מהרש"ם חלק ד כו

מאיזו טעם שיהי' כיון דכחל מן המנין והכסל הוי היתר נגד התערובות לפי הארת להכי בעי הש"ס שפיר אי בדידי' משערינן או במאי דנפיק מיניה וגם לפי טעם של רמב"ם דהקילו בו בנ"ט פשיטא דה"נ הקילו דלא נימא חנ"נ ולכן בעי הש"ס שפיר ודוקא לגבי כחל עצמו עשאוהו כנבילה מדרבנן אבל נגד הצטרפות עם התערובות ל"ש בזה חנ"נ וז"ב לפענ"ד

מ"ש בדברי רמ"א ח"מ סי' ג' דהיכי דאיכא דיינים קבועים לא יוכל לומר שרוצה בזבל"א דדוקא בב"ד של ג' ולא בקבלו עליהם הקהל דיין א' יפה כתב ועיין תשו' ב"ח סימן נ"ט היטב בזה וט"ש סי' קכ"א ג"כ בזה. מה שתמה על או"ה בדם מעורב במים שהביא הח"ד סי' ע' מהא דפסחים כ"ב ומהא דחולין פ"ז כבר קדמוהו כמה מחברים בס' מנ"ח ושו"ת שו"מ וגם אני הארכתי בזה בתשו' ליישב בכמה אופנים וכעת אין פנאי להאריך. מ"ש בענין אה"ב אחה"ר מד' רשב"ם ב"ב צ"ג דמשמע דוקא ברובא דליתא קמן הנה באס"ז שם דף צ"ב מפורש ותר וכבר העיר בזה בתה"ד סי' שי"ד וע"ש מ"ש בזה ובמק"א הבאתי מב"מ כ"ב ע"ב ורש"י ד"ה באגא ומדברי מרדכי שבח"מ סי' ר"פ סי"ב בהגה וסמ"ע שם

