מהרש"ם חלק ד לג

סי' כ"ז ומשפטי שמואל סי' ס"ו פסקו ג"כ כה"ג ובתשו' מהרהא"ג סוסי' ט"ו פסק כר"ג לענין מחילה בתנאי ע"מ שהוא חייב לו מקודם דהגם שמת הלה ול"ה יכול לקיים התנאי ואם הי' חי אפשר הי' מקיימו אפ"ה התנאי בטל והחיוב קיים וכן באשה שמחלה כתובתה לבעלה בתנאי שיגרשנה ביום פ' ומתה מקודם ופסק דהמחילה בטלה. וא"כ ה"נ בנ"ד לענין קנס שידוכין. אך דבאמת נראה דלאו דוקא נאמר לשון זה בנ"ד ולא יעלה עה"ד לחייב בקנס כשמת א' מהם ועיין מל"מ פ"ג משבועות שהאריך בד' תשו' פמ"א אי מיתה הוי אונס דשכיח ול"ש ועי' תשו' תורת חסד סי' רע"ט שפסק דהוי שכיח ולא שכיח ומיישב הסוגיות לפי דרכו יע"ש וא"כ ה"ה וכ"ש באונס דסירוב הבת דפטור דהוי לא שכיח כלל וכמש"ל

ועוד דהגם דכסברת הבעי חיי הנ"ל מבואר גם במהרשד"ם ח"מ סי' ל"ג ומהר"י אדרבי סי' פ"א אבל בתשו' פ"מ ח"א סי' י"ב ומשאת משה סי' ל"א ותשו' בעי חיי גופי' סי' קמ"ז מוכח דלא ס"ל כן. ועיי' תשו' משפט צדק ח"ג סי' כ"ט שפסק בפשיטות דגם אם כ' בשטר שאם יתחרט א' מהנ"ל מאיזו סיבה שתהי' שיתן סך כו"כ אפ"ה אם הבן ממאן אביו פטור דאונס הוא ואפי' תפוס שכנגדו מוציאים מידו ע"ש אבל הרדב"ז בס' דברי דוד הנ"ל פסק דאי תפס לא מפקינין מיני'. ושוב הביא ד' מהר"ם אלשיך סי' ל' דאם נתחייב בחיוב גמור רק שהתנה שאם יעשה כו"כ מוחל לו דל"מ בזה שום ט' אונס לפוטרו מחיובו והביא שם ראיות מרמב"ם ורמב"ן ור"ן ע"ש וכ"פ הרדב"ז בס' דברי דוד סי' ס"ה וכ"ה במל"מ פי"א ממכירה הי"ח בדברי המגי' שם וכ"פ מהר"י בתשו' סי' קמ"ב ורמ"א אה"ע סי' נ' וכנה"ג הגב"י שם אבל החמ"ח וב"ש שם פסקו להיפך וגם בתשו' חק"ל חו"מ ח"א סוסי' צ"ז האריך לדחות ד' מהר"מ אלשיך הנ"ל והוכיח מכמה ראשונים להיפך עכ"פ הוי סד"ד וגם בדין נתבטל התנאי ע"י אונס דלא אמרינן אונסא כמאן דעביד הוכיח בתשו' חק"ל דרבים פליגי ע"ז וגם זה הוי סד"ד ע"ש נפלאות מתורתו. והאריך שם בדעת המל"מ פ"י מה' זכי' גם הביא מתשו' אבקת רוכל סי' פ"ז שנחלק עם מהר"ם ברוך שדעת מהרמ"ב דהרשב"א שפטר בט' אונס מיירי גם בחיוב החלטי והב"י העלה דדוקא בחיוב על תנאי ועי' ברכ"י ח"מ סוסי' כ"א שנעלם ממנו כל הנ"ל ועוד האריך הפני"צ שם בדין אם האב הי' המסבב במיאון הבת דשיטת רשב"א ומבי"ט שם דחייב אבל מ"מ אין להשביעו ולא להטיל עליו ח"ס כמ"ש בתשו' רמ"ע סי' פ"א ועיי' בכנה"ג מ"ש ע"ד רמ"ע וכל דבריו מבוארים בגוף התשו' עצמה וכבר העיר בזה בתשו' ח"ש סי' י"א. אך בעה"ג סי' ע"ד פסק דצריך ך להטיל שוק"ח ודוקא בנידון הרמ"ע שהי' הוכחה טובא שהאב הי' מחבב הבחור הרבה בזה הוא שפוטרו משא"כ בדליכא הוכחה אבל בתשו' כהונת עולם סי' ס"ט פסק בפשיטות כהרמ"ע גם בדליכא הוכחה כלל והסכים עמו מהר"א (כפי הנראה הוא בעל מח"א) וגם בתשו' דברי מרדכי סי' י"ג מאחד מגדולי הדור הוא הרב מהרמ"ג האריך בזה והעלה דהמוחזק י"ל קים לי ופטור גם משוק"ח. ומהגם דיש דיעות דגם ל' חיוב ל"מ במטבע וא"כ בנ"ד המוחזק י"ל קי"ל ופטור מכח הטעמים הנ"ל עכ"ד שם. וע"ש עוד שהאריך בדברי הח"מ וב"ש ושאר אחרונים ופלפל להשיב ע"ד ח"א שהשיג ע"ד התשו' הנ"ל והוא חזר וקיים דבריו והנה טרחתי להעתיק תו"ד התשו' יען כי אין הספר מצוי וראו הביא לנו דברי כמה שו"ת שאינם מצוים כלל

