מהרש"ם חלק ד לב

עליו לבל יחלל ש"ש ואיך נימא דהוי כיד עכו"ם באמצע כיון דלא רמי שיעבודי' על גוף הבהמה כלל ועיי' בשו"ת טור האבן סי' ה' שהעלה דמה"ט בעכו"ם לכ"ע שיעבודא לאו דאורייתא כיון דהפקע"ה שרי ורק משום ח"ה אסור ע"ש וה"נ בזה. ואמנם לגבי תו"מ דרבנן דכבר כתבו האחרונים דכל איסור דרבנן לא הוי רק חובת גברא ולא איסור חפצא ולכן שפיר כ' תוס' בקידושין דלגבי תו"מ דרבנן מהני שיעבוד מס המלך לפוטרו אבל בבכור דאורייתא שפיר י"ל דלא מהני כלל שיעבוד המלך והא דארנונא פוטר היינו משום דהתם לוקח חלק בגוף הולדות והם קנוים לו וא"כ הוי גזל ממש וגז"ע אסור מה"ת לשיטת רוב הפוסקים. ויש לדון בזה עפ"ד החכ"צ סי' כ"ו שכ' דאיסור גז"ע הוי רק להרגיל נפשותינו במדות טובות לבל יבא לגזול ישראל א"כ י"ל דהוי רק חובת גברא אבל אין דבריו מוכרחים ואנן קיי"ל דלא דרשינן טד"ק. אבל בנ"ד שהחפיצים רק משועבדים למלך ואין לו זכות עצמיי בגוף הפרה שוב י"ל דאין בכח שעבוד זה לפטור מבכורה דהוי מה"ת. שוב מצאתי בפ"ת לחו"מ סוסי' רע"ח בשם קה"י סי' ה' דהיכי דנמכר בשומא בדיקדוק כפי החוב אף שיש חוב המלך כל זמן שלא נגבה הוי של בעה"ב ומוחזק לענין בכור ודין המלך כשאר ב"ח דמכאן ולהבא גובה

ומ"ש חתני הרב הגאבד"ק יאנוב ני' לחדש דבבכורה דגם הפקר פוטר א"כ גם קנין דרבנן כיון דקיי"ל דהבד"ה מה"ת נהי דלא הוי קנין מה"ת כמ"ש הג"פ סי' ק"כ ומק"ח סי' תמ"ח מ"מ מהני לפטור מבכורה מכח הבד"ה כבר קדמוהו האחרונים בזה. ואני כ' במק"א דיש לדון לפמ"ש הלח"מ מה' מלוה ומבואר ביותר בשו"ת טור האבן סימן ח"י דהיכי דחל הקנין דרבנן קודם שהיה עדיין נ"מ לשל תורה מהני שפיר הקנין לשל תורה ופלפלתי בזה הרבה מסוגיא דפסחים ה' ובדברי הלבוש סי' ת"מ ואכמ"ל א"כ גם לענין בכור שפיר מהני הקנין שמכר הפרה קודם שילדה י"ל דמהני שפיר לכ"ע הקנין דרבנן גם לפטור מבכורה של תורה. ועיי' בשו"ת נט"ש סימן ל' שפסק להתיר בקנין דרבנן מטעם ד' הלח"מ הנ"ל וסיים דגם שלא בשעה"ד יש להקל והביא דברי הפמ"א ח"ב סי' נ"ב בזה שפסק ג"כ להקל וסיים שהוא עמוד נכון לסמוך עליו. ובכ"ז בנ"ד אין כאן קנין כלל רק שיעבוד בעלמא ולכן לענ"ד אין מקום להקל לפי שיטת האחרונים החולקים על הצ"צ. זולת בצירוף הטלת מום ע"י עכו"ם אז יש לצרף סברת הצ"צ. ועיין שו"ת טוטו"ד מ"ק סי' רס"ט שהחזיק בדעת הצ"צ אבל בנ"ד גם הוא מודה ע"ש ותבין. ומ"ש דבנ"ד שעשו מעשה וכתבו בפנקס י"ל דכ"ע מודו להצ"צ. לענ"ד המעשה הלז לא מעלה ולא מוריד ועיין תוס' ב"ק ס"ו ע"ב ד"ה ועוצבא ותבין

