מהרש"ם חלק ד כג

רשב"ם ב"ב ק"א שכ' דהוי כרקב של מת משמע דמטמא אבל בר"ש פט"ז דאהלות מ"ד הביא פלוגתא דר"י ורבנן בזה ומסתמא הלכה כרבנן והא דפ"ב מ"ד ור"ש שם צ"ל דר' יהושע סבירא ליה כר"י דהכא עכ"ד. והנה מה שהוציא משום דמסתמא הלכתא כרבנן טפי הו"ל ללמוד מן המפורש בר"ש שם מ"ה בד"ה יש לו תבוסה דאינו מטמא מדקתני אוכל בדמעו ע"ש ולפענד"נ כיון דכל איסור תבוסה משום שמוהל המת יורד בקרקע עד ג' אצבעות כמ"ש התוס' בנזיר ס"ה בשם הירושלמי והרי מבואר בפ"ג דאהלות מ"ב והובא בנדה ס"ב דרביעית דם שנבלע בתוך קרקע הבית הבית טהור הרי שאין לו דין רקב ודוחק לומר דהתם שלא נבלע מן המת עצמו דחסר כבר וליכא דין רקב ועיין רמב"ם פ"ג מטו"מ ה"ח ובכ"מ שם שכ' דביאור ד' רבינו שאם הוא עפר שנתלכלך בעפר המת ודמו אינו מטמא שאין כאן כזית נצל משמע דאם יש בו שיעור כזית נצל מטמא אבל צ"ע אמאי פשי' ליה דליכא כזית נצל וצ"ל דס"ל דכיון שנבלע בקרקע לא מיחשיב כזית נצל וכהא דרביעית דם שנבלע הנ"ל ומוכח דאינו מטמא ועוד יש להביא ראיה שהרי שיטת רמב"ם פ"ט ה"א וכ"מ שם דעכו"ם יש לו תבוסה והרי הוא סבירא ליה דעכו"ם אינו מטמא כלל ובע"כ דאינו תלוי זב"ז ואולי י"ל דמ"מ הרי במגע מטמא ועכ"פ הרי ד' רשב"ם ב"ב שם מפורש דעכו"ם אין לו תבוסה כלל וכ"ה ד' רש"י ותוס' נזיר ואפי' אי נימא דאין כונתם להקל בספק דהא דקאמר דלמא נכרי הוא הכונה קרוב לודאי וכדאיתא כה"ג בתוס' חולין ו' וע' תשו' ב"ש שם מכמה דוכתי בזה מכל מקום עכ"פ בנ"ד שהעפר בטל ברוב ומתפזר בתוך שאר עפר ודאי דאין לחוש כלל לזה וכמ"ש הרב בקונטריסו

יב) ומ"ש הרב בדין אי הוי כס"ט ברה"ר [והעלה דהכא דבשעה שנמצא בגדר שנעשה סביב הי' רה"ר וגם עתה על הדרכים הוי רה"ר והביא מב"ב קנ"ג ולטומאה כמחלוקת ורשב"ם שם דאם א"י אם נכנס בימות החמה או בימה"ג תליא בפלוגתא דר"י ור"נ אי אזלינן בתר השתא ומשמע דאם בודאי נכנס בשעה שהיה רה"י אף שבא לישאל עתה בזמן שהיא רה"ר טמא שא"ה דאין דנין על השדה אז רק על האדם על שעה שנכנס ואז היה רה"י אבל כאן הספק על הקרקע ועתה היא רה"ר וגם אולי כשקברו הי' ג"כ רה"ר וא"כ שוב אזלינן בתר השתא דהוי רה"ר וגם לר"י דלא אזיל בתר השתא א"כ הרי גם אם עכשו רה"י מיקל כמ"ש רשב"ם ד"ה כמחלוקת דהעמד טהור על חזקתו ומבואר דספק רשויות טהור וע' ש"ש ש"א פט"ו שחקר בזה מסברא ועיין בשי"ק על הירושלמי פסחים סו"פ האשה ודבריו צ"ע עכ"ד] הנה מ"ש ע"ד השי"ק יעוין במהריט"א פ"ה דבכורות בזה שדחה ג"כ פי' הק"ע אבל לדינא תמהני שלא הרגיש כלל שאין בזה תועלת להקל