מהרש"ם חלק ד ל

ומה שטענו בני ר"י שגרם להם ר"א היזק במה שמכר י"ש מתוק בכפר ושאר היזיקות יעוין מ"ש בחיבורי בקת"ע לסי' רל"ז אות י"ב דהוי היזק גמור ויוכלו לנכות זאת מה שגרם היזק לחלקם. ובדין הוספה יעוין מ"ש שם אות ו' לחלק בזה ולכן יראה כ"ת איך הוא בנ"ד אם מחויב לשלם ההוספה או לאו. אך באם שיברר אונסו ומודעא הנ"ל י"ל דכיון דבא להציל את שלו מידו לכ"ע פטור

סימן כא לחכם אחד מק' הארדענקא

מכתבו קבלתי וע"ד שאלתו באיש א' שהיה ביצה ימנית שלו דבוקה בירך ולא תלוי' בכיס ודחק אותה א' בידו קצת והרגיש כאב והח"ז פסק הכאב ואחר כמה ימים נתנפח הביצה ועסק ברפואות עד שבמשך שנה נתגדלה מאוד והרגיש חמימות ונסע לוויען והדאקטירים נטלו הביצה ונתרפא וזה ד' שנים אשר יושב עם אשתו ואין לו רק בן א' מקודם ועתה נתעורר לדרוש אם הוא רשאי לדור עם אשתו. והנה נודע דפצוע דכא ביד"ש כשר אך בנ"ד יש להסתפק אם הוא מן הדחק שדחק א' הביצה לפני כמה ימים ואף שפסק הכאב בנתים מ"מ י"ל דחזר ויתעורר אחר כמה ימים והוי ביד"א. והנה מקודם אבאר דין ספק פ"ד שהאריך בו בשו"ת נוב"י מ"ק חא"ע סי' ו' ולענ"ד הדבר פשוט דכיון דבש"ס יליף דביד"ש כשר נאמר לא יבא פצוע ונאמר לא יבא ממזר מה להלן וכו' וגם רבא דיליף מפציע בוודאי לא פליג על הברייתא והוא קאמר רק דהיינו דקרינן פצוע אבל עיקר הלימוד מלא יבא דהא לקמן מייתי הש"ס ג"כ מהך ברייתא מה להלן באותו מקום וגם בירושלמי מבואר דהא דביד"ש כשר ילפינן מהא ועיין בק"ע שכ' לחד פי' דיליף בגז"ש ולפירוש א' דריש סמוכין ועכ"פ הוי היקש או גז"ש א"כ הרי קיי"ל דאין היקש וגז"ש למחצה וכיון דבממזר דרשינן ממזר וודאי ולא ספק ה"נ בפ"ד. ועיין תוס' שבועות ט"ז ב' ד"ה או אידי ואידי וכו' דאמורא א"י לחלוק על תנא ועיי' בכ"מ פ"ב מממרים ה"א בזה שכן קבלו עליהם מזמן חתימות המשניות ודוקא היכי דמצי לאשכוחי חד תנא כותי' מצי פליג ע"ש ועיין תוס' יומאג' ב' ד"ה דרבי' ותוס' מנחות ט' ב' ד"ה חסר ועתוס' חולין ק"ו: ד"ה דחיון דפעמים לא היו האמוראים בקיאים בברייתא. ועיי' רש"י שבת פ"א ע"א ד"ה התם וד"ה הכא. וא"כ בוודאי העיקר כהברייתא דיליף פ"ד מממזר א"כ ה"נ לטגן ספק ולפמ"ש הב"ש סעי' י' תרווייהו צריכי דרשא דהפצוע וגם ההיקש דממזר ע"ש. ובפרט לשיטת הראב"ד שהובא בריטב"א קידושין ע"ג דחמשה קהלי גם פ"ד בכלל א"כ פשיטא דבמינן קהל וודאי א"כ ה"ה פ"ד וודאי. ועיין תשב"ץ קטן סי' תקל"ח דגם ספק עמוני ומואבי מותר כמו ספק ממזר. וכמ"ש בתוסי"ש קידושין ע"ב ד"ה וחד דכל דין שתוקי בממזר יליף בהיקש מקהל א"כ ה"נ בפ"ד אך לשיטת רש"י ותוס' ע"ב: ד"ה חמשה מוכח דס"ל דפ"ד לא הוי בכלל ה' קהלי וע"ש במהרש"א ועצמות יוסף ועיי' באב"מ סימן ד' ס"ק כ"ז בזה. ובאמת העיקר כשיטת רש"י ותוס' כמבואר בירושלמי פ"ח דיבמות ה"ב להדיא דפ"ד אינו בכלל דפסול גוף הוא. וע"ש בשי"ק מ"ש ע"ד מהרש"א בזה. אבל לענ"ד הדבר פשוט כמ"ש דכיון דכל הלימוד הוא מממזר דבידיש כשר א"כ ה"ה בספק ביד"ש ג"כ כשר. ועיין בשו"ת בש"ר סי' ש"מ וכס"ד שם שסיים ג"כ דיש להקל בפ"ד בספק ומ"מ לא החליט ואינו לפני כעת. אבל היינו מדרבנן יש להחמיר אבל מה"ת נ"ל ברור דשרי לכ"ע. ועיין ברכת יוסף א"ע סי' ו' להתיר בספק פ"ד אפילו מדרבנן וכ"ה בתשו' משיב כהלכה סי' א' וגם בשו"ת ב"א א"ע סי' נ"ב צידד כן וכמ"ש שעה"מ. והנה בנעשה ע"י חולי כבר נודע מחלוקת הרמב"ם והרא"ש שהובא בש"ע שם והרא"ש דקדק מלשון רש"י דסובר דע"י חולי הוי ביד"א וכבר תמה התפ"ש בזה והוכיח מד' רש"י ד' כ' ודף ע"ה להיפך וכן הוא האמת. ומ"ש הרא"ש דכן הוא בירושלמי אם כי אינני כדאי אפילו להרהר אחר ד' הרא"ש בכ"ז יען כי רמב"ם ורש"י לא ס"ל כן וכמה אחרונים הכריעו כרמב"ם ועיי' הגהות תוי"ט לאה"ע ועיי' בכס"ד סימן ש"מ שהאריך להוכיח שד' הרמב"ן בס' הזכות ורי"ו בשם רמ"ה ורא"מ וסמ"ג ותוס' הם כרמב"ם ע"ש והאריכו בד' הירושלמי לא אמנע מלכתוב מה שנלענ"ד ענ"ד פי' ד' ירושלמי וז"ל הווין בעין מימר מ"ד ביד"ש כשר כריב"ב מ"ד פסול כרבנן אראב"פ כולם דרבנן הרי שעלתה חטטין או מחכך בה או מסיית והרי הוא ביד"א כמו שהוא ביד"ש. ור"ל דגם לרבנן דחולקים על ריב"ב מכל מקום היכי דהוי ביד"ש ממש מודי דכשר רק הא דתני ביד"ש פסול היינו דעלו חעטין ובוודאי עלו ע"י שחוכך או מסיית שם במקום ההוא ועי"ז נגרם יציאת החטטין ולכן אף דנראה שהוא ביד"ש מ"מ כיון דנגרמו ע"י חיכוך שלו פסול. וא"כ היכי דהוי ע"י חולי שלא בגרמת האדם פשיטא דהוי ביד"ש וכשר. וגם אם נפרש כפשוטו דעלו החטטים מעצמם רק שע"י החיכוך אינם מתרפאים והוי ביד"א ג"כ מוכח דחולי ממש כשר וכמ"ש האחרונים. ועכ"פ כבר הכריעו רוב האחרונים וכמעט כולם דהעיקר כשיטת רמב"ם להקל ע"י חולי

