מהרש"ם חלק ד לה

מעשיו ע"פ דברי הדיין ההוא שהורה לו להתיר בטעות. וגם אם יאמר שעשה במזיד אינו נאמן דאאמע"ר ועתוס' ב"מ ג' בהא דאם ירצה לומר מזיד הייתי ותירוצם שם ל"ש בנ"ד וא"כ כפי מה שתיקן ר"ג דהסופר והעדים והבעל כולם במצודת החדר"ג וא"כ כל המעשים של הגט הם בכלל האיסור וא"כ הרי גבי גט בעי' זכי' שיזכה הסופר הגט לבעל וכן בכל השליחות א"כ כיון דהן שוגגים בדבר הוי כל הזכי' זכי' בטעות ולא קנה הבעל את הגט כלל כי אילו ידעו הסופר והבעל שיש איסור לא היה הסופר מזכה ולא הבעל זוכה וכמ"ש התוס' הנ"ל. וא"כ לכ"ע אין הגט גט כלל וכל דברי האחרונים הנ"ל דס"ל דהוי גט היינו היכי שעשו בשאט נפש במזיד אבל בנ"ד שעשו עפ"י הוראת הדיין לכ"ע אין הגט כלום

אך דלכאורה יש לדון בזה עפ"ד רמב"ם פ"א מאיסור מזבח ה' ג' בדין מי שהקדיש בע"מ והיה סבור שמותר להקדיש בע"מ וכתב הרמב"ם דהוי הקדש ואינו לוקה והראב"ד תמה דהא הוי הקדש טעות ותי' הכ"מ דדוקא היכי דנתכוון להקדיש גוף זה ונמצא גוף אחר הוי הק"ט אבל הכא דהוי גוף זה רק שסבר שמותר ונמצא אסור ל"ה הקדש טעות וחל ההקדש ע"ש והנה בתוס' ב"מ ס"ו ע"ב ד"ה התם מבואר דהקדש טעות וקנין טעות חד דינא אית להו וא"כ גם בקנין לא הוי בכה"ג קנין בטעות אם כן י"ל דבנ"ד תליא במחלוקת רמב"ם וראב"ד ודעת תוס' בב"מ קט"ו הנ"ל בע"כ היא כראב"ד וגם בר"ן נדרים ל"ה ע"א ד"ה למעיל מקבל מבואר דגם בכה"ג דבסבור שהוא מותר ונמצא שהוא אסור הוי זכי' בטעות ולא זכה בו מקבל ע"ש וכיון שדעת ראב"ד ותוס' ור"ן היפוך ד' רמב"ם פשיטא דכן עיקר ולכן אין הגט כלום. ואמנם גם לשיטת רמב"ם נראה דהיינו דוקא היכי דליכא הוכחה שרצה לעשות כדין אבל בנ"ד שעשה עפ"י ב"ד ולא עשה כן בעצמו בלא רשות ב"ד גם הרמב"ם מודה דהוי זכי' בטעות. ועוד דהרמב"ם לא קאמר רק לגבי אותו אדם שמא רוצה לעשות באיסור אבל הכא לגבי הסופר וודאי א"א חוטא ולא לו והוי לכ"ע הזכי' בטעות שלא הי' מזכה לבעל כלל אם הי' יודע שיש איסור בדבר וכה"ג כתב הרמב"ן במלחמות פ"ג דביצה בהא דהבא מח"ל מותר לישראל אחר דאין לגזור שמא יאמר להביא לו עוד דאאחול"ל ע"ש וה"נ בזה

