מהרש"ם חלק ד כח

סימן יט ב"ה א' אדר ב' תרמ"א ביטשאטש להרב הג' עו"ה יוסף שמואל גילעהרינטער ני' אבד"ק קיטוב

מכתבו הגיעני ובדבר שאלתו בהמעשה שנשאת האשה פ' להר' פ' זה יו"ד שנה והאשה הוחזקה לנפלים ואשתקד נסעו הזוג לפני רב א' לדין וקקא"ס לפשר ויצא הפסק שידורו עוד עד ר"ח אלול תרמ"ג בכל חיובי הבעל לאשתו והאשה תעסיק ברפאות על הוצאות הבעל ובאם ח"ו לא יהיה להם זש"ק מחויב ליתן לה ח' אלף ר"כ חוץ תכשיטין ויבא להשליש הכל ביד הרב הנ"ל ואז מחייבת גם היא לקבל ג"פ ואם לאו יהי' מותר לו לגרשה בע"כ וליתן לה רק כתובתה כפי המגיע בדתוה"ק. ודר עמה איזה זמן וכעת חזרה להפילה והבעל זרק לה גט בע"כ וגירשה ולא השליש שום מעות עבורה ועבר על כל הפסק ורו"מ האריך והביא דברי הב"ש סי' קנ"ד הפסק להתיר לגרש בע"כ בשהה י"ש ולא ילדה והנו"ב העיד דלא נהגו לכוף ובפרט בנ"ד שקגא"ס על הפשר ונפסק שלא לגרשה ונתרצה בכך ושאחד"א ועפי"ז צידד רו"מ לפסול הגט גם בדיעבד

והנה בגוף דין גירש בע"כ אי הגט פסול גם בדיעבד הנה בתשו' ר"מ מינץ ומהר"ם ב"ב נדפסו התקנות ושם מבואר דאם גירש אינו גט ובכנה"ג א"ע כ' הטעם משום דאענ"מ. אמנם כבר נודע מ"ש התוס' בפ"ק דתמורה דאיתקש גירושין למיתה ותמהו כולם דא"כ מה הקשו התוס' בהא דנשבע שלא לגרש דאעל"מ ובקצה"ח סימן ר"ח תי' דוודאי הגט מהני רק דמ"מ חייב להחזירה שנית עיי"ש ועי' נוב"י מ"ת חא"ע סי' קכ"ט באורך בענין זה. והנה היכא דהוי מקום מצוה כגון בשהה י"ש ולא ילדה ולא קיים פו"ר מהראוי לומר דאין ביד ר"ג לתקן לעקור מצות פו"ר אך דבשוא"ת יוכלו לעקור דנודע דהיכא דבא ע"י מעשה גם מה דהוי שוא"ת נחשב כמעשה עי' מל"מ פ"ג מבימ"ק וכמה דוכתא ומעתה לפי"ז היכא דעבר וגירש במקום מצוה שוב לא נוכל לומר דגם דיעבד ל"מ כיון דהגט מהני משום דאיתקש למיתה אלא דחייב להחזירה ובזה דבקו"ע אין ביד ר"ג לעקור ד"ת שוב אין לחייבו להחזירה דהא בזה יעקור ד"ת בקו"ע ואף דמה שלא יקח אשה אחרת הוי שוא"ת מ"מ כיון דזה בא ע"י שיחזור וישאנה הוי כקו"ע וכמ"ש. א"כ בנ"ד בודאי מהני הגט בדיעבד