ולולא דמסתפינא אמינא שזה תלוי במחלוקת אמוראים בש"ס דב"מ דף ק"ז: והסיר ד' ממך כל חולי אמר רב זו עין הרע רב לטעמי' דרב סליק לבי קברי וכו' צ"מ מתים בעין רעה ועיין מד"ר מצורע פט"ז וירושלמי פי"ד דשבת ה"ג ועיין עקידה פ' תזריע ומק"ח שם בענין זה. שמואל אמר זה הרוח וכו' הכל ברוח ושמואל האיכא הרוגי מלכות הנך נמי אי לאו זיקא עבדו להו סמא וחיי. ר"ח אמר זו הצינה דאר"ח הכל ביד"ש חוץ מצנים וכו' ע"ש ועיי' בש"ס דגיטין ע' שחט בו רוב שנים וכו' בביתא דשישא ועתוס' שם ובתוס' שבועות ל"ד ורמב"ם וראב"ד וכ"מ פ"ה מרוצח ומג"א סימן קכ"ח ס"ק נ"ב בשם מרדכי ועיי' אס"ז ב"ק כ"ו סוע"ב בשם רשב"א ולשיטת תוס' ורשב"א ורמב"ם לא תלינן בזיקא רק לענין גלות ולא במזיד אבל היינו בשחטו ממש משא"כ בסתם חולי. ועיי' סוכה ל"ו נולדו באתרוג סימני טריפה מהו וכו' נשפכה כקיתון וכו' התם לא שליט אוירא והדר בריא משא"כ הכא וכו' ע"ש. ועכ"פ לרב דהווין סתם חולאים ע"י עין רעה הוי ביד"א ועיין בש"ס ב"ב דף ס' ונימוק"י ורמ"א ח"מ סי' קנ"ד ס"ג ועי' בש"ס ס דבמ"ל א' לא ישטחנה וכו' דמקלא קלי לה אי משום עינא וכו' ועיין רש"י שם. הרי דהוי היזק גמור ולכן הוי כביד"א. אבל לשמואל דסובר דהכל ברוח הוי ביד"ש. ולר"ח דצינה יל"ע בתוס' כתובות ל' וכמה דוכתא. ועיי' בתוס' ר"י החסיד לברכות כ' מ"ש בזה. ועיין תבו"ש סי' ל"ו סקע"ה במ"ש מהא דצנים ופחים דעי"ז הוי כל חולי ביד"א. והנה בנ"ד דלפני כמה ימים הי"ל כאב על ידי הדחק לכאורה אף שנפסק בנתיים כמה ימים לגמרי כיון דחזר ונתעורר י"ל דל"ה בגדר ספק כלל דתולין במצוי וכן מצאתי בשו"ת תפ"צ חא"ע סי' ז' ושו"ת בת עיני תימן ח'. וע"ש שכמעט ב' התשו' הם לשון א' ונראה שמבטן א' יצאו הדברים. א"ה ע"ע בזה במהרש"ם ח"א סי' קע

"] ואולם לענ"ד יש לשדות בה נרגא לפמש"ל דילפינן דין פ"ד מממזר והנה גבי ממזר כבר העלה הפ"י בקידושין מ"ג דגם ברוב פסולין הוי ספק ע"ש טעמו ובזה מיושב מה שתמהו הרשב"א והר"ן לשיטת רמב"ם ורמב"ן דסבירא להו דכל סד"א לחומרא רק מדרבנן ותמהו דא"כ למ"ל קרא דספק ממזר שרי ולהנ"ל ניחא ובאמת דהר"ן תירץ בסופ"ק דקידושין כן הא דהלכה דספק ערלה בח"ל שרי דקמ"ל גם היכא דהוי רובא וספק רגיל לאיסורא ע"ש ושוב מצאתי בב"מ סי' ד' שהאריך בדין ממזר ואיכא רוב פסולין והביא ד' הרשב"א קידושין שכ' דרוב הוי וודאי ממזר והוא העלה דלשיטת הר"ן אינו כן (ועיין ה" יו"ד סי' רפ"ו שהבין דהר"ן כ"כ רק לשיטת רמב"ם ולא לדידן והב"מ שם דחה זאת] וגם בספק הרגיל הוי ס' ממזר ושרי. והאמת שהדבר מוכח לשיטת הרא"ש מלוני"ל שהביא באס"ז ב"מ ו' ע"א גבי עשירי וודאי דגם רוב הוי ספק וכיון דבעינן וודאי אינו בכלל ודאי עפ"י הרוב ע"ש א"כ פשיטא דגם בממזר כן הוא. וא"כ גם בפ"ד אף דהספק מצוי יותר לאיסור מ"מ אינו בכלל ודאי עכ"פ ושרי מדאורייתא. ונהי דלשיטת רשב"א אינו כן