מהרש"ם חלק ד כד

משום דנכרים לא היה מנהגם בשכונת קברות כ' על כ' במערות כוכין וא"כ בזה"ז דגם ישראל אין מנהגם כן בכוכין ובפרט בעת הדבר שנעשה רק דרך מקרה י"ל דדינם כנכרים שבזמן הש"ס דל"ש בזה דין ש"ק כלל ומה"ט בשעת הדבר אין להם חזקת ש"ק ואפי' סמוך לביה"ק מצד ב' של הגדר אין לחוש כלל ע"ש וא"כ ה"נ בנ"ד וע"ש בדין ביהמ"ד שנבנה במקום ההוא שהביא מדברי הח"י סי' תס"ז אבל הוא רק מספיקא וס"ט ברה"ר טהור והא דחששו במתניתין לש"ק י"ל דהיינו ברה"י אבל ברה"ר גם ברגל"ד טהור שהרי בסוטה הוי נמי רגל"ד וכ"כ הג' מפוזנא בתשו' אבל מתוס' סוטה כ"ח מוכח דסוטה ל"ה רגל"ד והביא מתוס' ריש נדה וחולין דברה"ר טהור גם בדליכא חזקה ובמל"מ סוף הל' מקואות וראב"ד סוף הל' כלאים והעלה דלרמב"ם כל ש"ק הוי רק מדרבנן וז"ש בש"ס עילה מצאו וטהרו א"י והאריך עוד בזה ע"ש. והנה מ"ש דסוטה ל"ה רגל"ד במחכ"ת נעלם ממנו ד' ירושלמי שהובא בתוס' סוטה ל"א סוע"ב דמפורש דסוטה הוי רגל"ד וגם מ"ש שם בדין ס"ט ברה"ר ובדין לילה כבר כתבתי לעיל אות י"ב בזה. ושם דחה ד' התוס' והביא מרמב"ם פי"ח מאה"ט וכבר רמזתי לשו"ת שבש"ע הרב שתמה ג"כ ע"ד התוס' במ"ש מטהרות פ"ח מ"ג ועיין בר"ש שם בשם תוספתא דדוקא גבי מדרס החמירו בלילה ולא לגבי טו"מ וד' תוס' צ"ע ובפרט למעיין בפי' הר"מ ור"ש אינו ענין כלל למ"ש התוס' כמובן

יד) והנה במ"ש באות הקדום מהא דרוב העולם עכו"ם רק דבאותה שכונה רובם ישראל לכאורה עלה בלבי דנהי דבכה"ג דהוי קורבה במקומה עדיף מרובא כמ"ש הרמב"ן ב"ב כ"ד וסמ"ע סימן רנ"ט סק"ו וש"ך יו"ד קכ"ט ס"ק כ"ז וט"ז סי' רצ"ד סקי"ז וכמ"ד מ"מ י"ל דמכח חזקה דכנכ"ה שקול הקרוב כמו הרוב אף דבעלמא רובא עדיף ולכן גבי ערלה בא"י מספק אסור וגבי מגע יינם דרבנן סד"ר להקל ובח"מ סימן רנ"ט הרי מבואר שם דמספק חייב להכריז וא"כ י"ל דגם בנ"ד עכ"פ הוי רק ספיקא גם אם היינו יודעים שגם אז הי' באותה שכונה של ישראל אבל מלבד שמדברי הפוסקים ל"נ כן אף גם נ"ל ראי' מהש"ס גופי' דבכה"ג הוי הקרוב כודאי נגד הרוב דבש"ס דע"ז מ"ב ע"ב פריך ר"ל לר"י דס"ל ע"ז שנשתברה מאלי' אסורה מהא דקן שבראש האילן לא נהנין ולא מועלין בראשו של אשירה יתיז בקנה קס"ד כגון ששברה ממנו עצים וקינחה בהם כו' הב"ע דאייתא עצים מעלמא כו' דייקא נמי דקתני גבי הקדש לא נהנין ולא מועלין כו' הכא בגידולין הבאים לאחר מכאן וכו' וקשה אמאי הוצרך לדחוק לאוקמי בגידולין הו"ל לשנויי כגון דספק אם הביאה מעלמא או מגוף האילן דאיכא רובא דעלמא וכנגדו קרוב במקומו ממש והוי ספיקא ולכן בהקדש לא נהנין ולא מועלין וגבי אשירה דנשתברה מאלי' דאסירה ג"כ רק מספיקא כמ"ש התו"ח שם דשמא לא בטלה העכו"ם ע"ש א"כ הוי ס"ס ושריא ובפרט דעכ"פ ליכא הוכחה נגד דעת ר"ל דס"ל דנשתברה מאלי' שריא והיכי קאמר דייקא נמי והוצרך לשנויי מידי אריא דלא תסייעי' לר"ל דהכא בגידולין הרי בלא"ה הו"מ לשנויי דמיירי בספק וכמ"ש ובע"כ דבכה"ג הוי הקרוב במקומו כודאי ואמאי לא מועלין. אבל כבר כ' בשו"ת ב"ש שם דגבי קבורה דל"ש לומר מקומו ממש ממילא לכ"ע רובא עדיף מקרוב ע"ש וה"נ בנ"ד. ובתשו' מהרא"ז ענזיל סימן ל"ח העלה ג"כ דכיון דהמת פירש ממקומו ונקבר כאן גם הרמב"ן מידה דרובא עדיף ע"ש באורך