והנה הנוב"י כתב דהא דאין הגט כלום אין הכוונה לבטל הגט רק דלא הועיל לבטלו משאר וכסות. ולכאורה יש לדין בזה עפימ"ש הרשב"א גיטין ע"ה בסוגיא דנתינה בע"כ דהא דמהני גירושין בע"כ אף דנתינה בע"כ לש"נ משום דאין הבעל קנוי לאשה רק שיש לה שיעבוד עליו בחיובים ומש"ה יכול לגרשה דהו"ל כפריעת חוב וא"א לה לכופו להיות חייב לה ע"ש ומעתה לפ"מ שתיקן ר"ג דלענין לפטור מחיובו ל"מ הגט גם בדיעבד א"כ שוב נתינה בע"כ לש"נ ול"מ גם הגט כלל דבעינן ונתן. אך די"ל דמ"מ נפטר מחיוב עונה עכ"פ וגם משאר חייבים נפטר מחיוב תורה עכ"פ רק שכרך עליו עונש החדר"ג ושפיר הועילו הגירושין לאפקועי שיעבודא והוי נתינה. אבל י"ל עפימ"ש הרשב"א בקידושין ז' ע"א בד"ה ה"ק לה וכו' ובאתרא דנהיגי דלא למינסיב אלא חדא וכו' וכאלו התנה עמו דמי ע"ש וא"כ כיון דאסור לגרש בע"כ כהתנה שלא יופטר מחיובו ושוב ל"ש נתינה ודו"ק כי הוא דבר חדש. אבל בגוף הדין מבואר בשו"ת בש"ר בסי' שפ"א בפשי' דגם לפי החדר"ג מהני דיעבד ע"ש גם בשו"ת רע"א א סי' ק"א באמצע התשו' מבואר כן בפשי' ועיין בכסד"ה סימן קס"ח באורך בזה שהעלה דתקנת ביטול הגט דיעבד לא נתקבל בעולם ועש"ה. ומ"ש בנו"ב שם דכיון דלשיטת כמ"פ בעינן שיהיה הסופר שליח הבעל ואשלד"ע ובטל השליחות הנה מלבד מה שכבר נחלקו עליו כמה אחרונים עי' שו"ת טור האבן סי' ל"ה ושו"ת גבעת פנחס סימן כ"ט ועיין בשו"ת גור אריה ג"כ בזה. ואמנם היכי דסברו דמצוה קעבדי הרי תלוי במחלוקת הפוסקים אם בשוגג ישלד"ע ועיין מח"א ה' שלוחין סי' ט' דהיכא דאיסור שבועה רמי' עליו ישלד"ע ויש לדין מזה לנ"ד. ואמנם בנ"ד כיון דלשיטת הב"ש יכול לגרשה בע"כ גם לכתחלה מיהו דלא נהגו לכוף וגם אני מצאתי בשו"ת הר"י בן הרא"ש סימן פ"ט שכ' דאשה ששהתה י"ש נהי שאין כופין אותה שתטול כתובתה וגיטה מתירין לו לישא אחרת דאדעתא דהכי לא גזר רגמ"ה ע"ש וד"ז נעלם מכל המחברים מ"מ י"ל דבדיעבד לכ"ע מהני וכמ"ש כה"ג המג"א סימן שכ"ג סקי"א ופמ"ג שם דבפלוגתא דרבוותא ויש מתירין גם לכתחלה אזי שרי דיעבד וכה"ג מצינו בב"י אה"ע סי' קנ"ט בשם מהרי"ו גבי נפלה לפני יבם מומר דכיון דיש מתירין לכתחלה אנן נסמוך לענין דיעבד בדרבנן. ולכאורה י"ל דהתינח לענין הבעל דהוי רק משום חדר"ג דרבנן (וכמ"ש בנוב"י מ"ת חיו"ד סימן ה' וקמ"ו בשם הרמב"ן דח' שגוזרי' ב"ד על הקהל הוי רק מד"ק וספק להקל ע"ש ודלא כמ"ש נוב"י מ"ק חא"ע סימן ע"ו ואני מצאתי בשו"ת הרי"ף סי' רצ"א מבואר ג"כ כד' רמב"ן הנ"ל ובמק"א הבאתי מהר"מ אה"ע סי' א' דתקנת ר"ג דהוי רק תקנה ולא למיגדר לכ"ע יש להקל בספיקו ועיין בשו"ת יד אליהו סי' ע"ח באורך בזה מכמה דוכתא] אבל לגבי אשה דאיכא חשש איסור תורה אי נימא דהגט בטל א"כ סד"א לחומרא א"כ שוב י"ל דאין גט לחצאין. אך באמת ז"א דלשיטת המקילים הרי לגבי האשה ג"כ הגט כשר רק שחוששין לדעות המחמירין א"כ לגבי בעל שפיר יש לסמוך ע"ד המקילים דהא לשיטת המקילים באמת גם האשה מותרת וכה"ג כ' התוס' בב"ק ד' מ"ו ע"ב ד"ה גלית אדעתך וכו' עיי"ש בסוה"ד. ועיין בירושלמי שהובא בש"ך ח"מ רסי' קע"ה סק"א דמוכרחין לומר כחילוק זה דלא תיקשי מהא דס"ג וס"ד שם ודו"ק. ומה שכתב רו"מ דבנידון דידן שקגא"ס לפשר ונתרצה להפסק א"כ שאחד"א. הנה טעם שאחד"א אין לו ענין כלל ועיין מג"א סי' תקס"ח סק"א דמוכח כן ומכח הקנין לבד ודאי א"א לבטל הגט בדיעבד ואפי' אם הוי ענין שבועה הרי קיי"ל כהתוס' פ"ק דתמורה דבאיסור שבדה מלבו א"ע מהני רק דלענין חדר"ג דהוי לכל העולם שאני אבל בנ"ד דבאנו לדין רק מכח מה שקיבל עליו א"כ שוב מהני בדיעבד ובפרט שלא הי' ענין שבועה כלל וודאי דאין לבטלו דיעבד. ועיין רשד"ם יו"ד סי' קפ"ב מוכח קצת דבכה"ג דהתחיל לעשות קיבל עליו דעה זו עיי"ש לענין פלוגתא דר"מ ורבנן ועיי' בב"י חו"מ סי' רנב בשם רשב"ץ ומ"ש עליו ועיין רש"י נדה נ"ג ב' ומהרי"ט חו"מ סי' פ"ד. כלל הדבר כי אינני רואה שום מקום לבטל הגט בנ"ד מכח איסור חדר"ג. ואמנם מ"ש רו"מ מי יודע איזו עדים היו ואם קראו הגט והביא משו"ת שו"מ תליתאה סי' קס"ו דפסל הגט מפני שלא קראוהו העדים אחר הגט. והנה דברי השו"מ הנ"ל תמוהים דקריאת הגט אח"כ היא רק זהירות לכתחלה ובש"ע סימן קל"ה מבואר דטוב ליזהר בזה אבל אינו מעכב דיעבד וכ"ה בסה"ג של הג' בעל פ"ת להדיא

