מהרש"ם חלק ד כה

ספק שכ' דמיירי בנחרש קבר דטהור מדאורייתא ול"ח לעצם כשעורה אבל אבד קבר הוי סד"א ואמאי אמרו חכמים דאף ס' מגע ברה"י תולין וק' ממ"ש התוס' ספ"ב דכתובות דביה"פ דטהור מה"ת רק משום דס"ט ברה"ר וגם מ"ש התוס' כאן דל"ח לעצם כשעורה י"ל משום דס"ט ברה"ר וא"כ איך קתני על ס' מגע ברה"י תולין וצ"ל דמשכח"ל בנעשה אח"כ רה"י כגון שנזרעה ואפ"ה כיון דבשעת לידת הספק היה רה"ר גם ברה"י טהור אבל באבד קבר אינו כן עכ"ד ולא הסכים עמדי הזמן לחזור ולעיין בזה כעת ואי"ה עוד חזון למועד

סימן טו להרב החריף מו"ה שמואל דוד הכהן נ"י בהאראבאניץ באונגארן וכעת דומ"צ בחוסט

מכתבו הגיעני ובדבר מה שחקר בדין מי שהי' דר בבית ובא איש א' מרחוק והוציאו בחזקה מן הבית אם מחויב לילך לדין לעיר האיש שהוציאו והביא משו"ת מגדל השן סי' מ"ט שכ' בפשיטות דהבע"ב דינו כנתבע והמוציאו מחויב לבא לכאן לדין ורו"מ הביא ראיה מהא דסימן כ"ח סי"ט בסמ"ע מהטור בדין אם הוציאו הקטן בעבדיו מהשדה כיון שיש לו חזקת אבותיו אין מקבלין עדות על הקטן דהוי שלב"פ והרי לפטור א"ע מקבלים. ולפעד"נ דשאני בדיני תובע הולך אחר הנתבע דאפי' אם יש לו רק נכסים בעיר נשתרבב המנהג לעקל וגם מבואר בסי' ע"ג סעיף י' בהגה בסופה בשם רשב"א דאם הי' דר בעיר ויצא משם והניח ממונו שם דמחויב לבא לכאן לדין גם מדינא וע' בב"י סימן י"ד בשם תשו' רשב"א שצירף טעמא דאין המלוה כפוף ללוה וכו' וע' תומים סי' ע"ג סקי"ג מ"ש מגוף תשו' רשב"א ומש"ש שיניח מורשה צ"ע דלנתבע ל"מ מורשה וצ"ל דבהניח נכסים כאן המשועבדים לחוב ויצא למק"א חשבינן ליה כתובע ועיין תשו' מהרשד"ם חחו"מ סימן שפ"ו שהעלה דגם בכל א' דר במק"א אם יש לו נכסים או סחורה בעיר התובע מחויב לבא לשם לדין וע"ש חיו"ד סי' קס"ב דנראה כסותר קצת ואכ"מ ובודאי לענין קבלת עדות אין הדין כן ובע"כ דלא דמי להדדי וה"נ בזה. ועוד נראה דבנ"ד שבא והוציאו מן הבית בלא ב"ד כיון שהוא עשה שלא כדין גם הוא יעשה עמו כן להציל א"ע ועכ"פ מחויב לבא לכאן לדין וכדאשכחן כה"ג בגיטין מ' ועיין תשו' כנסי"ח סי' צ"ז דאם חותנו הוציאו בערכאות והעבירו מנחלתו כל מה שעשה חתנו הוצאות להציל את עצמו כדין עשה גם בלא רשות ב"ד דדוקא אם בא לגבות מחבירו צריך רשות ב"ד אבל לבטל מה שעשה חבירו שלא כדין א"צ רשות ב"ד וא"צ התראה כלל ע"ש וא"כ שוב הוי הוא כנתבע ומחויב לבא לכאן לדין. וגם בלא"ה העירני ח"א דמהא דסי' כ"ח י"ל דשא"ה דעכ"פ יש לקטן חזקת אבותיו משא"כ כאן: סימן טז להרב מו"ה יעקב שמעון רויזינבערג ני' אבד"ק קיפיטשיניץ

