מהרש"ם חלק ד יט

התשובה שצידד קצת להקל מט"א והניח בצ"ע ועיין בשו"ת ב"ש חיו"ד ח"א סי' קצ"ד. ובדין ר' שהי' לו טו"ת על ש' הנתבע שבעיר אחרת ולא נתרצה נתבע לבוא לעיר תובע זולת באופן שיתן לו הדיין בכתב מאיזו טעם דנוהו ואחר שיצא הפס"ד אין הדיין רוצה ליתן הטעמים יפה כתב רו"מ דכיון דאדעתא דהכי דוקא נתרצה דמי לכפי' כדמוכח בתשו' רשב"א שבב"י סי' י"ד דכיון דקנה מידו על תנאי זה מחויב לכתוב לו מאיזה טעם דנוהו וגם דוקא בממון מחויב לשלם מיד משא"כ לישבע דשבועה ליתא בחזרה מסתמא היה תנאי ע"מ שלא יקיים הפסק עד שיבורר מב"ד גדול א"כ הדין. ועיין תשובת אבקת רוכל סי' י"ז ותשובת המבי"ט שם סי' י"ח דבזה"ז גם בלא כפי' צריך ליתן הטעמים ומכ"ש בהתנה כן במקום שלא הי' מחויב לדון שם וגם בתשו' ב"ח סי' כ"ג הוכיח דאם הבע"ד רצה לדון בב"ד אחר לכ"ע צריך לכתוב מאיזו טעם דנהו ועיין בשו"ת ח"ש הנספח לשו"ת הר המור סי' כ"ג דהיכי דכל הענין הי' על ידי התקשרות וקנין אם יש הוכחה שהיה בטעות א"צ להשליש גם ביד ב"ד עד שיבורר בב"ד גדול יותר ומכ"ש בנ"ד דא"צ לישבע. והנלע"ד כתבתי

סימן יג' ב"ה ה' תצא תרמ"ד ברעזאן. להרב מ' מרדכי זיידמאן ני' ראבד"ק אוויראן

מכתבו הגיעני וע"ד השאלה בבתולה אחת שדרה בכפר שזינתה ונתעברה והיא אומרת שנתעברה מן משרת יהודי שהי' שם וגם המשרת מודה ושלח אותה אבי' לטשערניוויץ וילדה שם ונתנו הילד תיכף למינקת דהיינו שהיא לא התחילה להניק כלל ועשה אבי' קאנטראקט אצל נאטאר עם המינקת להחזיק הילד עד עשרים שנה והמינקת אמרה שגמלתה לסוף ד' חדשים וכבר עברו י"א חדשים עד עתה וגם יש ספק אולי מתה הילדה כי העיד איש אחד קרובה של הבתולה ראשון בשלישי ששמע מן השכנים של המינקת שמתה הילדה אחר ד' שבועות רק שכן מנהג הנשים העושות מסחר כזה לומר כי חי הוא בכדי לתבוע שכרן יען כי אין מי מהאבות שיכיר את הילד כמובן וכעת נשתדך אבי' עמה עם איש אחד כהן והוציא הוצאות רבות באופן שישאנה תיכף כי הוא בושה גדולה לאבי' ואמה אשר הם ממשפחה הגונה. והנה מכח חשש איסור מינקת צידד רו"מ דהוי ס"ס שמא במזנה לא שייך איסור זה כדעת כמ"פ ושמא כבר מתה הילדה ולא הוי דשיל"מ כמו שכתב הפ"ת סי' י"ג סקי"ח בשם נו"ב עכ"ד

והנה טעמו של הנו"ב שם משום דדמי לטלטול דל"ש בי' דשיל"מ ואמנם הנה בתשו' נו"ב מה"ת א"ח סי' ע"ד הרגיש בעצמו שמדברי התוס' בעירובין מ"ה מוכח דלא ס"ל כן וגם יעוין בתשובת ס' יושיע סימן תט שהוכיח מהא דסי' ק"ב ועוד ראי' להיפך ועיין בטעה"מ פ"א מיו"ט בזה וגם טעם ב' שכתב שם משום דאיכא חזה"ת זו דוקא בנידון הנו"ב שם דספק שמא לא חל איסור מינקת כלל אבל בנ"ד דספק שמא מתה הילדה א"כ הרי כבר היה חז"א ואי משום דעת המקילין במזנה הלא רוב הפוסקים חולקים. ולא הקיל רמ"א רק במופקרת בפרט דלגבי פלוגתת פוסקים ל"מ חזק"ה כמ"ש הש"ג וכנה"ג יו"ד סי' ח"י ועוד דבזמן עיבורה היתה אסורה עכ"פ ושוב אדרבא איכא חז"א ועוד דהספק שמא מת אינו בגדר ספק כלל דמוקמי לי' בחזקת חי כדאי' ביומא נ"ה וגיטין כ"ח ועיין בט"ז ונה"כ יו"ד סימן שצ"ז ולע"ע לא נמצא שום עד שיעיד דבר ברור רק מפי השמועה