ואמנם אם יש לחוש על העדים ואם קראוהו בתחלה עכ"פ וודאי מחייב הבעל לברר אם הי' הגט כדין. ואם לאו אסור לישא אחרת עד שישיג היתר מק"ר. ומ"ש רו"מ שמחויב לבא לדון בפני הרב שדנו לפניו בשנה העבר שיודע טענות הראשונות. הנה אם הוא יחיד לא יהי' נאמן אם הבע"ד מכחישו וגם מה נפ"מ בטענות הרי אין לנו לדון רק כפי לשון הפסק. ומ"ש דיתבייש לפניו הוא פיטומי מילי ואין כדאי להשיב ע"ז. ולפענ"ד אין בידינו לחייבו בזה ואף שכ' בפס"ד שיבא אליו להשליש הנה גם אם היה בפי' קנין ע"ז י"ל דהוי ק"ד ואם רוצה להשליש בב"ד אחר הרשות בידו ובפרט דבוודאי לא הי' בפירוש הקנין ע"ז רק הוא פסק כן. ולכן באם שברצון הבעל לירד לדון בפני ב"ד שבעירו או בפני ב"ד הסמוך או בזבל"א ושליש המכריע אין בידינו לכופו יותר ובלבד שלא ישמוט ולא יעשוק את אשתו על לא חמס בכפה. אבל מ"ש רו"מ לחרוץ משפטו כפי הפסק של הרב. שמוע בין אחיכם כתיב ואם אולי נתחדש איזהו טענה בדבר: הנלענ"ד כתבתי

שוב עלהי בלב די"ל דגם להסוברים דבשהה יש אסור