ועכ"פ מבואר מכל הני מקומות שהבאתי דהיכי דהבת ממאנת אבי' פטור גם היכי דנתחייב בפי' באופן איזו עיכוב וכדומה ומכ"ש בנ"ד. וגם אם יש להטיל שוק"ח על האב דעת כמה שו"ת דפטור לגמרי רק יש להזהירו על חומר ח' הקדמונים. ושהמוחזק י"ל קים לי לשיטתם. ואם כי אנן נהגינן לחייב האב קב"ח כמ"ש כל האחרונים שבמדינותינו וסוגיא דעלמא מוכיח כן עכ"פ היכי דהיכא אומדנא והוכחה לדברי האב הרי כ' העה"ג בעצמו דפטור משבועה וק"ח וכמש"ל ונראה מדבריו דאם גם בתחלה מיאנה הבת ולא נתרצית איכא הוכחה ופטור משוק"ח וכ"פ להדיא העט"צ בח"מ סי' ר"ז ס"ק כ"ח ועי' תשו' רדב"ז ח"א סי' ר"כ שפסק בפשיטות דאומדנא פוטר משבועה והן אמת שמדברי הד"מ סי' תכ"א סק"א וסמ"ע ס"ק כ"ו מוכח להיפך ועי' בש"ך סי' קכ"ו ס"ק מ"ד אי אומדנא פוטר מק"ח. אך בנ"ד הרי העידו עדים כי תיכף אחר יום השידוך מיאנה והיכי דלא נתברר כלל אי מתחלה רצתה יש לנו לדון עפ"י חזקה דהשתא וכדמוכח מד' רש"י קידושין ע"ט ועי' בש"ש ש"ג פט"ז באורך דתלי לה במחלוקת רש"י ותוס' וא"כ המוחזק י"ל קים לי כרש"י והחזקה פוטרת משבועה כמ"ש התוס' בערכין כ"ג ע"א ועי' ש"ך סי' ע"ח סקמ"א וסקי"ח ובטו"ז סי' צ"ד ס"ו וש"ך סי' צ"ט ס"ט ס"ק כ"ו וסי' נ"ו סק"ה בשם תשו' מהר"ם דפוס פראג ועי' חו"מ סי' של"ה ס"א בהג"ה וש"ך סק"ה וסוסי' שע"ג ועי' תו"ח לשבועות מ"ו ד"ה עבר זמנו ועי' בב"ש אה"ע סי' ס"ח סוסקכ' וסי' צ"ו סק"ח ועי' מל"מ פ"א מנערה בתולה ה"ב ועי' ש"ך סי' קע"ו סקכ"ה ועוד בכמה דוכתי. ובנ"ד דלשיטת כמ"פ א"צ לישבע כלל י"ל דבכה"ג כ"ע מודי דפטור ויש לדון בזה עפ"ד תוס' כתובות נ ע"ב שדעת ורצון האדם עשוי להשתנות א"כ י"ל דבכה"ג ל"ש לאוקמי אחזקה דהשתא. ו ומ"מ עכ"פ הוי אומדנא לפוטרו. ולכן אם יטילו עליו בב"ד ח' סתם שיודה אם הוא לא עשה ערמה לפתות הבתולה ה"ז פטור וא"צ לקב"ח לנוכח בכה"ג לכ"ע. ומעיקר הדין נראה דא"צ להטיל ח' כלל רק לאיים עליו ולהזהירו בחומר ח' הקדמונים. ותו לא מידי