סימן יח להרב מו"ה יעקב שמשון הלוי העליר ז"ל אבד"ק בוזנאב

מכתבו הגיעני וע"ד שאלתו באיש א' שנשא אשתו השני' והכניסה לו נדוניא ה' אלף ר"כ ובעלה נתן לה ת"כ בהוספת שליש מלבר מלבד תכשיטין השייכים לגופה וכעת נסעה האשה למרחץ חם ואחר כמה שבועות נחלה בעלה בביתו בחולי נפיחה ע"י כאב שינים ומת ר"ל במיתת אסכרה בימים מועטים ונשאר בן מאשתו ראשונה ואשתו השני' הנ"ל יש לה בת קטנה מבעלה הנ"ל ונשאר עזבון בנחלאות ומטלטלין ומעות מזומן וקרבו למשפט והאלמנה טוענת שהכל שלה ושל בתה והבן טוען ג' טענות. א. שתשבע האלמנה על כתובתה. ב. שהתכשיטין לא הקנה לה לחלוטין ורוצה לנכותם מכתובתה. ג. שרוצה לסלקה בנחלאות ומה שישאר מטלטלין ומזומן יזכה הוא בהם כדין נכסים מועטים שבסי קי"ב סי"ב (ורו"מ העלה בפרט האחד והביא ד' נו"ב מ"ק שהביא ה"ת סי' צ"ו דאם לא היתה אצלו קודם מיתתו ל"ש חשש צררי ושכנגדו חולק עליו דכאן הוי כמת פתאום ול"ש סברת הנו"ב שכ' דהו"ל לצוות קודם מותו וא"כ לדעת הר"י יש לחוש שמא תפסה שלא בשעת מיתה ורו"מ דחה דבריו דמלבד דהב"ש ס"ל דאין לחוש רק לשמא תפסה בשעת מיתה וגם תלה הדבר אם שבועת שלא לקחה בעצמה הוא בלא גלגול ומהרי"ט ח"א סי' כ"ד פשיט לי' דרק ע"י גלגול וגם כ' מהרי"ט דגם לשיטת ר"י אין לחוש שמא תפסה קודם מיתתו רק לדין התלמוד דמטלטלי דיתמי לא משתעבדי לב"ח אבל אחר תקנת הגאונים מודה לדעת ריצב"א ועוד דבנ"ד ל"ה בגדר מת פתאום רק בנפל הבית עליו אבל בנ"ד כיון דידוע שהוא מסוכן והו"ל לצוות אל ביתו וא"כ אין עלי' שבועה עכת"ד]. והנה מ"ש רו"מ מדברי הנו"ב שהובא בפת"ש סי' צ"ו הגם שבשו"ת שארית יוסף סי' ס"ג מבואר ג"כ כדעת נו"ב אולם נשט"מ לחו"מ סי' ק"ח סק"ט דחה דבריהם ע"פ דברי בעה"ת וטוח"מ סי' ק"ו שפסקו דבנפרע שלא בפניו אף שהלך למדה"י גתו"ז צריך שבועה כיון שעתה עבר זמנו חיישינן שמא שלח לו מעותיו ממקום שהוא ע"י שליח וה"נ בזה כיון דקודם מותו הוי כהגיע זמן וחיישינן דלמא אתפסה צררי א"כ יש לחוש שמא שלח לה ע"י שליח ודחה ראיית הנו"ב מכתובות ק"ז ומסיק לדינא דגם בכה"ג מחויבת לישבע ע"ש ולכאורה עלה בלבי דכיון דתליא בפלוגתא דלאידך תירוצים ל"ש בזה לצררי ובפרט דבדינו של הבעה"ת גופי' הביאו הבעה"ת וטור בשם י"א להיפך וכיון דאיכא ספק בשבועה אין לחייב שבועה מספק וכמ"ש הטור באהע"ז סי' צ"ז בשם הרא"ש בדין מינה אותה אפיטרופסת נחלקו הרי"ף ור"ת אם יכול להשביעה וכתב הרא"ש דכיון דאיכא פלוגתא לא עבדינן עובדא לחייב שבועה ע"ש ומבואר דאע"ג דהאשה באה להוציא אעפ"כ אין לחייב שבועה מספק ואולם באמת כבר ישב על מדוכה זו בתשו' מהרי"ט ח"א סימן קנ"א והעלה כן ובש"ש להקצה"ח שמעתא ד' פכ"ו דחה דבריו והוכיח מהא דפוגמת כתובתה בעדים דמסיק בתיקו ואפ"ה פסקו הרי"ף ורא"ש דצריכה לישבע ולשיטת מהרי"ט יסתרו דברי הרא"ש זל"ז ולכן העלה שם דהיכי דהספק בגוף גביית הכתובה מחויבת לישבע מספק ע"ש עוד בזה וא"כ ה"נ בנ"ד

והנה מ"ש רו"מ ממהרי"ט ח"א סימן כ"ד דרק ע"י גלגול שבועה נשבעת הנה גם בתשו' שארית יוסף סי' ס"ז העלה כן בראיות ברורות ועיין בנ"ש בדיני השבעת כתובה סי' י"ז ג"כ בזה אבל מ"מ בנ"ד לפמ"ש השע"מ לא חיישינן שמא בשעת חליו שלח לו מעותיו וגם מ"ש מהרי"ט שם דגם לשיטת ר"י בזה"ז ל"ש כן הנה גם בלא"ה כבר העלה הט"ז בסי' צ"ז דלדידן אין לחוש לכך לדינא אבל מ"מ אין בזה מזור ותרופה לפטרה משבועה זולת עפמ"ש בתשו' ב"א חאע"ז סי' ס"ז דבזמן הזה אם לפי אומדן דעת ב"ד לא אתפסה צררי אין להשביעה א"כ ה"נ בנ"ד