טו) ומעתה נפנה אל הפרט הרביעי דקבר שפינהו לא יעשנו בית התבן ועצים וכדומה והנה כל הטעם משום דגנאי הוא למת והנה לפמש"ל דבנ"ד תלינן בעכו"ם א"כ פשיטא דל"ש ד"ז וגם מספקא יש להקל בזה ומצאתי בשו"ת ב"א החדשות שנשאל אם מותר לעשות מרתף במקום שנמצא קבר והאריך שם בדין אם מותר לפנותו ואם כהנים מותרין לכנוס להמרתף והשיב דהוי ס"ס שמא אין שם יותר קברים כלל ושמא הם עכו"ם ורמז ג"כ לתשו' הרשב"א ופר"ח ותב"ש סימן ס"ג אבל עכ"פ לענין ס"ס ודאי דמצטרף וגם קרוב הדבר דבימים הקדמונים לא היה שם בתים כלל במקום ההוא וכיון דרובן עכו"ם תלינן בעכו"ם וגם אם ניחוש דהי' שעת הדבר מ"מ עכ"פ הוי ס"ס ובפרט בנמצא רק קבר יחידי בודאי א"צ לבדוק סביבו כלל וגם במצא גל מתים דוקא בנקברים דרך קברים יש חשש ש"ק. ועפ"ז מותר ג"כ לעשותו מרתף. וגם י"ל דהא דאסור לעשותו בית העצים דוקא בקבר בנין רק דנקבר בלא דעת בעל השדה בזה אסור עכ"פ לעשותו בית עצים ותבן משא"כ בקרקע עולם וגם י"ל דמרתף הנשאר מגולה רק שמעמידין בעומק לפעמים דרך ארעי ל"ל בה וע"ש עוד בזה ועכ"פ מבואר דהגאון ז"ל דעתו ג"כ להקל בכה"ג גם בנמצאו הרבה מתים אם שכובין שלא כדרך קברי ישראל וכן ה"נ בנ"ד שלא נמצא שם חרסים וכדומה כפי מנהגי ישראל פשיטא דתולין ברוב עכו"ם ואף דנכון ליזהר גם בקברי עכו"ם כבר הבאתי מתשו' פמ"א דבכה"ג דנ"ד דהוי ספיקא אם יש יותר לכ"ע יש להקל וגם הגאון מפלאצק ז"ל הסכים להקל וגם הג' מסקאלי בספרו העלה כן וגם בהעמידו שם בנין התירו פרושים את הדבר וגם אנחנו נצא בעקבותיהם ויצאו דברינו בטהרה בס"ד