כלל הדבר כי הגט בטל ומבוטל כחרס הנשבר גם כפי דברי העדים שכבר נמסר לה הגט ובפרט לפמ"ש רו"מ דהכל שקר וכזב בוודאי אין מה לכלכל בזה כלל. ולזאת הנני קורא בקול התורה כי חומר תקנת רגמ"ה כרוך על ראש הבעל ובל ישא ח"ו אשה אחרת עד שיגמר עם האשה אשר נשא אם לדין אם לפשר ובל אפונה כי לא יסמוך על משענת רצוץ אשר מקלו יגיד לו כדרשת חכמז"ל. וישים פחד ד' והדר גאונו לנגד עיניו כי ע"ז נאמר פורץ גדר ישכנו נחש חויא דרבנן דל"ל אסותא ולהשומע יונעם ותבא עליו ברכת טוב. והיכי דעשו במזיד יש לי לדון דהעדים נפסלו ויש בזה אריכות בתשו' מהרי"ט ח"א סי' קל"ח וקצה"ח סי' נ"ב ובר"א חא"ע סי' קכ"ב ע"ש באורך בזה ותבין מה שיש לדון בזה וקצרתי כעת. שו"ר בנו"ב חא"ע מ"ת סי' קל"ט שכ"כ ועיין פת"ש סי' קי"ט סק"ז

שוב עלה בלבי להוסיף ע"ז לפמ"ש הב"ח ביו"ד סוסי' קצ"ב דטעמו של הרמב"ם בח"נ דלא קנה משום דבעי שיהי' ראוי ליחוד עכ"פ וכיון דפרסה נדה הרי הוא ישן בין האנשים והיא בין הנשים ואסורים להתייחד והרא"ש והטור חולקים עליו בזה ע"ש ונודע שיטת תוס' ביומא י"ח דדוקא בבחור הוי הדין כן דהוא ישן וכו' אבל לא באלמן ע"ש וא"כ בנ"ד שהבעל היה אלמן גם להרמב"ם ח"ל קונה. והן אמת דהרמ"א ביו"ד סי' קצ"ב כ' בפשיטות דאין חילוק בין בחור לאלמן ועיין בד"מ שם אבל הרי בנ"ד ממ"נ אי אזלינן בתר הכרעת רמ"א הרי הכריע דח"נ קונה ואם באת לסמוך להקל על דיעה דחוי' ולצרפה לספק א"כ יש לצרף ג"כ ד' התוס' והוי ס"ס לאיסורא. [א"ה ע' בב"י יו"ד סי' צ"ב וש"ך יו"ד סי' נ"ד סק"ט ודו"ק] והנה השעה"מ בפ"י מאישות בקונטרס חופת חחנים הקשה לשיטת הר"מ איך יפרנס ד' ירושלמי כ"ק דיומא שהובא בתוס' שם דס"ל דאשה אחרת מזמני' לכ"ג שאם תמות זאת יקדש האחרת ביו"כ דאין שבות במקדש ובש"ס שם פריך הא כל כמה דלא כניס לאו ביתו הוא ומשני בדכניס ובע"כ דגם להירושלמי כונסה ג"כ ועתוס' יבמות י"ג אם כן תיקשי הא ביו"כ כל ה' עינוים אסורים מה"ת להרמב"ם ול"ק החופה כלל לשום דבר ומש"ש בשם פר"ח דהש"ס דילן חולק בזה על הירושלמי צ"ע דכיון דש"ס דילן הוי בעיא ולא אפשיטא ובירושלמי פשיטא ליה יש לפסוק כהירושלמי כמ"ש הש"ך ביו"ד סי' קמ"ה סק"א וכ"ה להדיא בכ"מ פ"ה מתרומות הט"ו ובמק"א הערותי בזה מד' רמב"ם פ"א מאישות והובא באה"ע סימן ט"ו סי"ב ועיין בט"ז שם סק"י ואכ"מ. גם מ"ש השעה"מ שם דיש לחלק בין היכי דאיסור מצד עצמו כמו נדה ובין איסור יוה"כ דיומא קגרים לענ"ד יש סתירה לזה מש"ס דפסחים מ"ח דפריך אי מוקצה דאורייתא מ"ל איסור גופי' מ"ל איסור ד"א ומבואר דבאיסור תורה אין לחלק בזה. והנלענ"ד בזה דהא כבר כתבו הפוסקים די"ל דגם בנדה איכא חיבת ביאה משום דסופה ליטהר וליבעל ועתוס' יבמות ב' ע"א בזה וברא"ש שם ואולם י"ל דשמא ימות הוא או היא בנתיים ולא יבא לידי ביאה כלל ולכן לא גמר וקני דלא סמ"ד בזה ונודע דבזמן מועט ל"ח למיתה ובאותו יום ודאי דהוי זמן מועט ועיין יער"ד ח"ב דרוש ג' בסופו שהוכיח דג' ימים הוי זמן מועט אבל בש"ס דמ"ק י"ח בהא דכותבין שטרי בירורין במועד ובתוס' ורא"ש משום דשמא ימות מי מהם מוכח דגם בב' או ג"י חיישינן למיתה דהא גם ביום אחרון של חוה"מ שרי לכתוב ועיין שעה"מ פ"ד מסוכה ועיין בכ"מ פ"ג ממע"ש ה"ח שכ' דגם באותו יום חיישינן אבל כבר השיג עליו בהגהת מח"א על הרמב"ם בזה. ועכ"פ הדבר ברור דאותו יום הוי זמן מועט לכ"ע. ולכן מה"ט מהני חופה ביוה"כ כיון דבמוצאי יוה"כ תיטהר לו וא"ש ולפ"ז נראה דאם היתה החופה ביום ז' של נקיים לכ"ע מהני החופה לכל דבר וכבר רמזתי למעלה לתשו' רמ"א בקונ"א שהעלה דהרמב"ם מודה בדיעבד דקנה ותי' שם בזה ד' הירושלמי דלא תיקשי לרמב"ם והוא קושיית השעה"מ הנ"ל ולהנ"ל א"ש דהיכי דא"א בענין אחר כדיעבד דמי ע"ש

