מהרש"ם חלק ד לא

כיון דלדידי' גם בממזר ברוב פסולין הוי וודאי ממזר אבל עכ"פ לשיטת הר"ן הוי כן

ועיין בצל"ח ברכות ל"ו שתי' קושיית רשב"א והר"ן ע"ד רמב"ם מהא דספק ערלה דנ"מ ברוב לאיסור ובמחכ"ה נעלם ממנו דברי הר"ן בקידושין הנ"ל שתי' כן בעצמו לענין ערלה. וז"ל הר"ן ואי מהא לא איריא דהכא איצטריך למישרי כל שנולד בו שום ספק בעולם ואעפ"י שאיני כדא להתיר במק"א דמש"ה אמרינן כל המיקל בארץ הלכה כמותו בח"ל ואפי' יחיד במקום רבים דכל ספיקא שריא ואפילו קרוב לוודאי וכו' עכ"ל. וצל"ע מדוע לא תי' כן הר"ן גם הא דספק ממזר לשיטת רמב"ם

ואולם לפמ"ש בהגהות רב"פ על הש"ש ש"א פ"א לחלק בין רוב פסולין דכל האיסור משום דכל דפריש בזה ס"ל להפ"י להקל בממזר ושזהו ג"כ ד' הרא"ש מלוניל אבל ברוב גמור כמו במכה אביו סמכינן גם לענין ממזר על רוב וע"ש א"כ י"ל דה"נ בכה"ג דנ"ד דיש לפנינו לתלות בהדחק שדחקו לו לפני כמה ימים ומצוי טפי לאיסורא. אבל מל' הר"ן ל"נ לחלק כן. וגם עיקר ההכרח שהכריחו לחלק כן מכח קושי' הש"ש שם דהא ילפינן ממכה אביו דאזלינן בתר רובא דאל"כ ניחוש דלמא לאו אביו א"כ שוב לא משכחי' קהל וודאי. לענ"ד י"ל דוודאי היכי דהוחזק כבר הרוב לשאר דברים שוב הוי כוודאי וכמ"ש הרמב"ם פט"ז דסנהדרין דגם עדות של ע"א מהני בכה"ג ומה"ט כ' בהכלאה סופ"ק דכתובות דגם לענין ממון אזלינן בתר רוב כזה ע"ש ועיי' בפלתי סי' ס"ג שכ' דטעמא דאהבפ"נ אחה"ר משום דגם הרוב הוי ספק ובזה פליגי רב ושמואל ע"ש וי"ל דבזה פליגי נמי רו"ש בדין אי הולכין בממון אחה"ר ולשיטת' אזלי ועיין בישוע"י אה"ע סי' ד' וסוסי' קע"א באורך בזה דהיכי דכבר הוחזק הרוב אזלינן בתרי' גם בפ"נ וכדומה ע"ש וא"כ ה"נ י"ל בזה [והנה בדין ניטלה ביצה א' נחלקו הראשונים כמבואר בב"י וש"ע ועיי' בשו"ת בש"ר סי' ש"מ בכס"ד שהאריך להוכיח כשיטת המקילין ודחה הראיות של המחמירים וגם מהרי"ף ורמב"ם ורא"ש אין ראיה להחמיר והחוש מעיד כן שהם מולידים ואולי בזה"ז נשתנה הטבע ע"ש באורך ואם אמנם כי בש"ע מבואר דיש להחמיר בניטל ביצה ימנית הנה הרש"ל ביש"ש מיקל גם בניטל של ימין ובפרט היכי דניטלה ע"י הרופאים מומחים להושיע מחליו כ' היש"ש דכ"ע מודו דיש להקל ועיי' בפ"ת בשם הג' ר"ח מוולאזין בתשו' כת"י שהביא מדברי סה"ת דפשט המנהג להקל ומסיק דאין חילוק בין של שמאל לימין ע"ש