ואח"ז ביום ח' כ' סיון תרנ"ד השבתי כפי הנ"ל גם להרב מו"ה אפרים אויערבאך ני' אבד"ק הארחוב ברוסיא ומה ששאל אם מותר להניחה ביד העכו"ם ולא יפדנה עיין בשו"ת מהר"מ מלובלין סוסי' ל"א דא"צ לפדות הבכור אך בנ"ד יש לחוש שמא ימכרנה לישראל ולכן מחויב לפדותה זולת אם יבורר שישאר ביד עכו"ם

סי' כג ב"ה ט"ז אדר תרמ"א בוטשאטש. להרב אבד"ק בוזאנוב ז"ל

ע"ד שאלתו בר' שנשתדך עם בתו עם ש' והבת ממאנת וקדל"פ בעיר שמתחלה לא נתרצית הבת והיא לא היתה עם אבי' בשעת התנאים רק בדוחק ופיתוים נענה ראשה לאבי' וגם עדים העידו כי תיכף ביום ב' אחר התנאים אמרו הם לה מז"ט ובכתה ואמרה שאין רצונה בהשידוך ובזה צידד כת"ר דיש לפטור האב מלקב"ח אם לא פיתה הוא את בתו. והנה בגוף הדין בתשו' הרשב"א שהובא בב"י ורמ"א אה"ע סי' נ' וכ"פ המבי"ט ח"א סי' פ"ה דאם הבת ממאנת הוי אונס דלא שכיח ואינו מחויב לפייסה בממון ואף דמהרא"ג שהובא בכנה"ג הגב"י אות י"ט העלה דזה דוקא בנתחייב רק לפייס אבל בחיוב סתם גם באונס חייב כבר כ' בכנה"ג שדבריו סותרים זא"ז בתשו' אחרת וגם כל האחרונים לא ס"ל כן ובתשו' רמ"ע סי' פ"א כ' וז"ל כל מקום שיש אונס אין קנס אע"פ שהוציאוהו מכלל אסמכתא וקיבלו עליהם כחוב גמור כי אונס כזה שהבת אפילו בוגרת תמאן במעשה האב וכ"ש אחרי שנתפייסה בכך וקבלה להבחור בסבר פנים יפות הוא בלי ספק מיעוטא דלא שכיח ולא הי"ל לאב לאסוקי אדעתא ולאתנויי עלי' ואפילו נאמר דאונס זה הוי שכיח ולא שכיח לענין ממון הוי אונס לעולם ועדיפא מינה כ' הרשב"א בתשו' דאונס דל"ש הוא שהבת תתן כתף סוררת ולא עוד אלא אפילו בשאר קרובים אמר שדרך הכשרות להיות נשמעות למאמרם ומי לא ידון ק"ו לבת הבן ע"ש ובשו' מ"צ ח"ג סי' כ"ט בדין שקבלו עליהם אבי החתן ואבי הכלה בשט"ח שאם יתחרטו כל א' מהנ"ל מאיזה סיבה שתהי' שיתן המתחרט לשכנגדו כו"כ ושוב מיאן החתן במשודכתו ופוטרו הרב מאחר שאנוס הוא שבנו אינו רוצה ומה שנתחייבו הוא אם יתחרט מי מהם מהאבות כיון שלא פי' בשטר בפירוש והא דברשד"ם אה"ע סי' כ"ו מיירי שנתחייבו בפי' אם יתחרטו הם או בניהם ע"ש ועיי' כנה"ג הגה"ט אות ל' שהעלה ג"כ להשוות דברי הרמ"ע עם דברי הרשד"ם כעין זה ע"ש ועיי' שו"ת משאת משה חלא יו"ד סי' ז' שהעלה כעין זה להשוות ד' המבי"ט עם תשו' מהרי"ט ח"א סוסי' קל"א ועיי' בתשו' מ"צ ח"א סי' א' וסי' ג' וסי' ה' באורך בענין זה דאפילו אם כ' בשטר אם ימאן צד א' ישלם קנס כו"כ אפ"ה אין הלשון מפורש לומר שאם תמאן הבת מחויב אבי' לשלם ע"ש באורך מ"ש מתשו' מהריב"ל