סי' כה ב"ה ב' בהעלותך ט"ז סיון תרמ"א. להרב אבד"ק אולאשקאוויץ

מכתבו הגיעני וע"ד שאלתו בדבר אברך א' שנשא אשה בתולה והי' לה וסת קבוע ואחר ג"ח מצאה דם בשעת תשמיש על עד שלה ושלו ג"פ זאח"ז ורו"מ צוה לה ליקח נר ארוך ולכרוך אותו במוך לבן ולבדוק עד מקום שהשמש דש וכן עשתה ובדקה א"ע ע"י מילדת הבקיאה ויצא המוך נקי ולא מצאה עליו כלום לא בראשו ולא מן הצדדים ואח"ז התיר הבעל לעצמו בלא ש"ח ובא עלי' פעם ד' ולא נמצא אז שום דם ושום אדמימות רק מראית מים שכבסו בו בגד שחור ונוטה לשחור אבל לא שחור ממש והנה רו"מ הביא ד' הנוב"י מ"ק סי' מ"ג שפסק להחמיר בלא מצאה כלל וא"כ ה"נ בנ"ד. והנה אמת שהנוב"י שם החמיר בדבר בבעלה הראשון בלא מצאה כלל מכח קושי' הב"י דדלמא אין כל אצבעות שוות והנה לפמ"ש בעצמו שם דוסת דרמ"ת דרבנן והוי סד"ר להקל א"כ טעמו של הב"י נכון דלהחמיר אין לנו לחוש שמא אין כל אצבעות שוות ואף שמדברי חמ"ח א"ע סי' קי"ט ס"ק כ"ג מבואר דרמ"ת הוא מה"ת ועי' בשו"ת ח"ס יו"ד סי' קנ"ח באמצע התשו' מ"ש בכוונתו והן אמת דבמ"ש הנוב"י ושאר אחרונים דרמ"ת הוי כעין וסת מחמת אונס הנה בשו"ת בש"ר סי' נ"ג הביא ד"ז בשם מהר"מ מרוטענבערג והרא"ש השיג שם מכמה טעמים והעלה דחששו דיש למעלה במקור כנוס דם נדות במקום שהאבר מגיע ואם יפתחנו יורד הדם למטה וזהו ענין חררת דם המבואר בנדה ס"ו וכ' די"ל דשמואל דאמר זו ממלאת ונופצת י"ל דלטעמי' אזיל דס"ל וסתות דאורייתא ואנן קיי"ל וסתות דרבנן אך יש בזה דברים המגומגמים דהא בדיקת שפופרת מהני לכ"ע גם למ"ד וסתות דאורייתא ועכ"פ סיים שם ג"כ דרמ"ת הוי רק דרבנן והביא ראי' מדלא קחשיב לה בריש יבמות בין