וגם בשי"ק על הירושלמי כ' שהאריך בתשו' להקל בניטל ביצה א' וששמע מכמה ב"א שהולידו אף שחתכו הרופאים ביצה א' ע"ש ומשמע ג"כ דאין חילוק ומהגם דלפי מ"ש בק"נ על הרא"ש אות ג' דאם אינו מוליד אין לחלק בין ימנית לשמאלית וריב"ח בירושלמי דס"ל דבלבד ימנית ס"ל דמוליד ור"א שם דקאמר ברתי שרי' אלא הוי יודעת שאינו מוליד סובר דאין חילוק בין ימנית לשמאלית וא"כ לשיטת הפוסקים דגם ביד"א כשר הוי פלוגתא בירושלמי אם גם בימנית כשר וכיון דבש"ס דילן לא נזכר חילוק בין ימנית לשמאלית ובירושלמי איכא פלוגתא א"כ פשיטא דיש לפסוק כש"ס דילן. ומהגם דכבר נתבאר דספק פ"ד מהראוי להתיר גם כדעת יחיד נגד רבים. ועיי' שו"ת ח"ס חלק יו"ד סימן רפ"ו שביאר דגם לשיטת הסוברים דסד"א מה"ת להחמיר ולא מקילין בספק שאינו רגיל מ"מ בפלוגתא לכ"ע מקילין כיחיד נגד רבים ע"ש וא"כ ה"נ בממזר ופ"ד וכמש"ל אבל בתשב"ץ ח"ג סי' שכ"ז מבואר דבספק פלוגתא אין להקל בממזר ומכ"ש בזה ופ' בשעה"מ פ"ג מגירושין בדין ס' פלוגתא בממזר. ואף דבספק ממזר איסור דרבנן עכ"פ איכא וה"נ בפ"ד וכמ"ש הנוב"י שם מ"מ יש לצרף גם צד ספק דשמא הי' ביד"ש וכמש"ל וסמוך מיעוטא לפלגא והוי רובא ואף דהמג"א סימן תס"ז כ' בפשיטות דספק שאינו מצוי אינו מצטרף לס"ס גם בזה יש דעות להקל וכמ"ש בסד"ט סי' קפ"ז סקט"ו וסוסי' ק"צ וע' בש"ש ש"א פי"ח מה שהעלה לחלק בזה אבל בסד"ט שם הוכיח מהתוס' דבכל גווני יש להקל. ועוד שכבר צידד השעה"מ מאי"ב דדוקא בפסול יוחסין החמיר מדרבנן משא"כ בספק פ"ד והסכים בת' ב"א א"ע סי' ב' וברכ"י סי' י'. ובפרט לפמש"ל דמדאורייתא גם בספק שאינו מצוי יש להקל בממזר ופ"ד ורק מדרבנן יש להחמיר א"כ שוב כדאי הפוסקים המקילים לסמוך עליהם בדיעבד שלא לגרש את אשתו והנלענ"ד כתבתי. ושוב בא לידי ס' אגרת בקורת ושם כ' רב א' עפ"י עדות הרופאים דגם בניטלה ביצה ימנית מולידים והביא כמה מעשיות שנתברר הדבר שכן הוא ולכן יש להקל והג' רי"ע האריך לדחות דבריו והחמיר הרבה בזה ולא הסכים הזמן לעיין היטב אבל כיון דכמה אחרונים מקילין וכמ"ש הפ"ת בשם הג' ר"ח מוולאזין ז"ל ושאר גדולים ועיין בק"ע ושי"ק על הירושלמי ולכן המיקל יש לו ע"מ שיסמוך. ועיין בהערות לשו"ת מהר"ח א"ז מ"ש בענין זה ע"ד הלבוש אה"ע סי' ה'. שוב ראיתי בכס"ד שבשו"ת בש"ר הנ"ל שהאריך לדחות דברי הג' יעב"ץ הנ"ל