טז) וכה ראיתי בשו"ת שו"מ מ"ג ח"ג סי' מ"ב שהוכיח מרמב"ם פ"ח מטו"מ ה"א דגם עצם כשעורה מטמא באוהל בשדה שאבד בה קבר וכפי חד גירסא שבמשנה פי"ח דאהלות מ"ג. ולפענ"ד הדבר פשוט דודאי עצם כשעורה אינו מטמא באוהל והתם בשדה שאבד בה קבר דמטמא באוהל לחד גי' היינו משום דשמא מאהיל על הקבר עצמו והא דכתב רמב"ם דחיישינן לעצם כשעורה היינו לענין העפר דמטמא במגע ומשא אף דבעפר א"א שיהי' בה הקבר מ"מ חיישינן לעצם כשעורה שנתערב בעפר אבל לטומאת אוהל לא כתב רמב"ם דהעפר מטמא רק גוף השדה והיינו משום דחיישינן בכל מקום מהשדה אולי מאהיל על הקבר וז"ל רמב"ם שם שדה שאבד בה קבר בתוכה עפרה מטמא במו"מ כביה"פ שמא נידוש הקבר בה ויהיו עצמות כשעורה בתוך עפרה וכל השדה כולה המאהיל עלי' נטמא וכו' עכ"ל ומבואר דכונתו כמ"ש

יז) והנה במש"ל אות ט' ע"ד הרע"ב שוב כ' לי הרב הנ"ל די"ל דפסחים ט"ז דמשקין לקבל טומאה היא רק מדרבנן לכן הוי כספק אכל אוכלין טמאין וכהא דפ"ד דטהרות מי"א [וכן בהא דנדה ד' משום דהוי רק ממעלות שבקודש וע' פ"ד דטהרות מי"ב ורע"ב שם] דהא דגזרו על משקין לא עשאוהו כאב הטומאה וגם בספק אם נגעו באה"ט מכל מקום המקבלים דהיינו המשקין אין מקבלין טומאה רק מד"ס ובספק נגעו הוי כספק וה"ט. ואם כן אתי שפיר ד' הרע"ב פ"ו דמקואות הנ"ל ועיין תוי"ט כ"ב דמקואות מ' ד"ה בטומאה חמורה מה שתמה על הרע"ב ומה שתי' הרע"ב דאלו הוי שיעורי דרבנן טהור י"ל דר"ל דדוקא בהא דפ"ד דטהרות מי א האב הטומאה ודאי טומאה מדרבנן והספק אם נגע באה"ט וא"כ איתחזק כאן טומאה אבל הכא ספק אם יש כשיעור והוי ספק אולי אין כאן אה"ט כלל ובכה"ג ספק להקל ובמש"ל אות י"ב חזר וכ' לי שדברי תוס' סוטה צ"ע במ"ש מפ"ח דטהרות דהתם לענין מדרס משום דרוב ב"א דורסים בלילה ואינם יודעים מה מונח שם אבל בספק נגע טהור גם בלילה וא"כ מה הקשו מהא דראוהו חי מבערב הא שם דהספק אם היה חי או מת דהוי כספק נגע וגם לענין מדרס מדרבנן בעלמא הוא ומה"ט במניח לא גזרו כדאי' בתוספתא ורמב"ם פי"ח מאה"ט (ועמש"ל אות י"ב ובאות י"ג בסופו בשם שו"ת שבש"ע הרב בזה) וגם איתא בתוס' ור"ש דדוקא לענין מדרס טמאין ולא בטו"מ וגם בדין אם נעשה אח"כ רה"י דוקא אם הטומאה עצמה ידועה שם והספק על האדם הנכנס בכה"ג מיירי ברפ"ו דטהרות דאח"כ ס"ט ברה"י טמא אף שהי' תחילה רה"ר דמעולם לא טהרנו גוף השדה דכל הספק הוא על האדם וכן בשדה שאבד בה קבר אף שאין הטומאה ידועה י"ל ג"כ דבנעשה אח"כ רה"י כגון בימות הגשמים יעשה רה"י דהא מבואר בנדה י"ז דבמהלך ע"פ כולה טמא א"כ לא נוכל לומר דבעודה רה"ר נטהרה לגמרי ולכן בנעשה רה"י טמא אבל ביה"פ וכה"ג שאנו מטהרין גוף השדה בעודה רה"ר שוב גם בנעשה אח"כ רה"י כבר הוחזק בטהרה וראיה מתוס' שבת ט"ז ד"ה על