ובדין התכשיטין הנה לפענ"ד הגם שקנה התכשיטין ממעות נדן שלה מ"מ כיון שקיבל אותם בהלואה משעה שבאו לידו להוצאה ניתנו ואין עליהם עוד שם המלוה כלל כמ"ש בא"ע סימן כ"ח ס"ז דמה"ט המקדש במלוה אפי' המעות בידו בעין אינה מקודשת ועיין בב"ש שם סקי"ט ועיין בש"ך חו"מ סימן ע"ה סקי"ד ובאס"ז ב"ק ק"ד ע"ב ג"כ בזה ועיין בב"ש אע"ז סי' צ"א סק"י בדין נשאת דאין הב"ח גובה אפי' אם המעות בידה בעין ע"ש בשם הה"מ ונימוק"י בזה וא"כ הוי כקנה לה במעותיו ואין ראיה כלל שלא הרויח במעותי' וגם הנו"ב מודה בזה אך בגוף דין התכשיטין כבר ביאר בשו"ת ארי' דב"ט חא"ע סימן י"ט דמה שקנה לה הבעל קודם נשואין ובשעת נשואי בודאי הקנה לה לגמרי והביא ראיה מדין בע"ח דחו"מ ס צ"ט סכ"ו וכמ"ש רו"מ ודחה דברי העט"ח הנ"ל ע"ש היטב. ויפה פסק רו"מ. ובדין שאר התכשיטין שקנה לה אח"כ הביא רו"מ ד' שו"ת ב"ש יו"ד ח"ב סי' קס"ז דמנהג ליתן לה חלק חמישית מן התכשיטין הנה אמת שהמנהג לכתוב כן [אבל אם לא כתבו כלל בודאי שמין לה בכתובתה כמבואר בב"ש סי' ס"ו ס"ק כ"ג בשם ב"ח] ובתשו' ארדב"ט שם הביא בשם הגאבד"ק יערוסלב דהתקנה רק על ט"ו פרצנט ע"ש אך לפענ"ד יש לדין דהיכי דאיכא תכשיטין שקנה לה קודם ושעת נשואין דבזה אמרינן דהקנה להאשה לגמרי כל התכשיטין הנ"ל וכמ"ש א"כ אם נפרש דגם מה שיקנה לה אח"כ הם בכלל וכדעת נו"ב ניהו דבהנך תכשיטין י"ל דלא הי' כונתו להקנות לה לגמרי אבל היינו אם נכתב רק על מה שיקנה אח"כ אבל אם נכתב על מה שקנה בשעת נשואין ומה שיקנה אח"כ הרי כיון דנכללו בדיבור א' א"א לחלק הדיבור לחצאין וכיון שהקנה לה לגמרי אותן תכשיטין שקנה לה שוב גם מה שיקנה לה אח"כ הקנה לה לגמרי וראי' מתשו' הרשב"א שהובא בב"י חו"מ סי' נ"ה וסימן ר"ז במ"ש דכיון שנתן משכון ביד האומנים וידוע שיפרע להם ולא יתנצל מצד אסמכתא א"כ בדוקא התנה וא"א לומר שבמחצית דוקא התנה ובמחצית באסמכתא שבדיבור א' נאמרו ואין דיבור מתחלק לשנים ע"ש אבל יש להביא ראיה להיפך מהרמב"ם פכ"ה ממלוה הי"ג שפסק דמי שלא פי' קצב הדבר שערב וכו' אין זה הערב חייב כלום דכיון שא"י הדבר ששעבד א"ע לא סמ"ד והראב"ד חולק שיתחייב בכדי שהדעת מגיע לשם והה"מ דחה דבריו דא"א לאמוד בדבר כזה ע"ש ומוכח דאם הי' דבר ידוע כמה היינו מחלקין הדיבור לחצאין גם יש לדין דתליא בפלוגתת הרי"ף ורא"ש בב"מ פ' המקבל סי' ז' גבי ההוא דאם אוביר יהיבנא אלפי זוזי דלשיטת הרי"ף משלם עכ"פ מאי דאוביר בשוה והרא"ש חולק דא"א לחלק דבריו לחצאין וכל דבריו כמאן דליתנייהו ואין כאן שיעבוד של כלום וא"כ בנ"ד לשיטת הרי"ף יש לחלק בין אותן שקנה בשעת נשואין ובין אותן שקנה אח"כ ולשיטת הרא"ש נתבטל גם מה שקנה בשעת נשואין אי נימא דנכלל גם מה שקנה אח"כ ולשיטת הרשב"א