סימן כב למחו' הרה"ג מו"ה משה באב"ד ני' כעת הגאבד"ק לבוב בתו"ה

בדבר שאלתו ביהודי א' שהיה לו פרה מבכרת ויען כי הי' מגיע למלך מס עשו השרים עליו משכנתא (פענדינג) ושומא וכתבו ד"ז בכתב כנהוג והפרה הנ"ל היתה ג"כ בהמשכנתא ושומא ועתה ילדה בכור. וע"ז הביא דברי הצ"צ סימן ס"ד שהביא מש"ס דבכורות ט"ז וב"מ ע' גבי ארנונא דכיון דאי לא יהיב לי' זוזא תפס לי' הוי יד עכו"ם באמצע. ואולם כבר דחו דבריו המריט"א פ"ב אות ח"י וז"י ובא"י דלפמ"ש התוס' לחלק בין אם הי' מתחלה של העכו"ם דבזה לא נפיק מרשותא מכח סברת אי בעי תפיס משא"כ היכי דהיה מתחלה של ישראל ואף דאנן קיי"ל כלשון ב' בפ"ק דפסחים דבכל גווני ארנונא פוטר היינו משום דהעכו"ם נוטל חלק בגוף הולדות ע"ש וא"כ בנ"ד אף דהמלך משכן הפרה מ"מ ידוע דאין מנהגו ליטול לעצמו גוף הבהמה רק עושים ליציטאציע למכרה לכל מי שבא לקנותה ואם ביני וביני תאבד או תמות הבהמה יגבה המלך לחובו ממקום אחר והוי באחריות ישראל א"כ י"ל דבכה"ג כיון דהיה תחלה של ישראל לא הוי כיד עכו"ם באמצע

ומה שהביא מש"ס דב"ב נ"ה א"כ בטלת ירושת בני הבכור וכו'. הנה כבר רמז לזה הח"ס ביו"ד סי' שט"ו אבל לפ"ז בואו ונחדש הלכה דכל מי שחייב מס למלך גם בלא עשו משכנתא כלל אפ"ה יפטרו בהמותיו מבכורה דהא בש"ס התם ולפמ"ש התוס' שם דטעמא משום דמס המלך הוי כגבוי, א"כ בלא משכנתא יופטרו מבכורה ע"ש ותבין. ועיי' בב"ש אה"ע סי' ק' ס"ק י"ד מ"ש מהגמ' ותוס' הנ"ל. ובאמת שמצינו בתוס' קידושין ל"ו ע"ב ד"ה כל מצו' וכו' שכ' לחד טעמא דהא דקרבנות ח"ל פטורים מתו"מ משום שמשועבדים למס המלך ע"ש. אך יש לדון דהא הח"ס שם כ' די"ל דבמס המלך לכ"ע דדמ"ד במה שמגיע לו לצורך הנהגת המלוכה ולכן הוי כיד עכו"ם גם אי בעלמא לא מהני ע"ש ואולם הנה הב"ש סי' כ"ח סק"ג כ' בפשיטות דאע"ג דצריכה להחזיר מדד"מ מ"מ מדאורייתא קנתה החפץ ע"ש ומבואר דס"ל דקנין דד"מ הוי רק דרבנן ואם כי האב"מ שם והח"ס סי' שי"ד חלקו עליו וכ' דבדד"מ לכ"ע הוי מה"ת גם אי סטומתא רק מדרבנן אבל באמת נעלם מהם דברי עליות הר"י שהובא באס"ז ב"ב נ"ה וברשב"א גיטין י' דד"מ מהני רק בגדר סטומתא ומנהגא ועיי' רדב"ז ח"א סימן תק"ג דמשמע דמנהגא מהני מד"ת. ועכ"פ להסוברים דסטומתא דרבנן ה"נ דד"מ וע' פמ"א ח"ב סימן נ"ב ור"מ מינץ סימן ה' דס"ל דקנין סטומתא רק מדרבנן. אבל גם אי נימא דקנין דד"מ מה"ת ובפרט במס המלך מ"מ הרי מבואר בר"ן נדרים כ"ח דמותר להבריח מכס ומס המלך מדינא דהפקע"ה שרי ורק משום ח"ה אסור ול"מ להסוברים דהוי רק מדרבנן כמ"ש הב"ש סימן כ"ח סק"ה א"כ גם בזה הוי רק זכות דרבנן וגם לפמ"ש בגליון שלי להשיג ע"ז מתוס' ב"מ פ"ז ותוס' בכורות י"ג דמבואר דהוי מה"ת מ"מ עכ"פ אין בו קנין עצמיי רק חובת גברא הוא דרמי