בנ"ד דמה יעשו בלילה שהרי מבואר בירושלמי שהובא בתוס' סוטה כח ב' דגם פלטיא דינה כרה"י ע"ש בד"ה מכאן ובד"ה ברה"ר בסוה"ד שם וכ"ה בגליון תוס' נדה ב' וא"כ אכתי מה יעשו הכהנים אם יזדמן לילך דרך שם בלילה וגם גוף המרחץ הרי מבואר בר"ש פ"ו דטהרות מ"ח בשם תוספתא דבסילקי בשעה שהיא נעולה דינה כרה"י כיון שאין ב"א מצוים שם באותה שעה וא"כ אם יכנוס כהן יחידי קודם אור היום וכדומה נתבטל ההיתר ויש לעיין בדברי הראב"ד שהובא באס"ז ב"ב קנ"ג שכ' דהא דפ"י דטהרות רה"י ונעשה רה"ר כו' דוקא בנפלו מחיצות או נבנו דאיכא שינוי הניכר אבל בקעה שלא נשתנו מחיצותי' כיון שנעשה רה"י בימה"ג שוב הו"ל רה"י גם בימה"ח ועיין רשב"ם ותוס' שנסתפקו אי הוי רק מדרבנן או גם מה"ת ומה יענה בדברי התוספתא וירושלמי הנ"ל וגם אם נדחק לומר דנעילת הדלת הוי ג"כ שינוי הניכר אכתי לא יונח בד' הירושלמי הנ"ל ועיין פ"ח דטהרות מ"ג ור"מ ור"ש ודו"ק אבל בתוס' סוטה הנ"ל הבינו דבלילה רה"י ומה"ט הוי לעולם רה"י ועיין בשו"ת שבש"ע הרב ז"ל סי' כ"ט בזה. והנה הר"ש שם מ"ו כ' דכל הני גווני דתנן דהוי רה"ר כגון שבילין ובקעה בימה"א ובסילקי וכיו"ב אע"ג דליכא תלתא בבקעה כשנולד הספק כיון דרבים מצוים שם כרה"ר דמי דאי בדאיכא ג' אפי' בחדרי חדרים טהור ע"ש וצ"ל דהיינו בשעה שהיא פתוחה דבכל שעה מצוים שם רבים לכן גם בדליכא רבים הוי רה"ר אבל בלילה שבאותה שעה אין דרך רבים להיות מצוים שם דינה כרשות היחיד וכמו בבקעה בימה"ג וכן בסילקי בשעה שהיא נעולה דאל"כ יסתרו ד' הר"ש למ"ש בעצמו שם מ"ח בשם התוס' וכמש"ל. וע' תשו' פמ"א ח"ב סי' י"ד וסי' קנ"ב שהאריך בדין חצר שיש בו בית בישול שכר דגם בשעה שאין ב"א מצוים דינו כס"ט ברה"ר. ובפרט דלפמ"ש התוס' כתובות כ"ח דבדבר תמידי ל"ש להקל מכח ס"ט ברה"ר וגם נודע דכל דין ס"ט ברה"ר הוא הלכה ואין מורין כן ועיין נו"ב מד"ק חיו"ד סימן ד' דהיכא דאיכא לברורי מבררינן ועיין בסמ"ח סוף מ' רס"ג שחקר אי לגבי איסור טומאת כהנים שייך כלל דין ס"ט ברה"ר ועיין צל"ח ברכות י"ט ועכ"פ אפס מקום לסמוך ע"ז בנ"ד להקל מה"ט דמ"מ בלילה יתבטל כל ההיתר הלז. ועיין נו"ב מ"ק חאה"ע סי' ל"א במה שהשיג על הח"צ סי' ג' ודחה ראייתו מרמב"ם וכ' די"ל דדוקא בספק נגע בטומאה ס"ט ברה"ר טהור משא"כ היכי דהספק בהטומאה גופי' אבל ברמב"ם פ"ב מטו"מ הי"ד והוא מש"ס דנדה מוכח להיפך ואכמ"ל