ובדבר מ"ש הח"ס דאסור לאב לעשות שידוך אחר עמה כבר כתבתי בתשו' א' מכבר לרו"מ שדבריו הם נגד תשו' מבי"ט וש"ך יו"ד סי' רל"ו וגם בתשו' פני"צ שם דחה דברי הח"ס ופסק דלא כותי'. ובנ"ד שגם מתחלה לא נתרצית גם הח"ס מודה. שוב נדפס ת' מהרי"א הלוי ובח"א סי' קי"ב חולק ג"כ על הח"ס הנ"ל

סי' כד עוד להרב הנ"ל

מכתבו מגלה עפה הגיעני ובדבר עסק ביש שאירע בקהלתכם שנשא איש אחד אלמן מעיר אחרת אשה בקהלתכם בחופה וקידושין רק שהי' חופת נדה תוך ספירת ז"נ ואחר ג"י עבר עליו רוח אחרת ובגד באשתו ומרד בה מלקבלה לביתו ועבר זמן רב ואחה"פ שלח הזמנה מדיין א' שתבא האשה לעירו לדין ובאם לאו ידין אותה כדין מורדת והשיבה האשה כי ברצונה לדון בפני בי"ד הסמוך לעירה כי היא אינו תובעתה רק הוא תובע אותה ויבא לעיר הסמוך לה והדיין סידר ג"פ ושלחו הבעל ע"י שליח וב' עדים וטרם נעשה מעשה נודע לאבי האשה וסגר הדלת בעדם והושיב את השליח לביה"א כי נמצא הגט בידו והעדים ברחו והעידו שם לפני הדיין כי נמסר הגט להאשה בע"כ ועפ"ז התיר הדיין את הבעל לישא אשה אחרת וטעמו כי האשה היתה מחויבת לבא לעיר הבעל וכמ"ש בשו"ת בר"א סי' צ"ב בהג"ה וא"כ דינה כמורדת ומותר לגרשה בע"כ ועוד דכיון דהי' ח"נ דינה כארוסה לשיטת הרמב"ם ובארוסה ליכא חדר"ג כלל עכת"ד

והנה בדין ראשון אם מחויבת האשה לבא אחריו כ' רו"מ דהבר"א מיירי רק אם האשה תובעתו משא"כ בנ"ד. והנה באמת הבר"א לא החליט כלל הדין כן שכ' שדעתו נוטה קצת לדברי הבעל ועי' בפ"ת לח"מ סי' י"ד מ"ש בזה בשם גדול א' והוא השיג עליו וגם כי הבר"א מיירי בשרצה בה הבעל רק שהיו מחולקים במקום הדירה ולזה היתה ט' הבעל כי היא מורדת אבל בנ"ד נהפוך הוא כי הוא הבוגד באשתו איך יעלה עה"ד לדונה כדין מורדת עבור שלא רצתה לבוא לדין לעירו לבד ואם כי בשו"ת ח"ס חא"ע ח"ב סי' קס"ז פסק בדין מורדת ומסרבת אחר ההתראה בב"ד וא"ר לעמוד עמו לדין כלל דמותר לישא אחרת וגם בשו"ת ספר יהושע סי' צ"ח מבואר דאשה שאינה צייתת ד"ת הוי רעה בדעותי' ומצוה לגרשה אבל היינו באינה צייתת ד"ת כלל אבל בנ"ד שטענה שהיא רוצה לדון לפני ב"ד הסמוך לעירה איך יעלה עה"ד לדונה בדין מורדת. ועוד דגם במורדת צריכה ג' התראות ולהמתין יב"ח מג' התראות כמ"ש בסי' ע"ז משא"כ בנ"ד. ועוד דהא מבואר בתומים ונה"מ סי' כ"ו בשם כנה"ג דגם לענין רשות לתבוע בערכאות היכי