אבל בעיקר חשש דשיל"מ לפמ"ש הש"ך סי' ק"י ס"ק נ"ו בשם הרא"ש דדוקא ס"ס בתערובות ל"מ בדשיל"מ וא"כ בנ"ד מהני שפיר ס"ס ובפרט דתקנת מינקת דרבנן ולשיטת הט"ז וכמה אחרונים מהני ס"ס בדרבנן גם בדשיל"מ וע' בדג"מ לקמן סי' רס"ו בענין זה. והנה בנ"ד שהמשודך כהן והכפר הוא רוב פסולין יש חשש איסור זונה לכהן ורו"מ הביא בשם רב א' שהתיר בפשיטות דשמא לא זינתה עם אחר ושמא זינתה עם כשר והנה בד"ז כבר האריך בתשובת נו"ב מה"ת חא"ע סי' כ"ז והעיר בחשש שמא עינו נתן בה וה"נ בנ"ד כפי שכתב רו"מ דהמשרת רוצה לישאנה וגם הרי בתשו' בר"א סי' י"ג העיר דאין הבועל נאמן דאאמע"ר וסתם פניות נדות והוי איסור תורה ולכ"ע אאמע"ר אך דמ"מ מהני ברי גם נגד רוב וחזקה כמ"ש הרשב"א ופ"י כתובות כ"ב ע"ש א"כ הא תינח לענין להנשא לאותו בועל אבל לגבי אחר לא מהני כלל הודאת בועל וא"כ שוב גם ברי שלה ל"ט כלל לענין לכתחילה כמבואר באה"ע סימן ו' סי"ז ועיין תשובת מהרש"ל סימן י"ז בזה

ומהגם דכבר העלה בתשו' ח"ס חא"ע סי' י"ח דבדיקת האשה ל"מ רק אם אמרה כן מקודם אבל בשעת נישואין יש לומר דעיני' נתנה בזה ואם כי אני בתשובה א' לק"ק באטשעטשא במדינת מאלדיווא הארכתי לדחות דבריו לענין דיעבד אבל לענין לכתחילה א"א להקל ולא אדע אם בנ"ד אמרה ברי שלה גם טרם שנשתדכה לזה. וגם לא ביאר רו"מ במכתבו אם המשרת עומד עתה בדיבורו דעכשו נסתלק חשש ענ"ב ורק משום דעביד לאחזוקי דיבוריה ויש בזה מקום עיון ועיין תשו' הש"מ חאו"ח סימן סה אבל עכ"פ מכח הא דאאמע"ר אין מקום לסמוך על דבריו זולת לענין להנשא לו ובזה איירי כל המקילים משא"כ לענין להנשא לכהן אחר. ולכן מכל הלין טעמי אין בידי להתיר לכתחילה בשום אופן. ולענין דיעבד מכח חשש כהונה יש להתיר אבל מדין מינקת מבואר בשו"ת לשון זהב סי' ג' דגם בזונה מינקת חייב לגרשה בזמנינו דא"א נייתם אך בשוגג יש להקל ובפרט בכהן ואם משום ספק מת צריך חקירה היטיב אם יש איזה עד שיעיד בדבר ברור על מיתת הילדה דכבר כתבתי דשמועה בעלמא מוקמי בחזקת חי ול"ה ספק כלל: והנלע"ד כתבתי

סימן יד ב"ה ה' תצא תרמ"ד ברעזאן. להמופלג בתו"י מ' משה הכהן שו"ב בק' יאוליוויץ

מכתבו הגיעני ע"ד השאלה שאירע בקהלתכם שהקהל קנו בית מישראל ומגרש סביב לבנות בית מרחץ חדש ואחר שהרסו הבית הישן וחפרו בקרקע מצאו עצמות ב' מתים מונחים זא"ז ממש וראשו של זה אצל ראשו של זה בלא שום הפסק ובלא שום היכר קבר ופינו משם את העצמות ואח"כ חפרו עוד ומצאו סמוך להם עוד איש אחד ורגליו היו מכורכים בעור מנעלים שקורין שטיוועל וטרם שמצאו זאת בנו כבר כתלים סביב המגרש שהוא משך כ"ב אמה על כ"ז אמה והעפר שחופרים משליכים מסביב לבנין החדש בדרכים שדורכים שם רבים והרחוב אשר בו המקום הנ"ל רובם יהודים ואין איש יודע מה הי' שם משנים קדמוניות. והנה רו"מ ערך לפני מה שהעלה הרב הג' אבד"ק ני' ויען כי הרב אינו בביתו ביקש מעמדי לעיין בזה ולהודיע את אשר עם לבבי בזה וארד היום אל העיון ועיני לשמיא נטלית הוא יעזרני לבל אכשל ח"ו בדבר הלכה. וזה החלי

א) הנה ראיתי להרב נ"י שחלק השאלה לג' פרטים ם הוא. א'. אם מותר לפנות העצמות ואם כי כבר פינו אותם יל"ע אם המקום טהור ומותר בהנאה. ב'. אם נחוש לשכונת קברות וצריך לבדוק עד כ' אמה לכל צד. ג'. אודות הדרכים שמשליכים שם העפר אם מותרים הכהנים לדרוך שם. ובאמת שבמחכ"ת העלים עיניו שיש עוד בזה פרט ד' המבואר בברייתא וטוש"ע סי' שס"ד ס"ו דגם היכי דפינה המת ומותר בהנאה לא יעשנו בית העצים ולא בית התבן ואוצרות דהוי ביזוי למת ומכ"ש דאסור לעשותו בית המרחץ. ויבואר להלן הנלע"ד בזה

ב) והנה בדין פרט א' הנ"ל האריך בדברי הב"י שעשה מחלוקת בין רש"י להטור דברש"י סנהדרין מ"ז מבואר דקבר הנמצא דמותר לפנותו היינו שיודע בעל השדה שלא צוה מעולם לקברו ומוכח דמספק אסור ובטור כ' דבלא