יג) ואולם בעיקר הדבר אם יש לחוש בנ"ד שמא המתים ישראל נינהו משום דנמצאו בשכונת ישראל הנה כיון דנמצא אחד מהם מלובש במנעליו אם כן ודאי לא נוכל לומר דישראל הוא רק אי נימא דהי' הרוג וקברוהו בבגדיו להעלות חימה ולנקום נקם וכמ"ש בש"ע והרי כבר פשט המנהג שלא לקבור הרוג אצל שאר מתים וגם אם אינו כן ע"פ הדין וכמש"ל אות ה' בשם הח"ס יו"ד אבל עכ"פ כבר פשט המנהג כן ואם כן בע"כ אינם יהודים. ואם נאמר דשמא היה מלחמה שם ונקברו באשר נמצאו הרי כבר הבאתי אות ג' בשם הרד"א שבתשו' חו"י דבכה"ג אין לזה דין שכונת קברות וגם הרי רוב העולם נכרים וכל דפריש מרובא פריש מנכרים וכמ"ש הרשב"א סימן פ"ג אך דיש לחוש שמא היה שעת דבר ונקברו כל א' באשר נמצאו במיתתם וכמ"ש בשו"ת אבן השהם שם וכן מצאתי בשו"ת ב"א החדשות דבשנת תק"ל היה שינוי אויר ובכל האקלים הזה כמעט לא היתה עיר אשר לא חילה ד' בה בחולי הדבר ר"ל ואז הקוברים קברו במקום שמצאו ומה"ט י"ל שקברו עם הבגדים ואולם מלבד שיש בזה אריכת דברים בסתירת ד' רשב"א בתשו' הנ"ל למ"ש בתה"א בית ה' שער ד' ובדה"ב ומשה"ב שם ופר"ח ותב"ש סי' ס"ג בדין אם יש שכונת ישראל ויש לעכו"ם שם דרך ועיין בש"ך סימן קכ"ט ובב"ש אהע"ז סי' ו' ס"ק ל"א ותשו' בר"א חא"ע סי' י"ב באורך בכ"ז ואולם כיון דבנ"ד אנו מסופקים אם בזמן ההוא היה שם שכונת ישראל וכיון דרוב עיירות שבח"ל רובן עכו"ם וכמו שהעיד הסמ"ע בחו"מ סי' רל"א סקמ"ד דהוא דבר שאינו מצוי כלל שיהיו רובן ישראל א"כ יש לנו לומר דבזמן ההוא היה שם רובן עכו"ם ועיין בר"ן פ"ק דמגילה ובב"י א"ח תרפ"ח ומל"מ ושעה"מ פ"א ממגילה ופ"י דמקואות כלל ד' גבי עיירות מוקפות חומה מימות יב"נ דמבואר כה"ג ויען שמצאתי קצת מזה בתשו' ב"ש סימן רי"ט ה"ל שהרחיב הדיבור בזה והעלה באורך כדברינו לכן אקצר אם כי ת"ל כונתי לזה מדעתא דנפשאי. ועוד דהגם דנימא דישראל נינהו מ"מ הרי כיון דאין להם דין שכונת קברות אין לחוש שמא יש יותר והוי ס"ס שמא אין שם יותר ושמא עכו"ם נינהו ואף דלשיטת כמ"פ גם עכו"ם מטמאים באוהל מ"מ במקום ספק יש להקל כמ"ש בתשו' פמ"א סימן י"ד וסי' קנ"ב באורך ואם אמנם מכח הא דע"י דבר ליכא דין ש"ק יש לפקפק לפמ"ש בשו"ת משיבת נפש להגאבד"ק פלאצק סי' כ"ה דזה דוקא בזמן הש"ס שקברו אדעתא לפנות משא"כ בזה"ז וכה"ג כ' בתשו' כנסי"ח דמי שאין לו אבות גם בזמן הדבר יש לו דין שכונת קברות ואסור אבל אח"ז צידד שם דכל החילוק בין ישראל לנכרים אתי גם לרבנן דר"ש דס"ל עכו"ם מטמאין באוהל דאל"כ אמאי שקיל וטרי בב"ב ק"ב אי מתניתין אתיא כב"ש הרי בע"כ אתי כר"ש דאל"כ אמאי נקט מת מושכב כדרכו דכל טעמא משום דאל"כ דלמא נכרי הוא וזהו רק לר"ש דנכרים אין מטמאין באוהל ובע"כ דגם לרבנן דינא הכי ועיקר החילוק