכח דס"ל כמהר"ח וכבר הבאתי לעיל בשם תשו' בש"ר שכ' דשמואל לטעמי' דס"ל וסתות דאורייתא ואנן לא קיי"ל כותי'

ואף שגמגם ע"ז דלכ"ע מהני בדיקה של שפופרת אכתי י"ל דבלא נמצא כלל ובבעלה הראשון הרי תיקשי קושי' הב"י דנימא אין כל אצבעות שוות וצ"ל דלא חיישינן להחמיר רק להקל ומטעמא דוסתות דרבנן וא"כ התינח לדידן אבל לשמואל דסובר וסתות דאורייתא שוב ל"מ בדיקה בבעל ראשון ולז"א לית לה תקנתא לבעל ראשון אך בזה יש לפקפק דאכתי תיבדוק ושמא תמצא דם מהצדדים דבזה בלא"ה ל"ק קושיית ב"י כמ"ש הנוב"י סי' מ"ג שם וי"ל עפמ"ש בשו"ת ב"א חיו"ד סי' מ"ד דיש לחוש שמא יצא הדם קודם תשמיש ונתעכב בפרוזדור ע"י ששכבה אפרקיד ולכן נמצא הדם בצדדים ובע"כ דמשום וסתות דרבנן אין לחוש לזה א"כ לשמואל לשיטתו לא מהני בדיקה בזה. אבל כבר כתבתי כיון דהרמב"ן והר"ן תי' בע"א בע"כ דלא ס"ל כהנוב"י ועכ"פ כפי מה שחזר הנוב"י שם בסי' מ"ו והסכים עם מהר"ח בחדא דגם בלא נמצא כלל תולין בצדדים שוב גם בבעל ראשון יש להקל כ"ז שלא תחזור ותמצא דם וכל חומרת הנוב"י הוא רק לפ"מ שהי' סובר בסי' מ"ג דבלא נמצא כלל תלינן שנתרפאה אבל בתר חזרה שחזר והסכים לד' מהר"ח נראה דגם בבעלה הראשון יש להקל גם בלא נמצא כלל גם להנוב"י

וראיתי בב"מ ליו"ד שהאריך מאוד והוכיח ג"כ מל' הש"ס ופוסקים דגם בלא נמצא כלל תולין בצדדים ודעתו נוטה שם להקל גם בחזרה ושמשה וראתה דם אך שנתיירא להקל בכה"ג מכח ל' התוספתא שהביא בסד"ט דנקיט אם נמצא בצדדים ע"ש ולפענ"ד י"ל בזה דהנה הר"ח שהובא בהגש"ד שהביא הד"מ ובפרט בנה"כ העתיקו באורך שהוכיח מדנקיט בתוספתא נשאת ורמ"ת וכו' מוכח דדוקא בנתקלקלה מתחלת נישואי' אבל אם בתחלה היה כהוגן שוב אין לאסור מכח מה שרמ"ת ע"ש ואמנם הא דלא קיי"ל כהר"ח י"ל דהא בש"ס דילן הובא הברייתא של תוס' הנ"ל ולא נקיט בל' נשאת ובע"כ דלא קיי"ל כן וא"כ בהא דלא נמצא כלל כיון דבלשון הש"ס דילן מוכח דגם בלא נמצא כלל טהור ואם באנו לחוש לדעת התוספתא הרי מל' התוס' מוכח דדוקא בנתקלקלה מתחלת נישואי' וא"כ ממ"נ בכה"ג שלא נתקלקלה מתחלת הנישואין יש להקל דלא נמצא כלל דאם באנו לחוש לד' התוס' הרי בכה"ג יש להקל ולש"ס דילן הרי גם בלא נמצא כלל יש להקל. ומלבד זה הנה הראב"ד הוכיח מדנקט נשאת ורמ"ת תשמש פעם ראשונה ושני' ושלישית וכו' מוכח דקמייתא לא ממנינא והאחרונים נחלקו בכוונת דבריו אי ס"ל דדוקא לבדיקה קודם תשמיש מצטרף ראיי' קמייתא ואי לא לא וכ"ה דעת הפלתי אבל בסד"ט סי' קפ"ו סק"ד וסימן קפ"ז סק"ב החליט בפי' א' שבסי' קפ"ו דכוונת ראב"ד מבדיקה שלאחר ע"ש וגם הב"מ רסי' קפ"ז הסכים שכן הוא הפי' הברור ע"ש בהגה ואני מצאתי בס' האשכול רסי' מ"ח וז"ל יש מי שאומר מדקתני נשאת ורמ"ת פ"א יב' וג' דקמייתא אינה ממנינא דכיון דלבעלה לא בעי בדיקה קודם תשמיש ודאי לא בדקה א"ע קודם תשמיש ואפשר שהי' הדם מעיקרא בביה"ח להכי ביאה זו אינה ממנין ג' וכו' אבל כיוו שמצאה אח"ת ואית בה חששא שוב חייבת לבדוק עצמה קודם ולאח"ת וע"י ג' תשמישים לבר מקמייתא תתחזק לרמ"ת וליתא לענ"ד דקתני נמי נשאת לאחר ורמ"ת משמשת פעם א' וב' וג' והתם ודחי ראיי' ראשונה מן המנין דהא נמי קודם תשמיש הראשון עם השני רמי עלה לבדוק וכן אח"ת הראשון כיון דראתה ג"פ בבעל ראשון ואפ"ה קתני בהאי לישנא אלמא דליכא למישמע מינה עכ"ד ומבואר שדעת הי"מ שהוא הראב"ד דכיון דלא בדקה קודם תשמיש אין הראי'