מכתבו מגילה מפה הגיעני ואני עמוס הטרדות ולא אוכל להאריך ולכן אשיב בקצרה ע"ד שאלתו בעסק הגט שגירש ר"צ את אשתו ע"י שתפסה האשה את כל מעותיו ובגדיו ולא רצתה להחזיר עד שיגרשנה ולא רצו לירד עמו לדין רק על אופן גירושין ובסוף החזירו לו ע"פ בוררים פחות מנדן שלו ומסר מודעא על האונס המפורסים וגם אמר בכונה שיש לאביו עוד שם א' בכדי שיתבטל הגט והמסדר סידר ב' גיטין וכתב בגט ב' רק שם א' ואחר שהוציא מעותיו אחר הגט העביר קול במחנה שהגט פסול והנה רו"מ האריך מאד למעניתו בזה והביא מתשו' רשד"ם תא"ט סימן ס"ג והאריך לדחות ראיותיו עפמ"ש בקצה"ח סי' ר"ח סק"ח בכונת רשב"ם דמיירי באותן שכופין להוציא וכן י"ל בד' הרא"ש וש"פ שהביא רשד"ם שם ומה שדחה רשד"ם שם חוזר ונראה ועוד דהם מיירי באין ידוע האונס משא"כ היכי דהאונס מפורסים וכמ"ש בשו"ת רח"כ סי' ע"ו בשם הנ"ש סימן מ"ג ובזה נדחו כל ראיות מהרשד"ם שם. והנה זה ערך שנה ומחצה הגיעני שאלה כזו ממש מהרב המו"צ דק' זאלישטשיק ומהרב דק' לאשקוויץ. והשבתי דבכה"ג שלא החזירה לו מעותיו הדבר ברור שהגט פסול והבאתי מדברי כמה פוסקים בענין זה ואף דבשו"ת תוע"ר חא"ע סימן צ"א מיקל במקום עיגון היינו בהחזירה לו עכ"פ מעותיו כמ"ש בתשו' רש"ך ח"ב סימן קכ"ט אבל בנ"ד שגם מעותיו לא החזירה בשלימות גם הוא מודה ועיין תשו' כתר כהונה סי' נ"ו באורך בזה וע' בשו"ת בית ישראל סי' ע"ד שהאריך ג"כ בנידון כזה לפסול הגט. ומה שטענה שהיה לו חולי נכפה ר"ל כיון שלא בררה כלום אין בדבריה ממש ובפרט דהוי נגד רובא דרוב ב"א בריאים כמ"ש התוס' בנדה ב' ע"ב ד"ה השתא ומשם מוכח דגם אם היתה מבררת שהי"ל חולי הנ"ל אחר הנשואין אמרינן דהשתא איתרע ולא היה לו קודם הנשואין דהא אנן קי"ל כר' יעקב בב"ב קנ"ג ע' חו"מ סימן רנ"א ס"ב וה"נ הוי להוציאה מחזקת א"א ועיין תוס' ב"ב שם ועיין קידושין ע"ט ע"ב וא"כ הוי אונס גמור ובפרט לפמ"ש הג"פ סי' קי"ט גם לענין חדר"ג בעינן שנתחזק ג"פ ובנ"ד לא היה כן. ואמנם אם תברר שהי"ל חולי זאת קודם נשואין כיון שאין בידינו לכופה להחזיר לו מעותיו וכמ"ש בתשו' ח"ס א"ע קט"ז שהביא הפ"ת סימן ע"ז סק"ח א"כ כיון דמעכבת מעותיו כדין שוב ל"ה בגדר אונס כלל ואינו מבטל הגט כדמוכח מתשו' הרא"ש שהובא באהע"ז סימן קי"ח סי"ז ומפורש ביותר בתשו' שארית יוסף סי' ט"ו באמצע התשו' והא דפסק הרשב"א שבב"י קל"ד בדין קנס א"ע לגרש דהוי אונס היינו משום שקיבל עליו מעצמו קנס שלא הי' מחויב בו משא"כ בזה ועוד דכיון דמדינא כופין אותו לגרש בכה"ג כמ"ש הח"ס שם בשם תשו' הרא"ש רק דהח"ס לא רצה להקל לכופו אבל עכ"פ בדיעבד שכבר גירש א א לבטל הגט. אבל בנ"ד שלא ביררה שום דבר ובפרט דמחויבת לברר שהי"ל כן ג"פ ושהיה כן קודם נשואין ולכן הדבר ברור שהגט פסול וצריכה להתגרש שנית

סימן יז להרב החריף מו"ה יצחק חאראק ני' מולאזיץ

מכתבו הגיעני ומה שהקשה בהא דר"פ יוה"כ דפריך אסור ענוש כרת הוא וע"ז הקשה דלישני דמתני' אתיא כרבי דיו"כ מכפר בלא תשובה ומיירי באמצע היום ועיין שבועות י"ג ולק"מ דהא בסיפא דמתני' קתני האוכל ככותבת וכו' חייב א"כ הרי דחייב כרת ביו"כ ואפי' אי אתיא כרבי בע"כ דהכונה דמ"מ חייב רק דאח"כ יו"כ מכפר ואי חנקתי' אומצא או דמבעט ביו"כ חייב וא"כ. ה"נ ברישא ובפרט די"ל דמסיפא מוכח דמיירי בסוף היום או דלא אתיא כרבי וא"כ פריך שפיר. וז"פ

ומ"ש בדין בשר שנתעלם מ"ה דאם הלכה שפחה עכו"ם לשחוט עוף וליכא ט"ע וסימן ויש לחוש שמא החליפה דהוי סד"א יפה כתב וכן אמרתי מאז בנידן השאלה. ומה שהקשה על הרא"ה שהובא בט"ז סי' צ' שהשיג על הרשב"א שכתב בטעמא דכחל מן המנין משום דהכחל עצמו בשר ודחה הרא"ה דנימא חנ"נ ואפ"ל אסור וע"ז תמה דא"כ מה בעי בחולין צ"ז אי בדידי' משערינן או במאי דנפיק מיניה הרי חנ"נ ובודאי בדידיה משערינן הנה ז"ל הרא"ה שער א' בית ד' דף ס"ח ע"א דהיאך אפשר לומר דמשום דהוא עצמו בשר כו' אדרבא כו' נעשה עם חלב שבו חתיכת נבילה ואפסל"א אלא ודאי עיקר טעמא משום דהוא גופי' היתרא ואין חלב שבו חשוב חלב מן הדין עכ"ל וא"כ מבואר דלפי האמת דקי"ל דכחל מן המנין הוי הכחל היתרא ול"א בי' חנ"נ ואפס"ל רק דהרא"ה דחה טעמו של הרשב"א דא"א לומר דטעמא משום דהוי מין בשר דהא י"ל דחנ"נ ובע"כ דהא דכחל מן המנין הוא מטעם אחר אבל יהיה