וכ"ה בתשו' בית דוד חאה"ע סי' ל"ב ובספר דברי דוד להרדב"ז סי' ס"א וגדולה מזה כ' היד אהרן אה"ע סי' נ' בשם תשו' מהרש"ך ח"ד סי' ל"ז דגם בנתחייב בפירוש אם לא יתרצה בנו אפ"ה פטור האב מקנס ועי' בשו"ת פני יצחק הספרדי חאה"ע סי י"ז באורך בענין זה שהביא דברי כמה פוסקים ושו"ת בענין זה וע"ש מ"ש בטעם ד' מהרש"ך הנ"ל והביא מתשו' הרשב"א סי' תרע"א שכ' להדיא דאונס זה לא שכיח דכל הבנות מתרצות למה שירצה האב או קרובותי' וכ"ה בתשו' רדב"ז החדשות סי' שכ"ט ותשו' כהונת עולם סי' ס"ט והביא משו"ת חיים שאל ח"א סי' ו' בשם תשו' מהרי"ק בדין ר' שנשתדך עם יתומה מאב ע"י אמה ונכתב בשטר שידוכין שאם בשביל כל איזו סיבה לא יצאו מן הכח אל הפועל הנישואין. שנתחייב החתן לשלם וכו' ושוב חזרה בה הבת ולא רצתה בו כלל ותבעו מהחתן והאריך בדין אונס דשכיח ולא שכיח אי הוי בכלל תנאי אונס סתם והעלה דג"ז הוי בכלל ודוקא אונס דל"ש כלל לא הוי בכלל והביא מתשו' ר"י אדרבי ס' פ"א דגם אונס דשכיח ול"ש לא הוי בכלל אונס סתם וכו' דהיא דעת יחיד ואפילו המוחזק אי"ל קים לי כותי' עכ"ד אבל בתשו' ח"ש שם סי' י"א הרגיש שמד' הרשב"א הנ"ל מוכח דהוי אונס דל"ש כלל ומה שחזר ונדחק לבאר ד' הרשב"א בע"א דבריו דחוקים מאוד והם נגד האמת ומהגם דבתשו' הרשב"א ח"ג סי' רי"א באו דבריו שנית בארוכה ושם מבואר באר היטב דהוי אונס דל"ש כלל. גם מ"ש הח"ש שם די"ל דנהי דבזמן הרשב"א הי' נחשב לאונס דלא שכיח כלל מ"מ בזמנינו רבות בנות מיאנו ובת קמה באמה י"ל דלכ"ע הוי בכלל שכיח ולא שכיח גם בזה דבריו נגד כל האחרונים ובפרט דהמע"ה והאריך שם לדחות ד' הח"ש והביא דגם בתשו' מהר"ש יונה סי' מ' שהובא בכנה"ג ובתשו' תורת חסד סי' רע"ט פסקו כדעת מהר"י אדרבי הנ"ל וא"כ המוחזק י"ל קים לי. אך דיש לדון בזה עפמ"ש בתשו' בעי חיי ח"מ סי' ל"ז בדין כ' בשטר שקיבל ש' אחריות הסחורה עד שימכרנה ויעשנה דמים בעין דלשון זה משמע דכ"ז שלא יעשה דמים בעין באחריות ש' קיימא אפי' באונס דל"ש ועיי' בכנה"ג חו"מ סי' ר"ז הגב"י אות ס"א וא"כ ה"ה היכי דכ' בשטר שידוכין שנתחייב בסך ולא יופטר עד שיוכנסו לחופה א"כ אפילו באונס דל"ש חייב בכה"ג. אך דלפ"ז גם אם יעדר א' מהם יחויב בקנס וכהא דכ' הרמב"ם ובאה"ע סי' קמ"ג בהאומר לאשתו ה"ז גיטך ע"מ שתתני לי ר' זוז מכאן ועד ל' יום ומת וכו' ע"ש. ובתשו' רש"ך ח"ג סי' נ' פסק כה"ג דגם במת תוך י' שנים כיון שלא הספיק לדור הזמן שהתנה אע"פ שחסרון קיום התנאי לא הוי מדעתו ורצונו אעפ"כ המתנה בטלה ובתשו' ר"מ גלאנט